במלחמת r׳ יעקב ששפורטש בש׳׳ץ ימ״ש וחלקה של משפחת פינטו

במלחמת ר׳ יעקב ששפורטש בש׳׳ץ ימ״ש וחלקה של משפחת פינטו

מעניין מאד לציין, שגם הלוחם הגדול נגד השבתאות, הגאון הקדוש ר׳ יעקב ששפורטש זצ״ל, מוצאו ממרוקו.

כבר בהיותו בן י״ח שנים התמנה לדיין בתלמאסן, ובהיותו בן כ״ד שנים התמנה לאב״ד בגלילות תלמאסן, בעיר מרקש, ובכל גלילות פס. מסיבה בלתי ידועה התנכל לו מלך תלמאסן, ואסר אותו בבית הסוהר. לאחר מאמצים מרובים עלה בידו להשתחרר משם, ומכורח הנסיבות נאלץ לצאת לדרך נדודים, תחילה לאמשטרדם, אח״כ ללונדון, ומשם בשנת תכ״ו להמבורג.

בשנים אלו תכ״ו – תכ״ח החל להתפרסם שמו של ש״ץ, נבל זה ניצל את מצוקתו הקשה של העם, ובאמצעות נביאי השקר שלו הפיץ שהוא המשיח, ובקרוב יגאל את ישראל. מזימת השטן הצליחה, והמוני יהודים נסחפו בלהט ובשכרון חושים אחר שמועה זו, גם גדולים וטובים לא ניצלו מתעתועיו, וקיום היהדות היה נתר בסכנה של ממש.

הערת המחבר : גם קהילות מרוקו לא ניצלו מרעה זו, החכמים ר׳ יעקב בן סעדון מהעיר סאלי, ור׳ שלמה אביטבול ממרקש, היו מראשי המאמינים בש׳׳ץ, ורבים מאד מיהודי מרוקו נגררו אחר אמונה זו. בשנת תכ״ח ותכ״ט גזרו בסאלי ומרקש שלא לצום בתשעה באב, כנגדם נעמדו החכמים ר׳ אהרון הסבעוני מסאלי ור׳ דניאל טולידאנו ממכנאס, ולחמו בהם בכל יכולתם. ר׳ יעקב ששפורטש שיגר לשם אגרת חריפה בשנת תכ״ט, כדי להעמידם על טעותם. אגרת זו וכל מה שארע שם, מובאת בסוף הספר קיצור ציצת נובל צבי.

ר׳ יעקב בחושיו החדים הבחין בסכנה הנשקפת, נטל את קולמוסו החד בידו, והחל במלחמת חרמה נגד התופעה. ממקום מושבו בהמבורג, הריץ אגרות לכל קהילות ישראל, והזהירם לבל יסחפו אחר תעתועי ש״ץ ושלוחיו. בעטו השנונה הפריח ברוח את כל ראיותיהם השדופות, וגילה את פרצופם האמיתי. למרות שנשקפה סכנה של ממש לחייו, לא חת מפני איש, והשמיע את קולו ברמה, עד שלאט לאט החלו ההמונים להתפכח ולהכיר בצדקת דרכו.

כמה מרתק להיווכח, שגם למלחמה עזה זו היתה למשפחת פינטו שייכות בעלת משמעות. שכן בשנת תל״ג, בעיצומה של מלחמתו הקשה, קראוהו בני משפחת פינטו היושבים באמשטרדם, הגבירים הנכבדים: ר׳ יצחק, ר׳ יעקב, ור׳ משה די פינטו לבוא לעירם, ומינוהו לראש בית מדרשם המפואר שקבעו בביתם.

באותו בית מדרש, הגו בתורת ה׳ י״ב תלמידי חכמים מהמובחרים שבעיר, ומשם יצאו מורי הוראה לכל העולם. אף בניהם אחריהם, ר׳ יוסף ור׳ דוד די פינטו, המשיכו להחזיק בית מדרש זה בביתם, כפי שמספר ר׳ אברהם ששפורטש – בנו של ר' יעקב, בהקדמתו לספר תשובות אביו ״אהל יעקב״.

ספריו, פטירתו, ומקום קבורתו

ספרא רבה היה ר׳ שלום, וזכה להיות ממעתיקי ה
שמועה של תורת הקבלה, לדלות מתורת רבותיו, ולהשקותה לרבים המשתוקקים לרוות צמאונם מבאר תורת הח״ן. ספרו העיקרי על שמו נודע, הוא ספר ״מקדש מלך״, פירוש על הזוהר, אודותיו כבר סיפרנו לעיל באריכות.

חלק ראשון של ספר זה הדפיס באמשטרדם בשנת תק״י, ככל הנראה נסע לשם משום הדפוס המשובח שהיה שם. את חלקו האחרון הדפיס שם לאחר חמש שנים, בשנת תקט״ו מכאן ואילך נדפס במהדורות רבות בכל תפוצות הגולה, כל החלקים, בכל המהדורות, עוטרו בהסכמות נלהבות של גדולי ישראל, המתארים את ר׳ שלום בתארים מופלגים מאד. ספרים נוספים שחיבר: ״כסא מלך״ – פירוש על התיקונים, נדפס באמשטרדם בשנת תקכ״ט. ״הדרת מלך״ – פירוש על מאמרים מספר עץ חיים לאר״י ז״ל, נדפס באמשטרדם בשנת תקכ״ו. ״הוד מלך״ – פירוש לספרא דצניעותא, נדפס בלונדון בשנת תק״ל. ״כבוד מלך״ – פירוש על מאמרים מספר עץ חיים, נדפס בלונדון בשנת תק״ל. ״פני מלך״ – פירוש על האידרות, נדפס בלונדון בשנת תקל״ג.

בנוסף לכך, נדפסו גם הגהותיו לספר הזוהר, בדפוס אמשטרדם שנת תקל״א. להגהות אלו ישנה חשיבות עליונה, שכן מאז שנדפס הזוהר לראשונה בשנת שי״ח במנטובה וקרימונה, נדפסו ספרי הזוהר בדפוסים מלאי טעויות ושיבושים. לפיכך חפצו המדפיסים באמשטרדם, להדפיס את ספר הזוהר בדפוס חדש מנוקה מכל טעות. לעבודה קשה ואחראית זו, נדרשה דמות של מקובל מוסמך, שתורתו מוסכמת על כל גדולי הדור. המדפיסים מצאו שר׳ שלום הוא האיש המתאים לכך שכן, מספר שנים לאחר שנדפס ספרו ״מקדש מלך״, התפרסם שמו של ר׳ שלום בכל העולם, כמקובל מוסמך ומוסכם על כל הגדולים. ר׳ שלום נענה לבקשתי והגיה את הזוהר בהגהה מדוייקת היטב, הגהה זו שימשה את כל דפוסי הזוהר מאז ועד היום, ורבים מגדולי המקובלים בכל הדורות נשאו ונתנו בהגהותיו אלו.

בשנת תקל״ז חלה ר׳ שלום את חוליו אשר ממנו לא קם, תפילות רבות נערכו לשלומו, ואף הוסיפו לו את השם חיים. אולם הגזירה כבר נגזירה, וביום לחדש מנחם אב תקל״ז, עלתה נשמתו הקדושה בסערה השמימה.

בלוויתו השתתפו כל בני הקהילה, והספד גדול ספדו לו. לאחר מכן נטמן בבית החיים בלונדון סמוך לק״ק שער השמים.

הרב שליט״א השתטח על קברו בשנת תשכ״ד, טרם צאתו למסע הצלת קברי הקדמונים. לצערנו הרב, זמן קצר לאחר מכן, נמכרה חלקת בית החיים של קהילה הספרדים בלונדון, לעירית לונדון, אשר החריבה את בית הקברות, ובנתה עליי בניני ציבור. בחורבן זה נהרס גם קברו של רבינו זצ״ל.

אין בידינו פרטים על בני משפחתו של ר׳ שלום, אולם ככל הידוע היו קשרי חיתון בדורות המאוחרים יותר, בין משפחתו של ר׳ שלום למשפחת רבו ר׳ יעקב פינטו, אולם לא ברור כיצד.

הערת המחבר : יש הגורסים שרבינו נפטר בצפת ושם מנו״כ, ראה בספר מסעות ירושלים (מונקאסש תרצ״א), והכותב שם מתאונן על כך שלא ידוע היכן. אולם גירסא זו אינה נכונה, כפי שכתבנו כבר, שהרב שליט״א השתטח על קברו בלונדון. כמו כן גם בספר נר המערב כתב שמקום קבורתו בלונדון, כפי שכתב אליו הרה״ח הנודע, ד״ר אלחנן הכהן אדלער מלונדון.