קטעים מדרשת בנו של ר׳ יוסף מטראני על אמו בכתב ידו-אוצר גנזים-ר'י.משה אולידאנו
קטעים מדרשת בנו של ר׳ יוסף מטראני על אמו בכתב ידו
הרב יעקב משה טולידאנו
בע״ה,
יעבור נא אדוני לפני עבדו. ואני אתנהלה לאיטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבוא אל אדוני שעירה.
במדרש ותלך לדרוש את ה׳ וכי בתי כנסיות ובתי מדרשות היו שם, והלא לא הלכה אלא למדרשו של עבר אלא ללמדך שכל המקבל פני זקן כאלו הקבי פגי שכינה.
רבים חקרי רב יתמהו שאול ישאלו באבל ובהספד דהאי מטרוניתא מדוע בושש רכבית, רכב אלקים. מדוע אחרו פעמי, ואחר עד עתה ולא עוד :אלא שעל פני ההראות השיגו אותי עון ואשמה עזן עכב״י.
מליצה על־פי הפסוק ״עון עקבי " )תהלים מט, ו( ורצונו לומר: העוון שנתעכב
מלדרוש על אמו.
אחת היא ע״כ אמרתי בפתח דברי יעבור נא אדוני לפני עבדו. כלומר מי חשידנא בעינייכו שאני עובר את מצות אדוני אבי הרב, ותורת אמי כי מצותם חובה עלי. אמנם וזאת היתה לי כי אחרתי עד עתה כי חשבתי דרכי שראוי והגון שאני אתנהלה לאיטי לשתי סיבות;
הסיבה הא׳ לרגל המלאכה, כי מלאכת הקודש היא. ואמרתי הניח להם כי כבודה בגדולים מבקטנים. כבודה במלכים מבהדיוטות וכבר ביום שב״ק הספד זה נפתח בגדולים. שני גדולי הדור, שני המאורות הגדולים שני הרבנים המובהקים החרש והמסגר שבשעת שפותחים נעשים הכל כחדשים, הא׳ המיוחד שקול כרובה של סנהדרין רבנו יצחק תנא דאגדתא ואחריו קם קימה שיש בה הידור יאיר נתיבות עולם רבינו ברוך המקום יהיה בעזרו.
גם יום השביעי כבוד גדול נחל עטרות ודיבון ע״י אביר הרועים צבי עדיינו צניף תפארתנו רב ועצום יה יושיענו אמן.
והסיבה השנית זאת היתה כי ידעתי כי תלמידי הרב א״א החכמים השלמים תחכמונים ורבי פעלים בתורה גדולים חקרי לב במלחמתה של תורה ומהם תצא תורה להם משפט הבכורה. פי שנים בכל אשר ימצא לי כי מטעם שזו חובת הבן והלא חביבים התלמידים שנקראו בנים. א״כ כמוני כמוהם כולנו בני איש צדיק הרב א״א נחנו, נוסף מעלתם וגדולתם בתורה עלי באופן שע״ב ראיתי להקדימם לפי מעלתם וחכמתם וע״כ אמרתי ולרגל הילדים כי התלמידים ׳נקראו ילדים כמ״ש הנה אנכי והילדים אשר נתן לי אלקים באופן שעד שאבוא אל כבוד אדוני הרב זלה״ה שעירה כלומר צעיר אני בעדכם הילכך ראיתי ׳להקדימם ואחר עד עתה. ואומר, כי חייב אני להשתבח בתהלתם ישלם ה׳ ׳פעלם ותהי משכרתם שלימה יעש ח׳ עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמנו ובענין זה אני מפרש דברי דוד אשד דבר אל אנשי יבש גלעד במיתתו -של שאול כמש״ה ברוכים אתם לה׳ אשר עשיתם חסד עם אדונכם, עם שאול .ותקברו אותו ועתה יעש ה׳ עמכם חסד ואמת …
נמצא שהרבה יש להתאונן על מיתת האבות והאמהות ואפילו באמהות, שהגיעו לגבורות״ בנדון שלנו ראוי לבכות ולספוד על האי שופרא דבלי בארעא״ בי החי יתן אל לבו שהרי הוא כמת שנאכל חצי בשרו בצאתו מרחם אמו ועוד יגדל המספד מר על מצוה דאזלא ,מינן כי .אעפ״י שזה ימים ושנים רחק ה׳ פנים אל פנים וגבול נתן בינותינו מים עד ים אז הייתי בעיניה כמוצאת שלום וגם לענין הכבוד והמורא הברכה א׳ היא לה מים עד ים היא נתנה לה ואוכל מכל בזכותה, מעין העה״ז ומעין העה״ב כי בעה״ז אבא מזכי ברא … למדנו מכאן שכ״כ גדול ושקול ברית האמהות כברית האבות וא״כ על דא קא בכינא׳ על מרת אמי המעטירה הריני כפרתה שהיתה מן האמהות אם למקרא ואם למסורת על מעשיה הטובים ואעפ׳׳י שכל הנשים דיין שעתן, בהאי מטרוניתא ראוי שיגדל המספד אתורה והמצוה מב׳ סיבות, הא׳ לפי שכל לימודו של א״א הרב ׳זלה״ה ותורת תלמידיו ממנה יצאו כבושים כי יודע כל שער עמי שהיתה מבזבזת להגדיל תורתו ולהאדירה מהדרין מן המהדרין כי הרבה רבנים רבני ארעא דישראל לא הועילו להעמיד תלמידים כאשד העמיד הרב א״א זלה׳׳ה כי תמיד היו עומדים לפניו כתות כתות של מלאכי אלדים עולים.
ומה גס ההכנה הטובה שהיתה עושה לו כי היא היתה עקרת של בית כי הן אדוני לא ידע אתה מה בבית וכל אשר יש לו בידה והיא היתה עושה לו מלאכות שאין כל אשה עושה לבעלה, שלא פסקה משלחנו לא צנון ולא חזרת לו ולכל היושבים בצלו, יחיו דגן ויפרחו כגפן, כי בזאת תתהלל האשה המשכלת וכענין זה אני מפי מ״ש ז"ל דאשכחיה רבי יוסי לאליהו א״ל כתיב אעשה לו עזר כנגדו אשה במאי עוזרתו לאדם וכו׳ וכו׳ … ועתה אבא לפי דברי הרמב״ם ז״ל שכתב בהלכות ממרים שפסק כמ"ד – כְּמָא דִכְתִיב (כמו שכתוב) – משל אב שהרי כתב איזיהו כבוד מאכיל ומשקה מלביש ומכסה משל אב ואם. ואם אין לו לאב ויש לו לבן כופין את הבן וזן את אביו כפי יכולתו ואח״כ כתב עד היכן כא״ו – כאב ואם -, אפילו נטלו כיס של דינרין שלו והשליכו בפניו לא יכלימם ולא יכעוס כנגדם אלא יקבל גזרת הכתוב וישתוק. וקשה טובא דהרי הרב ז״ל מזכה שטרא לבי תרי שהרי למ״ד – למַאן דְּאָמַר – משל אב הקשו מג׳ מבריתא זו ועד היכן כא״ו עד שיטול ארנקי שלו וכו׳ ואי אמרת משל אב ע״כ האי ארנק משל אב הוא וא״כ מאי נפקא מינא לבן כדי שיכלימנו ותירצו בראוי למרשו משמע דבארנקי של בן יכול למנעו שלא ישליכנו ואם ישליכנו יכול להוציא ממונו בדין ואם יתביש איהו דאפסיד אנפשיה וא״כ היאך כתב הרב ז"ל דבארנקי
של בן לא יכלימנו וישתוק וכבר תמה עליו הרב בעל כ״מ …. והרב ז״ל בס׳ הדרשות בפ' יתרו תירץ דמה שהוצרכו בגט׳ להעמיד בריתא: ועד היכן כא״ו עד שיטול ארנקי וכי׳ [כאן מעתיק דברי אביו המהרי״ט בספרו ״צפנת פענח״].
ר' יוסף מטראני (1568 – 1639), מכונה המהרי"ט, המוהרי"ט או המהרימ"ט, בנו של ר' משה מטארני. מרבני צפת, נודע בעיקר בעקבות השו"ת אותו חיבר, (שו"ת המהרי"ט), שימש כחכם באשי של טורקיה, ושימש גם כשד"ר בקושטא.
נולד בצפת, ולאחר מות אביו ר' משה כאשר היה בגיל צעיר, עבר ללמוד אצל ר' שלמה סאגיס, עד שנת 1586 בה נפטר רבו ממגפה, ולאחר מכן עבר ר' יוסף למצרים, וכשהמגפה נעלמה שב לצפת, ולאחר שהיא פרצה שוב הוא עבר לירושלים, שם חיבר ספר על בית המקדש, מידותיו, צורתו, וכדומה. אחר כך, לאחר שהמגפה נרגעה, הוא שב לצפת בפעם השנייה, אולם בערך בשנת 1600 הייתה בצורת ובעתיו פרץ רעב בצפת, ור' יוסף נבחר לשמש כשד"ר ולאסוף כספים עבור הקהילה בא"י.
בעקבות זאת, לאחר מינויו כשד"ר, עבר ר' יוסף לקושטא בשליחות הקהילה, שם זכה לכבוד גדול, ועשירי העיר פירנסו אותו ובנו עבורו בית מדרש שבו לימד תורה תלמידים רבים, ובין תלמידיו המפורסמים היו – ר' חיים אלגאזי, ר' חיים בנבנישתי ("בעל הכנסת גדולה"), ר' יהושע בנבנשתי מחבר ספר שדה יהושע, ור' אברהם בן חנניה, ר' חיים אבולעפיה (הראשון) ועוד רבים אחרים.
לאחר כעשרים שנה נתמנה לתפקיד הרב הראשי של טורקיה – החכם באשי, קיבל אלפי שאלות מאנשים שאליהן השיב, ואף ייסד בית דין לענייני איסור והיתרבקושטא, שם נפטר בשנת 1639.
במהלך חייו חיבר ר' יוסף ספרים רבים ביניהם היה פירוש על הר"ן, על הרי"ף, על הרמב"ם, ועל פירוש הרא"ם לפירוש רש"י, אולם מעטים מספריו נדפסו ונשתמרו, ובין אלו שכן נשתמרו ישנם הצפנת פענח פירוש על התורה, והשו"ת בעל שלושה החלקים אותו חיבר, הנקרא שו"ת המהרי"ט.
למרות שהמהרי"ט נפטר ונקבר בקושטא, בניו הוציאו את גופתו מקברו והעבירוה לצפת בהתאם לבקשתו, כדי שיוכל להיטמן קרוב לאביו. בשנת 2008, נתגלה קברו של ר' יוסף מטראני בצפת על ידי ר' שלמה אפשטיין, סמוך לקברו של ר' משה אלשיך