טללי אורות – פרשת מקץ – הרב משה אסולין-שמיר

ספר בראשית – פרשת "מקץ" וחנוכה.Asilah

 

"ויהי מקץ שנתיים ימים"

           קץ שם לחושך" (הזוהר ע"פ איוב כח, ג).

 יוסף הצדיק יוצא מבית הסוהר – ומתמנה למשנה למלך מצרים.

החשמונאים המעטים – מנצחים את המעצמה היוונית.

היציאה מחושך לאור – בזכות האמונה בקב"ה – אורו של עולם.

 

פרשת "מקץ" מהווה קץ וסוף להרחקתו והגלייתו רבת השנים של יוסף הצדיק מבית אביו, גלות שנמשכה 22 שנים המורכבות מ- 12  שנות עבדות בבית פוטיפר שר הטבחים ובבית הסוהר, ו- 10 שנים כמשנה לפרעה מלך מצרים אותה ניהל ביד רמה כדברי פרעה בכתב המינוי ליוסף: "אתה תהיה על ביתי – ועל פיך ישק כל עמי... ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל  ארץ מצרים" (מא, לח–מו). פרעה גם משדך ליוסף את "אסנת בת פוטי פרע כהן און לאשה" שהייתה ביתה של דינה אחותו כדברי המדרש (פרקי דרבי אליעזר פרק לה).

הוא גם משנה את שמו של יוסף לשם מכובד ההולם את חכמתו הגאונית: "צפנת פענח" = מפענח ומפרש צפונות (רש"י). העם מכנה אותו בתואר כבוד ההולם את גדלותו למרות גילו הצעיר כדברי רבי יהודה, ואף מקבל

 

בהכנעה את מנהיגותו כדעת רבי יוסי: אברך = "אב- רך" = אב בחוכמה ורך בשנים כדברי רבי יהודה. רבי יוסי:


"אין אברך אלא לשון ברכיים שהיו נכנסים ויוצאים תחת ידו". כלומר, כפופים לו. (ילקוט שמעוני דברים תשצב).

השאלה המרכזית העולה מסיפור יוסף היא. במה זכה יוסף הצדיק לטפס מבירא עמיקתא כפשוטו, למשביר של האימפריה המצרית דאז, ואף הצליח לשלוט במצרם במשך 80 שנה?

יוסף הצדיק שהוא בבחינת נשמת כלל ישראל, קידש את ה' בכל מקום: הן מול אשת פוטיפר שר הטבחים כאשר אמר לה: "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים" (בר' לט, ט), דרך דבריו המדהימים מול פרעה האלילי: "בלעדי – אלוקים יענה את שלום פרעה" (בר' מא, טז), וכלה במפגש עם  אחיו במצרים בו אומר להם: "את האלוקים אני ירא" (בר' מב, יח).

יוסף עוטף את חיי המעשה במעטפה רוחנית אמונית, ולכן בכל אשר פונה, הקב"ה מצליח את דרכו,

"וכל אשר הוא עושה – ה' מצליח בידו" (בר' לט, ג).

רבנו "אור החיים" הק' מסביר מדוע התורה פותחת את פרשתנו "מקץ" בביטוי "ויהי", דבר המסמל צער בהקשר לחלום פרעה, כאשר בעצם, החלום הוביל לשבע שנות שובע, והכנת תכניות הצלה לשבע שנות הרעב הבאות ע"י יוסף. כמבוא לדברי קודשו, הוא מציין את דברי רבי חייא בזוהר הק' בתחילת הפרשה: "רבי חייא פתח ואמר: "קץ שם לחושך – דא איהו קץ דשמאלא". כלומר, המלה "מקץ" רומזת לקץ השמאל שבקץ הימין {הימים}. כלומר, מתוך החושך תצמח הישועה כפי שקרה ליוסף, ששוחרר מחושך כלאו, והפך להיות השליט על כל ארץ מצרים.

הפסוק עליו מתבסס רבי חייא הוא: "קץ שם לחושך – ולכל תכלית הוא חוקר אבן אופל וצלמוות" (איוב כח ג).

הקב"ה יודע את קץ הזמן המוקצב לאדם לסבול , כמו יוסף בבית האסורים, וכן את תכליתו.

פועל יוצא מהמור לעיל: המילה "קץ", משקפת את הקשר בין תחילת הזמן שהיה בכלא, לאחריתו כאשר שוחרר. 

על הפסוק הנ"ל, המדרש מביא את הפסוק מספר משלי: "בכל עצב – יהיה מותר…" (משלי יד, כג). כלומר, מתוך כל עצבות – תצמח לבסוף ישועה ויתרון. בעצם, כך צמחה ישועת יוסף מתוך העבדות, אל הנהגת מצרים והעולם הקדום למשך 80 שנה, מגיל 30 ועד לגיל 110.

היות ופרשת "מקץ" חלה בחנוכה, ניתן לומר דבר דומה גם לגבי החשמונאים שצמחו מתוך גזירות השמד של היוונים, דרך המלחמות ביוונים בהן נהרגו חמשת בניו של מתתיהו – לטיהור בית המקדש ולשלטון עצמאי בירושלים.

על כך יאמר: "ועת צרה היא ליעקב – וממנה יושע" (ירמיה ל, ז).

רבנו "אור החיים" הק' מסביר שלושה סוגי חושך הרמוזים במלים: "מקץ שנתיים ימים", ולכן השימוש בביטוי "ויהי" הרומז לצער.

  • "קץ הגלות" של עם ישראל במצרים, החל מאז חלום פרעה דבר שהביא לשחרור יוסף מבית הסוהר והעלאתו לגדולה, וכן ירידת אחי יוסף לשבור שבר במצרים, ואחר כך לשעבוד.  "קץ" = 190 שנות הצלה מתוך 400 שנות שעבוד שנגזרו בברית בין הבתרים. יוצא שבני ישראל שועבדו במשך 210 = שנים כמנין "רדו" במצרים. רואים מפה שהמלה "קץ" קושרת בין התחלה לסוף.

את פרשת "מקץ" אנו קוראים בשבת חנוכה, בה קיים דמיון עשיר בין יוסף הצדיק לחשמונאים שהם משופעים ומבורכים בברכת ה' בתוך לבושי הטבע {התלבשות שפע הדכורא בתוך הנוקבא}. האבות ומשה רבנו היו רועי צאן היות וזה מקצוע בו יכלו לשלב עבודת ה' ע"י התבודדות בשדה המרעה, דוגמת יצחק אבינו עליו נאמר: "ויצא יצחק לשח בשדה". יוסף לעומת זאת יכל לשלב במסגרת תפקידיו השלטוניים גם את עבודת ה', ואף להצליח בהם, כפי שנאמר ע"י ראשי השלטון סביבו, המייחסים את הצלחתו לקב"ה: "וירא אדוניו כי ה' אתו וכל אשר הוא עושה, ה' מצליח בידו" (בר' לט, ג) כדברי שר הטבחים פוטיפר. וכן, "ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד – ויתן חנו בעיני שר בית הסוהר … ואשר הוא עושה ה' מצליח" (בר' מ, כא- כג). גם פרעה גדול הכופרים מעיד: "הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו" (מא, לח).

  • רומז לבשורת הרעב למשך 7 שנים דבר שמצער את הקב"ה ככתוב "בכל צרתם לו צר" (ישעיה סג ט).
  • "ויהי מקץ – ויהי מסיבת הקץ שהוא יצר הרע" כדברי רבנו אוה"ח הק'. יוסף נשאר עוד שנתיים בכלא, בגלל שהיצר הרע הנקרא "קץ" התגבר עליו, והוא שם מבטחו בשר המשקים לו פתר את חלומו, שיזכירו בפני פרעה כדי לשחררו מהכלא: "כי אם זכרתני והזכרתני" (בר' מ, יד), על כל זכירה, שנה בכלא, שבסופן עלה לגדולה. (ב"ר פט, ג).

החשמונאים כמו יוסף, הם יצאו לקרב נגד היוונים בניגוד לכל הסיכויים, אבל נר קטן של תקווה ואמונה בקב"ה, דלק בליבם פנימה שאכן ינצחו, והיות וכל רצונם היה, לטהר את המקדש מהאמונה ההלניסטית אלילית שפשטה בו. 

התרבות החילונית העכשווית, מהווה בבואתה, המשכה, ואף התגלמותה של התרבות היוונית כדברי הרמב"ן:

 "היווני הכחיש כל דבר זולתי המורגש לו" (ויקרא טז, ח). כפי שנהוגים לטעון: "תוכיח לי שיש אלוקים".

"ומנותר קנ-קנ-ים – נעשה נס לשושנים" (הפיוט "מעוז צור").

 

 הקב"ה עשה נס לעם ישראל המכונים שושנים: "כשושנה בין החוחים" מהשמן הנותר בקנקנים.

רבנו האר"י הקדוש אומר: "אל תסתכל ב-קנ-קן, אלא במה שיש בו". כלומר, באותיות המסתתרות

במלה קנקן בי"ג מידות, תגלה שם הוי-ה:

נקה לא ינקה"  = ו-ה-י-ה = הוי"ה + קנקן. ה' עשה את הנס במידת הוי-ה שזה רחמים.

לכן, גם ברגעים הקשים, נזכור שהקב"ה אתנו ומחכה שנפנה אליו כדברי המדרש:

"אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו – זה יוסף". וכן החשמונאים.

 בכל צרה –  טמונה הישועה: "…ועת צרה היא ליעקב – וממנה יושע" (ירמיה ל, ז).                                                                   

         "ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם" (בר' מב, ח)

יוסף "בעל החלומות" – סוד החלומות.

"בעל החלומות": כך מכונה יוסף בפי אחיו לפני מכירתו (בר' לז, יט).  כנראה שהם כיוונו לדברי הגמרא במסכת (ברכות י, ע"ב) האומרת שישנו מלאך הממונה על החלומות המכונה: "בעל החלומות". אמר רב חנן: אפילו "בעל החלומות" אומר לו לאדם: למחר אתה מת – אל ימנע עצמו מן הרחמים".

הפרשיות האחרונות מאופיינות בחלומות רבי עוצמה עם השלכות הרות גורל כמו חלום פרעה ופתרונו על ידי אסיר אלמוני בשם יוסף, דבר שקבע למעשה את התכנית הכלכלית של המעצמה דאז מצרים, למשך 14 שנה.

נתאר לעצמנו כיום שמדינת ישראל תגבש תכנית כלכלית או צבאית לאור חזון חלומי…

חלומות יוסף אודות אלומות האחים בשדה, השמש, הירח ואחד עשר כוכבים המשתחווים לו, כמעט והובילו אותו ל"גיא ההריגה" ע"י אחיו ששנאו אותו בגלל חלומותיו, לולא ה' מושיעו ש"שלח" אותו למצרים ל- 22 שנה. חכמים אומרים שבגין המעשה הזה נהרגו באכזריות נוראה עשרה חכמים מובחרים ובראשם רבי עקיבא המכונים "עשרת הרוגי מלכות". כמו כן, בכל דור אנחנו משלמים על המעשה הנורא, היות ותופעת "מכירת אחים" חוזרת ומתקיימת בווריאציות שונות בקרב עם ישראל, גם בימינו.

"ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם" (מב, ח –ט). כאשר יוסף רואה לראשונה את אחיו במצרים, הזיכרון הראשון שמתנוצץ לו בראש – החלומות…

 רבנו "אור החיים" הק' מתאר את גדולת יוסף הצדיק שלא רק שאינו נוקם באחיו, אלא בונה לו תכנית פעולה דרכה יוכל להחזירם בתשובה, בכך שיאלץ אותם להביא את בנימין למצרים, ואז לברר האם יפקירו אותו, או ילחמו למענו כפי שאכן עשו. ובלשון קודשו של אוה"ח הק': "ראה אותם בראיית אחים והכיר אחווה להם, אלא שאליהם התנכר… ועשה כן להביא את בנימין כמו שגילה לבסוף. גם לבחון בהם באמצעות המתגלגל לידע מחשבתם אליו באותו מצב, ונתגלה לו כי מתחרטים". בעצם, הוא רצה להוביל אותם לתשובת המשקל כשיטת הרמב"ם.

הזוהר הקדוש (א, קצט ב) שואל מדוע יוסף זוכר את החלומות, הרי הוא אב – רך = אב בחכמה…

על כך הוא עונה. ברגע שראה שאחיו משתחווים לו בבואם לשבור שבר במצרים, הוא מיד הבין שאכן חלומותיו מלפני 22 שנה מתחילים להתבצע, לכן "ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם". הזוהר אומר שיש לזכור חלומות טובים כדי שיתגשמו. החלום מאפשר לרעיונות חבויים לצאת לאור.

הרמח"ל – רבנו משה חיים לוצאטו אומר שיש לאדם נשמה פנימית הקשורה לעולמות רוחניים עליונים, אבל סגורה בתוך גופנו, ורק לעיתים רחוקות זוכים אנו ל"קצת התעוררות ולא יותר" (דרך ה', חלק ג, פ"א).

הרמח"ל ממשיך להסביר שרק כאשר האדם ישן מסוגל יותר לתקשר עם נשמתו. גם המהר"ל מדבר על כך שכדי שהאדם יוכל להקשיב לנשמתו, עליו ללמוד את "קדושת הדומייה" שהיא קדושה עליונה.

 "כל החלומות הולכים אחר הפה" (ברכות נה ע"ב) כפי שאמר שר המשקים לפרעה כאשר המליץ על יוסף:

 "ויהי כאשר פתר לנו – כן היה" (בר' מא, יג). חכמים אומרים שחלום שלא נפתר, דומה לאיגרת שלא נפתחה. לכן חשוב מאוד לפתור את החלום לטובה. מסופר בגמרא על אישה אחת שחלמה שמשקוף ביתה נשבר. היא באה לרבי אלעזר שפתר לה שהיא תלד בן זכר, דבר שאכן התקיים. שנה לאחר מכם, שוב חלמה את אותו חלום, ושוב שבה  לבית המדרש, אבל רבי אלעזר לא נכח. התלמידים פתרו לה שתלד בן, ובעלה ימות. כאשר חזר רבי אלעזר לבית המדרש, ספרו התלמידים על החלום ופשרו. כעס עליהם ואמר: הרגתם את האיש… ויהי כאשר פתר כן היה". מסופר על רבי בנאה שחלם חלום אחד והלך אצל 24 פותרי חלומות בירושלים. כל אחד פתר לו בדרך שונה, וכל הפתרונות התקיימו בו.  חלומות פז…

התעוררת מחלום רע: תאמר: "וחלומות השווא – ידברו הבל" (זכריה י, ב).

הקיצות מחלום טוב: תאמר "אם יהיה נביאכם… בחלום אדבר בו" (במדבר יב, ו).

פתרון החלום: יש לפתור את החלום בכיוון חיובי. "ויהי כאשר פתר לנו – כן היה" (בראשית מא, יג).

מנורת הנביא זכריה וסמליה – אז והיום.

מתוך ההפטרה לשבת חנוכה (זכריה ב – ד).

 

"ראיתי והנה מנורת זהב… ושבעה נרותיה עליה…" כך עונה זכריה הנביא לשאלת המלאך "מה אתה רואה?". לשאלת הנביא "מה אלה אדוני? עונה המלאך "הלא ידעת מה המה אלה". תשובת הנביא: "ואמר, לא ידעתי". נשאלת השאלה מדוע שוב שואל הנביא את המלאך, הרי הוא ענה לפני כן שהוא רואה מנורה וכו'. התשובה לכך היא: הנביא ביקש לדעת מה מסמל מחזה המנורה? תשובת המלאך: "זה דבר ה' אל זרובבל לאמור: לא בחיל ולא בכוח – כי אם ברוחי אמר ה' צבאות…".

 

 פשר החלום: כמו שהשמן מגיע לנרות ללא טורח והפעלת כח (מצודת דוד), כך ניצחונות עם ישראל בכל התחומים כולל מלחמה, יתנהלו על פי ה' בלבד, ועם ישראל רק עושה השתדלות. אכן, רואים אנו את הניצחונות הכבירים והנסיים של עם קטן מול מיליוני הזאבים הטורפים מסביב. 

"שני היצהר העומדים על אדון כל הארץ" – שיתוף פעולה בין המנהיג המדיני זרובבל,

למנהיג הרוחני הכהן הגדול = בין הרבנות לממשלה (מלבי"ם).

"אראנו נפלאות"

לרה"צ  המקובל רבי משה אסולין שליט"א.

מקדושת "מקדש מעט" – לחנוכת בית המקדש.

"יפקוד ה' אלוקי הרוחות איש על העדה" –

"איש על העדה" – מנהיג ממעל לעדתיות.

עם עלייתם של יהודי צפון אפריקה, עלתה גם קהילת בוגמז מהרי האטלס שבמרוקו. בראש עליית הקהילה עמד הרה"צ רבי משה אסולין ששימש רב הכפר. עם בואם ארצה, הם הופנו על ידי הסוכנות למחנה עליה הנקרא "הרטוב" הסמוך לבית שמש, ומשם הצפין הרב למושב "כרם בן זמרא" בו כיהן כרב, שוחט ומו"צ. רובם של חברי הקהילה, נהרו אחרי הרב באשר הלך.

הרב שימש כחברותא בלימוד קבלה עם המקובל הרה"צ מאיר גז ע"ה ששימש כרב המושב, ואח"כ כרב הכותל.

לאחר מספר שנים, הרב עבר לגור בקרית גת, בה שימש כרב קהילה. הרב שהוא גם סופר סת"ם מומחה, הספיק לכתוב עשרות ספרי תורה מהודרים.

באחד הימים, יזם רב העיר האשכנזי כנס גדול לקראת הימים הנוראים, שאליו הוזמן הרב משה אסולין שליט"א.

בדברי הפתיחה לכנס, דיבר המרא דאתרא בשבחו של הרב משה אסולין שליט"א. בין יתר דבריו הוא אמר: "הרב משה אסולין – הרב החרדי הראשון שאני מכיר מיהודי צפון אפריקה…".

כאשר הרב אסולין שליט"א עלה לשאת את דברו, הוא הצביע על יהודי אירופה המבדילים בין חרדי לחילוני המתחילים באות ח'. זהו שרש החטא הקדמון, בו מקטלגים יהודים, לזרמים וקבוצות.

הרב סיפר עוד: במרוקו, הרבנים לא הבדילו בין יהודי ליהודי. ההבדל היחידי שהיה אצלנו, מתבטא בהבדל בין גוי ליהודי. בערי ובכפרי מרוקו, היהודים התבדלו מהגויים, וכולם הרגישו כאיש אחד. בתי כנסת היוו את הבסיס להמשך האחיזה בדרך התורה והמצוות, היות ושם הם זכו לשמוע דברי תורה מפי הרבנים שעשו זאת מתוך אהבה וענווה.

רבני מרוקו קיבלו כל אדם באשר הוא, במאור פנים כדברי רבנו האר"י הק' שפסק, שעל כל אדם לקבל על עצמו מידי יום ביומו, את מצות "ואהבת לרעך כמוך – ולאהוב כל יהודי באשר הוא.

גם בארץ ישראל, הם המשיכו לפקוד את בתי כנסת כדי להמשיך את הדרך המסורה להם מרבותינו דוד אחר דור, עוד מימי בית שני ואף קודם לכן.

על חשיבות בתי כנסת אמר הרב אסוליןשליט"א: בית כנסת מלשון בית והתכנסות… בו מתכנסים ומרגישים כמו בבית, דבר היוצר קירבה לבורא. בבתי הכנסת השתדלו לא לערב נושאים שאינם קשורים בתפילה ולימוד תורה, על אף  שלכל אחד יש דעות אישיות… אבל מקומם לא בבית הכנסת.

אבותינו ורבותינו ידעו תמיד לשמור על קדושת בית הכנסת מתוך אחדות, כך שכל אחד הרגיש שהוא רצוי בעיני אלוקים ואדם.

ע"י שמירה על קדושת "מקדש מעט" בבחינת "ועשו לי מקדש מעט", כדברי הנביא יחזקאל, נזכה בעזהי"ת לחנוכת בנין עדי עד של בית מקדשנו.

 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

דצמבר 2016
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031
רשימת הנושאים באתר