טללי אורות לפרשת "ויגש". מאת: הרב משה אסולין שמיר.

טללי אורות לפרשת "ויגש".Asilah

המאמר – לע"נ אמי מורתי שביום שלישי הקרוב יב' טבת – ימלאו שנתיים לעלייתה לגנזי מרומים.

מאת: הרב משה אסולין שמיר


"ויגש אליו יהודה…

ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני…

ויאמר יוסף אל אחיו:  אני יוסף, העוד אבי חי" (בר' מד יח – לד. מה' א-ג').

 

"ועשה כן להביא את בנימין כמו שגילה לבסוף, גם לבחון בהם באמצעות המתגלגל…

 ונתגלה לו – כי מתחרטים הם על אשר כבר עשו" (רבנו אוה"ח הק' בר' מב, כא).

 יוסף הצדיק מתגלה אל אחיו – רק לאחר שהעביר אותם סדנה חינוכית

בתהליך התשובה: וידוי, חרטה, עזיבת החטא.

"תשובת המשקל" – כדברי הרמב"ם.

המפגש המרגש בין יוסף ואחיו בפרשתנו, סוגר מעגל של שלושה מפגשים רוויים מתחים ותעצומות נפש שנמשכו שנתיים ימים. במפגש הראשון המתואר בפרשת מקץ, יוסף מאשים את אחיו כמרגלים ודורש מהם להביא את בנימין כדי לוודא שאכן חזרו בתשובה גמורה, בכך שיפעלו להצלתו כפי שאכן קורה בפרשתנו כאשר יהודה ניגש לדבר עם יוסף, ואף מציע את עצמו כעבד במקום בנימין.

"ויגש אליו יהודה – רבי יהודה אומר, הגשה למלחמה. רבי נחמיה – הגשה לפיוס. רבנן   הגשה לתפילה" (ש. רבה צג ו). נראה שאין מחלוקת בין החכמים הנ"ל, והדעות השונות משלימות אחת אחת רעותה. בעצם, יהודה הלך בעקבות אביו שהכין את עצמו לתפילה, לדורון {פיוס} ולמלחמה לקראת "המפגש" עם עשיו.

רבנו "אור החיים" הק' אומר: "ויגש אליו – פירוש, שנכנס לפנים ממחיצתו, ועמד בין המלך ובין השרים כדי שלא ישמעו דבריו, זולת המלך… וזהו אומרו בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני באין שומע זולתך".

יהודה נהג כך, כדי שיוסף לא יתבייש בפני שריו במידה וינוצח בוויכוח. כ"כ, אדם שמנצח מלך חייב מיתה, דוגמת הסיפור של קטיעא בר שלום שאמרו לו: "ניצחת למלכא, וכל המנצח למלכא חייב מיתה" (עבודה זרה י ע"ב).

רבנו "אור החיים" הק' מסביר את תכניתו של יוסף בלשונו הצחה והקדושה, וכך הוא אומר: "ועשה כן להביא את בנימין כמו שגילה לבסוף, גם לבחון בהם באמצעות המתגלגל… ונתגלה לו כי מתחרטים הם על אשר כבר עשו, ולחטא יחשבוהו" (מקץ מב' ז').  כלומר, מטרת יוסף הייתה להביא את אחיו לחזרה בתשובה גמורה, דבר הבא לידי ביטוי בדברי האחים: "ויאמרו איש אל אחיו, אבל אשמים אנחנו על אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו, על כן באה עלינו הצרה הזאת". (מקץ מב' כא').

ראובן בכור האחים אשר ניסה להצילו מידם לפני המכירה ולא שמעו לו,  אומר כעת: "הלא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד, ולא שמעתם, וגם דמו הנה נדרש" (בר' מב, כב).

במפגש השני לאחר ש"מתגלה" הגביע בשק בנימין, יהודה אומר ליוסף: "מה נאמר ומה נצטדק, האלוקים מצא את עוון עבדיך הננו עבדים לאדוני". (ויגש מד' טז'). מדברי האחים עולה, שתהליך התשובה מבעבע בליבם ובקולם, ובכך הם קיימו הלכה למעשה את שני השלבים הראשונים של תהליך התשובה: וידוי וחרטה.

המהלך המפותל הנ"ל, נרקם במוחו המבריק והגאוני של יוסף המכונה "אברך" – אב בחכמה ורך בשנים כדברי רבי יהודה, וזאת כדי להביא את אחיו לתשובת המשקל כדברי הרמב"ם, תשובה בה החוטא מתנסה באותו מעשה שבו הוא חטא בעבר, וכעת הוא לא חוטא יותר דוגמת אחי יוסף שהפעם לא היו מוכנים להפקיר את בנימין כפי שהפקירו את יוסף 22 שנים קודם לכן. הפעם, הם מוכנים לשמש כעבדים ליוסף, ואף במידת הצורך אף לצאת  למלחמה נגדו כדברי המדרש: "ויגש יהודה" – ניגש לפיוס ולמלחמה…", ובכך הם קיימו את השלב השלישי והאחרון בתהליך התשובה שהוא – עזיבת החטא.

בדבריהם, הם חזרו בתשובה גם על האכזריות בה נקטו כלפי יוסף עד שקרעו את כל בגדיו, והשליכו אותו ערום לבור: "ויאמרו איש אל אחיו, אבל אשמים אנחנו על אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו, על כן באה עלינו הצרה הזאת". (מקץ מב' כא'). כידוע, עם ישראל הם רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים כדברי חכמים.
"ויאמר יוסף אל אחיו: גשו נא אלי… אני יוסף אחיכם,

כי למחיה שלחני אלוקים" (בר' מה, ד – ה).

י-ו-ס-ף {אותיות} פ-י-ו-ס – יוסף מפייס את אחיו.

"כי ל-מ-ח-י-ה {אותיות} = מ-ח-י-ל-ה –  יוסף מחל לאחיו.

 

 רבנו "אור החיים" הק' מדגיש את איפוקו וצדקותו של יוסף שביקש לדבר עם אחיו בשקט, כדי שלא יתביישו בפני המצרים, ולכן אומר להם לגשת אליו: "אף על פי כן חש לאוזניים לכותל, ודיבר באוזניהם", כלשון קודשו.

המדרש (בילקוט שמעוני ויגש) אומר: ה' מייחס ליוסף וליהודה מלכות, בבחינת הכתוב: "כי הנה המלכים נועדו יחדיו – יהודה ויוסף.  "עברו יחדיו – זה נתמלא עברה {כעס על זה}". כלומר, גם בזמן של ויכוח סוער בין יהודה ליוסף, בכל זאת יוסף שמר על איפוק ועל כבוד אחיו שלא יתביישו בפני המצרים, ואף פייס אותם ובכה איתם.

גם יהודה בפרשת תמר הוכיח את גדלותו בכך שטען, "צדקה ממני". מלך אמתי הוא האדם המשליט את שכלו ומוחו על רגשותיו דבר הבא לידי ביטוי במלים: מלך ו- למך.
מ – ל – ך,   = מוח + לב + כבד.  המוח שולט על הרגשות שבלב, ועל התאוות המסומלות על ידי הכבד.

 ל – מ – ך   = לב  + מוח + כבד.  הלב {רגשות} שולט על ה- מוח {השכל}, וגם על התאוות = הכבד.

יוסף ממשיך לפייס את אחיו בכך שיוכל לפרנס אותם, ובפרט בשנות הרעב במצרים, והכל ע"פ רצון ה' שארגן את העלילה. כמו כן, הוא רומז להם שהוא מוחל להם על המכירה: "ל-מ-ח-י-ה = מ-ח-י-ל-ה.

מוסר השכל: על כל אחד מאתנו לפעול בישוב הדעת ועל פי תורת השכל הישר כפי שראינו אצל יוסף לאורך כל מפגשיו עם אשת פוטיפר, עם פרעה ושריו, ועם אחיו. הוא התנהל כששם ה' תמיד בפיו, מתחשב, מוחל וכו'.

רבנו "אור החיים" הק' אומר על הכתוב: "אני יוסף אחיכם – פירוש, מתנהל עמכם באחווה וכאילו לא היה הדבר ההוא {של המכירה}. גם סמך לומר אחיכם אשר מכרתם, לומר שאפילו בזמן המכר – לא כהתה עין האחוה ממני" (רבנו אוה"ח הק' בראשית מה, ד). כלומר, יוסף דן את אחיו לכף זכות. רבנו אומר בהמשך בפסוק ח': " ועתה לא אתם וגומר – "… אמר להם יוסף: הן אמת כי בשעת מעשה אשר מכרוהו, היו הדברים זרים בעיניו, איך יהיה כל האכזריות בלב אחים על אחיהם… אכן עתה אחרי ראיתו כל הנמשך מירידתו מצרים, ידע כי המעשה היה מאת ה'".

רבנו "אור החיים" הק' מביא דבר דומה אצל משה רבנו שבירך את עם ישראל – "וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים את בני ישראל", למרות שבפסוק הקודם נאמר לו "כי מנגד תראה את הארץ, ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל" (דברים לב, נב), וכל זאת בגללם. וכלשון קדשו: "ונראה שנתכוון הכתוב לשבח איש האלוקים מה גדלו מעשיו. הנה בפרשה הקודמת לזה, סמוך למאמר 'וזאת הברכה' מלפניה, אמר הכתוב החלט הגזירה על משה למות… אשר היה לה סיבה עם בני ישראל, אחר שרץ אחריהם כסוס, גרמה לו מיתה בחו"ל, ומנעוהו מעבור הארץ אשר נכספה וגם כלתה נפשו… לזה בא דבר בתורתו והעיד על הצדיק ואמר: כי מלבד שלא שנא אותם ולא הרחיקם מלבו – עוד לו 'זאת הברכה וגו'. ולזה אמר וזאת בתוספת ואו"ו". כדי להראות שאין בלבו טינה כלפיהם.

"ועתה, לא אתם שלחתם אתי הנה,

        כי האלוקים" (בראשית מה, ח).

ההשגחה האלוקית העליונה =

ה- ג'י. פי. אס. האלוקי המרחף מעלינו.

רבנו "אור החיים" הק' מוסיף על דברי יוסף לאחיו "לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים", שכבר בשעת המכירה יוסף לא שנא את אחיו, אלא נראו לו מעשיהם כמוזרים, ובלשון קודשו: "הן אמת כי בשעת מעשה אשר מכרוהו היו הדברים זרים בעניו, איך יהיה כל האכזריות בלב אחים על אחיהם, וראויים הם להיות שנואים אצלו", ואילו כעת לאחר 22 שנות ניתוק מאחיו, "ירד לו האסימון", והבין שזו תכנית אלוקית כדבריו בהמשך: "אכן עתה אחרי ראייתו כל הנמשך מירידתו מצרים, ידע כי המעשה מאת ה', והם שליחותו יתברך".

דבריו הקדושים מבוססים על (מדרש לקח טוב לבר' מה' טו') :"וינשק לאחיו כדי לפייסם … ולכן נקרא יוסף הצדיק שנאמר – "על מוכרם בכסף צדיק" (עמוס ב' ו'). כנ"ל על פי מורה נבוכים לרמב"ם [ב' מח'] בו מתאר אירועים דומים בתנ"ך המשקפים אירועים המתקיימים בעולם. הוא טוען ששורשם בהשגחה האלוקית דוגמת פרשת האלמנה שכלכלה את אליהו הנביא, פרשת יונה, ומכת הארבה בימי יואל עליו נאמר: "כי עצום עושה דברו" (יואל ב, יא).

כידוע, ההשגחה העליונה החליטה לבצע את תכנית גזירת בין הבתרים: "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם" (בראשית טו' יג' ) יוסף אכן נשלח ע"י אביו לראות את שלום אחיו בשכם מעמק חברון ככתוב: "וישלחהו מעמק חברון" – מעצה עמוקה של אותו צדיק {אברהם} הנקבר בחברון" (רש"י ע"פ המדרש).           

בעצם, יוסף ואחיו שימשו כאבני פזל בתכנית אלוקית להורדת בני ישראל למצרים כדי לקיים את הציווי לאברהם בברית בין הבתרים: "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה שנה…". (בראשית טו, י).

חז"ל אומרים שקיים חופש בחירה, ואחיו של יוסף יכלו לבחור שלא למכור אותו, והקב"ה היה מוצא לו תכנית אחרת לביצוע התכנית להורדת יעקב ובניו למצרים.

"מה' מצעדי גבר כוננו – ודרכו יחפץ" (תהלים לז כג).

הקב"ה "חפץ" ב"גבר" המתגבר על יצרו,

ו"צועד" בדרך ה' (רבנו אבן עזרא והכלי יקר).

בכל בוקר אנו מברכים בברכות השחר את הברכה: "ברוך… המכין מצעדי גבר" המתבססת על הפסוק בכותרת. 

רבנו ה"כלי יקר" מסביר את הפסוק כך: "הצדיק שמתגבר במעשיו הטובים על הרשע – הא-ל יכון את צעדו, יחפוץ את דרכו שיראה בדרכיו חפץ הא-ל יתברך… כי בכל אשר ינוע… יצליח". כלומר, הביטוי "גבר" במשמעות להתגבר. הדוגמא לכך היא יוסף הצדיק עליו נאמר: "וירא אדוניו כי ה' אתו – וכל אשר הוא עושה, ה' מצליח בידו" (בראשית לט, ג). גם בהמשך נאמר: "ויהי ה' את יוסף… ואשר הוא עושה – ה' מצליח" (פס' כא – כג).  הצלחת יוסף נובעת מתגברות על יצרו ומאמונתו בה' אותה הזכיר בכל הזדמנות, ואפילו לפרעה כאשר אמר לו: "בלעדי, אלוקים יענה את שלום פרעה". כמו כן, לאחיו כאשר אמר להם בפרשתנו: "לא אתם שלחתם אתי הנה כי האלוקים".

רבנו אבן עזרא אומר: "גבר – בלשוננו, הוא {איש} מלא דעת כמו "לכו נא הגברים". ומי שהוא מלא דעת, צדיק יהיה". כלומר, השימוש במילה "גבר" המשמשת כמילה נרדפת לביטוי "איש", רומזת לכך שהגיבור המאמין שה' מכוון את צעדיו ודרכו בחיים בבחינת "מה' מצעדי גבר", הוא הצדיק שה' "דרכו יחפץ" כפי שקרה ליוסף הצדיק.

הרב קוק מסביר את ברכת "מצעדי גבר" כך: ההליכה על הרגליים היא מעשה פלא, היות ואיך יתכן שכפות רגליים

צרות, תהיינה מסוגלות לשאת גוף כבד, תוך יצירת איזון ושיווי משקל כך שהאדם יוכל לעמוד, ללכת ואפילו לרוץ, וכל שכן לוליין הצועד על חבל דק. על כך צריכים להודות לקב"ה מידי בוקר. להלן דברי קודשו: "המבנה הזה, המלא צדקת מאזנים ושיווי נפלא בחומר האדם {הגוף}, בוודאי מושפע הוא וגם משפיע על התכונה הנפשית של האדם" (עולת ראיה על הסידור).  כלומר, קיימת אינטראקציה והשפעה הדדית בין הנפש המשפיעה על הגוף, וכן להיפך. כאשר התינוק לומד ללכת על רקע נפילות והצלחות עד שהולך זקוף, הוא גם לומד ומפנים את עיקרון שיווי משקל בשאר התחומים, כך שלימוד ההליכה מהווה מודל להתמודדות נכונה עם אתגרי החיים.

"ויאמר יוסף: העוד אבי חי,

     ולא יכלו אחיו לענות אותו – כי נבהלו מפניו" (בר' מה, ג'.)

               "אוי לנו מיום הדין, ואוי לנו מיום התוכחה" (מ. רבה פרשה צג פסקה י).

כאשר יוסף הצדיק מתגלה לאחיו ואומר להם "אני יוסף", הם משתתקים ונבהלים מפניו מרוב בושה ותדהמה.

 רבי אבא ברדלא אומר: "אוי לנו מיום הדין! אוי לנו מיום התוכחה! יוסף קטנן של שבטים היה, ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו, כשיבוא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, על אחת כמה וכמה".

 רבי אלעזר היה בוכה כשהיה מגיע לפסוק הנ"ל: "כי מטי להאי קרא בכי. ולא יכלו אחיו לענות אותו". יוסף הצדיק שהוא בשר ודם, כשהוא הוכיח את אחיו לא יכלו לעמוד בתוכחתו, הקב"ה שהוא דיין ובעל דין, ויושב על כיסא דין ודן כל אהד, על אחת כמה וכמה (חגיגה ד ע"ב).

 את המפגש עם הקב"ה ביום פקודה אנחנו מדחיקים, למרות שיודעים אנו שאיש לא חי לנצח.

"אלה עשית… אוכיחך – ואערכה לעיניך" (תהלים נ, כא). כך אומר לנו דוד המלך נעים זמירות ישראל: הקב"ה עתיד להראות לנו סרטי וידיו ערוכים = "ואערכה לעיניך", ויזמין אותנו לראות את מעשינו = "אלה עשית…". מה נאמר ומה נצטדק לפני אדון עולמים. הפתרון: נדאג לעשות מעשים טובים כדי שנוכל לחייך בסוף הסרט.

למעשה, האחים של יוסף הצדיקו את עצמם ואת דרכם לאורך 22 שנה, בכך שמכירת יוסף נעשתה כדת וכדין, היות וראו ביוסף דין רודף, שמצוה להורגו. הם גם לא ריחמו על אביהם הסובל והמתאבל על בנו 22 שנה.

גם עכשיו, למרות כל התלאות, איש מהם לא חשב לרגע, אולי האיש העומד מולנו הוא יוסף. הסיבה הגלויה לכך: יוסף יצא בלי חתימת זקן, ועשיו עם חתימת זקן.

הסיבה הסמויה והמרכזית: הם היו נעולים בדעתם שהמכירה הייתה כדין וכדין, והם בסך הכל, מתחרטים על שלא נהגו בו ברחמים כשהשליכו אותו לבור וכו', וכדבריהם: "ויאמרו איש אל אחיו, אבל אשמים אנחנו על אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו, על כן באה עלינו הצרה הזאת". (מקץ מב' כא'). כידוע, עם ישראל הם רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים כדברי חכמים.

פתאום, ברגע אחד, הכל התהפך עליהם כאשר שמעו את הפצצה: "אני יוסף העוד אבי חי". איך לא ריחמתם על אבי כל השנים הללו. הרי בגלל הסבל, היה יכול למות מעצב? זה גם הפירוש לביטוי: "והם לא הכירוהו".

כל זה מסביר את דברי רבי אבא ברדלא ורבי אלעזר שבכה כאשר הגיע לפס' הנ"ל.

המסר החינוכי אמוני: עלינו להכיר בטעויותינו, ולהודות בכך, ושלא נהיה מקובעים בדעתנו.  

יוסף הצדיק – עזות דקדושה.

יוסף הצדיק עבר ניסיונות קשים ומרים: אשת פוטיפר, פרשת מכירתו על ידי אחיו, פרידתו מאביו, וכו' וזכה לעמוד בכולם. הוא ישב בבית סוהר בגלל "פרט קטן" שנראה בעיננו כשולי, בכך שלא חטף את בגדו מאשת פוטיפר

שניסתה "לתפור לו תיק", ואז לא  הייתה יכולה להעליל עליו היות ולא היו עדים.

יוסף, בגלל צדקותו כי רבה,  פחד שבמידה ויחזור לחטוף את בגדו ממנה, הוא עוד עלול היה להישאר אצלה, ולכן ברח ממנה כל עוד נפשו בו, למרות הסכנה בדבר, כפי שקרה אח"כ. לכן, לפי הקבלה הוא מכונה "עזות דקדושה.

"אעשה נפלאות"

האמונה בקב"ה אצל התנאים: נחום איש גם זו ורבי עקיבא 

בעקבות גדול המאמינים – יוסף הצדיק.

 את עיקרון האמונה ניתן ללמוד גם מרבי עקיבא שקבע: "כל מה דעביד רחמנא, לטב עביד", וכן מדברי רבו של רבי עקיבא "נחום איש גם זו" שפסק: "גם זו לטובה".

אכן, שני התנאים הקדושים הנ"ל "נאה דורשים ונאה מקיימים", ויעידו הסיפורים הבאים אודותיהם:

 רבי עקיבא בא להתארח בכפר אחד ולא נתנו לו להיכנס, כך שנאלץ לישון בשדה כאשר מסביבו, חמורו עליו רכב, תרנגול שהעירו לעבודת הבורא בבחינת "חצות לילה אקום להודות לה", ונר לאורו למד בבחינת "נר מצוה ותורה אור". באותו לילה, נטרף חמורו ע"י האריה, תרנגולו ע"י השועל, ונרו כבה ע"י הרוח. רבי עקיבא לא התבלבל ולא כעס, אלא קבע לנו כלל לדורות: "כל מה דעביד רחמנא – לטב עביד" -כל מה שעושה הקב"ה, רק לטובה. כבר בבוקר הוא זוכה לגלות את פשר אירועי הלילה. הוא מגלה שאת הכפר בו רצה להתארח וסרבו להכניסו, פקדו שודדים ועשו בו שמות, דבר שהציל את רבי עקיבא. בכך שאולץ להישאר מחוץ לכפר.

זוהי ההשגחה האלוקית עלי אדמות במלוא תפארתה של הצדיקים.

ניתן גם לומר שאילו היו מאפשרים לצדיק כמו רבי עקיבא ללון בכפרם, היו כנראה ניצלים בזכותו. 

 "נחום איש גם זו": הוא מוזכר בפרקי אבות והיה רבו של רבי עקיבא. על כל דבר שקרה לו, אמר: "גם זו לטובה", ומכאן שמו "נחום איש גם זו". פעם אחת, נשלח על ידי חכמים בשליחות דיפלומטית לקיסר רומי כדי לבטל גזירה מסוימת. במטענו הוא לקח מתנה לקיסר מטעם יהודי ארץ ישראל. באכסניה בה התאכסן, גנבו לו את המתנה ושמו במקומה עפר. בבוקר הוא גילה את הגניבה, וכדרכו אומר: "גם זו לטובה", וללא היסוס הוא החליט לקחת לקיסר את "מתנת החול".

כאשר ראה הקיסר את "המתנה", הוא החליט להורגו על כך שעשה ממנו צחוק בכך שהביא לו כמתנה, עפר. ראו בשמים את אמונתו התמימה ושלחו לו את אליהו הנביא בדמותו של אחד היועצים שהציע לקיסר להשתמש בעפר ככלי נשק, כפי שהיה בניצחון אברהם אבינו על ארבעת המלכים כאשר השליך עליהם עפר שהפך לחרבות כדברי הנביא ישעיה: "יתן כעפר חרבו – כקש נדף קשתו" (ישעיה מא, ב).

הניסיון אכן הצליח, ולא רק שכל מבוקשו התקבל, אלא מילאו את המזוודה במתנות יקרות. (תענית כא ע"א).

כהמשך לסיפור נציין שבעלי האכסניה ששמעו על סגולת העפר מפי רבנו נחום איש גם זו, החליטו להרוס את בתיהם ויצאו בתהלוכה חגיגית לקיסר כדי להגיש לו את העפר הפלאי, ולקבל תמורתו כסף וזהב. זאת, לאחר שספרו לו על מה שעוללו לנחום איש גם זו: את מתנותיו לקיסר הם גנבו, ובמקומם הם שמו לו חול.

סגולות החול שהביאו נבדקו, ונמצאו כעפרא דארעא כמצופה. אותם האנשים הוצאו להורג על ביזוי הרב והקיסר.

שבת שלום ומבורך – משה אסולין שמיר.

לע"נ אמי מורתי שביום שלישי הרקוב יב' טבת – ימלאו שנתיים לעלייתה לגנזי מרומים

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 139 מנויים נוספים

ינואר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« דצמ   פבר »
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  
רשימת הנושאים באתר