ביקורו של רבי רפאל אהרן בן שמעון בצפרו בעת השיטפון בשנת 1890

אזי המים שטפונורבי רפאל אהרן בן שמעון

בכ״ז אייר של אותה שנה — תר׳׳ן־(1890) היה רבי רפאל אהרן שוב עד ראיה ונוכח באסון מזעזע שקרה בעיר צפרו הסמוכה לפאס. סופת גשם וברד גרמה לשטפון גדול, עקב כך נהר צפרו עלה על כל גדותיו והציף את כל העיר. יהודים רבים נספו ורבי רפאל אהרן ניצל אך בנס. את המאורע המחריד הזה תיאר רבי רפאל אהרן בפרוטרוט בהקדמתו לספר ״עת לכל חפץ״, וכך הם דבריו ותיאורו המלא:

״…ואולם לחזרתי לצפרו לא היה לי שום עסק ולא היה בדעתי לשוב, כי נחוץ אנכי לעשות דרכי הלאה, ומאת ה׳ היה הדבר כי ידיד נפשי איש חסדי בעל אכסניה נדיב נדיבות המו״ן סי׳ שמואל ן׳ חמו יצ״ו תושב צפרו יע״א, שלח אמרתו לכבוד ידי׳׳ן הר׳ המופלא וכבוד ה׳ מלא שלשלת יוחסין ר״מ ור״מ בעוב״י פאס יע״א כמוהר׳׳ר רפאל אבן צור יצ׳׳ו לחלות פניו לעמוד עלי לשלחני שנית צפרו, בידעו כי כל ימי היותי בפאס אני אמון בחיק כבוד הרב הנז׳ ישצ״ו ומתרפק באהבתו תמיד וכל עסקי מסורים המה בידו ובו כל תנחומותי מצער נדודי וכאב את בן ירצני מיום ראני פנים בראשונה, ה׳ יאריך ימיו ושנותיו סלה. וכבוד הרב שי׳ לרוב אהבתו וענותנותו לא נתנני ללכת לבדי, ויעטרני רצון בבואו עמי לצפרו לבית אכסניתי הנז׳, ואתנו גם בנו הידיד והיחיד חמדת לבבות החה״ש והכולל כמה׳׳ר שלמה אבן צור יצ״ו עם עוד אנשי סגולה מק׳׳ק הנד, ונסענו לחטו״ל יום ג׳ כ״ג אייר ונבואה לבית ידיד הנפש ס׳ שמואל הנז׳. בעליצות נפש עברנו את השני ימים ומחצה הראשונים. כי אור יום הששי לפנות בקר הוכרח כבוד הרב ר׳ רפאל יצ״ו לחזור להיכל כבודו, לסיבת טרדות הצבור והשגחת העניים בעש״ק, ונסע לחטו״ל לפאס הרחוקה מהלך ג׳ שעות, ועזב אתי לחברה את בנו הידיד ח״ר שלמה יצ״ו עד אחר השב״ק בע׳׳ה ונשוב לפאס יע״א.

אכן רגעי הששון והשמחה ההמה התעופפו חיש קל, ועל מקומם באו אנחה ותלאה איומה אשר השביתו כל זכר למו.

האדם בשגם הוא מבחר הבריאה כולה, כי רק אליו חלק ה׳ חכמה בינה ודעת להשכיל מכל היצורים למיניהם אשר על פני חוג הארץ בכל חקי שלימות מין האנושי ומעלותיו, יש מגרעת אשר היא תתאים אותו עם בהמות שדי. הלא היא חסרון ידיעתו במסתרי ומצפוני העתיד, והעלם מעיניו דבר מקרי הזמן ותהפוכותיו המתגלגלים תחת סופת וסערת תבל הבוגדה. יוצאי הכלל, חוזי י״ק ונביאי הצדק אשר רוח ה׳ דיבר בם ומלתו על לשונם להודיעם מה בחיק העתיד להזהיר את העם להיישיר דרכם. אכן היצורים בכלל כעורים יגששו קיר. ובא כמהלך הפגע. הנגע. האסון אשר נגזר עליהם מהמחולל תבל. האדם הוזה שוכב בחיק הזמן ושנתו ערבה לו עד אשר המקרה עצמו יעוררהו מתרדמת מצבו. ובהקיצו והנה רגלו נלכדה בפח ושקועה בטיט המצוקה. לא ידע התמלט עד יערה עליו רוח ממרום. ובשום לב לחקר דבר, נשכיל לדעת כי המגרעת הזאת אשר בעינינו היא לחסרון לא יוכל המנות — טובה עצמית כרוכה בעקבה לטובת האדם. כי מה יסכון גבר בידעו המעותד לבוא עליו אם אין בידו להתמלט ממנו, וכמאמר החכם ״אם הגזירה אמת החריצות הבל״. וזאת עשה אלדים לבלתי ימוטו פעמי היצירה. כי לו היתה עין בשר רואה למרחוק. והאדם ידע את הצפוי לבא עליו — הלא הפחד והחרדה ידכאוהו כעש. גם בינתו תסתתר. ואולי גם פתיל חייו ינתקו בלי מועד. והיתה השחתת הבריאה כלה ונחרצה. והאלדים עשה שיראו מלפניו והסתיר מעיניהם את זאת, למען ישאו לבם אל אל בשמים. משדד המערכות כפי רצונו וכפי הכנת וכח המקבל אם לשבט ואם לחסד.

ואולם בכ׳׳ז, עוד לבחיר היצירה דבר אשר ישלים לו החסרון הזה במעט. הוא הלב מבין אשר חונן בו הנברא בצלם. כנביא מסתתר טמון הוא בחלל הגו. פעמים לא מעט לב משכיל ינבא עליו ויודיעהו דבר מה מהמעותד. ואם לא יראה הדבר כראי מלוטש, וענין ברור לא יגיד לו, אכן הלב יתרגש, באשר הוא מקום משכן הרוח. שאל נא חכמי לב ויגידו לך.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

יוני 2016
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  
רשימת הנושאים באתר