טללי אורות – ספר דברים – פרשת "ראה" וראש חודש אלול. מאת: הרב משה אסולין שמיר.

ספר דברים – פרשת "ראה" וראש חודש אלול.Asilah

מאת: הרב משה אסולין שמיר.

"ראה – אנוכי נותן לפניכם היום" (דברים יא כו).

ראה = ר– אה אלול ה– גיע. {פרשת ראה תחול בשבת ר"ח אלול}.

ראה =  מראה {דרכה נוכל לראות את מעשינו לקראת ראש השנה}.

היום = "היום הרת עולם". {רומז ליום הדין בראש השנה}.

א-ל-ו-ל = "אני לדודי – ודודי לי",

זה מבטא את ההדדיות בין הקב"ה המכונה "דודי", לאדם המכונה "אני".

כאשר "אני" בוחר בדרכו של "דודי", גם "דודי" יבחר בי, "ודודי לי".                                                       

"ראה אנוכי נותן לפניכם היום – ברכה וקללה.

את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה'… והקללה אם לא תשמעו".

   "ברכה וקללה" – הברכה או חלילה הקללה אותה גוזר הקב"ה בר"ה על כל אחד,

    תלויה בהכנותינו ותשובתנו לקב"ה במשך חודש אלול.

שני הפסוקים הראשונים של פרשת "ראה", מקפלים בתוכם את סוד הבחירה החופשית בה ניצב כל אחד מאתנו מידי יום ביומו, דבר הרמוז בביטוי: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום – ברכה וקללה". השימוש בביטוי "נותן היום" בזמן הווה, רומז לבחירה היום יומית בין קבלת ברכה או חלילה קללה – שהן תוצאה של בחירת האדם בין עשיית הטוב לעשיית הרע כדברי הגאון מווילנא רבנו הגר"א.

פרשת "ראה" נקראת בבתי הכנסת בשבת מברכים שלפני ראש חודש אלול, דבר אותו רמז לנו משה רבנו, וכך התורה פונה לכל אחד מאתנו: ר-א-ה = ראה אלול הגיע. תדע לך שהתנהגותך בחודש אלול, תקבע מה יגזר עליך בראש השנה הנקרא "היום", בבחינת "יום תרועה יהיה לכם", האם ברכה, או חלילה קללה.  הקב"ה נותן לנו חודש הכנה בו נוכל לתקן את מעשינו, חודש בו הקב"ה קרוב אלינו יותר. "חודש בו הקב"ה נמצא בשדה" כדברי תורת החסידות על פי הפסוק "דרשו ה' בהמצאו" – קראוהו בהיותו קרוב" (ישעיה נה, ו).

על הפסוק הנ"ל אומר ר' שמואל בר נחמני:  "משל למה הדבר דומה, למלך שהיה גר בעיר, והיו אנשי העיר מכעיסים אותו. כעס המלך ויצא מהעיר והתרחק כעשרה מיילים, ונשאר שם. היה שם פיקח אחד שאמר לבני העיר: שוטים אתם, כל זמן שהמלך היה בעירכם לא ביקשתם סליחה ממנו, עכשיו לפני שהוא מתרחק מהעיר, לכו ועשו עמו שלום. לכן כתוב "דרשו ה' בהמצאו…".

גם הרמב"ם, איש ההלכה, הולך אף הוא בעקבות מדרשי חז"ל, ואומר כך: "אעפ"י שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים היא יפה ביותר, ומתקבלת היא מיד. שנאמר: דרשו ה' בהמצאו וגו' (הלכות תשובה פ"ב, ה"ו).

הרוצה להיחתם לברכה בראש השנה? ישתדל לקיים מצוות ה' כל השנה, ובפרט בחודש אלול, כהכנה ליום הדין בראש השנה, בבחינת  הכתוב: "את הברכה – אשר תשמעו אל מצוות ה'" וכו'.

"ראה אנוכי נותן לפניכם היום".

 רבינו "אור החיים" הקדוש שואל מספר שאלות:

א. מדוע השתמשה התורה בביטוי "ראה" = ראיה, על דברים שלא רואים אותם? היה ראוי יותר להשתמש בביטוי        במשמעות  שמיעה כמו "שמע".

ב. מדוע השתמשה התורה בלשון יחיד: "אנוכי", כאשר בהמשך השתמשה בלשון רבים "לפניכם"?                                  ג. מדוע התורה השתמשה במילת הקישור "את"  בהקשר לברכה – "את הברכה אשר תשמעו", ואילו לגבי הקללה בביטוי "אם" – לא תשמעו"?

 רבנו "אור החיים הקדוש" מיישב את הקושיות הנ"ל כך: "שבא להבחירם בעולם העליון ולהמעיט כל טובות העולם הזה, וכדי שיתאמתו אצלם הדברים, צריך שהמוכיח יהיו בו שני  עניינים:

א. שיכיר הכרה חושית בטוב העליון. {עולם הבא}.

ב. שהשיג {בעצמו} השגת טוב העולם הזה וקנייניו. כי אם המוכיח יהיה משולל מקנייני העולם הזה, לא יאמנו דבריו למשיגי טובת העולם הזה. כי יאמרו, אין אומרים למי שלא ראה, יבוא ויגיד שאם היה טועם…".

פירוש דבריו הקדושים: משה רבינו אומר לכל אחד מאתנו: "ראה אנוכי" – תסתכל עלי ותלמד ממני. אני שזכיתי לגדולה בשני העולמות: מצד אחד, בעולם הזה הייתי מלך, עשיר וחכם: כידוע, "אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גיבור, עשיר, חכם, ועניו, וכולם אצל משה רבינו כדברי הגמרא (נדרים לח' עמ' א' וגם שבת צב' עמ' א'). כמו כן, משה טעם מחיי העולם הבא כאשר הוא עלה השמימה כדי לקבל את התורה, כדברי הזוהר לפסוק: "ויפה דודי – אף נעים" (שיר השירים א' טז'). זהו משה שטעם מנועם ה'" כדברי הזוהר(חלק ב' רנ"ד).

פירוש אחר: אומר לנו משה רבינו: תלמדו ממני איך כל אחד מכם יוכל להתעלות בעבודת ה' כמוני – כמשה רבינו, בכך שידמה אלי בעבודת ה', היות ונשמתו של משה רבינו מתנוססת אצל לומדי התורה בכל הדורות ככתוב: והתפשטותי דמשה בכל דרא ודרא". זוהר ר"ע רע"ג).

"היום – ברכה או קללה".

רבנו אוה"ח הק' אומר שהביטוי "היום – וברכה וקללה", נראה כביכול כמיותר, היות ובהמשך ישנה הרחבה של הבחירה בין ברכה לקללה. בכל ברכה יש גם קללה. לרשעים בעולם הזה יש מעט ברכה בעולם הזה, וקללה בעולם הבא. לצדיקים, מעט קללה בעולם הזה, ועולם שכולו טוב לעולם הבא.

משל לאדם שהגיע לפרשת דרכים ולפניו שני שבילים: שביל אחד שתחילתו מישור, וסופו קוצים = סמל לרשעים הנהנים הנאות רגעיות בעולם הזה הדומות למישור,  כאשר בעולם הבא, יפתחו בפניהם שערי גהינום הלוהטים.

השביל השני שתחילתו קוצים וסופו מישור, סמל לצדיקים המוכנים לעמול בעולם הזה הדומה לקוצים, כדי לזכות בעולם הבא שכל כולו מישור.

"אמר רבי אלעזר: משאמר הקב"ה  הדבר הזה {"ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה…} בסיני, באותה שעה (איכה ג, לה): "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב". אלא מאליה הרעה באה על עושי הרעה, והטובה באה על עושי הטובה" (דברים רבה ד, ג).
"בנים אתם לה' אלוקיכם" (דברים יד' א').

או"כי לי בני ישראל עבדים"? (ויקרא כה, נה)

חשיבות מידת הפרגון כלפי כל יהודי – מידתו של רבי מאיר בעל הנס.

התורה בפרשתנו מכנה את עם ישראל בתואר "בנים" ואילו בספר ויקרא מכונים בתואר "עבדים" ככתוב: "כי לי בני ישראל עבדים…" ( ויקרא כה' נה').

הגמרא במסכת (קידושין לו' עמ' א') מביאה את המחלוקת בין רבי מאיר לרבי יהודה. האם עם ישראל נקראים בנים או עבדים של הקב"ה? רבי יהודה אומר שבשעה שבני ישראל הולכים בדרך התורה והמצוות, הם נקראים בנים, ואילו כאשר נוהגים אחרת – קרואים עבדים. פתרון הנראה הגיוני לאור הסתירה פסוקים.

ה"משך חכמה": דיוקו של רבי יהודה נובע מהסמיכות לפסוק הקודם: "כי תשמע בקול ה' אלוקיך, לשמור את כל מצוותיו אשר אנוכי מצוך היום לעשות הישר בעיני ה' אלוקיך". כלומר, ניקרא "בנים" במידה ונשמור מצוות ה'.

רבי מאיר בעל הנס סובר: "בין כך ובין כך, בנים אתם לה' אלוקיכם" והוא מוכיח את דבריו מפסוקים שונים כמו: "בנים סכלים המה" (ירמיה ד' כב' ) כמו כן מהכתוב: "זרע מרעים בנים משחיתים" (ישעיה א' ד') כלומר, גם כאשר עם ישראל לא נוהג בדרך התורה, הוא מכונה בתואר בנים. רבי מאיר אומר שהתואר בנים ניתן לעם ישראל ללא קשר למעשיהם, היות ונבחרו כעם ה' כדברי רבי עקיבא רבו האומר: "חביבים ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתירה נודעת להם,, שנקראו בנים למקום, שנאמר: "בנים אתם לה' אלוקיכם…". (פרקי אבות פרק ד' ב').

מוסר השכל: מידת הפרגון בין אדם לחברו.

הרשב"א פוסק להלכה כדעת רבי מאיר, גם בגלל "העין הטובה" בה הצטיין רבי מאיר במידה הזו, כמו במקרים אחרים המופיעים בתלמוד. {ראה "אעשה נפלאות" בנידון, בסוף המאמר}.

     ה"נועם אלימלך" רבי אלימלך מליז'נסק חורז בשיר, את חשיבות מסר הפרגון כלפי כל יהודי בשיר:

"אדרבה, תן בליבנו שנראה מעלת חברינו ולא חסרונם . / ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך. / ואל תעלה בליבנו שום שנאה מאחד על חברו, חלילה…".

"בנים אתם לה' אלוקיכם:

לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עינכם למת,

    כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך, ובך בחר ה' להיותו לעם סגולה" ( דברים יד' א-ב)

בפסוק הנ"ל ניתנו לעם ישראל שלושה תארים:

 בנים, עם קדוש, ועם סגולה. הפרשנים דנים בקשר שבין "בנים אתם לה' אלוקיכם – לאיסור גדידה למת.

 רש"י: בגלל שאנו בניו של הקב"ה, חייבים להיות נאים ולא גדודים, ולכן אין לשרוט פנים באבלות היות "ועם קדוש אתה לאלוקיך – קדושת עצמך מאבותיך, ועוד ובך בחר ה'".

 רבנו אברהם האבן עזרא אומר בגלל שאנו בניו של הקב"ה, חייבים להאמין שכל מה שהוא עושה זה רק לטובתנו גם אם אנו לא מבינים, ולכן אין להצטער יותר מדי על המת.

 הספורנו והחיזקוני מסבירים שגם בשעת מצוקה כאשר אדם הקרוב אלינו הלך לעולמו, גם אז יש לנו קירבה להקב"ה בכך שאנו "בנים לה'" .

הרמב"ן לומד מכאן שיש השארות הנפש אחרי המוות, בגלל שאנו עם קדוש. ובלשונו: "כי טעם "עם קדוש- הבטחה  בקיום הנפשות לפניו תברך"

רבנו "אור החיים" הק' "שאין להצטער הרבה על המת היות והמת חוזר לאביו שבשמים – אל מקור החיים, ככתוב בתהילים: "כי עמך מקור חיים" (לו, י). רבנו אברהם אבן עזרא מפרש את הפסוק כך: "מקור חיים: חיי הנשמה העליונה שלא תמות"}. לא כן אומות העולם שהם מתים מיתה שאינם עוד בנמצא בין החיים" .

רבנו אוה"ח הק' משתמש בדימוי לאדם ששלח את בנו לעיר אחרת כדי לעסוק במסחר. לאחר זמן, האב שלח  לקרוא לבנו לחזור אליו.  כך הקב"ה: שלח אותנו לעולם הזה, ובשעת המיתה קורא לנו לחזור אליו. אשרי מי שחוזר לבוראו עם תורה ומצוות בצקלונו, וזכה לתקן את סיבת בואו לעולם הזה. רבנו "אור החיים" הק' חי 47 שנים בקדושה וטהרה בבחינת הכתוב: "וחי ב – ה – ם" = 47. אשריו ואשרי חלקו

המסר החשוב: כבניו של הקב"ה, מן הראוי שנלך לאורו יתברך, ולזכור שהעולם הזה, הוא זמני ובר חלוף.  

חשיבות מצוות הצדקה.

"כי יהיה בך אביון… לא תאמץ את לבבך

       ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון… נתון תיתן לו, כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידך" ( דברים טו' ז', יא)

התורה מקדישה ארבעה פסוקים בהם אנו מצווים לא לקפוץ את ידינו מאחינו האביון, אלא "פתוח תפתח את ידך לו". השכר אותו מבטיח הקב"ה: "כי בגלל הדבר הזה – יברכך ה' אלוקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך".

 רבנו "אור החיים" הק' אומר שהחלק המגיע לעני נמצא אצלנו כפיקדון. את זה לומד מהייתור של המלה: "בך".

כאשר תינוק בא לעולם, ידו תהיה קפוצה – "ולא תקפוץ את ידך", דבר המסמל את רצונו לכבוש את כל העולם. ואילו כאשר פושט מדיו וחוזר לאביו שבשמים – ידו תהיה פתוחה: "כי פתוח תפתח את ידך". לא יכול לקחת דבר. הקב"ה בכבודו ובעצמו מבטיח פרנסה בשפע: "יברכך ה' אלוקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך". וכל זאת: "בגלל הדבר הזה" – שנתת צדקה לעני, מכסף שהופקד אצלך כפיקדון על יד הקב"ה.

תארו לכם שאליהו הנביא היה מתגלה אליכם ואומר לכם שבמידה ותעשו כך וכך תזכו במיליון $, בטח שתבצעו כל פרט ופרט. בפרשתנו מבטיח לכם לא אחר מאשר הקב"ה בכבודו ובעצמו – אדון הכל.

אומרים אנשי הח"ן שמצוות הצדקה מלווה את האדם במשך שבוע, שלא כשאר המצוות המלוות רק לאותו יום.

    "והיית אך שמח" (דברים טוז טו).

 עבודת ה' מתוך שמחה, ובפרט לקראת הימים הנוראים.

 בכל התורה מופיעה המלה "שמחה" 16  פעמים, כאשר בפרשתנו "ראה", היא מופיעה 7 פעמים. הציווי "והיית אך שמח", מופיע בפרשתנו בהקשר לבית המקדש אותו כינו הנביאים "משוש כל הארץ", היות ובית המקדש עורר כל יהודי לשוב בתשובה, לאחר שהקריב קרבן וחזה במו עיניו בנסים גלויים "במקום אשר יבחר ה'". (דברים טז יא).

 רבנו ה"בן איש חי" כותב בעניין עבודת ה' בשמחה בהקשר לפסוק "והיית אך שמח": "והנה מן המצוה הזאת שהוצרך הכתוב לצוות אותנו בשמחה בפרטות, מזה נדע כמה חביבה השמחה לפני הקב"ה, וכמה חייב האדם להיזהר בה… הנה דע שבאמת השמחה היא מצוה בפני עצמה, ובהעדר השמחה – יש חסרון למצוה, וכל שכן שיגיע לה נזק גדול מן העיצבון, דלכך נחית קרא {בא הכתוב} לצוות בפרטות על השמחה, לעשות אותה מצוה בפני עצמה, כדי שיהיה האדם מקבל עליה שכר שלם בפני עצמו. ועל כן תקנו אנשי כנסת הגדולה ברכות פרטיות על השמחה…" כמו ברכת שהחיינו על בגד או בית חדש. ("בן איש חי" הלכות, פרשת "ראה" שנה ראשונה).

"אעשה נפלאות"

לרבי מאיר בעל הנס = הבעלים של מפתח תעשיית הנסים,

ורבי יעקב שאלתיאל ניניו – איש טבריה, עירו של רבי מאיר.

הרה"ג רבי יעקב שאלתיאל ניניו איש טבריה כותב בספרו "זרע יעקב" שרבי מאיר בעל הנס זכה לפרסום רב בקרב עם ישראל ואף זכה  להיות "בעל הנס" – "בעל המפתח לעשיית ניסים".

רבנו עובדיה עזריה מפאנו – הרמ"ע ואחרים אומרים, שכאשר אדם נמצא בצרה, ידור צדקה {לפחות ח"י מטבעות} לזכותו של רבי מאיר ויאמר "אלהא דמאיר ענני" {ג' פעמים} – ויתפלל לקב"ה שיענה לבקשתו כשם שנענה לרבי מאיר כאשר הציל את אחות אשתו מבית הסוהר הרומאי.

משמעות הביטוי "אלהא דרבי מאיר ענני" = בזכות אלוקי רבי מאיר ענני. כלומר, התפילה היא לקב"ה.

זכיתי ללמד בישיבת "מאיר בת עין" הצמודה לציון רבי מאיר. מידי יום, נהגתי לעלות לציון הקדוש בתום השיעורים כדי להיפרד בתפילה מרבי מאיר, ומאוד התפעלתי מרבבות יהודים שפקדו את הציון מידי יום ביומו. החוויה הזו ממשיכה ללוות אותי עד היום, וכאשר אני מבקר בטבריה, אני משתדל לעלות לציון, ובפרט בהילולה בי"ד אייר. ביום הזה, תלמידי בתי הספר בטבריה השתתפו בתהלוכה המלווה בתזמורת המשטרה ממרכז העיר ועד לציון הקדוש, מרחק  כמה קילומטרים לאורך חופה של הכנרת דמוית כינור, המלווה את התהלוכה בנגינה על – כינור.

כאשר הגענו לארץ ישראל כעולים חדשים בשנות השישים, זה היה ערב ההילולה, כך שהגענו היישר להילולת רבי מאיר. באנייה, נציגי הסוכנות היהודית משבצים את העולים בישובים השונים בארץ.  מו"ר אבי הצדיק רבי יוסף אסולין זצ"ל, ביקש מפקידי הסוכנות להשתקע בטבריה =  "טובה ראייתה" כדברי חכמים.

המשורר הרה"ג דוד חסין ממקנס שבמרוקו {1727-1792}, כתב מאות שירי קודש ובכללם השיר המצוין "אוחיל יום יום אשתאה / תמיד עיני צופיה. אעברנה נא ואראה / אדמת קודש טבריה" על צדיקי טבריה: רבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו, רבי עקיבא וכ"ד אלף תלמידיו, רבי חייא ובניו, רב כהנא ורבי ירמיה, רבי יוחנן ורב הונא, הרמב"ם.

כמו כן, השיר "אפתח פי ברינה / לכבוד זה התנא / הוא רבי מאיר", על גדולת רבי מאיר בעל הנס.

שבת שלום ומבורך – משה א. שמיר

לע"נ הצדיקים: זקני המלוב"ן רבי מסעוד אסולין ע"ה. סבא קדישא רבי אברהם בר אסתר ע"ה. אמו"ר רבי יוסף בר עליה ע"ה. א"מ זוהרה בת חנה ע"ה. חנה בת מרים ע"ה. עליה בת מרים ע"ה. בתיה בת שרה ע"ה. שרה בת שושנה.

 רבי יששכר בן נזי ע"ה. רבי יעקב אהרן ע"ה. רבי יוסף אבינעים ע"ה. חניני בת עליה ע"ה.


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

אוגוסט 2016
א ב ג ד ה ו ש
« יול   ספט »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  
רשימת הנושאים באתר