עלייתם של שלושה ילדים – דן מנור

דן מנור

לאחר שהחליפו את בגדיהם במלתחה, היא השתרעה על המצע תחת השמשייה כשלידה יושבת מזל, ובעלה שוחה עם הילדים, ומשחק אתם מדי פעם בחול. עניין הפגישה עם אנטואן אינו מרפה ממנה, והיא מוגיעה את מוחה לאתר מישהו ממכריה שעשוי לספק לה פרטים אישיים על אנטואן, עד שנזכרה במדאם וידאל נציגת הקהילה הספרדית ובמרסל עובד עירייה. היא החלה לשקול מי משניהם עדיף. מדאם וידאל היא גויה, ואף שהיא נשואה ליהודי היא גויה בנפשה, וגרוע מכך היא פטפטנית חסרת תקנה, שאינה אמינה בשמירת סוד. לכן הסיחה את דעתה ממנה. והתרכזה במרסל שאמנם אינו יודע דבר על הספרדים, מכל שכן על אנטואן, אך כעובד עירייה בכיר [אדריכל כבישים), הוא יכול להשיג את מה שהיא רוצה מן המחלקה לרישום התושבים.  מחר היא תתקשר אליו, ובטוחה שהיא יכולה לסמוך עליו.  מרוצה מן הפתרון היא התרוממה ממקומה. הסירה את השעון מידה, והמשקפיים מעיניה, הושיטה את הארנק למזל שתשמור עליו, ועשתה את דרכה לים. היא הביטה כה וכה עד שאיתרה את בעלה עם הילדים והצטרפה אליהם. "פתרת את הבעיה, חמדתי", פנה אליה בעלה בבת צחוק. היא התיזה עליו חול ברגלה בחיוך של משובה.

למחורת היא טלפנה מיד למרסל עם כניסתה למשרדה. "אני רוצה שתשיג לי פרטים אישיים מלאים על אנטואן, נהג בחברה לשיווק דגי אגדיר". שטחה בפניו את בקשתה בקיצור. "למה את לא פונה לבעלך, שהוא הפטרון שלו". הוא טען. "זה סוד שאסור לבעלי לדעת", היא נימקה. הוא ניסה להתבדח על חשבונה כעומדת לצלול לתוך הרפתקה רומנטית, ולאחר ששניהם סנטו זה בזה, היא הסבירה לו את תכניתה ברמזים. וכאחד המעורה בהתעוררות ציונית שפקדה את הקהילה לאחר מלחמת השחרור, הוא איחל לה הצלחה. "מחר בשעה עשר תקפצי למשרדי, הכול יהיה מוכן עד אז", הוא הבטיח. למחורת היא הופיעה בדיוק בשעה עשר. הוא אותת לה בידו על דף הנייר שעל השולחן: "אנטואן כאסטיג'ון בן העיר מלגה, נשוי לחורחה, גר בשכונת פונטי במערב אגדיר. מפרנס יחיד משפחה בת ארבע נפשות, עובד בחברה לשיווק דגי אגדיר", היא קראה את הכתוב בנייר, הודתה למרסל בנשיקה ידידותית תוך הזמנה לביקור, ויצאה כשכולה קורנת משמחה.

הצעד הבא היה ביקור בביתו של אנטואן. ביום ראשון  היא קמה ממשכבה בלאט לבל תעיר את בעלה שנם את שנת שחרית של יום ראשון. התלבשה חגיגית, נכנסה לחדר הילדים שהיו ערים תחת השגחתה של מזל: "יש לי פגישה במועדון", הודיעה למזל, נשקה את הילדים, ויצאה. התניעה את רכבה, ופנתה לשוק האירופי, קנתה אגד פרחים, ופנתה שמאלה לכיוון הפרבר פונטי. היה זה יום אביבי בהיר וחמים. כדור האש זוחל עדיין בשיפולי שמי התכלת, ומקרין מזהבו נופך של נוגה על כחלילותו של הים. רוח קלה מלטפת את צמרות האלון והאשוח שבצדי הכביש, וקרני השמש מרצדים עליהם, ויוצרים מרקע של אור וצל המשחקים בערבוביה על זגוגיות הרכב.

אנטואן עסק באותה שעה בניכוש עשבים  בגינתו כשלפתע עצרה מכונית ליד חצר ביתו. הוא הזדקף מלוא קומתו והחל לצעוד לכיוון הגדר. הוא הסתקרן למראה אישה הדורה המתקרבת לקראתו ובידה אגד פרחים: "היכן גר אדון כאסטז'ון", שאלה בעודו משתאה. "זה אני, גברתי", הוא הצהיר, ופתח מיד את דלת החצר. היא  הציגה את עצמה כגברת אביצרור,  והוא הגיב בקידה כשעל פניו ארשת של מבוכה. חלפה דקה של דממה עד שסימן  לה בידו להיכנס. היא פסחה על סף הדלת, והוא אחריה כשכוונתו להוביל אותה לדלת הפנימית של הבית: "במטותא ממך, אל תעיר את בני הבית", פנתה אליו בנימוס כדי להעניק לו תחושה של שווה מעמד, "זה בשביל גברת כאסטיז'ון". היא הושיטה לו את הפרחים. הוא הודה לה בהבעה ביישנית, והזדרז להוציא שני כסאות מהבית. שניהם התיישבו, והחלו להחליף כמה מילים על מזג האוויר הנוח, ועל גינתו המטופחת, ובשיחה על ענייני דיומא היא ניצלה הזדמנות לרמוז לו על התנגדות בעלה לפיטוריו. הוא הביע הערכה רבה לבעלה, וכרך בהערכתו את העם היהודי תוך סיפורים על מה ששמע מאבותיו אודות חוכמתם של יהודי ספרד. "אנטואן", היא קטעה את שטף דיבורו ופנתה אליו בשמו הפרטי כמדברת אל חבר. "כן גברתי", הוא ענה כשהוא חש תנודה בכל קרביו. "באתי לבקש ממך טובה אישית", אמרה בנימה עממית. כל קרביו שבו בנחת למקומם, והודה לאלוהיו שלא באה לבשר רעות. "ברצון רב", הוא חייך, והתרווח על כסאו. היא לאטה לו, שהטובה שעומדת לבקש ממנו צריכה להישמר בסוד בין שניהם, וכשהבחינה בתדהמה שהסתמנה על פניו, היא גילתה לו מיד שהדבר קשור בנסיעותיו, וכי עליה להסתודד עמו על כך במשרדה. הוא נכנס הביתה, החליף את בגדיו, רשם פתק לאשתו, ויצא: "אני לרשותך. גברתי", הצהיר בהבעה כנועה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

אוגוסט 2016
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  
רשימת הנושאים באתר