ש"ס דליטא – יעקב לופו

בישיבת ״מיר״ של הרב קלמנוביץ בארצות־הברית למדו כנראה כחמישים תלמידים. על פי העיתון יתד נאמן, לקח עמו הרב קלמנוביץ חמישים תלמידים לישיבה זו. הרב שלום משאש סיפר שבביקור של הרב קלמנוביץ במרוקו בשנת 1949 הוא לקח מישיבתו ״כתר תורה״ במקנאס שבעה־עשר תלמידים והעבירם לארצות־הברית. קשה לדעת אם שבעה־עשר התלמידים כלולים בחמישים שעליהם מדווח העיתון. עם הזמן הלך וקטן מספר התלמידים ממרוקו שלמדו באנגליה ובארצות־הברית. הסיבות לכך נעוצות בקשיים אובייקטיביים של מרחק מהבית, ברכישת שפה חדשה וחיים בסביבה בעלת מנטליות שונה. נוסף לכך הגיעו למרוקו הדים שליליים ביותר על חוויות התלמידים בישיבת ״מיר״(ראו להלן). ניתן אפוא להעריך כי בישיבה זו למדו לכל היותר כמאה תלמידים.

גם לישיבות במדינת ישראל הגיעו תלמידים ממרוקו, חלקם דרך הישיבות באירופה ובארצות־הברית. על פי העיתון יתד נאמן ביקר הרב כהנמן מישיבת פוניביץ שבבני ברק בישיבת ״מיר״ בארצות־הברית בשנות החמישים הראשונות, ובחן את התלמידים ממרוקו. בעקבות ביקור זה החליט לפתוח בפוניביץ מחלקה לילדי מרוקו. ״בעקבות ההחלטה נשלחו חמישה תלמידים ספרדים מופלגים לייסד בבני ברק את המוקד הראשון״.

מישיבת ״בית יוסף״ שבצרפת יצאו תלמידים ל״פוניביץ״ ול״סלובודקה״ בבני ברק ושם המשיכו את לימודיהם. אולם מרבית התלמידים הצפון אפריקאים שלמדו בישיבות ליטאיות במדינת ישראל, בשנים 1960-1950, באו מקרב עולי צפון אפריקה. באותה תקופה החל ״חבר הפעילים – המחנה התורתי״ בפעילות ענפה בקרב העולים מתוך מגמה להוציא מתוכם תלמידים לישיבות. הצלחתם מבחינה מספרית היתה מוגבלת, ורק מספר קטן של תלמידים מזרחים עברו לישיבות. בראייה כוללת ורטרוספקטיבית, לפעולתו של ״חבר הפעילים״ היתה השפעה מכרעת על עיצוב החברה החרדית בשנות השבעים והשמונים. אותם צעירים שה״פעילים״ משכו למוסדות החינוך החרדים, יצרו לאחר זמן גרעין שסביבו התלכדה הנהגה ספרדית חרדית שמהווה כיום מרכיב חשוב בתוך החברה החרדית. אולם היקף התופעה נרחב הרבה יותר מתרומתו של ״חבר הפעילים״. עבודת ה״פעילים״ התבצעה רק במישור הישראלי המקומי, והיא אינה כוללת את ההתרחשויות אשר אירעו בתחום זה ברחבי העולם היהודי בשנות החמישים והשישים. אלפים מבין התלמידים שלמדו בישיבות הליטאיות בחוץ לארץ עלו ארצה והשתלבו בהנהגת החברה החרדית הספרדית. יוצאי מרוקו, בוגרי הישיבות הליטאיות, מרכיבים את השלד המרכזי של ״ארגון מרביצי התורה״ המקורב ל״דגל התורה״, שכלולים בו רבים מהרבנים, המורים והמשגיחים בעולם הישיבות. תלמידים אחרים שנשארו בתפוצות יצרו מעין ״פזורה ליטאית״ של יוצאי מרוקו, בעיקר בצרפת, אך גם בספרד, קנדה, דרום אמריקה וארצות־הברית. בוגרי הישיבות מכהנים בקהילות שבארצותיהם כרבנים, מורים, דיינים, שוחטים, מוהלים ובשירותי הדת השונים, והם מהווים מעין גרעין מעצב ומשפיע גם על חיי החברה והתרבות בקהילותיהם. במדינת ישראל הקימו בוגרי הישיבות הליטאיות יוצאי מרוקו את השלד המרכזי של תנועת ש״ס, ונוכחותם בולטת גם במפלגת ״דגל התורה״.

ה. ״עליונות״ האשכנזים ומצוקת הספרדים

בשנת 1912, עם בואו של הרב זאב הלפרין למרוקו, ראו בו הרבנים המקומיים מושיע ואף אימצו את שיטות הלימוד הליטאיות שהביא עמו. רבים הצטרפו אז לחברת ״מחזיקי הדת״ אותה הקים. הרב הלפרין הביא עמו לא רק את רוח הלחימה הקיצונית אלא גם את כושר העשייה.

לאחר מלחמת העולם השנייה דאגו ה״אשכנזים״ גם לציוד בסיסי כגון: הספקת חומשים, ספרי תפילה וגמרות ללימוד בבתי הספר, שכן לא היה ביד הרבנים והפרנסים המקומיים לספקם לתלמידים. הרב קלמנוביץ השיג תקציבים, דאג להדפסת הספרים באירופה, השיג רשיונות להכנסת הספרים למרוקו באמצעות קשריו עם צבא ארצות־הברית, ועשה להפצתם בבתי הספר הדתיים במרוקו. אלמלא פעילותו הענפה לא היו כלל בישיבות ספרי לימוד. אין פלא אפוא שבאותם ימים דיברו ברחוב היהודי בהערצה על האשכנזים ש״הצילו״ את עולם התורה. במכתב שכותב הרב עבו לבן דודו הרב ביטון הוא מספר בגאווה על פועלו במרוקו:

אבל היות שאני מוכרח להישאר כאן לרגל עבודתי הקדושה כאן ביסוד ישיבות ות״ת … וב״ה ההצלחה מאירה לי פנים כי דברי נשמעו ובאמריקה עוזרים הרבה וב״ה השם על ידי חוזר קול התורה במרוק ושמי נודע בשערים ובפרט שהנך מכירני שאני שונא בצע והכל עושה לש״ש וב״ה שהכל בסדר. אמנם אני חלש מאוד כי הנני עובד יותר מדי כי צריך לסדר הכל על הצד היותר טוב בכל הערים שיהיו כישיבות האשכנזים וכולם לומדים בחשק ומרץ ומקבלים משכורת… הרב מעיד על עצמו בגאווה שאם תלמידים ספרדים לומדים בישיבות אשכנזיות הדבר נזקף לזכותו, כי לתפיסתו הישיבה ה׳׳אשכנזית״ היא מודל הראוי לחיקוי. ״עליונות״ האשכנזים היתה לעובדה ברורה בעולם לימוד התורה שבו לקחו חלק גם תלמידים ספרדים/מזרחים. בתקופה זו תלמידים ומורים מזרחים ביטאו את הערצתם לגדולי התורה האשכנזים תוך מתיחת ביקורת עצמית שהספרדים לא הצמיחו מתוכם גדולי תורה. שמואל טולדנו, ארכיטקט ומהנדס, שהקדיש את חייו ללימוד הקבלה, עשיר ונדבן, מנהיג שהקים את הישיבה בטנג׳יר, מספר בשבחי הישיבה על שישים תלמידיה: בתוכם נמצאים פקחים מאוד וגם חסידים ובעלי מידות… רובם ככולם לומדים בהתמדה נפלאה… ראש הישיבה הוא הרב וואלטנר שליטא, הוא טוב מאוד והמורים גם כן, בפרט הרב רבינוויטש… חבל מאוד שכ' לא ימצא בינינו אין בעה׳ ת׳ח ספרדים תקיפים ובעלי גבורה, ירדנו פלאים ובמידה שאנחנו ריקים מידיעה אמיתית בתורה באותה מידה אנחנו תשושי כח. עדיין לא ראיתי בין החכמים הספרדים של ארץ זו גבורים חיילי ה׳ ממש, יה׳ר שישיבתנו תזכה להכניס בלב התלמידים רוח אמיתית של תורה למען תבער אש ה׳ בקרבם כי זה מה שחסר לנו אש בוערת של חסידות…