הגדה די היטליר – אבישי בר אשר. פעמים 114 -115
מה נשתנה הלילה הזה מליל תְרַאנְת נוֹף –( שלושים ותשע )
ו. לשון
השכבות הלשוניות ׳הגדה די היטליר׳ כתובה בלשון הערבית־היהודית המשתקפת בשרח להגדה של פסח. לפיכך הערבית־היהודית (הכתובה והמדוברת) היא המצע הראשי ליתר המרכיבים הלשוניים בחיבור, ולצדה קיימים בו עוד שלושה מרכיבים לשוניים: הלשון הערבית המדוברת, השפה הצרפתית והמרכיב העברי. התמהיל העשיר של הערבית של השרח עם שלושת המרכיבים האחרים הופך את ההגדה לתעודה לשונית מעניינת.
המרכיב הלשוני הפעיל בחיבור – לבד מלשון השרח – הוא הערבית המדוברת, שהיא חוליית הקישור המרכזית בין לשון הטקסט – הארכאית יחסית – לבין הסיפר המודרני. הפער בין הלשון הכתובה ללשון ה׳גבוהה׳ מורגש למשל במעברים האיריומטיים: חלף מילות השרה ׳זמיע למהדאז יזי ויעייד פסח׳(כל דצריך ייתי ויפסח) נכתב ב׳הגדה די היטליר׳: ׳זמיע למחדאז בררעדא כא יטיר׳(כל דצריך ברעדה בורח [שורה 7]), משפט המוזג את הדיבור העממי בתבניות הלשון המסורתית. דוגמה נוספת: הפסוק ׳וייאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי גירשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם׳(שמות יב, לט), המובא בהגדה של פסח, מתורגם גם הוא בלשון מעורבת, לשון השרח ולשון הדיבור: ׳וכבזו דאך לעזין ועמלוה ספאכיתי. / חין טררדוהום מן מאצאר ומא קדרוס יתקבו. / וחתא לא צום לא מן עמלו אילהום׳(ויאפו את הבצק ועשו אותו ספגטי. / כאשר גירשום ממצרים ולא יכלו לנקב [את הבצק] / וגם צום לא עשו להם [שורות 384-382]). מורכבות זו, הניכרת למעשה לכל אורכו של החיבור, הופכת אותו לטקסט בן כלאיים במובהק.
רוב המידע הראלי בחיבור, שעיקרו שמות ומושגים הקשורים במישרין למלחמה, שאוב מן הצרפתית, שהייתה לשון מדוברת וכן לשון העיתונות בסביבתו של המחבר. אביא לכך כמה דוגמאות: מינוח פוליטי: ׳ליסתאתו דו זויף׳(le statut des juifs, תקנון היהודים [שורות 1357,341,340), ׳לגוליסת׳ (les Gaullistes, הגוליסטים [שורות 394, 1408); מינוח צבאי: ׳לא רואיאל איר פורץ׳(la Royal Air Force, חיל האוויר המלכותי [שורות 299,296,66 ועוד]); ׳לבומבארדמאן׳(les bombardements, ההפגזות [שורה 1265); מינוח ייחודי למלחמה: ׳כאמפ דלא כונסתראסיון׳(camp de la concentration, מחנה ריכוז [שורה 181[); שמות מקומות: ׳סתאלינגראד׳(Stalingrad [שורות 1247,102), ׳בירלין׳(Berlin [שורות 182, 279, 288 ועוד]); שמות מנהיגים ומצביאים: ׳שורשיל׳(Churchill [שורות 197,107,49]), ׳רומיל׳(Rommel [שורות 1143,137).
עד כמה הייתה הצרפתית לשון דומיננטית בחיי היומיום של המחבר ובסביבתו אפשר ללמוד משכיחותם של שמות עצם כלליים, שאינם נוגעים דווקא למלחמת העולם השנייה, כגון: ׳דיסכור׳(discourse, נאום 1שורה 46]), ׳מוסיו׳(monsieur, אדון [שורות 46, 49, 116]), ׳לגיר׳(la guerre, המלחמה [שורה 216]) ועוד רבים. הצרפתית בהגדה כפופה לכללי התחביר של הערבית, ולכן לא ייפלא למצוא שפע ביטויי כלאיים לשוניים, כמו: ׳בלבראצאר׳(JL
brassard +, ברצועת יד [שורה 186]), ׳מן לילת תראנת נוף + trente neuf, מליל שלושים ותשע [שורה 113), ׳לאריסתריכסיון רצ׳למא׳(la restriction + ד, הגבלה של אפלה [שורה 1413). הוא הדין בתצורת שמות מלשונות זרות על דרך הערבית: ׳פלאייצהום׳(המילה הספרדית plaza [צרפתית: place! במשקל הריבוי השבור בערבית ובתוספת הכינוי החבור [שורות 0343-342, ׳מיתראיית׳ (סיומת הריבוי הערבי השלם לנקבה למילה mitrailleuse [שורה 260!) ועוד.
ראוי להעיר גם על כמה מילים שמקורן מלשונות אירופיות אחרות, ושהדובר הכירן כנראה בתיווך הצרפתית, לדוגמה: ׳דאנסינג׳ (dancing, באנגלית [שורה 412]), ׳גלותיי׳(Gauleiters, בגרמנית: מושלי מחוז [שורה 1172), ׳מאכארוני׳(macaroni, באיטלקית [שורה 1380).
במסגרת הלשון הערבית הכתובה בהגדה מזדקרות לעין הקורא כמה מילים שמוצאן בעברית, ואשר שימשו בפי המחבר כחלק בלתי נפרד מאוצר המילים של הערבית־היהודית. להלן כל הדוגמאות לתופעה זו: ׳גלות׳(שורה 97), ׳דרך ארץ׳(בהוראה השכיחה של דרך ארץ כנימוסין [שורה 200]), ׳מיצאח׳ (מצח ושורה 68]), ׳מזל׳(שורה 134 ), ׳מלאכי חבלה׳(שורה 42), ׳ממזר׳ (בהוראה של קללה וכינוי גנאי [שורות 1130,38), ׳מעשה׳(שורה 37), ׳נס׳ (שורה 89), ׳צום׳(שורה 384). דוגמאות אלה מעידות שהמרכיב העברי זניח מאוד, ואינו חורג מאוצר המילים העברי הבסיסי שהיה שגור בלשונם של דוברי הערבית־היהודית.
חכם חכם
לינגליז לכייס אס הווא יקול אנגליה, חכם, מה הוא אומר
לא רואיאל איר פרץ תכדם בלמעקול חיל האוויר המלכותי פועל בחכמה
חתתא נתי קול אילו, סחאל מן רגיפא כא תתכל פפסח
ואף אתה אמור לו : כמה מצות נאכלות בפסח ?
כל רגיפא בכורא עלא למיצאח כל מצה בפצצה על המצח
בלכור צחאח בפצצות חזקות
רשע רשע
היטליר דאלם אס הווא יקול היטלר – רשע מה הוא אומר ?
לכדמא ולעדאב כללהא אלליהוד העבודה והעינויים כולם ליהודים
ליהוד לאייס אילו ליהודים ולא לו
עלא די חבת תכרז רוחו בלגדרא ולפי שעמדה רוחו לצאת בזעם
כפר פליהוד התאכזר ליהודים
חתתא טאליאן כא יגזז סנאנו ויקול אילו גם איטליה תקהה את שיניו ותאמר לו
פלאליבי ולךאפריך תקאדתלי לעדדא בלוב ובאפריקה אזלה לי התחמושת
אילי ולאייס אילו לי ולא לו
ולוכאן מא תבבעתך מא נחצלו בזוז ואילו לא הלכתי בעקבותיך, לא היינו שנינו נלכדים
תם תם
לאמיריך למליח אס הווא יקול, אס האדא אמריקה – טוב, מה הוא אומר, מה זאת
ותקול אילו, גיר ברופלאניס ואמרה אליו : רק במטוסינו
נפככו דונייא כאמלא, מייד לעדו נציל את העולם כולו מיד הצורר
ושאינו יודע ושאינו יודע
ומוסוליני די מא יליקס להדרא ומוסוליני שאינו ראוי לדבר עליו ?
נתי תבדא אילו. פחאל מא קאל לפסוק את פתח לו, שנאמר
לחצלא דליתיופי ותונס לעזיז בהילכדותן של אתיופיה ותוניסיה היקרה
עמל אללאה נס וזאס לינגליז ויעש אלהים נס ויבא את האנגלים
כררזהום מטריק מאצאר ויוציאם מארץ מצרים
ומותגומרי תבבעהום הלא חצצאר ומונטגומרי רדף אחריהם ללא מצור
יקדר מן ראץ שהר יכול מראש חודש
יתעללם הווא והיטליר סריך ילמד הוא והיטלר השותף
פאס זא לאמיריך אללאפריך כאשר באו האמריקנים לאפריקה
יקדר מן מאזאל נהאר יכול מבעוד יום
תעללם לתקול, פסבבת ליהוד לא מן קולת אילא פסאעא
תלמוד לומר : בעבור היהודים לא אמרתי, אלא בשעה זו ( כלומר מיד )
מן הנא לשבועות נתפככו מן לגלות מעתה עד שבועות נינצל מן הגלות