טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק' – פרשת בא. מאת: הרב משה אסולין שמיר.

טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק' –  פרשת בא.   מאת: הרב משה אסולין שמיר.Asilah

 

גאולת עם ישראל ממצרים –

תדריך לגאולה עצמית  וכללית – גם לדורנו.

 

             א. "ויאמר ה' אל משה: בֹּא אל פרעה…" (שמות בא י, א).

בֹא – הקב"ה בָּא עם כל אחד מאתנו לכל מקום,

לכן, הסירו דאגה מלבכם – הכל בידו יתברך.

הזוהר הק' כותב: "אמר רבי שמעון: כעת יש לגלות סודות דבוקים למעלה ולמטה. מה נאמר "בא אל פרעה  – היה צריך לומר – לך  אל פרעה, מה הוא "בא"? הוא עונה: הקב"ה הביא את משה אצל תנין אחד עליון וחזק, ומשה נתיירא ממנו ולא יכל להתקרב אליו היות וזה מעל לכוחותיו הרוחניים כפי שעשה בשבע המכות/הספירות התחתונות. הקב"ה אמר לו: "הנני עליך פרעה מלך מצרים, התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו" (יחזקאל כט'). כלומר, בא איתי ואתן לך כוחות נגד שרי מצרים העליונים, ואחר כך עם התחתונים, היות ואני שולט בכל העולמות (בא עמ' לד').

 משה רבנו היה צריך לנצח את השר הרוחני של אותה מכה, בטרם הביא אותה על מצרים. בשבע המכות הראשונות שהיו נגד שבע הספירות העליונות, היה לו קל. החל מהמכה השמינית, היה לו יותר קשה, לכן פחד. דוגמא לכך, רואים אנו אצל יעקב אבינו כאשר לפני המפגש עם עשיו שבא להילחם אתו, הוא נאבק עם שרו של עשיו עד שניצח אותו, ושיחרר אותו לפנות בוקר, רק אחרי שבירך אותו. 

לעיתים, התורה משתמשת גם בביטוי לך: "ועתה לך – ואני אהיה עם פיך, והוריתיך אשר תדבר" (שמות ד, יב).

ניתן לומר שאצל הקב"ה, שני הביטויים "בא" ו"לך" זהים, היות והקב"ה נמצא בכל מקום באותה עת. לכן, כשאומר למשה "לך, ואני אהיה עם פיך", הוא כבר מחכה לו במקום השליחות, ואומר לו "בא" איתי.

ידוע שהקב"ה נקרא "מקום" כדברי רב הונא בשם רב אמי: למה מכנים הקב"ה מקום? שהוא מקומו של עולם.

אמר רבי יוסי בר חלפתא: הקב"ה מקום עולמו, ואין עולמו מקומו" (בראשית רבה סח, ט).                                                                                                                                                                                                                                        

מלכות ה' בעולם הטבע כמו בשבע המכות הראשונות,

וגם בבני אדם, כמוכח מג' המכות האחרונות: ארבה, חושך, מכת בכורות –

דרכן החשיך הקב"ה בשלבים את עולמם של המצרים.

ידוע ומפורסם ששמה של כל פרשה מפרשיות התורה, רומז לתוכנה ומהותה הרוחנית. הגימטריה המשותפת של המילים:  שם – ספר = 340. השם ומהותו – רמוזים בספר התורה.

שמה של פרשתנו – "בא" ( ב + א = ג), רומז לג' המכות האחרונות: א. ארבה. ב. חושך. ג. מכת בכורות, שהן מכוונות כנגד שלש הספירות העליונות: כתר, חוכמה ובינה . לכן, זה לא פלא שהמכות הנ"ל הן שמימיות כאשר המכנה המשותף שלהן הוא: החשכת עולמם של המצרים בניגוד לעם ישראל עליו נאמר: "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם" (שמות, י' כג'). במכת הארבה – קיים חושך חלקי ע"י נחילי הארבה המסתירים במעט את קרני השמש. במכת החושך – השמש מוסתרת לגמרי, ואילו במכת הבכורות ששימשו ככמרים לעבודה זרה, החושך יהיה עוד יותר קשה, היות וכל הבכורים הנ"ל, עתידים "להיפגש" בגהינום, שם שולטים חושך וצלמוות כדברי רבנו אוה"ח הק': גם ליש מרבותינו שאמרו שחושך זה היה מגיהינום" בהם לא יכלו לוזוז. (שמות י כב).              

 רבנו "אור החיים" הק' אומר על כך: "שחושך זה, היה מהגיהנום… וגם כל אחד ואחד מישראל שהיה הולך לבית המצרי, היה לו אור במושבותם של המצרים". כל זה שימש הכנה טובה לבני ישראל כדי ”לצלם"  בבתי המצרים בזמן מכת החושך,  ובכך לקיים את מצוות ה': "דבר נא באוזני העם וישאלו איש מרעהו… כלי כסף וכלי זהב". (שמות, יא' ב') אכן,  בני ישראל יצאו ברכוש גדול כפי שהובטח לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. במעשה הנ"ל, הצליחו לתקן במשהו את העוול והניצול שנעשה להם ע"י המצרים.

המצרים, כמו העמים הפגניים האחרים, עבדו לשמש, ולכן רצה הקב"ה להעביר להם סדנא חינוכית אמונית  שהשמש משמשת כשמשו של הקב"ה להאיר את העולם ולחיותו בלבד, ולא לשעבוד אחרים.

גם במכת בכורות, הבכורים הגיעו במותם למקום חושך וצלמוות בגיהנום, ואילו אבותיהם למדו פרק חשוב בשלטון הקב"ה בעולם. מלכות ה' לא רק בעולם הטבע כפי שהיה במכות הקודמות, אלא גם בבני אדם, היות ורק הקב"ה יתעלה שמו, יודע להבחין בין בכור ושאינו בכור, וכדברי רבנו "אוה"ח הק': "בין טיפה ראשונה של אדם שיקרא בכור הגם שהוא ב' וג' (דוגמת יעקב שהיה הבכור מטיפה ראשונה מול עשיו), זולת הוא היוצר, הוא הבורא ברוך הוא מכיר הטיפות שצר – מי ומי הבכור" (שמות, יא' ד').

ב. "ויהי בחצי הלילה – וה' היכה כל בכור

הקב"ה נלחם באויבינו – גם אם הם רבים ועצומים.

רבנו "אור החיים" הק' מדגיש שבכוונה הקב"ה בכבודו ובעצמו "יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור, וזאת לחיבת… הבנים…, שתהיה יציאתם על ידו בכבודו ובעצמו". "אני ולא מלאך" – כפי שנגיד בהגדה של פסח.

"ומת כל בכור":  לא נאמר פה והרגתי כל בכור, אלא "ומת כל בכור" … להיות כי ה' ברוך הוא פועל הטוב בידו, אבל פעולת הרע יצוו למשרתיו עושי דברו". רעתם גרמה להם לעונש בבחינת "תייסרך רעתך…" (ירמיה ג יט).

 הפעולה נעשית בבחינת  "סוד בחינת בירורי ניצוצות הקדושה …ע"י שהקב"ה עובר בתוך מצרים, בזה ימות בעצמו כל בכור, כנתינת עין של חכמים ברשעים העושים אותם גל של עצמות, כדוגמת רבי שמעון בר יוחאי שנתן עיניו ביהודה בן גרים שהלשין עליו בעבר לרומאים, נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות"  (שבת לד' עא'). כלומר, הקב"ה שואב מן הבכורים / הרשעים ששימשו ככומרי דת, את כל החיוניות של הקדושה שהייתה בהם, ובכך הפך אותם לפגרים מתים. את הקדושה העביר לבכורות בני ישראל, (רבנו אוה"ח הק' ע"פ רמ'ק אור יקר פרשת בא)

ג. "החודש הזה לכם ראש חודשים…" (שמות יב' א'- כא).

                                      דגם למבנה מצוות התורה.

בפרשת "בא" הצטוו בני ישראל 20 מצוות : 9 – עשה. 11- לא תעשה.

חלוקת המצוות היא:

  1. 1. קידוש החודש – על הציבור.
  2. 2. קורבן פסח – על היחיד בתוך הציבור.
  3. על האב לבנו – "והגדת לבנך" שזו מצוות חינוך.
  4. 4. על היחיד לעצמו – מצות תפילין המקיפה את האדם בחומר – תפילין של יד. ברוח –  תפילין  של ראש.

    כלומר, מטרת יציאת מצרים היא להקיף אותנו בתורה ומצוות.

ד. ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים" ( שמות יב' מא')

"ליל שימרים הוא לה' = (אברהם) / להוציאם מארץ מצרים = (יציאת מצרים) /

הוא הלילה = (חזקיה) / הזה לה' = (מרדכי) / שימורים לכל בני ישראל לדרתם" (גאולה בעתיד).

ד. ליל ט"ו בניסן – לילה המסוגל לישועות.

פרשת יציאת מצרים מתארת את לידתו של עם ישראל, ונקראת בבתי הכנסת מזה 3327 {תשע"ו} שנים. מן הראוי לערוך "מסיבת שחרור" שנתית מהכלא המצרי בפרשת "בא",  דוגמת י"ט  בכסלו אצל חב"ד.

 רבנו "אור החיים" הק' אומר שהפסוק הנ"ל "ליל שימורים הוא לה'…", רומז לחמישה ניסים שנעשו לאבותינו, ויעשו לנו בליל  טו' בניסן בגאולה הקרובה.

  א. "ויחלק עליהם לילה" – בימי אברהם שהיכה את ארבעת המלכים, המסמלים את ארבע המעצמות בגוג ומגוג.

  ב. "ויהי בחצי הלילה" – ביציאת מצרים במכת בכורות.

  ג. "ויהי בלילה ההוא" – בימי חזקיהו מלך יהודה בו היכה המלאך גבריאל את חילות סנחריב.

 ד. "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" – בימי מרדכי ואסתר. 

 ה. "שימורים לכל בני ישראל לדרתם" – בגאולה העתידה.

רבנו "אור החיים" הק' אומר ע"פ תורת חכמי הח"ן: בלילה הזה ניתן להעתיר לקב"ה, והתפילה לא תשוב ריקם. סיפר לי מגיד שיעור בבית מדרשנו "אור החיים הק' בנתניה בו זכיתי לשמש כרב הקהילה, שבחצות ליל הפסח התפלל לבן זכר, ובאותה שנה נפקד, דבר שחזר על עצמו גם בשנה השנייה. "טעמו = תנסו – וראו ה' כי טוב".

ה.  "משכו וקחו לכם צאן למשפחותכם" (שמות יב, כא').

 תדריך לגאולה עצמית.

בתהליך קרבן פסח, עם ישראל התבקש לקחת שה תמים בן שנה וללא מום בעשירי לניסן. לשמור אותו במשמרת במשך ארבעה ימים עד ליום י"ד בניסן, ורק בליל טו' בניסן הצטוו לצלות אותו על האש.  

הפרשן החזקוני  אומר שהקב"ה מעביר תרגיל פסיכולוגי אמוני לעם ישראל. רוצים גאולה? קודם כל "משכו ידיכם מן העבודה זרה" כמובא במדרש, היות ועם ישראל היה נגוע באליל המצרי שהיה הטלה, ולכן עמ"י התבקש לעבור את כל התהליך הזה בו המצרים רואים את האלילים שלהם נגררים, נשחטים ונצלים כאשר ריח המנגל מגיע אליהם, ואילו בני ישראל, יושבים להם כשהם שלווים ושמחים. בכך הקב"ה ביקש להוציא מעם ישראל את ספיחי האמונה באלילים, היות וגאולת הגוף ממצרים יכולה להיות רק אחרי גאולת הנפש.

הקב"ה אמר להם ואומר לנו: גאולת הנפש תלויה בעם ישראל, ואילו גאולת הגוף תלויה בקדוש ברוך הוא.

זהו המסר גם לגאולתנו: ברגע שנשוב לאבינו שבשמים – הקב"ה יעשה את שלו ויגאל אותנו.

"החודש הזה לכם" – מצוות קידוש החודש.

קדושת הזמן אצל עם ישראל.

זו המצווה הראשונה בתורה המצביעה על ממד הזמן הכול כך חשוב אצל עם ישראל , דבר הבא לידי ביטוי   בקידוש החודש, וכפועל יוצא, קביעת חגי ישראל.

כמו כן, זמני תפילות, קריאת שמע, ברית מילה ביום השמיני, שמיטה, ועוד מצוות על פי זמנים מדויקים.

המצווה הזו של קידוש החודש מופיעה בפסוק ה- 1820 בתורה מאז בראשית.

השם המפורש הוי-ה מופיע בתורה 1820 פעם. הוי-ה = 26 * 70  (מספר שמותיו של ה') = 1820.

כל זה בבחינת "סוד ה' ליראיו " (תהילים כה' יד'). ( 70= סוד) * (הוי-ה= 26 ) = 1820.

כלומר, כדי להגיע למצווה הראשונה של קידוש החודש, היה עלינו לעבור הכנה מדוקדקת בהבנת התורה.

 

"אראנו נפלאות"

  לאדמו"ר "בבא סאלי" – רבנו ישראל אביחצירא זיע"א.

יום ההילולה שלו, בימים הללו – ד' שבט.

מסירות הנפש של "בבא סאלי" בקיום מצוות ברכת הלבנה.

רבנו ה"בבא סאלי" היה מאוד נזהר לקיים את מצוות ברכת הלבנה מתוך שמחה של מצווה, היות והיא שקולה כקבלת השכינה. גם בארצות קרות ומעוננות כמו בצרפת שם שהה לעיתים, הוא פעל מתוך מסירות נפש לקבלת פני השכינה ע"י מצוות ברכת הלבנה.

  • כאשר שהה בפריז שבצרפת, הגיע הלילה האחרון למצוות קידוש הלבנה, אבל העננים בשלהם, וממשיכים לכסות את הירח. לא צדיק כמו "בבא סאלי" ירים את ידיו בבחינת "אנוס, רחמנא פטריה". הרב הרים את ידיו למרום ולעיני רבים "הסיט בידיו הקדושות את העננים" עד שכולם סיימו את ברכת הלבנה.

לאור פליאתם של האנשים אודות הנס הגלוי שעשה, הסביר להם ה"בבא סאלי" שהקב"ה זיכה אותו לקיים את המצווה, בגלל שהוא מסר את עצמו על קיום המצווה הנ"ל לפני שנים רבות, וסיפר להם באיזו מסירות זכה לקיים את המצווה הזאת בליאון שבצרפת כפי שיסופר להלן. ידועים דברי חז"ל שעל כל מצווה שאדם מוסר את עצמו, הקב"ה יזכה אותו שלא יחמיץ אותה הלאה כמו בסיפור אודות רבן שמעון בן גמליאל שהיה מוכן להיהרג כדי לקיים את מצוות ברית המילה לבנו רבי יהודה הנשיא למרות איסור הרומאים למול. בגלל זה זכה שבנו יערוך את המשנה ויכונה רבנו הקודש. כנ"ל אברהם אבינו, שלמרות זקנותו, הוא קיים ציווי ה' למול. לכן, רוב רובו של עם ישראל דבק בקיום מצוות ברית המילה.

  • בהיותו בליאון שבצרפת, התקשה לקיים את המצווה בגלל מזג האוויר הסוער. בגלל מסירותו הרבה לקיום המצווה, הרב ביקש ממארחיו לעקוב דרך הרדיו אחרי מזג האוויר. כאשר נודע לו שבעיר מרסיי מרחק של 380 ק"מ השמים בהירים, עלה על הרכבת הראשונה לשם, וזיכו אותו משמיא "להקביל את פני השכינה".

בעצם, זו היא כל תורת עשיית הנסים של בבא סאלי. העולם נועד לשרת את האדם ככתוב בפרקי אבות: "רבי אומר: כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כולו – כדאי לו…". כלומר, העושה את רצון ה' – העולם כולו נברא עבורו ובשבילו ולכן אם צריך, יעשו לו נסים לעבודת ה'. התכונות אותן מונה רבי מאיר בהמשך המשנה אכן מתאימות לרבנו "בבא סאלי": אוהב ומשמח את המקום, אוהב ומשמח את הבריות, ענוה ויראה, נהנים ממנו עצה ותושייה, בינה וגבורה, מגלים לו רזי תורה, ונעשה כמעיין המתגבר, צנוע, ארך רוח, ומוחל על עלבונו, ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים… (אבות ו, א).

  • בהזדמנות אחרת כאשר שהה בפריז אצל תלמידו הרב יחיא שטרית בשנת תשי"ג בי"ב בכסלו, הצטער הרב שלא יכול לקיים את המצווה בגלל העננות הגבוהה שכיסתה את הירח. בשעה שתיים בלילה, העיר את תלמידו ואמר לו: "גילו לי זה עתה מן השמים שהעננים התפזרו, נצא מיד לברך". השניים יצאו ללילה הקפוא, אבל זכו "להתחמם" מאורה של ברכת הלבנה.

מהו סוד ברכת הלבנה?

מצוות קידוש החודש על פי הלבנה היא המצווה הראשונה שנאמרה לעם ישראל במצרים כעם, כדברי רש"י הראשון בתורה: "אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החדש הזה לכם…".

יום אחד, מתגלה אליהו הנביא זכור לטוב לרבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי ושואלו: "ידעת מה שכתוב "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה?!" הוא ענה לו: אלה השמים, ואלה מעשה הקב"ה בהם יש להתבונן ולברכו שנאמר: "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, ירח וכוכבים אשר כוננת" (תהילים ח, ד), ובאותו פרק, קיים גם הפסוק: "ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ". (קב הישר פרק ב' עמ' ט"ו).

התורה פתחה במצוות קידוש החודש כדי לרמוז איך ללמוד תורה. כמו שהלבנה מתמלאת לאט עד לשיא באמצע החודש, ושוב מתמעטת. כנ"ל בלימוד תורה. יש ללמוד תורה ברצף מבלי להפסיק. אחרת, מתמעטים כמו הלבנה כדברי חז"ל: "אם תעזבני יום – יומיים אעזבך". (ירושלמי ברכות יד, ד).

מסופר על רבי אלעזר בן ערך שהיה "כמעיין המתגבר" כדברי רבו רבן יוחנן בן זכאי (אבות ב, י"ב).

אחרי פטירת רבו, הלך בעצת אשתו לאמאוס – עיר קייט. הוא חשב שחכמים יבואו אחריו בגלל גדלותו בתורה, אבל הם העדיפו להישאר ביבנה, עיר של חכמים. מסופר עליו ששכח את תלמודו, וכאשר חזר לחבריו קרא "החרש היה לבם" במקום "החדש הזה לכם". כלומר, טעה באותיות "ר י ב". חכמים התפללו עליו וחזר לו תלמודו.

רבנו הבן איש חי מסביר בספרו "בן יהוידע" מדוע טעה רבי אלעזר בן ערך דווקא באותיות רי"ב: "לכן תלמיד חכם שעוסק בתורה נקרא רבי,  ששולט על קליפת רי"ב. סנח-ריב מלך אשור שלח בידי רבשקה לומר לבני ישראל: "אל תשמעו אל חזקיהו, כי כה אמר מלך אשור, עשו אתי ברכה וצאו אלי ואכלו איש גפנו ואיש תאנתו…" (ישעיה לו, טו). הבן איש חי מסביר בהמשך שרבשקה התכוון לומר להם ליהנות מן החיים ולא לשמוע לחזקיהו המלך שציווה אותם לאכול מלחמתה של תורה, ולשתות יינה של תורה. כלומר, רצה להשליט עליהם קליפה של "רי"ב" במקום "רב"י", ולכן נקרא "סנח-ריב".

כמו כן, ניתן להסביר את טעותו של רבי אלעזר בן ערך כטעות פרוידינית, היות והרי בתשובה לרבו רבן יוחנן בן זכאי ששאל "איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם"? הוא ענה: "לב טוב". כלומר, על האדם להיות מודרך ע"י לבו כלפי הזולת, בכך שינהג בו מתוך רחמים { = רחם אם – הנוהגת ברחמים כלפי תינוקה, היות והוא יצא מרחמה}.

המידה הזו של "לב טוב", מתאימה מבחינה רעיונית ל"טעותו" כביכול: "החרש היה לבם?" – הייתכן שלבם שהיה "לב טוב", הפך להיות אטום ומתנכר לזולת מתוך חרשות, כאילו אינם שומעים ואינם מרגישים בצער חברם. כנראה, בדבריו הוא רומז למקרה שלו, כאשר חבריו החכמים לא באו אתו לאמאוס, דבר שגרם לו לשכוח את תלמודו. והרי ידוע: "חברותא או מיתותא". רבי אלעזר בן ערך תואר ע"י רבו "כמעיין המתגבר", ולכן הוא חשב שחבריו יבואו אתו כדי להמשיך ללמוד ממנו חידושי תורה. חבריו לעומת זאת, העדיפו את יבנה שהייתה עיר של חכמים כבקשת ריב"ז מאספסיאנוס לפני החורבן: "יבנה וחכמיה".

"לב טוב", {שווה בגימטריה} מט' = 49 ימי ספירת העומר, בהם אמורים אנו לתקן את המידות לפני מתן תורה.

מסר חשוב: את התורה יש ללמוד ברצף וללא תפנוקים, ועם חברותא. אז, זוכים להתגדל בתורת אלוקים חיים.

שבת שלום ומבורך – משה אסולין שמיר.

לע"נ אמו"ר רבי יוסף בר עליה ע"ה. סבי החכם השלם רבי אברהם בר אסתר ע"ה. זקני המלוב"ן רבי מסעוד אסולין ע"ה. א"מ זוהרה בת חנה ע"ה. עליה בת מרים ע"ה. חנה בת מרים ע"ה. בתיה בת קנדוב ע"ה. מו"ר חמי רבי יששכר בן נזי ע"ה. נורה בת פלורה. לרפואת אריה בן אביבה.  מזל טוב וברכות נאצלות לנכד המתוק יונתן בן קרן ליום הולדתו – ג שבט.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

פברואר 2017
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728  
רשימת הנושאים באתר