האשכנזים בחצי האי הבלקני במאות הט"ו והט"ז – שלמה שפיצר

ממזרח וממערב- כרך ראשון

על היחסים הפנים קהילתיים מספר לנו הרב יהושע צונצין בתשובתו המפורסמת בדבר החרם על אנקונה מאמצע המאה הט״ז, בכותבו תוך כדי הדיון המפורט: ״אך קרה מקרה שבק״ק של אשכנזים אשר פה קושטנדינה יש מחלוקת ישן נושן, ונחלקו לשתי כתות וכל כת וכת יש להם בעל תורה אחד להיות להם מעיר מעזור. וברבות הקטרוגים בין בעלי התורה ההם קם אחד מהם והלך להתרעם לגבירה ולשר כה״ד יוסף הנשיא, כי הוא קובע בישיבתם ולו הספקה מהם ארבעים לבנים בשבוע אשר בהם הוא מתפרנס, והלכו עמו קצת בעלי בתים להעיד בפני השר הנ״ל איך מעבירים עליו את הדרך״ (נחלה ליהושע, ס, בסוף). מתשובה מעניינת זו ניתן ללמוד כמה פרטים מאלפים. קודם כל מסופר בתשובה על סוחר אשכנזי אחד, ר׳ יוסף אשכנזי, שסחר עם אנקונה ולא התלהב כל כך להצטרף לחרם נגד עיר זו. בתגובה על כך איים השר יוסף הנשיא לקצץ מההספקה שסיפק לרבנים האשכנזים. בהמשך מתברר שקיומן של הישיבות היה תלוי בעיקר בשר יוסף וחכמי העיר, ובמיוחד ר׳ יוסף ן׳ לב, נאלצו להכנע לפניו (ראה גם ריב״ל א קטו). ידועה גם פעילות כלכלית מסויימת של האשכנזים. במקור אחר נזכרות חנויות של אשכנזים שהעלילו עליהם בגניבה (אהלי תם, סו). מעשה מכוער אחד שבו מעורבים אנשי ק״ק בודון וכן אנשי ק״ק אשכנזים שבאו מסופיאה (אם כי לא נאמר לאן, ניתן לשער שמדובר בקושטא) עוסק בגט מעושה שניתן בכפייה על ידי השלטונות, דבר שגרר אחריו הלשנות ומאסרים. בתשובה נזכרים פרנסי ק״ק אשכנזים וכן אנשי המעמד של ק״ק אשכנזים (ראנ״ח, סג). ״נשואי תערובת״ שבין העדות עוררו לעתים גם בעיות הלכתיות כגון המעשה בקושטא שעליו מספר ר׳ יוסף ן׳ לב: ״אחד נשא בת אשכנזי, ואשכנזים יש להם הסכמה ותקנה קדומה הנקראת ביניהם תקנת שו״ם 20 שכאשר מת א׳ מהזוג תוך שנה לחתונה מחזירים את הנדוניה ליורשי הנפטר.

במקרה דנן האשה נפטרה והבעל מוכן היה להחזיר רק מחצית הנדוניה ולא את כולה וטען שכך מנהג כל קהילות קושטנדינה ושאלוניקי, וכל קהילות המלכות, שקהלי אשכנזים בשאלוניקי וגם באדרינופול אינם נוהגים ומחזיקים בתקנת שרים הקדומה כמנהג אבותיהם, אבל בקושטאנדינה לא נשמע אף בין האשכנזים שנהגו בכך״. לבסוף מתברר, שהבעל היה ספרדי, ולכן נהג בהתאם למנהגו שאינו מכיר בתקנה זו. בתשובה מעיר המחבר, שאף אם היה פעם מנהג כזה, הרי כעת לא נהגו יותר כך (ריב״ל ד: ל). יש לציין את החוש ההיסטורי המפותח של ריב׳׳ל, הבא לידי ביטוי בכותבו במקום אחר שוב בעניין מנהגי אישות אודות סבלונות. הוא מציין שלמתקני ההסכמות הקדמונים מק״ק רומניא בעיר קושטנדינה לא היתה ידיעה על תקנת טוליטולה וכל דבריהם מיוסדים על־פי חכמי אשכנז וצרפת, ואחר־כך כשבאו הספרדים הראשונים, הרי שבראשונה דווקא נמשכו הספרדים אחרי התושבים הקדמונים גם בסבלונות, כפי שנהגו בספרד (שם ג: סז). אך מאידך היו חכמי ספרד ליברליים למדי בכל הנוגע למנהגי אשכנז, אף אם נוגע הדבר לחרם המפורסם של רבינו גרשם בעניין איסור נשיאת שתי נשים. וכך כותב מרן ר׳ יוסף קארו באחת מתשובותיו: ״…ופוקו חזו מאי עמא דבר, והנה בשאלוניקי וקושטנדינא ואנדרינופולא ויתר קהילות תוגרמא יצ״ו אשר שם קהילות גדולות מהאשכנזים, וגם במלכות הזה [ארץ־ישראל], מעולם לא נשמע שנדו לשום אשכנזי מפני שנשא'אשד. על אשתו״ (בית יוסף, דיני כתובות, סוף יד )

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

נובמבר 2016
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930  
רשימת הנושאים באתר