יובל לנישואין ויום הולדת להורים 9.3.1983 חיברה: חנה שגב-עקיבא אזולאי – איש ירושלים
יובל לנישואין ויום הולדת להורים
9.3.1983 חיברה: חנה שגב
יום הולדת להורים
אמא בת 67 שנה
אבא בן 70 שנה.
יובל הנישואין 50 שנה.
מה אפשר לעשות?
גיל אי אפשר לשנות.
אמא – מכובע המלמלה למטפחת קשורה,
מרכיבה משקפיים במסגרת אפורה.
אבא – מאופנוע יחיד בשנות השלושים
לרכב רגיל, לא נדיר, בשנות השמונים.
רכב מחנים עד המדרכה,
כי ההליכה קשה.
הורים יקרים! רציתי למשוך את החיים ולעצור גיל.
ניגשתי לטבע, וביקשתי בקשה.
אנא תנו להורי את גילם הצעיר חזרה!
ענתה לי בת קול:
״מה שלא עושה הטבע עושה הצבע״…
איזו הצעה אכזרית.
להורים עם שפע של חדוות חיים
מציעים פטנטים לא טבעיים.
לא תודה, אם את הגיל לא מחזירים
השאירו אותם בתיאום החיים.
אסתר׳קה ועקיבא הם גזע ושורשים.
אנחנו, כל האחים, התכנסנו אצל אחותנו הקטנה
בת הזקונים,
אם לשלושה בנים: איל, גיל ורפאל, שנולד לנו כגואל
(על שם דוד שנפטר בשנת 1982, צעיר לימים).
בבית זה לא מסתתרים מהגיל, מסתתרים מהבאים.
יום הולדת לסבתא בת שישים ושבע,
סבא בן שבעים,
וזה להם יובל שנים לנישואין.
ליום הנישואין מצטרפים
כל האחים והנכדים,
שנולדו בחודש מרס.
מצלצלים בדלת,
שקט…
ההורים מעבר,
כולנו במחבואינו בחדר.
שקט ודממה,
ההורים נכנסים ולא מבינים,
תוהים ואינם רואים את האורחים האנגלים,
ואמא עכשיו לא תסלסל את השפה האנגלית,
השמורה לה עוד מתקופת המנדט.
אחותנו הקטנה משיבה להורים בחיוך מופנם
האורחים לא מגיעים. חבל…
והופ, כולנו יוצאים ממחבואינו, ובהתרגשות פונים
לזוג המאוכזבים.
רמזור, יד, עצור!
אמא אבא את מי אתם רואים?
לא, לא את החברים.
זה רק סיפור מבוים בשביל להיות אתכם כאן.
ההורים מתרגשים עד לדמעות,
עומדים כילדים המומים ונבוכים.
את מי אתם רואים, הורים?
כן, את השנים…
בנים, בנות, חתנים, כלות
נכדים ונינים –
כולם סביבכם, כולם אתכם,
אתם מובילים.
בלי אורחת־גמלים,
בלי תוספת אורחים, ידידים ובלתי קרואים.
רק אנו, המשפחה, לבד.
הרימו כוסית לחיי החיים!
אבא, בהתרגשות עצומה,
סקר את קן המשפחה, אשר בנה בגיל ודמע.
עיניו מביטות באמא, באישה השותפת לקן המשפחה.
״באמת אני אוהב אותך״. אמא, חלילה תגלה אהבתה,
פן תישבר גאוותה.
והיא עונה בפסקנות שלה, כילדה שובבה ותמימה:
״כל השנים אירחתי את כל האורחים… כיבסתי
וגיהצתי לך ולילדים.
בלילות לא ישנתי,
אותך ראיתי מלידה – ללידה – היית ב״הגנה״.
ילדתי לך שמונה.
בוודאי מגיעה לי האהבה, האישה כמוני תמצא?!
במקהלה צחקנו, גם הנינים שאתנו.
אלה הורים גזעיים.
בלי עין הרע, חמישים שנה…
המשיכו הורים בדרככם:
להשתתף בשמחות
להתבלבל בין השמות, האחים, הנכדים והנינים,
לשכוח היכן הכרתם כשהייתם צעירים.
עשו חיל הורים,
טיול למצרים, ניגריה, מרוקו,
והפעם בלי לדחות
בגלל כל מיני סיבות.
ובבית־האבן בגבעת שאול המשיכו
להיות מלך ומלכה על כל הממלכה.
8 ילדים, 8 כלות, 5 חתנים, 31 נכדים ו־5 נינים.
שמרו על עצמכם הורים
ממריבות ילדותיות,
ובשמחות הבלתי נשכחות.
נותרו חמישים שנה, נצלו אותם ככל האפשר.
הזמן קצר, המלאכה מרובה.
האהבה קשורה בחמישים שנה.
ראו רמזור!
גיל אי אפשר לעצור!
כיתבו, שירו וספרו
למען דור ודור ידעו
על משפחה שכזאת.