אישה שהתחננה בפני המלך לקבל את רכושה מבית אביה.

אישה שהתחננה בפני המלך לקבל את רכושה מבית אביה.נשות חיל במרוקו

במקור מאותו זמן מובא המעשה הבא :

מעשה בראובן, שהמיר לאונסו, והיה מתנהג ביהדות בינו לבין עצמו. כשמת בלא בנים נטל המלך ירום הודו כל ממונו טלטל וקרקע גם הבית שהייתה לו נטלה ממנו ועקלה ונתייעץ היורש של ראובן עם יבמתו הנזכרת לילך להתחנן לפני המלך על דבר הבית לאמור, כי לא נטלה כתובה מבעלה הקורין בד"ק – צאדק – כתובה בערבית. והמלך שמע תחנתה ונכמרו רחמיו עליה והחזיר לה הבית, כי אמרה שהיא מבית אביה ואף על פי שלא הועיל זה בדיני הגויים מכל מקום, באשר דבר המלך בידה זכתה עם כמה הוצאות ושוחדות מנכסי הנפטר, ועכשיו האישה טוענת שתטלנה לעצמה ואף לא תכניסנה ליבם כלל טענתה טענה או לא "

כלומר : יהודי ללא בנים שהתאסלם, אבל בסתר שמר על יהדותו. כשנפטר לקח ממנו הממשל את כל רכושו, שכן על פי דיני האסלאם אין יהודים ונוצרים יורשים מוסלמי. היורש של היהודי הציע ליבמתו של הנפטר שתפנה למלך ) אולי למושל ) ותטען, שאת הרכוש שבידי בעלה קיבלה מבית אביה.

המלך זיכה אותה ברכוש לפנים משורת הדין, אולם לאחר שהצליחה לקבלו סירבה לשתף בו את היבם. רבי רפאל בירדוגו דחה את טענתה, שאמנם דינא דמלכותא דינא ובדיניהם אין ישראלי יורש מוסלמי, אך האיש " המיר לאונסו וכל ימי המרתו היה ישראל גמור " לכן אינו נכלל בדינא דמלכותא דינא " ובטעות נטל המלך ממונו ". החכם הגיע למסקנה, שהבית הוא של היבם, " ואין לאישה עליה אלא שיעבוד כתובה כשאר נכסי בעלה ".

אלמנה שפנתה למושל פעמיים וגורשה – 1875.

ב-1 במרס 1875 פנתה " אגודת אחים "  , בלונדון ( האגודה האנגלית הקבילה לכל ישראל חברים " שנוסדה כ-11 שנים אחריה ומטרותיה היו דומות ) למשרדה חוץ הבריטי בדבר מקרים מספר של רצח יהודים. אחד מהם היה האירוע הבא : סוחר יהודי בקוראלים בשם מסעוד צבאני, שהיה עם משפחתו באלקסר אלכביר ( כארבעים קילומטרים מזרחית ללאראש ), פותה על ידי ערבים מכפר, השוכן במרחק של כשעה מלאראש ( לחוף האוקיאנוס, כשמונים קילומטרים דרומית לטנג'יר ) לבקר בכפרם, ושם נשדד היהודי ונרצח. כל המאמצים לגלות את גופתו עלו בתוהו. הרוצחים נהגו לטשטש כל סימן לרצח והעלימו את הגופות באמצעות השלכת גופות קורבנותיהם לבאר וסתימתה או שריפת הגופה והרחקתה מאזור מגוריהם כדי למנוע הטלת עונש קולקטיבי על המתגוררים באזור הפשע.

אלמנת הנרצח פנתה למושל העיר לאראש לעשיית דין וצדק : לאיתור הרוצחים ולהענשתם. הרוצחים נמצאו ושוחררו לאחר תשלום קנס בסך 500 פרנקים, שנקבע על ידי המושל. האלמנה פנתה למושל שוב כדי לקבל פיצויים וסיוע, אך גורשה על ידי חייליו.  גורל דומה היה גורלה של אמו של עיוש בן מלכה, שהולקה בשנת 1888 בפקודת מושל אימיזמיז. היא ביקשה מהמושל רחמים על בנה אך לא נענתה וגם בה התעללו החיילים.

אלמנות שדרשו פיצויים מהסולטאן.

ב-27 במרס שנת 1878 כתבו ארבעת מנהיגי קהילת מוגדור לשגריר הבריטי במרוקו, ג'והן דרומונד האי, מכתב בקשר לרצח יהודי בשם בנישתי ושוד סחורתו. הכותבים עזרו לאלמנה להשיג הוכחות לרצח באמצעות נוטריונים ציבוריים, המאושרים על ידי הקאדי. לאחר מכן הלכה האלמנה למראקש, התלוננה בפני הסולטאן ודרשה פיצויים על רצח בעלה ועל רכושו. עד לאותה עת לא נמצא לסוגיה פתרון מניח את הדעת, ואין תקווה להגיע לפתרון. החותמים היו חזן בשם אברהם בן עטר, השיח' ( הנגיד ) יצחק צבאג, דניאל כהן ונשיא הסניף של כל ישראל חברים בעיר, יוסף סורגמאני.

ב-10 באפריל 1878 כתב רוברט דרומונד האי, בנו של השגריר, שכיהן בתפקיד קונסול בריטניה במוגאדור, לאביו בנושא זה. במכתבו דיווח, שהור לתורגמן שלו, יעקב דה שמואל לוי, לחקור בנושא זה. במכתבו התברר, שהסולטאן הורה למושל מוגדור לאתר את מקום ביצוע הרצח.  על פי מידע משנת 1880 פנתה אלמנת הנרצח, דוד מלול, לסולטאן ושני חיילים נילוו לחיפוש הרוצחים. שני ערבים חפים מפשע נתפסו. בסוף שנת 1887 פורסם, שאלמנות של יהודים שנרצחו חמש שנים קודם לכן, פנו לממשל לקבלת פיצויים.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

יולי 2016
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  
רשימת הנושאים באתר