מוסדות הקהילה-הגר הלל

 

קזבלנקה 1בעצם, הבעיות והפתרונות שהציע העיתון חייבו בדק בית ביסודות הקהילה של קזבלנקה; ומכך בדיוק חשש ליאניון מרוקיין העיתון מטעם הממסד. כמו בליאווניר, גם בעיתון זה, דאגו לשלום ההמון במלאח, אך בטענה שהמוסדות הקיימים מסוגלים לפתור את בעיותיו. ליאוניר חזר והציג את מצוקותיו המתמשכות של המון המלאח, כדי להוכיח את אוזלת ידם של המוסדות ואת הצורך בתיקונם. ליאניון ידע שהתיקונים שמציע ליאווניר עלולים לשנות את יחסי הכוחות בקהילה ובכך הרי לא היה לו עניין. מערכת עיתון זה חזרה והדגישה את הישגי ההנהגה והעלתה על נס את תוכניותיה לעתיד. ידידי ליאווניר לא השתכנעו. הם תיארו את הישגי ההנהגה כטיפה בים, או בפתרונות קצרי טווח, ואת תוכניותיה בהצהרות ללא כיסוי. ליאווניר חזר והדגיש את הצורך בארגון מחדש של הקהילה ובתיקון דפוסי הנהגתה, וראה באלה תנאי מוקדם והכרחי לכל ניסיון להתמודד עם האתגרים החדשים הניצבים בפני הקהילה הקזבלנקאית הגדלה והמתפתחת.

אופיה של ההתארגנות החדשה, סמכויותיה, משאביה, מנהיגותה ושיטות המינוי שלה עמדו במוקד הדיונים של ליאווניר, אשר העמידו את הקהילה ומנהיגיה במבחן יום־יומי. מעל דפי העיתון שבה ונבחנה הצלחתם בהתמודדות עם הצרכים הדוחקים של הציבור היהודי בקזבלנקה.

2.3.3 מוסדות הקהילה

אחד מסימני ההיכר של שלטון מודרני ריכוזי, הוא הניסיון לבטל את המסגרות החוצצות בינו לבין הפרט, כדי לאפשר לשלטון שליטה יעילה על נתיניו. אך לצד האינטרסים הקולוניאליים פעלו במרוקו גם לחצים מקומיים. משטר הפרוטקטורט, שחייב את השלטון הקולוניאלי להימנע משינויים דרמטיים במבנה המוסדי של מרוקו, אילץ אותו לכבד את ההפרדה המסורתית בין הציבור המוסלמי לציבור היהודי, ולשמר את המסגרת החיצונית של האוטונומיה היהודית על אף צמצום סמכויותיה ושינוי מהותה.

                                                                                                                                                                                                                     .

כתוצאה משורה של ט׳הירים זכו ראשי הקהילה למעמד מוכר ורשמי, אך איבדו את המונופול על תחומי המשפט, החקיקה, המיסוי והחינוך בקהילה; תפקידי הרבנים הצטמצמו לענייני פולחן, ותפקידי הפרנסים בקהילה – לענייני סעד.

התקופה שבין שתי מלחמות העולם, עמדה בסימן של כרסום במשאבים, בסמכויות ובתחומי האחריות של מוסדות האוטונומיה היהודית־המסורתית. כאמור, זכתה הקהילה למעמד רשמי, אך למעשה – או כך לפחות מצטיירים הדברים בליאווניר – היא היתה חסרת שיניים ונתונה לחסדה ולמרותה של הנציבות המקומית מחד גיסא, ושל קומץ זעיר של עשירים יהודיים, מאידך גיסא. ועוד, מערכת הרווחה נפלה על כתפיהם של יזמים פרטיים, שייסדו ארגונים פילנטרופיים חלשים, התלויים בתרומות מזדמנות ובחסדן וטוב לבן של נשות הסלונים בקזבלנקה.

ללא כוח אדם ותקציב מסודר וללא פיקוח מרכזי ורשמי על ניהול הכספים ואופן הקצאת המשאבים, נאלצו הארגונים הללו להסתפק בכיבוי שריפות, נדבה פה נדבה שם. אך הבעיות שהצטברו על שולחנות ראשי הקהילה, חייבו בניית תשתית חדשה שתענה על צורכי הקהילה, דהיינו, טיפול יסודי ושורשי בנושאים המורכבים שהעסיקו את הציבור היהודי.

במשטר ריכוזי מודרני מטופלים תחומים הקשורים לתשתית: שיכון, מקורות פרנסה, חינוך בריאות ורווחה על־ידי רשויות המדינה או העיריה. לרשויות הללו ראייה מקומית כוללת,

והן בעלות כושר תכנון לטווח ארוך. שליטת הרשויות על מערכת המסוי ועל נכסי המדינה, מעניקה להן משאבים כספיים החיוניים ליישומה של תוכנית פיתוח או רווחה; בידיהן סמכות החקיקה, סמכות המאפשרת תיקון תקנות מתאימות למימוש התוכנית הרחבה; משטרה – הדואגת לאכיפתן: אדמיניסטרציה – המפקחת על ביצוען.

אך מצוקתה של אוכלוסיית הרוב המקומית, המוסלמית, דחקה את בעיות המלאח היהודי אל תחתית סולם העדיפויות של הנציבות הצרפתית. נציגיה לא התפנו לאכוף חוקים שנחקקו, ביניהם חוקים שהיו חיוניים לשמירת ההיגיינה במלאח. יתר־על־כן, השירותים הכלליים שהוענקו לאוכלוסיית הרוב המוסלמית, לא התאימו תמיד לצרכיה הייחודיים של האוכלוסיה היהודית.

לפי דעתם של חברי המערכת של ליאווניר, הפתרון למבוי הסתום שנוצר היה טמון ברפורמה מעמיקה בסדרי הקהילה כלפי פנים ובביצור מעמדה האוטונומי כלפי חוץ. יש לחזור ולחזק את מוסדות הקהילה, להרחיב את סמכויותיהם ואת תחומי פעילותם, להתאימם לרוח הזמן ולכלים העומדים לרשות כל חברה מודרנית. הם דרשו להעמיד בראש הקהילה הנהגה שתגלה רגישות לצורכי הציבור, כדי שתייצג את האינטרסים שלו בצורה נאמנה ונחרצת בפני השלטון החיצוני; יתרה מזו, עליה לגלות רגישות לצורכי הציבור מצד אחד, יחוסר תלות בשלטון החיצוני מצד שני. כדי לבצע את הטעון תיקון לשיפור תשתית הקהילה ושירותיה עליה ליהנות הן מסמכויות אכיפה והן מאמון הציבור; ועוד, עליה לרכוש מיומנויות ואמצעים מודרניים לביצוע, וכן להשיג משאבים מתאימים.

במקביל לתביעת אוטונומיה שהופנתה כלפי השלטונות החיצוניים, קרא ליאווניר לשחרר את מוסדות הרווחה מחסדה של השכבה האוליגרכית, לחלץ את הקהילה ממרותה של הנהגה שחיזרה אחר פתחי הפילנטרופים העשירים, שהתרפסה לפני השלטון החיצוני וניהלה את הקהילה כקופת צדקה פרטית – ללא פיקוח וללא קריטריונים ברורים לגבייה ולחלוקה.

כדי לשחרר את מוסדות הרווחה בקזבלנקה משלטונם של הפילנטרופים העשירים, היה צורך בתקציב ובמקורות הכנסה. אך דווקא בתקופה הקולוניאלית הצטמצמו מקורות ההכנסה: בוטל מס הגולגולת שהוטל על הד׳ימי, ואיתו הסמכות של הקהילה לאכוף על הפרט לשלם מס ישיר. הקהילה נאלצה לבסס את תקציבה על מס עקיף שהוטל בעיקר על מזון כשר. ל׳אווניר חישב ומצא שעיקר הנטל מוטל על הציבור המסורתי, השוכן ברובו במלאח, במשפחות גדולות, ציבור הצורך כמות גדולה של מזון כשר. אך דווקא בקירבו היו מרוכזים מעוטי היכולת, מקצתם מובטלים ומקצתם בעלי הכנסה זעומה, שכיסתה רק בקושי את הצרכים החיוניים של המשפחה. על רקע זה יצא אוחיון בקריאה לחלוקה צודקת של נטל ־מס.

קריאתו של אוחיון לא נענתה והוא העלה הצעות לדרכי מאבק נועזות יותר. ״אדם נקנס על דבקותו במצוות הדת!״ (ליאווניר, 15.1.37, עמוד 3), התמרמר והציע: ״מה דעתכם על שביתת בשר, למשל?״ אך בינו לבין עצמו הוא ממלמל בקול רפה: ״רעיון יעיל, אך החברה המרוקנית עדיין לא בשלה ליישומו״(ליאתניר, 30.11.36, עמוד 3; 30.6.37, עמודים 5-4).

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

אפריל 2017
א ב ג ד ה ו ש
« מרץ   מאי »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30  
רשימת הנושאים באתר