רבי דוד ומשה- יששכר בן עמי ואחרים

האב שהתגלה בהילולהרבי דוד ומשה

במהלך אחת ההילולות לרבי דוד ומשה שנערכה במקום, נראה אביו ז״ל של מר אברהם בן-חיים  (לאחר שכבר נפטר) בין הרוכלים הפורסים מרכולתם בכניסה לחדר הצדיק – מוכר נרות לחוגגים. הדבר היה נפלא מבינתם של הנוכחים במקום שחלקם הכירו אותו בעודו בחיים. הם ניגשו אליו בשמחה לקנות ממנו נרות ולשאול אותו על הנס שאירע, ואיך הוא קם לתחייה. היו שחשבו שהוזים הם בהקיץ. האיש לא דיבר דבר. הוא רק מסר להם את הנרות – הדליק נר לכבודו של הצדיק ־ ובכך ׳׳אמר״ הכול ־ ונעלם.

* הדייג

מסעודה אשתו של אברהם בן-חיים חלמה שהיא נמצאת בבית יפה ומסודר, מלא אורה, שולחנות ערוכים ונרות דלוקים, ושם היה חכם אחד שביקש דג מסוים. כשהקיצה משנתה, הבינה שצריך שיהיו דגים בסעודה. היא ביקשה מבעלה להביא דגים מסוימים כמו אלה שביקש החכם בחלומה. אבל בעלה לא מצא את הדגים הללו בשום מקום. לא ידעה האישה מה תעשה, ונקלעה לדאגה גדולה. היא לא ידעה שבאותו לילה חלם גם דייג אחד חלום דומה לשלה בו נגלה לו החכם ואמר לו שייגש אל מסעודה אשתו של אברהם בן-חיים ויביא לה דגים מסוימים שהיא צריכה בשביל סעודה לכבודו של הצדיק דוד ומשה זיע״א. כשהתעורר משנתו מיהר הדייג והביא להם את הדגים. מסעודה ואברהם בן חיים הכינו סעודה כיד המלך עם הדגים והדליקו נר לכבודו של הצדיק.

רופא חולים

בת אחותו של אברהם בן-חיים, הייתה חיילת שסבלה מהתקף של אנגינה פקטוריס. בחלומה היא מצאה עצמה בבית חולים, לבושה בחלוק שחור. היא הרגישה שחרדה אוחזת בה, כי הבינה שהצבע השחור של החלוק מסמן מוות. לפתע, הופיע רבי דוד ומשה ונטל ממנה את החלוק בטענה שלא שייך לה, כי אם לזקנה במיטה הסמוכה. החיילת ניסתה להבין את המסר ולא ידעה. ימים אחדים לאחר החלום נפטרה הזקנה. לאחר מכן, החיילת סיפרה את החלום לדודה אברהם בן-חיים והוא קישר את הדברים שקרו אל הצדיק דוד ומשה זיע״א, וייעץ לה ללכת להדליק נר לכבוד הצדיק ולבקש מרפא למחלתה. כך עשתה הנערה ומיד השתפרה הרגשתה. התקף האנגינה פקטוריס חלף מיד ולאחר מכן הסתבר שהיא הבריאה לחלוטין מהמחלה שלא חזרה שוב לעולם. הרופאים לא מצאו לכך הסבר, כי זו מחלה כרונית שלא חולפת מאליה ואף יש בה סיכונים רבים כמו לפגיעה בלב. החיילת  המאושרת שנרפאה בדרך נס – לא שכחה לעולם את עזרתו המבורכת של הצדיק.

לאימו של אברהם בן-חיים היו כאבים כרוניים ברגליה. היא שלשלה תרומה לקופת הצדיק, שהונחה על פי הצעתה על הרדיו המשפחתי הגדול, בתקווה שרבי דוד ומשה ירפא אותה מהכאבים החזקים ברגליה, אשר הגבילו מאוד את תנועותיה. לאחר מתן התרומה, היא חלמה שאשת הצדיק באה אליה והנחתה אותה אל המקווה השכונתי. להפתעתה, היא הצליחה להגיע למקווה ולסבול בו, למרות הכאבים העזים. כשביקשה מאשת הצדיק את המפתח למקווה כדי שתוכל לשוב ולטבול בו כל אימת שתחוש כאב, ענתה לה זו: "את לא צריכה את המפתח, יש לך כניסה חופשית למקום הזה". כשהתעוררה משנתה, נוכחה לדעת כי הכאבים חלפו.

רחוב

לאחר שנבחר משה חניה לראשות העיר צפת, העביר החלטה בוועדת השמות העירונית להסב את שמו של הרחוב אותו ציווה לו הצדיק לרחוב "רבי דוד ומשה״. רחוב זה מתמלא לחלוטין ביום ההילולה. רבים נוהרים אליו.

הצדיק שומר על צפת

במהלך העשור שלאחר מלחמת לבנון השנייה, עד פלישת צה״ל ללבנון, כאשר המתיחות בגבול הצפון גאתה חדשות לבקרים, קיבל אברהם מסרים מרגיעים מפטרונו. ״כל זמן שאני גר בבית הזה, אף מחבל לא ייכנס לצפת", הבטיח. ואכן מטחי הקטיושות ופשיטות המחבלים מלבנון שפקדו את הגליל העליון פסחו על צפת.

בנייה משמים

כשרצה אברהם לבנות באזור ביתו ולהרחיב את המקום, שיוכל להכיל כמות גדולה יותר של אנשים בזמן ההילולה, בא אליו הצדיק בחלום ואמר לו: ״שמע, אם יש לך כסף ואתה יכול לבנות, תבנה! אם הם רוצים לקחת אותך לבית המשפט, לך לבית משפט. אם הם יגידו לך: ״תהרוס את המקום הזה״, תגיד להם: ״אני בניתי, אתם תהרסו״. ובזמן הזה הם יראו מי יושב במקום הזה״. אברהם שהתקשה להשיג אישורי בנייה, הלך אל הקבלן וביקש ממנו לגמור בינתיים חדר אחד או שניים. הקבלן סירב וגילה אדישות וחוסר אכפתיות. חיפש אברהם את הצדיק ואמר לו: ״אתה גר פה עכשיו, לך אל הקבלן ודבר איתר. הצדיק הלך אל הקבלן ולאשתו, ובמשך יומיים לא הצליחו השניים להירדם. ביום שישי בא הקבלן אל אברהם ואמר לו: "אנא, בקש מהצדיק לעזוב אותי לשלום.״ הצדיק בא אליו בחלום ואמר לו: ״או שאתה מסיים את בניית המקום, או שאני גומר אותך״. הקבלן בא וביקש סליחה, וגמר לו את החדרים שביקש.

שמירת השבת

שמעון, ילדו השני של אברהם סיפר, כי התרחקותו ההדרגתית מהדת נבלמה שבועות מספר אחרי התגלותו של רבי דוד ומשה. הדבר קרה יום אחד בחזרו הביתה באחת השבתות מבריכת השחייה העירונית, כשדלת זכוכית התנפצה לפתע לרסיסים בקרבתו – ללא סיבה נראית לעין. קביעתו הפסקנית של אביו הייתה, כי התנפצות הדלת היא אזהרה שלוחה מעם הצדיק על חילול השבת. שמעון חזר לשמור מצוות לשמחת לבו של אביו.

שמירת הבן במלחמה

                         מספר אברהם: "רבי דוד ומשה הופיע בחלומי, וציווה עליי לבחור: ״משהו טוב מהגן״.

הוא הצביע על כבש גדול שאברהם גידל בחצרו, ותבע ממני לנדור שאקריב אותו לסעודה בתום המלחמה. ״זה יכפר על הבן שלך ויחזיר את הילדים הביתה בשלום״. וכך תיארה מסעודה (אשת אברהם) את נסיבות הפציעה של בנה: ״הם היו ששה בטנק, והטנק עלה על מוקש. אחד הלכו לו הידיים, הרגליים והעיניים. האחרים מסכנים, נפצעו קשה, רק מאיר ניצל. כאילו מישהו משך אותו מהראש וזרק אותו מהאוטו. הוא נפל על סלע ורק עיקם את העקב. זה הכול״.

־ הצלה מהמחבלים

מספרת אחייניתו של אברהם: ״בשנת 1974 השתלטו מחבלים על בית ־הספר במעלות בו למדתי, בכיתה, אני ישבתי ליד שלחן שהיה צמוד לאחד מחלונות הכיתה. עלה במוחי הרעיון לקפוץ דרך החלון ואמרתי לעצמי שרק זכותו של רבי דוד ומשה תהיה בעזרי. נשאתי תפילה חרישית ובה ביקשתי את עזרתו של רבי דוד ומשה וכך אמרתי: אה רבי דוד ומשה אילא ענדק סי זכות פקני! (הו רבי דוד ומשה! אם יש לך איזו זכות הצל אותי). העפתי מבט לעבר המחבלים וכשראיתי שאינם מבחינים בי, קפצתי  מהחלון והנה אני חשה כאלו יד לוטפת אותי ומחזיקה בי עד הגיעי למטה, ממש כמו חצה וכך ניצלתי ללא פגע ".

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 160 מנויים נוספים

יוני 2016
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  
רשימת הנושאים באתר