טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק' – פרשת "כי תצא". מאת: הרב משה א. שמיר

טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק' – פרשת "כי תצא".Asilah

מאת: הרב משה א. שמיר

"זכור את אשר עשה לך עמלק…

          ואתה עייף ויגע – ולא ירא אלוקים (דברים כה, יז-יט).

"פחדו בציון – חטאים" (ישעיה לג יד).

               אם יהיו צדיקים – לא יפחדו ולא יראו במלחמת עמלק" (רבנו אוה"ח הק' דברים כה, יח).

 

הגזל והרמאות בחברה הישראלית – "גזל קופץ בראש" (חז"ל),

הם שורש איומי המלחמה מצד אויבינו הרבים.

רש"י: "זכור את אשר עשה לך עמלק" – אם שקרת במידות ובמשקלות – הוי דואג מן גירוי האויב". (כי תצא כה, יט). כלומר, הרמאות בין יהודים, יכולה לגרום להופעת אויבים, ובראשם עמלק המסמל את גדול שונאי ישראל ללא כל סיבה הנראית לעין, כמו איראן וגרורותיה באזורנו.

רבנו "אור החיים" הק': "כל עושה אלה: אבן ואבן, איפה ואיפה – כל עושה עוול הדומה לאלה… על דרך אומרו "פחדו בציון – חטאים" (ישעיה לג יד). אם היו צדיקים, לא יפחדו ולא יראו במלחמתו".

 כלומר, הגזל והרמאות בחברה היהודית – מהווים את הסיבה להפחדתנו ע"י אויבינו.

בפרשת "כי תצא" ישנן  74 מצוות: 27 מצוות עשה ו- 47  מצוות לא תעשה. {לפי הרמב"ם 72 מצוות}. רשימת המצוות מקיפה את החלק הארי של המצוות כמו: השבת אבדה, שילוח הקן, מעקה, קידושין, קיום נדרים, איסור הלנת שכר, ייבום וחליצה וכו'. הפרשה חותמת את המצוות הנ"ל באזהרה שלא לרמות במשקל, ובמצות "תמחה את זכר עמלק – מתחת השמים לא תשכח" (כי תצא כה, יט). בספר שמואל, הקב"ה מצווה את שאול המלך באמצעות שמואל הנביא, למחות את עמלק "מאיש ועד אשה…" (שמואל א, טו), דבר אותו לא קיים עד תום. 522 שנים מאוחר יותר, נאלץ מרדכי היהודי שהיה מזרעו של שאול, לתקן את אשר עיוות שאול, ע"י השמדת המן העמלקי וזרעו.

המצוות הרבות בפרשתנו, הן בבחינת "כי לוית חן – הם לראשך, וענקים לגרגרותיך" (משלי א, ט), כדברי רבי פנחס בר חמא: "מהו "כי לוית חן"? לכל מקום שתלך, המצוות מלוות אותך: "כי תבנה בית חדש – ועשית מעקה לגגך" (דברים כב, ח). אם עשית דלת – מצוות מזוזה שנאמר: "וכתבתם על מזוזות ביתך" (דברים ו ט). אם לבשת בגדים חדשים, "לא תלבש שעטנז" (דברים כב, יא). אם הלכת להסתפר – "לא תקיפו פאת ראשכם" (ויקרא יט, כז) וכו' ע"פ (מדרש דברים רבה ו, ג). כלומר, המצוות מוסיפות חן לאדם, ומלוות אותו כמלאכים בכל אשר יפנה בעולמו של הקב"ה, ובכך הוא זוכה להתקדש ולקדש גם את עולם החומר.

גישה אחרת בנידון מופיעה במדרש רבה (יז, ה-ו) ע"פ הפסוק "אור זרוע לצדיק, ולישרי לב שמחה" (תהלים צז, יא): "זרע הקב"ה את התורה {אור = תורה} במצוות, להנחילם לישראל לחיי העולם הבא. ולא הניח דבר בעולם, שלא נתן בו מצוה לישראל: יצא לחרוש – "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו" (דברים כב, י). לזרוע – "לא תזרע כרמך כלאים" (שם, פסוק ט)… בנה בית – "ועשית מעקה לגגך" (שם ו, ט). דלתות – "וכתבתם על מזוזות ביתך". נתכסה בטלית – "ועשו להם ציצית" (במדבר טו, כח).

בהמשך, מובא משל לאדם שטבע בים, והקברניט מושיט לו חבל להצילו בבחינת חוט של ציצית. כך הקב"ה אומר לנו: "כל זמן שאתם דבקים במצוות בבחינת "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם – חיים כולכם היום" (דברים ד, ד).

פועל יוצא מדברי המדרש: כל אחד מאתנו – נאבק ביצר הרע הרוצה להחטיאו, כמו אותו אדם שטבע בים ומנסה בכל כוחו להילחם במים הסוערים כדי להינצל, כאשר הקברניט מושיט לו חבל הצלה.

הקברניט שלנו הוא הקב"ה המושיט לנו מידי יום ביומו, את מצוות התורה דרכן נוכל להינצל, כאשר המים הסוערים, מסמלים את היצר הרע.

 אם ננסה להצליב בין שתי הגישות הנ"ל, נוכל לומר שלפי הגישה הראשונה, מדובר בעבודת ה' מתוך אהבה כך  שהמצוות אותן אנו מקיימים מתוך אהבה, מלוות אותנו כפנינים יקרות בבחינת "לוית חן" לראשנו, ואילו הגישה השנייה – מדברת על עבודת ה' מתוך יראה ומלחמה ביצר הרע, כמו אדם הנאבק בגלי הים הסוערים.

רש"י הק' עומד על הקשר בין הרמאות במשקל ובמסחר, לבין מלחמת עמלק. וכדברי קודשו: "אם שיקרת במידות ובמשקלות – הוי דואג מן גירוי האויב, שנאמר: "מאזני מרמה – תועבת ה', ואבן שלמה – רצונו. ובא זדון ויבוא קלון" (משלי יא' א-ב).  רש"י מדגיש שהשימוש בביטוי "לא יהיה לך בכיסך – אבן גדולה וקטנה. לא יהיה בביתך – איפה ואיפה גדולה וקטנה" (דברים כה' יג – יד). בא ללמד אותנו מסר חשוב:  מכספי רמאות,  לא תישאר לך פרוטה בביתך, וגם ולא בכיסך, וגם תהיה –  "דואג מן גירוי האויב" כמו איומי העמלקים מסביב.

מתי לאחרונה "יצאת צדיק" כאשר ביצעת תיקוני חשמל ואינסטלציה? הדוגמאות הן רבות ו"מתוחכמות" להפליא.

 רבנו "אור החיים" הק' אומר על פרשת עמלק החותמת את פרשתנו: "זכור את אשר עשה לך עמלק… ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוקים", הכוונה לכך שכאשר עם ישראל אינו ירא אלוקים –  הוא ישמע איומי מלחמה, ויכנס למצבי פחד וחרדה כפי שקורה לנו לעיתים קרובות, ומלחמות הרי לא חסרות לנו. כיום, "איומי הפצצה האטומית האירנית" מדירות שינה מעיני קברניטי המדינה. וכדברי קודשו: "ואומרו ולא ירא אלוקים … פירוש: ובזה המורך (פחד) בליבך על דרך אומרו: "פחדו בציון חטאים" (ישעיה לג' יד'). אבל אם היו צדיקים – לא יפחדו ולא יראו במלחמתוכי הצר לישראל צרה גדולה שבאה עליהם – כאשר ידאה הנשר כמו שרמז במאמר: "אשר קרך {כאילו במקרה} בדרך". פועל יוצא מדברי קודשו, שהאויב בא בהפתעה, כמו דאיית הנשר – דוגמת עשרות אלפי טילי החמאס וחיזבלה ששוגרו למדינת ישראל בשנים האחרונות, והיד נטויה לצערנו.  

המשך הפסוק בישעיה: "הולך צדקות ודובר מישרים, מואס בבצע… עוצם עיניו מראות ברע", שכרו יהיה: "הוא מרומים ישכון… מלך ביופיו תחזינה עיניך" (ישעיה לג' טו-יז). כלומר, כאשר ננהג ביושר – נשכון לבטח.

רש"י ועוד פרשנים אחרים מסבירים שבביטוי "ולא ירא אלוקים", מתייחס לעמלק שאיננו ירא אלוקים, ולכן עושה רע לעם ישראל, בניגוד לדברי רבנו "אור החיים" הק' המייחס אותו לישראל.

ובאויבי ה', יקוים המשך הכתוב: "והיו עמים לשרפות.. באש יוצתו" (ישעיה לג' יב').

"כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלוקיך בידך, ושבית שביו".

 כי תצא מחנה על אויביך, ונשמרת מכל דבר רע…

 כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך –

 והיה מחניך קדוש, ולא יראה בך ערות דבר, ושב מאחריך" (דברים כא י. כג, י-טו).

 

בזכות מה – ננצח את אויבינו הרבים והרשעים?

א. שמירה על קדושת המחנה {"והיה מחניך קדוש"}.

ב. אחדותו המחנה{"כי תצא למלחמה" = כ-י = כי-שראל},  

ג. האמונה בה' – שהוא הנותן לנו כוח לעשות חיל ולנצח {נאמר "כי תצא למלחמה", ולא כי תילחם}.

 

א.רבנו "אור החיים" הק' מסביר שבשעת מלחמה, יש להיזהר גם על "דקדוקי עבירות שה' לא יעניש עליהם, ואם יעניש, יהיה עונש קל. מודיע הכתוב שבשעת סכנה, שהוא בזמן שיוצאים על אויביהם, צריכים שמירה מכל דקדוקי עבירות" היות והשטן מקטרג בשעת סכנה כדברי רבי חייא בר בא לפסוק "כי תצא מחנה על אויביך, ונשמרת מכל דבר רע" (דברים כג י) – הא אם אינו יוצא, אינו צריך ליה שמירה. אלא מכאן שאין השטן מקטרג אלא בשעת סכנה" (ירושלמי שבת פ"ב ה"ו).  

משה רבנו מעיד בנו ואומר שהקב"ה בכבודו ובעצמו "מתהלך בקרב מחניך" – מחנה בני ישראל, ומחנה החיילים הנלחמים, ורוצה "להצילך". בנוסף להצלתנו, הוא רוצה גם לעזור לנו לנצח את האויב "ולתת איביך לפניך". אבל כל זה בתנאי אחד קטן: "והיה מחניך קדוש, ולא יראה בך ערוות דבר".

פועל יוצא מכך: התנאי להצלה והצלחה במלחמה – שמירה על קדושה בתוך המחנה.

ב. רבנו האר"י הק': "כי תצא"- לשון יחיד. "אויביך"- לשון רבים.  המלה "כי" = כ'ל י'שראל.

אם נהיה מאוחדים כאיש אחד, ננצח את אויבינו הרבים  – "ונתנו ה' אלוקיך בידך".

ג. רבי חיים ויטאל: "ממה שכתב "כי תצא למלחמה" ולא כתב "כי תילחם באויבך", רומז לכך שאם עם ישראל יבין ויפנים שהוא רק יוצא למלחמה, ומי שגורם לניצחון הוא – הקב"ה, התוצאה תהיה: "ונתנו ה' אלוקיך בידיך".

 אחת מעשר הזכירות אותה אנו מזכירים בכל יום: "וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל" – כל הניצחונות על ידי הקב"ה.

ד. רבי אברהם אזולאי: בעל "חסד לאברהם" עונה שתי תשובות לשאלה מדוע הביטוי: "כי תצא" בלשון יחיד, והמלה "אויביך" בלשון רבים".

  1. ישנם שני אויבים: האויב בעולם הזה והשר שלו בשמים כמו שרו של עשיו אתו נלחם יעקב. רק לאחר שהשר בשמים מושפל ע"י הקב"ה, יכולים לנצח את האויב בשר ודם. לכן הביטוי "אויביך" בלשון רבים, ועל היחיד לצאת נגדם, ולכן "כי תצא" בלשון יחיד.
  2. עלינו לדעת שהאויבים החיצוניים בעולמנו, שואבים את כוחם מהאויבים הרוחניים היות וכאשר האדם עושה עבירה, יוצר לעצמו קטיגור – מעין מלאך חבלה. כאשר חוזרים בתשובה, יוצרים סניגור – מלאך טוב המנטרל את המלאך הרע. התוצאה אז – "ונתנו ה' אלוקיך בידיך".

ה. רבנו "אור החיים" הק' עונה לשאלה מדוע נאמר "ושבית שביו", ולא נאמר "ושבית אותו" כך: למרות שמבחינת יחסי הכוחות בין ישראל לגויים, היינו אמורים להיות "שביו" – בשבי שלו חלילה, "אף על פי כן, ושבית.

ומזה עיניך תחזינה, כי ה' הוא הנותנו לפניך – ולא כוחך ועוצם ידך עושה חיל" כדברי קודשו.

ו. החיד"א – רבי חיים יוסף אזולאי: י תצא למלחמה על אויביך", סופי תיבות: אהליך – הניצחון במלחמה, רק כאשר עם ישראל עוסק בתורה הנקראת "אהליך", בבחינת הכתוב: "מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל".

          "וראית בשביה – אשת יפת תואר" (דברים כא' י'א)

בירורי ניצוצי קדושה –  בגרים על פי רבנו "אור החיים" הק'.

רבינו "אור החיים" הק' שואל מספר שאלות.

  1. 1. מדוע ביציאה למלחמת רשות, התורה מתירה אישה נוכריה? הלא גם במלחמה עלינו לנהוג לפי התורה? והוא מביא לכך סיפור מן הגמרא "מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת איש ונהיה חולה אנוש מזה. הרופאים אמרו: חייו תלויים באותה אישה, חכמים אמרו: ימות אותו אדם, ולא תיבעל לו".
  2. 2. מדוע כתוב "וראית בשביה אשת יפת תואר", במקום "כי תראה".

 3."ושבית שביו" ולא נאמר ושבית אותו".

רבנו "אור החיים" הק' מסביר את פרשת "יפת תואר" ע"פ תורת הח"ן בכך שכאן מדובר בגויה שבשורש נשמתה היא שייכת לעולם היהודי, והייתה שבויה אצל הגויים בעקבות חטא אדם הראשון, דבר המסביר איך נשמות יקרות כמו רות המואביה שמזרעה יצא דוד המלך ומלך המשיח, וכן גדולי תנאים שיצאו ממשפחות גרים כמו: אונקלוס, שמעיה ואבטליון, רבי עקיבא, רבי מאיר, וכדברי הגמרא: "מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים…, מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק" (סנהדרין צו' ב'). גם בימינו, רבים הם החפצים להתגייר, מהסיבה שהוזכרה לעיל.

זהו הסוג הראשון של נשמות יקרות שהיו שבויות אצל הגויים וחוזרות לעם ישראל ע"י גיור.

הקב"ה זימן לי ללוות מספר גרים בתהליך גיורם, בזמן ששמשתי כרב קהילת "אור החיים" הק' בנתניה. הדבר שהכי שימח אותי היה: הרצון העז שלהם להשתלב בעם היהודי, ולעבוד את ה' מתוך שמחה. אחד מהם אף הפך להיות גבאי ביהכנ"ס שראה בתפקיד שליחות עליונה, אותה ביצע במסירות רבה. הדוגמאות הנ"ל מאששות את דברי רבנו "אור החיים" הק' לעיל, שבשורש נשמתם הם שייכים לעם היהודי, והיו שבויים בין הגויים.

הסוג השני הוא: נשמות העומדות בפני עצמן בתוך הסיטרא אחרא וצריך להפרידן מהגויים, דוגמת רבי חנינא בן תרדיון שהיה מעשרת הרוגי מלכות ונשמתו הייתה דבוקה אצל שכם בן חמור, וכדברי האר"י הקדוש על הפסוק: "והארץ הנה –  רחבת – ידיים…" המילה  ר-ח-ב-ת = רבי חנינא בן תרדיון. כלומר, נשמתו הייתה מעורבת בקליפת שכם בן חמור, ולכן ההשגחה העליונה סובבה שהוא יקח את דינה בת יעקב היות והחלק הטוב שבנשמתו רצה להדבק בשורשה שהיה אצל דינה, ולכן נאמר: "ותדבק נפשו בדינה" (בראשית לד ג), ואף קיים מצות ברית מילה.

רבנו "אור החיים" הק' מסביר את הפסוק כך:

יפת תואר = נשמה קדושה, שהייתה קשורה בגוים.

"וחשקת בה" = חשק בה – בנשמתה ולא בגופה. על השאלה איך יכלו לדעת? עונה הספרי: מדובר במלחמת רשות לה יצאו רק צדיקי הדור שיכלו להבין בנסתרות, היות והם היו שלוחי מצווה שכידוע אינם ניזוקים לא מן הפורענות ולא מן החטא. 

 "וגילחה את ראשה": שע"י כך תתכער בפניו ולא יחשוק בה. ואם בכל זאת יחפוץ בה, סימן שהיא נשארה עם קדושתה וכך תהיה לו לאשה.

 לעומת זאת אם אינו חפץ בה, סימן שנסתלקה ממנה נשמתה הקדושה ונשארה רק עם  נפשה הבהמית, ולכן נאמר: "ושלחתה לנפשה": לעומת זאת אם אינו חפץ בה, סימן שנסתלקה ממנה נשמתה הקדושה ונשארה רק עם  נפשה הבהמית, ולכן נאמר: "ושלחתה לנפשה…". הנפש, מסמלת את החלק הבהמי באדם.

הרב שך בספרו "מראש אמנה" אומר: למרות שמדובר במלחמת הרשות בה יצאו למלחמה רק צדיקים כדברי הגמרא (סוטה מד ע"א): "זה הירא מעבירות שבידו, ואפילו מעבירות דרבנן. שאם שח בין תפילין של יד לשל ראש, חוזר מן המלחמה". תשובתו:  גם על הצדיק פועל היצר הרע, ובפרט כאשר מתמוטטים סדרי החיים כמו במלחמה.

 

"שלח תשלח את האם – ואת הבנים תיקח לך" (דברים כב' ו-ז).

בירור ניצוצי קדושה בלימוד תורה לשמה, ע"פ רבנו ה"בן איש חי".

לקראת יום ההילולה שלו ביום יג באלול.

 

רבנו יוסף חיים המכונה ה"בן איש חי" מסביר את הפסוק כך: ע"י לימוד תורה לשמה יכולים  לברור ניצוצי קדושה. לעומת זאת, אם לא לומדים תורה לשמה –  לא זוכים לבירור ניצוצי קדושה. ולהלן דברי קדשו:

"שלח תשלח את האם" – אם תלמד את התורה בפיך וגם מתוך מחשבה לשמה, בבחינת "שלח תשלח". פעם – כנגד המחשבה, ופעם –  כנגד הלימוד בפה.

התורה נמשלה לאם ככתוב: "כי אם לבינה תקרא" (משלי ב' ג' ). אל תקרא – אם – בחיריק, אלא אם – בצירה. (ברכות נז א'), ואז התוצאה תהיה: "הבנים תיקח לך" – אתה זוכה בבנים שהם ניצוצי קדושה.

 "למען יטב לך": רומז לשכר בעולם הבא.

 "והארכת ימים": בעולם הזה. שנזכה להגות בתורה לשמה.

התורה מתחילה באות ב' היות ולפני הלימוד, עלינו להתקשר לקב"ה ע"י האות א = אלופו של עולם.

 

"אעשה נפלאות"

לרבנו ה"בן איש חי – רבי יוסף חיים זצ"ל.

יום ההילולה שלו – יג' אלול {תקצ"ג -תרס"ט}  (1909- 1834).

ב-ן  א-י-ש  ח-י: (נוטריקון)   =  בן נולד – איש ירא שמים  – חיים יוסף.

 

 ספריו הקדושים:

בהלכה: בן איש חי, עוד יוסף חי, רב פעלים, רב ברכות, תורה לשמה, מקבצאל {שנעלם מביתו}.

 דרושים והספדים: אדרת אליהו, בן איש חי, בן איש חיל, מלאך הברית, עוד יוסף חי וכו'

בפרשנות: אבן שלמה, אורח חיים, בן יהוידע, בניהו, ברכת אבות, חסדי אבות, קרן ישועה וכו'.

בקבלה: דעת ותבונה, חוט המשולש, סוד ישרים, שובי שובי השולמית וכו'.

הוא גם כתב פיוטים כמו "ואמרתם כה לחי רבי שמעון בר יוחאי", תפילות ובקשות וכו'.

חלק מהספרים אבד, בניהם הספר "מקבצאל" אותו מזכיר 133 פעמים בספרו "בן איש חי". יש האומרים שהספר "מקבצאל" מקביל ל"בית יוסף" של רבי יוסף קארו מבחינת עומקו בהלכה, ואילו הספר "בן איש חי", מקביל ל"שלחן ערוך" המהווה קיצור.

הם נקראים ברובם על שמו של "בניהו בן יהוידע בן איש חי {קרי חיל, וכתיב חי} רב פעלים מקבצאל…" (שמואל ב, כג כ) שר צבא שלמה וראש הסנהדרין, היות ובביקורו בציונו שבצפת, הרגיש הארה רוחנית גבוהה מנשמתו.

רבנו ה"בן איש חי", עלה לגנזי מרומים ב-יג אלול תרס"ט, כאשר את הדרשה הראשונה שלו הוא דרש בי"ג באלול, 50 שנה קודם לכן; "ללמדך, שהקדוש ברוך הוא משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש, שנאמר "את מספר ימיך אמלא" (שמות כג, סוטה יג ע"ב).

תמונתו המפורסמת של הבן איש חי, וכנראה היחידה המתנוססת על ספריו, צולמה לפני עלייתו לארץ ישראל לזמן מה בשנת התרכ"ט {1869} בהיותו בגיל 36. בדרכו לארץ, היה מלווה בשיירת גמלים דרך המדבר, כאשר את הקבוצה הנהיג מוסלמי שהיה בקי בדרכי המדבר. בהגיע ערב שבת, הבן איש חי ביקש מאנשיו לחנות במקום עד למוצ"ש כדי לא לחלל שבת, כל זאת, למרות התנגדות המדריך המוסלמי שטען שהמקום מסוכן ושורץ שודדי דרכים.

בליל שבת לאחר הסעודה ושירי שבת, ישב ה"בן איש חי" והגה בתורה כדרכו בקודש, לאור הנר.

בחצות הליל הבחינו המלווים הערביים שהסתתרו לא הרחק, בקבוצת שודדים שנעה לעבר האוהל בו שכנו היהודים וה"בן איש חי" בראשם. כאשר הם ראו שהשודדים מנסים לפתוח את שערי האהל, הם כבר דמיינו במוחם שסופם של היהודים קרב. להפתעתם, השודדים נתקפו חרדה בראותם את מאור פניו של ה"בן איש חי" כשהוא רכון על ספריו הקדושים, ומיד נסו על נפשם. המלווים המוסלמים שראו איך הנס מתרחש לנגד עיניהם, ניגשו ביראת כבוד ל"בן איש חי" ונישקו את שולי גלימתו, לאחר שסיפרו לו על הנס אותו ראו.

בביקורו בירושלים, התפלל ה"בן איש חי" ליד שריד בית קודשנו, משם הוא פנה לישיבת המקובלים "בית אל" בראשותו של הרב ידידיה אבו אלעפייה זיע"א שהיה תלמידו של נכד הרש"ש וכונה בפי כל "הירא". השניים דנו בסודות קבליים עמוקים. "הירא" אף הראה לו ספר "עץ חיים" עתיק שהיה בו כתב יד של החיד"א ע"ה. מירושלים עשה את דרכו לחברון כדי להשתטח על קברי אבותינו הקדושים, ולהיפגש עם ידיד נפשו הרב אליהו מני ע"ה רבה של חברון.  המוסלמים אפשרו ליהודים להגיע עד לשבע המדרגות המפורסמות בלבד. ה"בן איש חי" הצליח להיכנס אל תוך מערת המכפלה, לאחר ששיחד את השומר הערבי, כאשר בחכמתו כי רבה, הוא קרא בפניו את הפסוק "כי השוחד יעוור עיני חכמים, ויסלף דברי צדיקים". את המלים חכמים וצדיקים אמר לו בערבית.

ה"בן איש חי" ביקר בקברי הצדיקים בצפון, ובניהם בציון הרשב"י בל"ג בעומר, שם חיבר את שירו המפורסם "ואמרתם כה לחי – רבי שמעון בר יוחאי", לאחר ששמע את הציבור שר את הפיוט "בר יוחאי" של רבי שמעון לביא. הוא גם ביקר בציון "בניהו בן יהוידע" שם זכה להארה עצומה, ולכן קרא את שמות ספריו: בן איש חי, עוד יוסף חי, רב פעלים, בן יהוידע, ועוד ספרים רבים בכל מקצועות התורה, על שמו של "בניהו בן יהוידע בן איש חי {קרי חיל, וכתיב חי} רב פעלים מקבציאל…" (שמואל ב, כג כ) שר צבא שלמה וראש הסנהדרין. 

שבת שלום ומבורך – משה א. שמיר.

לע"נ הצדיקים: זקני המלוב"ן רבי מסעוד אסולין ע"ה. סבא קדישא רבי אברהם בר אסתר ע"ה. אמו"ר רבי יוסף בר עליה ע"ה. א"מ זוהרה בת חנה ע"ה. חנה בת מרים ע"ה. עליה בת מרים ע"ה. חניני בת עליה ע"ה. רבי יעקב אהרן ע"ה. רבי יוסף אבינעים ע"ה. ישראל בן חניני ע"ה. הרבנים יחיא ואברהם אילוז ע"ה. רבי שלמה שושן ע"ה, רבי חיים מלכה בר רחל ע"ה, רבי מימון מלכא בן הרב יעקב ע"ה. הדיין רבי משה מלכא בן הרב יחיאל ע"ה.

מו"ר חמי רבי יששכר בן נזי ע"ה. בתיה בת שרה קנדוב ע"ה. שרה קנדוב בת שושנה.

הזקנה הכשרה רחל לוי בת חסיבה ע"ה – שהלכה לאחרונה לבית עולמה.


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 163 מנויים נוספים

ספטמבר 2016
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930  
רשימת הנושאים באתר