טללי אורות – פרשת "וישלח". מאת: הרב משה א. שמיר.

ספר בראשית – פרשת "וישלח".Asilah

מאת: הרב משה א. שמיר.

"וישלח יעקב מלאכים לפניו – אל עשו אחיו" (בראשית לב' ד').

"שלוחו של אדם כמותו" (חגיגה י' ע"ב)  – השליח מחליף את המשלח.

 יעקב אבינו הגיע לדרגת מלאך – היות והוא שלח מלאכים במקומו.

סוד המלאכים – אצל יעקב אבינו.

 

"בשם ה' אלוקי ישראל: מימיני מיכאל, ומשמאלי גבריאל,

                   ומלפני אוריאל, ומאחורי רפאל, ועל ראשי שכינת אל" (זהר במ', איש על דגלו).

זהו שיר קבלי אותו שרים רבים, כסגולה לשמירה,

דבר המשקף את הכמיהה לשכינה ולמלאכים שליחיה,

  שישמרו עלינו מכל עברינו – "כי מלאכיו יצוה לך – לשמרך בכל דרכיך" (תהילים קד, ד).

 

את יעקב אבינו, מלווים מלאכים באשר הוא פונה: 

בחלום הסולם – "ויחלום והנה סולם מוצב ארצהוהנה מלאכי אלוקים, עולים ויורדים בו". (בראשית כח, יב).

בדרכו חזרה לארץ ישראל לאחר 20 שנות גלות אצל לבן הארמי = הרמאי, מלווים אותו 60 ריבוא מלאכים כדברי רב הונא בשם רבי אייבו: "כמה מלאכים היו חלים ומרקדים לפני יעקב אבינו בכניסתו לארץ? ששים ריבוא. זה שאמר הכתוב: "ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים", ואין שכינה שורה בפחות מששים ריבוא.

רבנן אמרי: מאה ועשרים ריבוא, שנאמר "ויקרא שם המקום ההוא – מחניים. הרי זה מאה ועשרים ריבוא".

אמר רבי יודן, נטל מאלו ומאלו ושלח פרוזבין = שליחים לפניו. וזה שאמר בתחילת פרשת וישלח: "וישלח יעקב מלאכים לפניו". (מדרש רבה, עד, טו) דבר המסמל את עם ישראל "יוצא ירך יעקב", שיצא ממצרים בששים ריבוא.

 

רבנו "אור החיים" הק' מסביר לנו איך תיפקדו המלאכים אצל יעקב אבינו. בדרכו לפתרון, רבנו שואל מספר שאלות:

  • "למה השתמש במשרתי עליון ללא צורך", ולא הסתפק בשליחים בדמות אדם. כמובן ששאלה זו היא למאן דאמר שאלה היו מלאכים ממש כמובא ברש"י: "וישלח יעקב מלאכים" – מלאכים ממש. מ – מ – ש: מ = מלאכים. מ = ממצוות. ש = שעשה.
  • הביטויים "לפניו" ו"אחיו", נראים כמיותרים, כך שהפסוק ראוי היה להיראות כך: "וישלח יעקב מלאכים אל עשיו" בלבד. כמו כן, הביטוי "ארצה שעיר שדה אדום". נראה על פניו כמיותר.

תשובת רבנו אוה"ח הק':

  • "לפניו": מהביטוי הנ"ל לומד רבנו שהמלאכים עמדו "לפניו" – לפני יעקב, וכך ביצעו את שליחותם. עם יעקב דיברו פנים אל פנים, ואילו עם עשיו – הם סובבו ראשם ודיברו אתו מבלי להגיע אליו. כל זה מבליט את גדולת יעקב בהשוואה לאחרים אליהם התגלו מלאכים כמו אצל הגר לה התגלה המלאך שרק דיבר אתה, ואילו יעקב מצליח להפעיל את המלאכים כרצונו, וזה חידוש גדול. קיים כלל בהלכה: "שלוחו של אדם כמותו" (חגיגה י' ע"ב), היות והשליח מחליף את המשלח. אכן, יעקב זכה שקוים בו: "כי מלאכיו יצווה לך – לשמרך דרכיך" (ר' אלעזר).

מכאן ניתן ללמוד שיעקב הגיע לדרגת מלאך עקב מצות רבות אותן קיים.

ב.  "אחיו": מהביטוי הנ"ל הוא לומד שלעשיו בהיותו אחיו יש זכות אבות, ולכן גם אותו ליוו "ארבע מאות איש", דבר שמאוד הדאיג את יעקב אבינו.

ג. "עשיו": המילה הנ"ל מבטאת את שנאת עשיו ליעקב דבר שמאוד הפחיד את יעקב, ולכן נאמר בהמשך: "באנו אל אחיך אל עשיו, וגם הולך לקראתך, וארבע מאות איש עמו" (בר' לב, ז).

ד.  "הולך לקראתך" – כלפי חוץ הוא מראה אחווה ולכן נאמר "אחיו", לעומת זאת בליבו, הוא שונא את יעקב ורוצה להילחם בו, ולכן נאמרה המילה "עשיו" וגם "400 איש עמו" – דבר המשקף את כוונתו להילחם ביעקב ובזרעו. יעקב נהג בתבונה וחצה את המחנה לשנים: "חצי הראשון מראה פני אהבה לאחיו, וחצי השני מוכן למלחמה ב"עשיו…", כך שהוא מוכן לכל תרחיש אותו יבצע עשיו.

ה. "עשיו אחיו" – רומז לבית המקדש הראשון בו נהג עשיו כאח, ולא היה שותף לבבלים שהחריבו את הבית.

ו. "ארצה שעיר" – שעיר {הרומאים} שהחריבו את בית שני.

ז. "שדה אדום"-  במלחמת גוג ומגוג, המשיח יהפוך את זרע אדום ל"שדה דם" כעונש על שפגעו בישראל כדברי הנביא: "והיה בית יעקב אש… ובית עשיו לקש ודלקו" (הפטרה, עובדיה א, יח

 

רבנו "אור החיים" הק' אומר שפרשת יעקב ועשיו רומזת לגלות וגאולה:

"עם לבן גרתי" =  תרי"ג מצוות קיימתי.

"ואחר עד ע-ת-ה": ע = 70 שנות גלות בבל. ת = 400 שנות גלות מצרים. ה = ה' אלפים.

 ורק בשישית יבוא המשיח" כדברי הנביא בהפטרה: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו" (עובדיה א' כא').

"כי מלאכיו יצווה לך –  לשמרך בכל דרכיך" (תהילים קד, ד).

 

רבנו "אור החיים" הק' אומר שהמילה "יצווה" מלשון מצוה וצוות. כלומר, ברגע שאנו מקיימים מצוה, המצוה מצטוות אלינו  בדמות מלאך. וכדברי קודשו: "ואומרו מלאכי אלוקים עולים וגומר, ירמוז אל בחינת מעשים טובים {מצוות} אשר ישתדל אדם בעולם הזה, ויעלה באמצעותם אורות עליונים בשורש נשמתו והם נקראים מיין נוקבין להם יקרא מלאכי אלוקים, וכן הוא במשנת חסידים {פ. אבות}: "העושה מצוה אחת, קנה לו פרקליט אחד. ובעלות אלו, ירדו מיין דוכרין, כי בהתעוררות התחתונים, יתעוררו מים עליונים להשפיע…". (בר' כח, יד. פרקי אבות פ"ד מי"ג).

 

"ויאבק איש עמו עד עלות השחר…

         ויאמר: לא אשלחך כי אם ברכתני" (בר' לב, כה – כז).

                   "כי {יעקב] משל בו, ולא היה המלאך יכול  הלוך – זולת רצונו"  (רבנו "אור החיים" הק').

 

המאבק  בין יעקב לעשיו, מסמל את המאבק

בין אדום לישראל לאורך הדורות – עד ביאת המשיח בו תתקיים נבואת עובדיה:

"ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו – והיתה לה' המלוכה" (עובדיה א, כא).

 

לקראת המפגש הטעון בין יעקב לעשיו המגיע עם ארבע מאות איש לוחמים, יעקב פחד מאוד, והכין תכנית פעולה הכוללת שלושה מרכיבים: "התקין עצמו לשלשה דברים: לדורון, לתפילה ולמלחמה" (רש"י. בר' לב, ט).

 

  • הכנות למלחמה:

"ויירא יעקב מאוד, ויצר לו, ויחץ את העם אשר אתו … לשני מחנות… והיה המחנה הנשאר לפליטה" (בר' לב, ח – ט).  רש"י אומר: "וירא שמא יהרג, ויצר לו אם יהרוג הוא את אחרים… והיה המחנה הנשאר לפליטה – על כורחו כי אלחם עמו".

על השאלה, מדוע יעקב אינו מסתמך על הבטחת הקב"ה שישמור עליו כפי שהבטיח לו: "ויאמר ה' אל יעקב, שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך – ואהיה עמך" (בר' לא, ג), עונה רש"י: "קטנתי מכל החסדים – נתמעטו זכויותי ע"י החסדים והאמת שעשית עמי, לכך אני ירא שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא, ויגרום לי להימסר ביד עשיו".

רבנו "אור החיים" הק' אומר: יעקב אבינו התכונן מבחינה צבאית, "לבל יצטרך לנס, וה' יגמור בעדו" (בר' לב, ט).

 

  • יעקב מתפלל לקב"ה שיציל אותו מעשיו.

"ויאמר יעקב אלוקי אבי אברהם ואלוקי אבי יצחק: ה' האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך… הצילני נא מיד אחי מיד עשו – כי ירא אנוכי אותו פן יבוא והכני אם על בנים. ואתה אמרת היטב איטיב עמך.." (בר' לב, י – יג).

יעקב מבקש מהקב"ה לקיים את הבטחתו ולהציל אותו מעשיו, כפי שהציל אותו מלבן שניסה לגזול אותו.

רבנו "אור החיים" הק'  מסביר את תפילת יעקב החושש שנתמעטו זכויותיו בגלל החסדים והאמת שעשה לו הקב"ה: "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך…" (בר' לב, יא).

 רבנו שואל, מדוע יעקב לא מזכיר תחילה את "האמת" שזו הנהגה לפי הדין, ואשר בעקבותיה הקב"ה מוריד פחות מזכויות האדם לו נעשה הנס, ורק אח"כ יש להזכיר את  "החסדים" שזה לפנים משורת הדין, וע"י מוריד הקב"ה יותר זכויות מן האדם לו נעשה הנס?

על כך עונה רבנו: "נתכוון לומר שחסד אל – אין כח באדם לשלם לאל עליון, ואליו יקרא אמת – כי אין לו תשלום מאדם כאומרו: "אם צדקת מה תיתן לו" (איוב לה, ז). וכפי זה יקרא חסד של אמת, על דרך אומרם ז"ל: "חסד העשוי עם המתים, קרוי של אמת" (ב"ר פ, צו). כלומר, הנהגת החסד האלוקית היא 'אמת', והיא חסד מושלם, היות והקב"ה לא מצפה לשכר מהאדם לו הוא עושה את הנס. לכן ניתן להסביר את הפסוק כך: "מכל החסדים ומכל האמת" – חסדים שהם אמת. דוד אומר "חסד א-ל כל היום" (תהלים נב, ג). השם א-ל, מסמל את הנהגת מידת החסד האלוקי.

רבנו אוה"ח הק' מסביר עוד: ב'חסדים' וב'אמת' קיימים שני סוגי הטבה. הראשון מציג את "החסד שנתחסד עמו ה' ברוב טוב" כדברי קדשו. כלומר, כל העושר והשפע בילדים וברכוש שנתן לו ה'. ההטבה השניה – "שהעמידו בידו ולא נתנו ללבן לגוזלו ולחומסו, ושמר לו האמת – פירוש, שהעמיד בידו את החסר… והוא מה שעשה ליעקב. שהיה משלם לו מנכסי גזלן עצמו הוא לבן. דכתיב 'ויצל ה' את מקנה אביכן ויתן לי" כדברי קודשו. כלומר, לבן גזל את יעקב, והקב"ה דאג להשלים ליעקב את החסר, מהרכוש של לבן הגזלן, דוגמת הכבשים העקודים וכו', וזה נקרא "אמת".

בתפילתו לפני ה', אומר יעקב: "הצילני נא מיד אחי מיד עשיו". רש"י מפרש: "מיד אחי שאין נוהג עמי כאח – אלא כעשיו הרשע".

רבנו "אור החיים" הק'  אומר: "הצילני נא – אומרו נא לשון בקשה, גם לשון עתה. פירוש: לבל יפרוץ בו עשיו… לזה התפלל לפני ה' שיצילהו ויעמיד בידו את אשר הגיעו עתה, ולא תעשנה ידיו של עשיו תושיה" כדברי קודשו.

"מיד אחי מיד עשיו": רבנו מסביר "שהיו לעשיו ב' בחינות התוקף: הא' לצד זכות יצחק, והב' לצד גודל תוקפו ומעלתו, וצריך חוזק גדול להינצל ממנו. לזה התפלל שלא תעמוד לו זכות אבות – והוא אומרו 'הצילני נא מיד אחי', הגם שאח עשיו ליעקב. ואף על פי כן, אני מתפלל. וכנגד בחינת גודל תוקפו – אמר 'מיד עשיו" כדברי קודשו.

. רבנו מסביר עוד פירוש לפסוק: "מיד אחי – עשיו עלול להתחכם ולנסות לרמות אותו בדרך של "רמאות אחוה", בכך שיטמון לו פח במסווה של אח – אחוה ורעות. "מיד עשיו – אם יפרסם רשעו להרע, גם לזה הוצרך לתפילה להצילו מידו" כדברי קודשו.

רבנו מעלה עוד הסבר: פרסום רשעותו של עשיו כדי לעורר עליו קטרוג. "מיד אחי – והוא מבקש להרוג את אחיו. האם יש רשע כזה?" כדברי קודשו. "מיד עשיו – שמפורסם ברשע, ולא ימוט צדיק לפני רשע" כדברי קודשו, ובכך יגרם חילול ה' כאשר יפול צדיק בפני עשיו הרשע.

  • "דורון" – יעקב שולח לעשיו מתנות, כדי לשחדו שירד מעליו.

יעקב מנסה לרצות את עשיו ע"י מנחה הגונה ומכובדת של 580 ראשי צאן, בקר, חמורים וגמלים,

רבנו "אור החיים" הק' מביא פירוש בשם סבו ומורו הרה"צ הגאון רבי חיים בן עט"ר = עטרת ראשנו ע"ה:

"עזים מאתים וגומר – שמעתי ממורי זקיני זצוק"ל, שנתכוון יעקב בחשבון ששלח מבעלי החיים בחשבון ש-ע-י-ר שעולה ת-ק-ף {580 = שעיר – תקף}, ולזה שלח בחשבון עיזים ורחלים ת"מ {440}, וגמלים שלושים עם בניהם הם ששים, הרי ת"ק {500}, פרות ופרים חמשים, אתונות ועירים שלושים – הרי ת-ק-ף לשבר תוקפו".

כלומר, לדעת רבנו וסבו ע"ה, גם במספרי הבהמות ששלח לו, טמונים סודות עילאין.  

 "ויאבק איש עמו": האיש אתו נאבק יעקב – היה מלאך המשמש כשרו של עשיו.

בטרם המפגש הטעון עם עשיו, יעקב מנהל מאבק איתנים עם שרו של עשיו ליד נחל יבוק.

יעקב אומר לעשיו: "כי על כן ראיתי פניך – כראות פני אלוקים" (בר' לג, י). מכאן לומד רב חמא בר' חנינא: "שרו של עשיו היה" (בר' רבה. עז, ג). כלומר, האיש אתו נאבק יעקב, היה מלאך המשמש כשרו של עשיו ואדום בכלל.

חז"ל אומרים שלכל אומה יש שר בשמים, כפי שאמר המלאך לדניאל: "ויאמר אלי אל תירא דניאל... ואני באתי בדבריך. ושר מלכות פרס עומד לנגדי עשרים ואחד יום. והנה מיכאל אחד השרים הראשונים בא לעוזרני ובאתי להבינך את אשר יקרה לעמך באחרית הימים, כי עוד חזון לימים… אל תירא איש חמודות שלום לך… ועתה אשוב להילחם עם שר פרס, ואני יוצא והנה שר יון בא" (י, יב – כ). כלומר, לכל אומה ישנו מלאך בשמים, ורק כאשר מכניעים תחילה את השר בשמים, מצליחים להכניעם גם בארץ.

המלאך נענה לדניאל, לאחר שהוא התפלל והתענה לפני הא-ל כדברי המלאך: "ויאמר אלי אל תירא דניאל, כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלוקיך – נשמעו דבריך, ואני באתי בדבריך" (דניאל י, יב).

יעקב אבינו נאבק עם המלאך ללא מורא וללא פחד עד עלות השחר המסמל את גאולת עם ישראל, כדברי רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא שהיו מהלכים בבקעת ארבל בשחר, וראו איילת השחר. כך גאולתם של ישראל: בתחילה קמעא קמעא. כל מה שה שהיא הולכת, היא רבה והולכת" (ירושלמי ברכות, פ"א, ה"א).

יעקב ידע שאם יפסיד במאבק, גם זרעו ינזק כפי שהוא עצמו הוזק בירכו עד שהוא צלע , והרי עיקר הברכות שברכו אביו, תלוי בכך שהוא וזרעו יזכו ב"טל השמים ושמני הארץ". כלומר, ברכות רוחניות, וברכות גשמיות.

 

"שלחני כי עלה השחר". כאשר מגיע עמוד השחר, המלאך מבקש מיעקב שישחרר אותו כדי לומר שירה בפני ה' כדעת חז"ל, אבל יעקב עומד על כך שהמלאך יברך אותו – "לא אשלחך כי אם ברכתני". בעצם, יעקב דורש משרו של עשיו שיכיר בברכות בהן ברכו יצחק אביו, אשר בגינן עשיו רדף אחריו כדי להזיקו. המלאך נכנע ובירך את יעקב -"לא יעקב יאמר עוד שמך – כי אם ישראל. כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל" (בר' לב, כט).

רבנו "אור החיים" הק' אומר על הפסוק הנ"ל: "זה הוא שאמר כי שרית… ותוכל, כי משל בו – ולא היה המלאך יכול הלוך זולת רצונו. ואומרו 'כי אם ברכתני'. פירוש, או לצד שהכיר בו היותו מלאך, השתדל שירכהו".

ניצחון יעקב – הכין את הקרקע לניצחון עשיו בפרשתנו: "ויבא יעקב שלם" – שלם בגופו שנתרפא מצליעתו, שלם בממונו…, שלם בתורתו…" , וכן ניצחון עם ישראל בביאת המשיח ככתוב בהפטרה "והיה בית יעקב אש, ובית יוסף להבה, ובית עשיו לקש – ודלקו בהם ואכלום, ולא יהיה שריד לבית עשיו, כי ה' דיבר" (עובדיה א, יח).

"ויאמר לו אלוקים: שמך יעקב. לא יקרא שמך עוד יעקב

 כי אם ישראל יהיה שמך. ויקרא את שמו ישראל (בר' לה, י).

שם האדם משקף את מהותו, גורלו ועתידו.

אמור לי מה שמך – ואומר לך מי אתה.

שם האדם משקף את אישיותו, מהותו, גורלו ועתידו כמו חלון ראווה בו מציגים דוגמאות מהמוצרים הנמצאים בחנות, כך שם האדם: "אמור לי מה שמך – ואומר לך מי אתה".

רבי מאיר בעל הנס התאכסן עם חבריו רבי יהודה ורבי יוסי באכסניה. בערב שבת, ביקש מהם בעל האכסניה למסור לו את תיקיהם לשמירה עד למוצש"ק. חבריו אכן מסרו את תיקיהם, ואילו רבי מאיר שאל לשמו של בעל האכסניה. כאשר הוא שמע ששמו "כידור", עשה אחורה פנה והעדיף לשומרם בבית העלמין.

השם "כידור", הזכיר לרבי מאיר בעל הנס את הפסוק בדברים: "כי-דור תהפוכות המה, בנים לא אמון בם". כלומר, קיים חשד סביר שבעל האכסניה הפכפך ורמאי, דבר שהוכח במוצאי שבת כאשר רבי יהודה ורבי יוסי ביקשו לקבל בחזרה את תיקיהם, נאמר להם ע"י בעל האכסניה כידור: "לא היו דברים מעולם". כלומר, השם "כידור", מורה על אדם הפכפך. לשאלת חבריו מדוע לא הזהירם בטרם מסרו את חפציהם הוא ענה: בדברים כאלה זה לא מדע מדויק, ולכן לא רצה להיכשל בספק בהוצאת שם הרע… (יומא פג, ע"ב).

רבי מאיר אומר: "שמא גרים". כלומר, שמו של האדם גורם לגורלו, ורומז לשרש נשמתו האלוקית היוצא מאדם הראשון, והמתחלק לשורשים גדולים וקטנים. ההתחלקויות של שורשי הנשמה נקראים בקבלה "תופעת הניצוצות". שם האדם מתמצת את האישיות וקווי האופי של כל אחד מאתנו, וחושף את האמצעים העומדים לרשותנו כדי להתמודד עם נפתולי חיינו עלי אדמות.

המרכיבים המשפיעים על השם של כל אחד מאתנו:

ניתוח קצר של שמות כמו: חנה, מיכל, יואב, תהילה, זהבית, יהונתן, וכו'.

במהות הנומרולוגיה הקבלית – בכל אות או מספר, קיים פוטנציאל חיובי או שלילי,

 ומחובתנו להעצים את החיובי, ולצמצם את השלילי.

  1. אותיות העיצורים מצביעות על חומריות האדם ועל מחסומים.
  2. אותיות התנועות: א, ה, ו, י מניעות את השם, ומצביעות על הפנימיות ושאיפות האדם.            
  3. סדר הופעת האותיות בשם. עולה או יורד.
  4. האותיות על פי ארבעת היסודות: אש, אויר, מים, אדמה.
  5. המלה שם מורכבת מאות ש מאותיות האש, ואות ם מאותיות המים. תרתי דסטרי לכל הדעות. כך בכל שם, ישנם מישורים חיוביים אותם יש לפתח, והיבטים שליליים אותם יש לתקן.
  6. תאריך הלידה קובע את הבעיות והתיקונים אותם נעבור.
  7. שם האדם: איך נוכל להתגבר על הבעיות והחסמים הנ"ל.

לקבלת תמונת מצב שלמה, יש להכין מפה נומרולוגית המשלבת בין השם לתאריך הלידה, וכן לשם האם. 

כמו שהנהג מחויב להשתמש בכישוריו כדי להתגבר על הבעיות בכביש, כך שם האדם. בשם רמוזים הכישורים שיעזרו לאדם להתגבר על התיקונים אותם הוא לפתור, והרמוזים בתאריך הלידה.

להלן דוגמאות בודדות של שמות ומשמעותם הבסיסית בלבד, היות וחסרים פרמטרים אחרים: 

אנשים ששמם מקביל מבחינה נומורולוגית למספרים – 1 או 10 המסמלים את השמש, יש להם כישורי הנהגה. מצד אחד יכולים לשמש כמנהיגים טובים, מצד שני – דיקטטורים לעילא ולעילא. עליהם לעמול על תכונת השתלטנות. כדוגמא נציין שמות כמו: יהונתן, מיכל, זהבית, יואב.  

לשמות שמספרם 9, יכולת התפתחות באפיקים רוחניים, אבל מידת ההקצנה – היא אם כל חטאת אצלם. כדוגמא, נציין את השמות חנה תהילה. היא צריכה לעמול על תיקון תכונת ההקצנה, שליטה על ההתפרצויות, לנהוג בסבלנות, ולשאוף לאיזון בהגשמת התכניות. בהרגשתה הפנימית, יש לה נטיה להיות בודדה.

          "ויקרא את שמו ישראל"  (בר' לה ו).

 הקב"ה קובע איזה שם נקבל.

"הקב"ה נותן בלב האדם לקרוא השם ההוא לבניו, כשם שקרא ה' לנשמה" (רבנו אוה"ח הק').

הקב"ה מתגלה ליעקב אבינו ומוסיף לו עוד שם: "שמך יעקב, לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך. ויקרא את שמו ישראל" (בראשית לה, י). כל זה בהמשך להתגלות המלאך – שרו של עשיו ליעקב, מברך אותו ומשנה את שמו לישראל: "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל – כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל" (בר' לב, כט).

רבנו "אור החיים" הק' אומר שאצל יעקב, השם ישראל מהווה רק תוספת שם, ולא שינוי שם.

בספרו "חפץ ה'" (ברכות ז ע"ב) אומר רבנו "אור החיים" הק':

"כל השמות העיקריים שקוראים האבות לבניהם, הם השמות שקורא ה' לנשמה בעולם העליון, וה' נותן בלב האדם לקרוא השם ההוא לבניו, כשם שקרא ה' לנשמה וכו'" כדברי האר"י הק' שרוח הקודש נזרקת בהורים – בזמן קריאת שם לילד".

"אראנו נפלאות" –

לרבן יוחנן בן זכאי שהציל את יבנה וחכמיה –

ותלמידו רבי אלעזר בן ערך ב"מעשה מרכבה", כאשר "מלאכים מקפצים לפניהם".

"ויעמוד העם מרחוק – ומשה נגש אל הערפל" (שמות כ, יז). משה רבנו זכה לעלות אל תוך הערפל במעמד הר סיני כאשר כל העם נשאר מרחוק. כלומר, משה רבנו התמודד עם הבלתי נודע בערפל, מול בני ישראל שברחו.

"אין דורשים במעשה מרכבה ביחיד" (חגיגה יא, ע"ב). כמו כן, נאמר במסכת אצילות על הפסוק: "כבוד ה' הסתר דבר", מלמד שמעשה מרכבה יהיה בהסתר.

 "רבן יוחנן בן זכאי היה מהלך על הדרך רוכב על חמור, ותלמידו רבי אלעזר בן ערך מהלך לפניו… אמר לו: רבי תרשני לומר דבר לפניך. אמר לו: אמור. כיוון שפתח רבי אלעזר במעשה מרכבה, ירד לו רבן יוחנן בן זכאי מן החמור ואמר: אינו בדין שאהא שומע כבוד קוני, ואני רכוב על חמור. הלכו וישבו להם תחת אילן אחד, וירדה אש מן השמים והקיפה אותם, והיו מלאכי השרת מקפצים לפניהם כבני חופה… נענה מלאך אחד מתוך האש ואמר: "כדבריך אלעזר בן ערך – כן הוא מעשה המרכבה. עמד רבן יוחנן בן זכאי ונשקו לתלמידו על ראשו ואמר: ברוך ה'… שנתן לאברהם בן חכם". (חגיגה פרק ב).

רבי חיים ויטל כותב בשם רבו האריז"ל: "מעשה בראשית הם דרושי עולם התוהו. מעשה מרכבה הם דרושי התיקון והתלבשות הפרצופים זה בזה.."

רבנו החיד"א ופרשנים אחרים מפרשים את דברי רבנו חיים ויטל. עולם התוהו שייך למצב העולם לפני הבריאה, ואילו עולם התיקון שייך לתקופה של אחרי בריאת העולם דבר המצריך עומק, היות וזה קשור לקיום המצוות. דוגמה למראות המרכבה: המראה שראה יחזקאל הנביא בדמותן של ארבע חיות וארבעה אופנים: "נפתחו השמים ואראה מראות אלוקים… ומתוכה דמות ארבע חיות… (יחזקאל א, א- י).

רבי צדוק מלובלין מנסה לפשט את הדברים וזה לשונו: "מעשה מרכבה הוא איך הקב"ה רוכב על הנבראים כולם גם אחרי שנברא העולם כקודם. וזה יחוד הנקרא בזוהר: "יחודא עילאה". רוצה לומר, מצד ההתעלות הכל לאלוקות". 

ברובד הפשט, אשתמש בדוגמא של דברי חכמים: האבות משמשים כמרכבה לשכינה. כמו שהרכב הוא פאסיבי ואינו מחליט לאן לנסוע, אלא הכול תלוי בנהג. כך האבות – הם האמינו בקב"ה אמונה מוחלטת כמו רכב, ונתנו לנהג שהוא הקב"ה להנהיג ולנווט אותם. על ראש המלאכים "מטטרו"ן נאמר שהוא "מעשה מרכבה, היות ואור השכינה רוכב בקרבו, שהוא מרכבה למלכות דאצילות שהיא הדרגה הגבוהה אחרי עולמות העשייה, היצירה והבריאה, ורק אחר כך האצילות. ועליו נאמר (חגיגה יא, ע"ב): אין דורשים במרכבה ביחיד.

שבת שלום – משה אסולין שמיר

לעילוי נשמת הצדיקים: זקני המלוב"ן הרה"צ רבי מסעוד אסולין ע"ה. סבא קדישא הרה"צ רבי אברהם בר עליה ע"ה. מו"ר אבי הצדיק רבי יוסף בר עליה ע"ה. מו"ר חמי רבי יששכר בר נזי ע"ה. שלמה בר סול ע"ה. רבי יוסף בן נעים ע"ה. רבי ישראל בר חניני ע"ה. א"מ זוהרה בת חניני ע"ה. חניני בת מרים ע"ה. עליה בת מרים ע"ה. חניני בת עליה ע"ה. חמתי מרת בתיה בת קנדוב ע"ה.

לזיווג הגון: מיכאל מאיר בן זוהרה. אשר בן זוהרה. אסף בן אלישבע. בועז בן מירה. נדב בן שרה. אבי בן דפנה. רועי בן דפנה. זוהר בת אסתר, זוהר בת שרה.. מרים בת זוהרה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

דצמבר 2016
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031
רשימת הנושאים באתר