טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק' – פרשת "נח". מאת: הרב משה א. שמיר

טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק'  – פרשת "נח". Asilah

מאת: הרב משה א. שמיר

"אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו

את האלוקים התהלך נח" (בראשית ו' ט')

"נח איש צדיק, תמים… את האלוקים התהלך נח": התורה משבחת ומכבדת את נח במקבץ תארים נכבדים ויקרים כמו "צדיק", תמים", וכן "את האלוקים התהלך נח", מקבץ שאיש לא זכה בו בתנ"ך.

למעשה, נח שהיה דור עשירי לאדם הראשון, מהווה מעין תחליף שלו, בכך שהעולם הושתת מחדש ממנו, לאחר המבול. גם השם "נח" בהיפוך אותיות, רומז למציאת "חן", בבחינת "ונח מצא חן בעיני ה'" (בראשית ו, ח).

ב"ברכת הזיכרונות" בתפילת מוסף של ראש השנה, נאמר על נח: "וגם את נח באהבה זכרת, ותפקידהו בדבר ישועה ורחמים, על כן זכרונו בא לפניך…". אם בתחילת "ברכת הזיכרונות" מדובר במידת הדין – "ועל המדינות בו יאמר אי זו לחרב, אי זו לשלום וכו'", הרי בהמשך בהקשר לנח, מדובר במידת הרחמים – "ויזכור אלוקים את נח".

רבנו "אור החיים" הק' אומר שנח הוא הצדיק היחידי שניצל מימי המבול בבחינת "צדיק יסוד עולם", וגם בני ביתו ניצלו רק בזכותו, וכדברי קודשו: "וכל ביתך – לא לטעם היותם ראויים, ולא לטעם היותם קודם הגעת שני העונש, אלא מטעם זכותך". כלומר, בני ביתו ניצלו בזכות נח שהיה שקול כנגד ל"ו צדיקים. לכן, המילה  "אלה" בפסוק "אלה תולדות נח", באה למעט את בניו שהוזכרו בפרשת בראשית.

כמו כן, "אלה" השווה בגימטריא 36 = ל"ו, רומזת לכך שנח היה שקול כנגד ל"ו צדיקים הנמצאים בכל דור ודור, ומעמידים אותו. נח ילד את בניו רק בהיותו בן 500 שנה היות והוא ידע שהקב"ה עתיד להעניש את העולם, והוא פחד שגם בניו יענשו, ולכן ילד אותם בגיל מאוחר, כך שבזמן המבול היו צעירים – בני 100 של אז, שאינם ברי עונשים. נח חי 350 שנה אחרי המבול, ובס"ה חי 950 שנה, יותר מאדם הראשון.

הפרשנים מנסים להסביר את מידותיו הטובות של נח כפי שהן באות לידי ביטוי בכתובים… צדיק, תמים וכו':

.רבינו "אור החיים" הק' מסביר שחמש מעלותיו של נח רמוזות במילים:

  1. "נח. 2. איש. 3. צדיק 4. תמים 5. את האלוקים התהלך נח".

א. "נח" – עד זמנו של נח, עולם הטבע מרד באדם, המים הציפו את השדות, הפרה ותלם החרישה לא נשמעו לחורש וכו',  ואילו כאשר נח בא לעולם, הם נחו בזעפם ככתוב: "אלה תולדות נח" – שהניח את העולם מזעפו".  

ב. "איש" – כדברי הכתוב "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם" (בראשית ט כ). בטרם נולד נח, היו זורעים חיטים אבל קצרו קוצים, ואילו לאחר לידת נח, חזר העולם ליישובו ע"י נח איש האדמה. כמו, כן נח המציא את המחרשה דבר שהקל על עבודתם החקלאית, כדברי רש"י "זה ינחמנו – עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרשה, והוא הכין להם והי תה הארץ מוציאה קוצים… מקללתו של אדם הראשון ובימי נח נחה, וזהו ינחמנו" (בראשית ו כט).

ג. "צדיק" – רומז ליסודו של עולם בבחינת הכתוב: "וצדיק יסוד עולם" (משלי י' כה') שאילו לא היה נח צדיק, גם הוא לא היה ניצל מימי המבול.

ד. "תמים" – שהיה מעביר על מידותיו והתנהג בענווה, ולכן לא קוים בו "אוי לרשע ואוי לשכנו".

ה. "את האלוקים התהלך נח" –  שהיה נח גם לקב"ה ולכן התורה מדגישה את המילה "התהלך", ללמדנו שבכל הליכותיו דאג שיהיו נוחים לאלוקים, היות והוא דבק בדרכיו.

שלוש פעמים מוזכרת המילה נח: הראשונה מציינת את שמו. השנייה, נח לבריות, ואילו השלישית – נח למקום.

רבנו אברבנאל: צדיק מתנהג עם הבריות במשפט ובצדקה. תמים – תמים עם הקב"ה. ניתן לומרנח לשמים – בדור הפלגה כאשר הם מרדו באלוקים ולבריות.

רבנו "הבן איש חי" מסביר את סיבת הכפילות של המלה נח בפסוק הראשון הפותח את הפרשה: "אלה תולדות נח, נח איש צדיק וכו'": נח לבריות ונח למקום. ואילו בפעם השלישית "את האלוקים התהלך נח", הוא רומז שלנח הייתה התלבטות בין ההליכה אחרי ה' או ההליכה אחרי רשעי דורו. נח העדיף את ההליכה אחרי האלוקים.

דבר דומה אנו רואים בציווי "איש אמו ואביו תיראו, ואת שבתתי תשמרו – אני ה' אלוקיכם" (ויקרא יט' ג'). מצד אחד, יש לכבד את ההורים. מצד שני, כאשר ישנה התלבטות בין ההורים לקב"ה, יש להעדיף את הקב"ה, בבחינת סוף הפסוק: "אני ה' אלוקיכם". כנ"ל היה אצל נח. הייתה לו התלבטות, לבסוף הלך על "את האלוקים התהלך נח".

ה"בן איש חי" אומר שהכוונה לביטוי "נח" בפעם השלישית, שעל האדם להרגיש נוחות  בעבודת ה'. לעומת זאת, אם הוא מרגיש כבדות וחוסר נוחות בעבודת ה', עליו לבחון מחדש את דרכו לפני ה'.

"עין טובה"- לראות את החיובי בזולת.

"… נח איש צדיק תמים היה – בדורותיו". המלה בדורותיו נראית כמיותרת, לכן היא נדרשת. 

רש"י אומר: יש מרבותינו שדורשים אותו לשבח… היות והוא נשאר צדיק למרות שהוא חי בדור של רשעים. ויש שדורשים אותו לגנאי, היות ואילו היה חי בדורו של אברהם אבינו לא נחשב לצדיק. כלומר, הכול יחסי לתקופה. רש"י הק' מלמד אותנו מסר חשוב: לחכמים בגמרא הדורשים את נח לשבח, קורא להם בשם רבותינו, היות והתורה עצמה משבחת את נח בתארים חשובים: תמים, צדיק, את האלוקים התהלך נח. לכן מיותר היה לדרוש את "ייתור" המלה "בדורותיו" לגנאי. ואילו את הדורשים אותו לגנאי, אינו מכנה בתואר רבותינו.

המסר החשוב לכל אחד מאתנו הוא: לדון כל אדם לכף זכות ולראות יותר את הצדדים החיוביים בכל אחד, ופחות בהיבטים השליליים כמו שכתוב בפרקי אבות: "הוי דן את האדם לכף זכות". לראות את כל האדם -המכלול בכל אדם באשר הוא.

"צהר תעשה לתיבה" (נח ו, טו).

"צהר" –  יש אומרים חלון, ויש אומרים אבן טובה המאירה להם בתיבה. (רש"י ע"פ מדרש רבא לא' סימן יא'). יש המנסים לתרץ את הסתירה בכך שהחלון האיר ביום, ואילו המרגלית האירה בלילה כמו מנורת חשמל.

"צהר תעשה לתיבה": מבחינה לשונית, תיבה היא מילה נרדפת למילה. פועל יוצא מכך, שיש לפתוח צהר = חלון בכל מלה, ובכך להאיר את התיבה כמו צהרים. לדוגמא, במקום המלה צרה, הקב"ה לימד את נח שיוכל להמתיק את הדינים ע"י צירופי אותיות, כאשר את המילה "צרה" שנגזרה על הדור, יוכל להפוך למלה צהר, שזה אותן אותיות, אבל בכיוון חיובי.

בספר "ילקוט הגרשוני" מוסבר המשך הפסוק לאור הדברים הנ"ל: "ואל אמה" – ראשי תיבות א -לוקים מ-ידת ה-דין", "תכלנה מלמעלה" – תכלה את מידת הדין ותהפוך אותה לרחמים, ע"פ המשך הפסוק: "ופתח התיבהבצידה תשים". כלומר, את האות הפותחת "צ" תשאיר במקומה, ואילו "תחתיים שניים ושלשים תעשה". את האותיות התחתונות רי"ש ה"א,  תחליף ביניהן כך שהאות השניה "ר" תהיה בסוף, ואילו השלישית "ה", תהיה באמצע, ואז תקבל "צהר" במקום "צרה". (חיים של תורה, הרב שלמה לוונשטיין).

דוגמאות נוספות: במקום "נגע", נחשוב על "ענג". במקום "רעש", נחשוב על "ערש".

השל"ה הק' אמר על הפסוק בתהילים: "אשגבהו כי ידע שמי – יקראנו ואענהו". הקב"ה משגב ונענה לאדם הבקיא בשמותיו של הקב"ה, ומכוון בהם בעת הצורך כמו בברכות וכו', וכן בלימוד תורת הח"ן.

בהשוואה לשפות אחרות, השפה העברית בה דיברו הדורות הראשונים, ובה כתובה תורתנו הקדושה, לכל מלה יש משמעות פנימית קבלית. עיין במה שכתבנו בפרשת בראשית למלה "בראשית" בה פותחת התורה, ולה הקדיש הזוהר הק' 70 פירושים. כמו: ב-ר-א-ש-י-ת = ברית – אש, {שמירת הברית כדי שלא נגיע ל"אש" הגהינום}. או "ראש -בית", { כנ"ל לצורת האותיות כדברי האריז"ל בשער הכוונות לגבי צורת הכתב בו כותבים את ספרי סת"ם.  לדוגמא האות א מורכבת מהאות ו באלכסון, ומפעמיים האות י היוצרות ביחד כו' – גמטריא שם ה' = ה-ו-י-ה.

"ותשחת הארץ לפני האלוקים ותמלא הארץ חמס" (ו', יא').

"ויהי כל הארץ שפה אחת, ודברים אחדים…" (יא' א')

חטאי דור המבול ודור הפלגה – וצדקותו של נח.

פרשת "נח" מתארת בהרחבה שני דורות של חטאים כלפי ה', דור המבול ודור הפלגה.

א. דור המבול חוטא בגזל ובעריות כדברי רש"י לכתוב: "ותשחת הארץ לפני האלוקים – לשון ערווה ועבודת אלילים", וכן "גזל" ככתוב: "ותמלא הארץ חמס" = גזל". "בעל הטורים" מוסיף: המלה "חמס" בגימטריא שווה לביטויים: "מי נח" וכן "גיהנם" = 108, דבר המבטא את שיטת הענישה "מידה כנגד מידה", דרכה נפרע הקב"ה מהרשעים. הם חטאו בחמס, הקב"ה נפרע מהם ע"י "מי נח" = מי המבול המהווה גהינום הפועל במלוא המרץ בעולם הזה, ולא רק בעולם הבא כדברי חכמים.

 העבירות הנ"ל מבטאות השתעבדות לתאוות הפרט במקום לדאוג לזולת על פי יעוד העולם: "עולם חסד יבנה", ולכן בסוף הפרשה מופיע אברהם אבינו עמוד החסד, המפיץ את מלכות ה' בעולם ככתוב: "והנפש אשר עשו בחרן" = את הנפשות אותן תיקן אחרי חטאי דור המבול.

ב. דור הפלגה יצא למלחמה מול הקב"ה בכך שניסה להתרכז במקום אחד בניגוד לצו ה' לאדם הראשון: "פרו ורבו – ומלאו את הארץ". לשם כך אף בונה מגדל גבוה כדי שהאנשים יזהו את המקום מרחוק דוגמת המסגדים בעלי הצריחים הגבוהים. המדרש אומר שהם אף ניסו להגיע אל מחוץ לאטמוספרה שם אין את כוח המשיכה כך שיוכלו להילחם חלילה נגד ה' מבלי שימשכו לארץ. יש האומרים שהם ניסו לתקן את חטאי דור המבול בכך שדאגו איש לרעהו מתוך אחדות ככתוב: "שפה אחת ודברים אחדים", אבל "שכחו" את הציווי: "ומילאו את הארץ": פיזור האוכלוסין, תופעה לה אנו עדים במדינת ישראל כאשר הממשלה דאגה ליישב עולים בפריפריה.

רבנו "אור החיים" הקדוש מדגיש: "ויש בזה סוד ליודעי חן, וכמעט יהיה דומה למקצץ בנטיעות, ומפנים השפעה ממקום למקום….". עיקרון פיזור האוכלוסין נועד לדעת רבנו אוה"ח הק' לברור את ניצוצות הקדושה שם התפזרו, ולכן עם ישראל התפזר בכל העולם דוגמת מ"ב המסעות אותם עברו עם ישראל במדבר, ומ"ב מסעות אותם עובר כל אחד מאתנו כדי לברור ניצוצות קדושה ותיקון פגמים מגלגולים קודמים, לכן עלינו לקבל את הגלות בהבנה.

"ותשחת הארץ – לפני האלוקים,

ותמלא הארץ חמס" (נח ו, יא).

  • רש"י: "לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל". (ק. רבה א, לד).

רבינו אור החיים הקדוש מסביר את הביטוי "לפני": בדור המבול חטאו כ"כ הרבה, עד שמלאכי חבלה רצו להעניש את החוטאים מהר, לפני שהסתיים גזר דינם, בבחינת "לפני האלוקים".  כידוע, מהעבירות שהאדם עושה, נוצרים מלאכי חבלה ככתוב בפרקי אבות (ד', מי"א), והם אלה שמענישים את החוטא כדברי הנביא ירמיה (ב' יט'): "תייסרך רעתך" – רעת האדם מייסרת אותו, ולא ה'. רבנו אוה"ח הק' מדגיש שגם הארץ נשחתה בגלל "התיעוב הנוצר ממעשיהם" כדברי קודשו, ולכן נאמר "ותשחת הארץ".

"ותשחת הארץ לפני האלוקים": המגיד ממזריץ' אומר: אנשי דור המבול הקדימו את הארציות והגשמיות – לפני האלוקים, כלומר, הם דאגו לצרכים הגופניים והארציים האסורים כמו עריות וחמס, ורק אח"כ לעבודת ה' אם בכלל. בחג שמחת תורה מתחילים לומר "משיב הרוח – ומוריד הגשם". בעומק הפשט ניתן לומר: הרוצה להשיב לעצמו את הרוחניות – עליו להוריד מעצמו את הגשמיות.  

הסבר נוסף: ישנם חכמים בעיניהם, המשחיתים את דרכם ב"שם ה'/לפני האלוקים",  בכך שעוברים על עבירות רבות כמו "לא תשנא את אחיך…" בכך ששונאים יהודים אחרים היות והם לא הולכים בדרכם, ומתעלמים מ"ואהבת לרעך כמוך", שזה כלל גדול בתורה כדברי רבי עקיבא, וכן מדעת האר"י הק' האומר שמידי בוקר לפני התפילה, יש לומר: "הריני בא לקיים מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך, ואני אוהב כל יהודי". הדוגמאות הן רבות.

  • "סאה מלאה עוונות,

                מי מקטרג בראש כולם – גזל!" (קהלת רבה א', ל"ד).

"ותמלא הארץ חמס": על כך אומר רבי יוחנן: "בא וראה כמה גדול כוחו של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכול {ובפרט עריות ועבודה זרה כדתנא דרבי ישמעאל בסנהדרין כז, ע"א}, ולא נחתם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל" (סנהדרין קח, ע"א).  גם רש"י על אתר אומר שלא נחתם גזר דינם של דור המבול אלא על גזל.

 גם בימינו, נושא הגזל תופס מקום "נכבד" ביחסי בין אדם לחברו, ומי יכול להעיד על עצמו שלא נכשל בו. סוגי הגזל הם רבים, ולהלן דוגמאות של מחיי יום יום:

 נזקי שכנים: חניה מרושלת על שתי חניות. הדבקת מודעות וגרימת נזק לסיוד. שימוש במעלית ע"י עוברי אורח כדי לקצר דרך. התחמקות מתשלום מיסי וועד. קיום פעוטונים/משרדים מבלי לקבל רשות הדיירים. גרימת נזקי רעש ע"י דיירים לאלה הגרים מתחתם. התקנת מזגן המפריע לשכנים.

נזקים אחרים: אי החזרת הלוואה בזמן. שכפול דיסקים או תכנת מחשב ללא אישור. שימוש בטלפון בעבודה ללא אישור. מי שאינו אומר דבר בשם אומרו כדברי רבי ירמיה בר אבא בשם רבי יוחנן לכתוב: "אל תגזול דל – כי דל הוא". השואל חפץ מחברו לצורך מסוים, ומשתמש בו לדבר אחר.

אראנו נפלאות

 לשר התורה הרה"ג יהושע כהן שליט"א –

על התרחקותו מגזל ואפילו של שניות – במהלך שיעוריו המופלאים בגמרא.

גזל ע"י שכירים: יעקב אבינו אמר לרחל ולאה: "כי בכל כוחי עבדתי את אביכן", דבר המלמד אותנו שעל השכיר לא להתבטל בזמן העבודה. חכמים אף התירו לפועלים לקרוא קריאת שמע בראש האילן כדי שלא יפסידו זמן עבודה ע"י ירידתם ועלייתם (ברכות טז, ע"א). מה עם גזל תלמידים ע"י רמי"ם המאחרים לשיעור.

 יזכר לטוב חדא בדרא הרה"ג יהושע כהן שליט"א שמתחיל את שיעורו המופלא והמתוק מדבש בגמרא, על השנייה, ובתקופה בה השתתפתי בשיעורים, מעולם לא איחר, גם בימי השלג הירושלמיים. כאשר נאלץ לצאת לסדרת שיעורים בחו"ל – הוא השלים אותם, ומיותר להגיד על הדקה.

להלן סוגי גזל אחרים: גזל אויר, גזל שינה, גזל זמן, גזל מצוות. ("מי מקטרג בראש כולם, גזל", הרב משה אבידן שליט"א).

 זוכר אני שבזמצן לימודי בישיבת פורת יוסף בירושלים, עבדתי בבין הזמנים בקרן הקיימת לישראל בסיקול אבנים באחד מהרי טבריה. בעצם, הפועלים באו לעבודה, אבל לא עבדו, וכל זאת מתוך העלמת עין של הממונים.  מו"ר אבי זצ"ל שהשתתף בעבודה, לא הפסיק לעבוד כל היום. לשאלתי מדוע אינו נח כמו כולם? תשובתו הייתה: "מה עם איסור גזל לאור היום", וסיפר לי על אבא חלקיה נכדו של חוני המעגל, שאפילו לענות שלום באמצע העבודה, לא ענה כדי שלא לעבור על איסור גזל. מה נענה ומה נומר ביום פקודה!

בזהר הק' נאמר שעל גזל, חוזרים בגלגול כדי להשיב את הגזלה, כדברי רבי שמעון בר יוחאי בזוהר: "ואלה המשפטים – רזא דגלגולא".

רבנו הגר"א אמר שאין הלומד תורה יכול לראות סימן ברכה בלימודו, אם בביתו תקוע אפילו מסמר אחד שאינו שלו עפ"י דין תורה. כי אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על נקיי כפיים (ספר הגה"ח מוילנא עמ' מו). ע"פ זה מסביר הגאון מוילנא את המסופר בגמרא (בבא מציעא פ"ה) על רבי חייא שזרע פשתן וארג רשתות וצד צבאים, עיבד את עורם וכתב עליהם ספר תורה ממנו היה מלמד את תלמידיו כדי להימנע מגזל, ולכן שיבח אותו רבנו הקדוש שזכה להעמיד תורה בישראל, בגלל שכל הכנת ספר הלימוד, התנהל על טהרה מגזל.

רבי ישראל סלנטר אמר לשוחט ירא שמים שביקש לעזוב את מלאכת השחיטה, ולעסוק במסחר: במלאכת השחיטה, יש לאו אחד של נבלה, ואילו במסחר ישנו חשש לאיסורים רבים: לא תגנוב, לא תגזול, לא תחמוד, לא תעשוק, לא תונו, לא תכחשו, לא תשקרו. (מתוך הרב א' טובולסקי רמא').

מעשה בנמלה אחת שהפילה חיטה אחת והיו כל הנמלות מריחות בה, ולא הייתה אחת נוטלת אותה, עד שחזרה אותה נמלה שהפילה את החיטה ולקחה אותה. הדא הוא דכתיב: "ראה דרכיה וחכם" (משלי ז) שבורחת מן הגזל" (דברים רבה פ"ח). מוסר השכל מהנמלה: זהירות – גזל.

שבת שלום ומבורך – משה אסולין שמיר

לע"נ המלוב"ן זקני – רבי מסעוד אסולין ע"ה, סבי – החכם הכולל הרב אברהם בר אסתר ע"ה – רב באזור "בני מלל" במרוקו. אמו"ר הצדיק והפייטן רבי יוסף בר עליה ע"ה. רבי מימון מלכה בר הרב יעקב ע"ה. רבי שלמה שושן ע"ה. רבי חיים מלכה. אמע"ר הצדקת זוהרה בת חנה ע"ה. חנה בת מרים ע"ה. עליה בת מרים ע"ה. חניני בת עליה ע"ה.

מו"ר חמי רבי יששכר בר נזי ע"ה. חמתי מרת בתיה בת קנדוב ע"ה. רחל בת חסיבה ע"ה

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

נובמבר 2016
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930  
רשימת הנושאים באתר