The Marinide Berberes – David Corcos

The Abadite kingdom, with Tahert as capital, in the central Maghrib, lasted for one hundred and fifty years (761-909), while that of Sijilmassa, in Tafilalet, also a Kharijite kingdom founded by the Miknassa Zenata, continued to flourish for more than two centuries, from 751 until 976. Fervently Jewish communities were to be found in both kingdoms. Judah ibn Koreich was born and lived in Tahert, and there was a greatly active centre of learning with their famous rabbis in Sijilmassa.

Tahert : Les débuts de la période musulmane

La localité romaine est détruite en 681 lors de l'invasion musulmane de l'Afrique du Nord par Okba ben Nafi et les nouveaux arrivants, Berbères comme les précédents habitants, auraient rebâti sur ses ruines une ville nommée Tahert.

Puis, en 761, le gouverneur de Kairouan, le kharidjite Abder Rahman Ben Rostem, chassé par les Abbassides, se réfugie dans la région avec ses fidèles, et ayant obtenu le soutien des habitants y fonde « Tahert la Neuve » (Tahert al-Gadida), la première Tahert devenant alors « Tahert la Vieille » (Tahert al-Qadima).

In the South, in the Sahara oases of Towat and Gowara, a Jewish majority of the population had mixed with more or less Judaized Zenata. A Jewish kingdom had even been formed in these regions which disappeared at the end of the XVth century. Further East, in the oasis of Wargla, the inhabtants of which were Kharijites, Jews were greatly feared, as the following incident shows: In the first half of the Xlth century the inhabitants of Tozeur had quarrelled among themselves; they belonged to two different sects who took up arms and engaged in a fierce battle, One of the leaders fled after the defeat of his party. He saw approaching him a man of the other party whom he took to be a Jew. As soon as he saw him, he cried, "Don't kill me, I am a Jew."

Notes de Lexicographie Berbère, Journal Asiatique, 8th series, vol X. 1887, pp. 382-386; Nieger, Le Touat, Bull. Com. Afr. Fr., 1904, pp, 170-203, also Revue Géographique No. 4, 1st April, 1904, pp. 108-118; A.G.P. Martin, A la Frontière du Maroc, Les Oasis Sahariennes— Gourara, Touat, Tidekelt—Algiers, X908; E.F. Gautier, Sahara Algérien, Paris 1908, p. 251 ff. ; Ch. de la Roncière, Découverte d'une Relation de Voyage datée du Touat et décrivant en 1447 le bassin du Niger, Paris, 1919; by the same author La Découverte de l'Afrique au Moyen Age, I, l'Intérieur du continent, Cairo, 1924; G.S. Colin, Des Juifs Nomades retrouvés au Sahara au XVle siècle, Mélanges Lopès-Cènival, Lisbon, 1945 pp. 53-66; other sources quoted in Joseph J. Williams, He- brewisms of West Africa, New York, 1930, passim; on Jewish inscript- ions in Toowat cf. Robert Attal, פירסומים על יהדות צפון אפריקה

The persecutions of 1492  which brought the power of the Toowat Jews to an end, were set off by the sayings of a fanatic, Muhammed ben abd al-Karim al-Maghili. On these persecutions and their causes cf. Jean Léon l'Africain, Libellus de Viris quibusdam illustribus apud Arabes… in J.H. Hottengeri, Bibliothecarus Quadripartus, Tiguri, Stauffacher, 1664; by the same author, Description de l'Afrique, edition Epaulard (see infra note 26) pp. 436-7; Ahmad Bâbâ al-Sudâni, Naîl alibtîhaj bi-tatrîz ed-Dîbâj (XVIth century), lithographed in Fez 1317 (1899-1900) section relevant to the biography of al-Maghili; Muhammad al-Hafnawi al-Misri, Ta'arif al-halaf bi-rijal as-salaf (XVIIIth century), Algiers edition 2 vols., 1901, I, p. 167. The reports of these two authors has been summarised by I. Goldziher, Mélanges judéo-arabes, Revue des Etudes Juives, 60, 1910, p. 34 et seq. Concerning this important event there exists, to the best of our knowledge, only one reference in a single Jewish source, which is apparently however, contemporary with the catastrophe. And this reference has never been made use of. That is a question of a play on words which a scholar who is not particularly interested in Africa may well not understand. The reference is found in a 'Kinah' on the persecution of the Jews of Oran in 1509, reproduced by J. Schirman, קבץ על ים Book III, fasc. I, Jerusalem, 1940, p. 71. The following is the text in which the reference occurs:

             15

  • ועתה בימי אני גבר- ראה עני בשבט עברה
    • קמו על-עדתי צוררים – זרע אדום ובני קטורה
    • תחלה אנשי המערב – בעלי החצינה ומרה
    • הרגו יחד איש ואשה – יחללו ספרי תורה
    • יחפשו את-מצפוניהם – ימלאו כרשם מעדני אחי מר לי
    • עוד מקרוב קם עלי – צורר נודע ממגלה
    • הרג בתי גוררין ותאותי – יחלל בית נורא עלילה
    • ואחריו בדרעה קם אויב – ידרס כל בית התפלה
    • וגם שמו עליהם חקים – רעים וקשים בלי חמלה
    • יאות לי על זה חנר שק – ואקרע לבבי ביגוני אחי מר לי
    • מתוך ספרו של פרופסור בשן " פגיעות בחיי היהודים "
  • בקינה אנונימית במחזור מנהג פאס בה מתוארות גזרות במאה ה-15 מופיעות השורות הברות המתייחסות לרדיפות אלה
  • חלק מהקינה מופיע בספרו של הירשברג חלק א', עמוד 296 – 297. להלן מה שכתוב בספר של הנ"ל
  • ייתכם שזכר המאורעות ההם נשתקע בקינתו של פייטן אלמוני, שפירסמה ח. שירמן. עיקרה של הקינה מוקדש לכיבוש ווהראן בידי הספרדים בשנת 1509, ועליו נעמוד להלן. אולם כרגיל מתחיל המקונן בצרות שקדמו. לאחר הזכרת גזירות קנ"א בא הקטע
  • ועתה בימי אני גבר ראה עני בשבט עברה
  • קמו על עדתי צוררים זרע אדום ובני קטורה
  • תחילה אנשי המערב בעלי חציצה ומרה
  • הרגו יחד איש ואישה וחיללו ספרי תורה
  • וחיפשו את מצפוניהם ומלאו כרשם מעדני
  • עוד מקרוב קם עלי צורר נודע ממגלה
  • הרג בתי גוררין ותאוותי וחילל בית נורא עלילה
  • ואחריו בדרעה קם אויב והרס כל בית התפלה
  • וגם שמו עליהם חוקים רעים וקשים בלי חמלה
  • לאחר חרוזים אלה בא תיאור החורבן בספרד ובפורטוגל, והקינה מסיימת בכיבוש ווהראן. לכאורה המסגרת ההיסטורית של מוקדם ומאוחר ברורה, ולפיה יש להניח כי במעשיהם של אנשי המערב התכוון הפייטן למאורעות פאס וערים אחרות בסוף שלטון בני מרין. עד כאן מספרו של הירשברג
Recent Posts

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 138 מנויים נוספים

יוני 2016
א ב ג ד ה ו ש
« מאי   יול »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  
רשימת הנושאים באתר