חג הפסח הבעל"ט. מאת: הרב משה אסולין שמיר.

חג הפסח הבעל"ט.Asilah

מאת: הרב משה אסולין שמיר.

"והגדת לבנך – ביום ההוא" (שמות יג, ח).

"ביום ההוא – כי אותו לילה היה  כיום יאיר כצחות היום".

       אור לישראל – חושך למצרים " (רבנו אוה"ח הק'. שמות יג ח)

כאז כן עתה – ליל הסדר מאיר באור יקרות לעם ישראל.

ה"שבת הגדול" –

 כמנוף ל"אתחלתא דגאולא".

"שבת הגדול" הבעל"ט, נקראת על שם הנס הגדול שנעשה לאבותינו במצרים, כאשר לקחו את השה ששימש כאליל המצרי ביום שבת י' בניסן, וקשרו אותו למשך חמישה ימים עד להקרבתו כקרבן פסח בליל טו' בניסן, ולמחרת יצאו לחרות הנצחית מהשעבוד המצרי.

במשך אותם חמישה ימים, הם עברו סדנה חינוכית באמונה בה', היות והשה אותו הקריבו, שימש כאליל המצרי, ובכך ביטאו את האמונה בה' ללא מורא ופחד מהמשעבדים המצרים, עד תמול שלשום.

"שבת הגדול" מציינת למעשה התחלה חדשה של דרך ארוכה, של "אתחלתא דגאולה".

כאז כן עתה. ב"שבת הגדול" הקרובה, נצטרך להפנים שבשביל להגיע לגאולה הנצחית, עלינו לחשוב בגדול איך להגיע לכך. לחשוב מחוץ לקופסא. התשובה נמצאת בסיבה השניה כדלהלן:

הסיבה השניה לשם "שבת הגדול", מופיעה בהפטרת השבת בה אנו קוראים את דברי הנביא האחרון מלאכי: "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים, כימי עולם וכשנים קדמוניות".

בפס' שלפני האחרון נאמר: "זכרו תורת משה עבדי אשר ציוויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים".

בפס' האחרון החותם את ההפטרה נאמר: "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא – לפני בוא יום ה' – הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם…" (מלאכי ג).

אם אנחנו רוצים גאולה, ושדרכנו תהיה ערבה לבוראנו, בבחינת הפס' הראשון של ההפטרה – "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים", נצטרך לקיים תחילה את הפס' שלפני האחרון בנבואת מלאכי – "זכרו תורת משה עבדי", ואז, נזכה בעזהי"ת לבשורת הגאולה המופיעה בפס' האחרון: "הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא…".

אליהו הנביא מוכר בתנ"ך כאיש קנאי שעמד על כבוד ה' מול מלכים רשעים כמו אחאב ואשתו אי-זבל הגויה שהמיטה אסון על עם ישראל בגילוליה אותם השליטה על הממלכה.

מצד שני, אליהו הוא המבשר בשורות טובות לאורך ההיסטוריה, והמתגלה לצדיקים.

קיימים שני גואלים: משה ואהרן, אליהו הנביא ומלך המשיח. תפקידו של אליהו הנביא הוא להכין את הקרקע לקראת הגאולה, בכך שנזכור את "תורת משה עבדי", עד להשבת עם ישראל – בנים כאבות, לאביהם שבשמים בבחינת "והשיב לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם".  על שבת הגדול ראה בהרחבה בסוף המאמר.

לסיכום: אם נפנים את בשורת אליהו הנביא – "זכרו תורת משה עבדי…"

 ניגאל בחסד וברחמים.

חג הפסח/המצות/החרות –

 חג הגאולה { ה-תשע"ז = ה-3329 }  של עם ישראל.

המצוה המרכזית בליל הסדר היא לספר ולהפנים את סיפור יציאת מצרים כפי שמסופר בהגדה. הרעיון המרכזי בערב הזה – ליל גאולת עם ישראל, הוא לאשרר מחדש את הברית/ההסכם בין הקב"ה לעם ישראל הקובע: הקב"ה משחרר את עם ישראל ממצרים, בתנאי שיקבלו על עצמם את התורה כדברי ה' למשה בסנה: "בהוציאך את העם ממצרים – תעבדון את האלוקים על ההר הזה" (שמות ג, יב).

רבי מתיא בן חרש אומר במכילתא דרבי ישמעאל (בא – מסכתא דפסחא ה'): ברגע שהגיעה השעה לגאול את עם ישראל ממצרים, ובכך לקיים את שבועתו לאברהם בבחינת הכתוב: "ואעבור עליך ואראך – והנה עתך עת דודים, ואפרוש כנפי עליך…" (יחזקאל, טז ח), ראה הקב"ה שאין לבני ישראל מצוות שבזכותן יגאלו, "הוא נתן להם שתי מצוות: דם פסח ודם מילה שיתעסקו בם כדי להיגאל שנאמר "ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך, ואומר לך בדמייך חיי, ואומר לך בדמייך חיי" (יחזקאל טז, ו). הוא גם מציין את הפסוק בזכריה "גילי מאוד בת ציון, הריעי בת ירושלים, הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא, עני ורוכב על חמור… גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו" (זכריה ט, ט-יא).

שתי המצוות הנ"ל – דם הברית ודם הפסח, הן מצוות מהותיות המהוות מעין דוגמית לתרי"ג מצוות התורה אותן יקבלו מאוחר יותר במעמד הר סיני. ע"י קרבן פסח, הם מתנתקים מעבודת האלילים המצרית בדמותו של אותו טלה לו סגדו במצרים. המצוה השניה הייתה ברית מילה, המהווה את מצוה המרכזית אותה קיבל אברהם אבינו, ועברה דרך יצחק ליעקב, וממנו לי"ב שבטי י"-ה ואילך. היא גם מהווה סמל לקדושת הגוף.

את הרעיון המרכזי הזה מעבירים בשרשרת הדורות ברוב עם מאב לבן ככתוב "והגדת לבנך ביום ההוא". המילה "הגדה" היא שם פעולה של הפועל הגיד, במשמעות דברים המושכים את הלב כדברי הגמרא: "ויגד משה – דברים שמושכים לבו של אדם כאגדה" (שבת, פז ע"א). שורש המילה "הגדה" הוא נ.ג.ד במשמעות משיכה בארמית. כלומר, למשוך את הילדים ע"י השאלות שהם שואלים כמו מה נשתנה וכו'.

במשחק מילים למילה "הגדה", ניתן לציין את המילים אגד, איגוד ואיחוד כלל עם ישראל המסב בליל הסדר ברוב עם.

חג הפסח, חג המצות, חג החרות.

מה מסמל כל אחד מהשמות הנ"ל?

א. חג המצות – מסמל את גילוי האמונה בה', היות והמצה מסמלת את הצניעות והענווה, דרכן האדם יכול לקבל את מלכות ה' בעולם. המצה נקראת בזוהר (ח"ב קפג, ב) "מיכלא דמהימנותא" = לחם האמונה. בהגדה אנו אומרים: "מצה זו שאנו אוכלים על שום מה? על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ – עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם".

ב. חג הפסח – במכת בכורות, הקב"ה פסח ודילג על בכורות בני ישראל, דבר המבטא שאותנו בחר כעם סגולה בבחינת הכתוב "והייתם לי סגולה מכל העמים…"  (שמות יט, ה).

 כמו כן, פסח = פה – סח המורה על מהות החג שעניינו סיפור יציאת מצרים, וכן גאולת הפה.

ג. חג החרות – גילוי המוסר היהודי בהשוואה לשאר העמים. בגלל ניסיון העבדות שהיה לנו במצרים, נוכל לתקן את העולם מבחינה מוסרית, בכך שלא לשעבד אחרים

"פסח, מצה ומרור": {מתוך ההגדה}.

רבן גמליאל היה אומר: כל מי שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו. ואלו הן: פסח, מצא ומרור".

 על דרך החידוד ניתן לומר שכאשר האדם יגיע לעולם האמת, ישאלו אותו:

פסח – האם פסחת ודילגת על חלק מהמצוות שניתנו לך.

מצה – האם מיצית את החיים שניתנו לך כדי לעשות רצונו יתברך.

מרור – האם מיררת לעצמך ולאחרים את החיים?

המאורות בליל הסדר

 – הדרך והשותפות עם הקב"ה להשגתם.

רבנו חיים בן עטר אומר שהלילה הזה האיר ליוצאי מצרים כמו ימי תמוז הלוהטים. וכדברי קודשו:

 "כי אותו לילה היה כיום יאיר, כצחות היום", על פי פירוש הזוהר הקדוש לפסוק:

לילה כיום יאיר, כחשכה כאורה". (תהילים קלט, יב),  לעם ישראל אור גשמי ורוחני, למצרים חושך וצלמוות, כפי שאכן קרה במכת החושך.

על הפסוק "בחודש הראשון בארבעה עשר לחודש בין הערביים, פסח לה'" (ויקרא כג, ה) אומר רבנו  האוה"ח הק' שפסח הראשון במצרים נעשה מתוך אהבת ה' עד "שנתבשם פסחו של משה רבנו מרוחות גן עדן… והמועיל לפסוח המשחית על בתיהם, וכאן אמר כי פסח דורות יעשוהו לשם ה'" כדברי קודשו. כלומר, עלינו לקיים את חג הפסח לשם שמים, ואז הקב"ה ימהר לגאול אותנו כפי שהוא כותב על הפסוק "שבעת ימים מצות תאכלו, אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם…" (שמות יב, טו):  כידוע, עם ישראל התבקש להקריב את קרבן הפסח, לפני שה' פסח על בתיהם. כנ"ל לגבי הטעם לאכילת מצה שלא הספיק בצקם להחמיץ, כאשר הם אכלו את המצה בלילה, ורק למחרת יצאו ממצרים. הסיבה לכך לדעת רבנו אוה"ח הק': "אלא שבזכות מצוה זו ימהר לגואלם, וכן היה". וכן יהיה בימינו.

מעלתם של בנ"י במצרים הייתה, שהפכו את בתיהם לבתי מקדש בהם אכלו את קרבן פסח בטהרה, כמו הכוהנים בביהמ"ק עליהם נאמר: "כוהנים אוכלים, והבעלים מתכפרים" היות ואכלו בטהרה. בליל הסדר יש לנו מצוות רבות הקשורות באכילה כמו מצה, מרור, כרפס. לכן, עלינו לאכול לשם מצוה, ומתוך שמחת מצוה.  

בליל ט"ו בניסן, עם ישראל זכה לאורות אלוקיים,

אותם יכולים גם אנו לקטוף, בשני תנאים:

א. לשוב אל שורשינו כהכנה לחג.

ב. "והגדת לבנך" מתוך אורה ושמחה.

  • לשוב בתשובה לפני החג.

בליל טו' בניסן, ציווה הקב"ה על כל משפחה מעם ישראל להקריב כקרבן פסח שה. ש"ה = שערי התשובה כדבר בעל "מאור ושמש", ובכך זכו בני ישראל להיכנס לשער החמישים של הקדושה לאחר שבמשך חמשה ימים, מיום י בניסן בו הצטוו להכין את השה ועד ליל טו' בניסן בו הצטוו להקריבו, התעלו כל יום בעשרה שערי קדושה. בעצם, הקב"ה עשה לעם ישראל קורס מזורז בסילוק האמונה האלילית מליבם, וכניסה לאמונה אלוקית כהכנה לגאולה, בכך שציווה אותם לקחת את השה ששימש כאליל המצרי, לקשור אותו במשך ארבעה ימים, ואחר כך לצלות אותו על האש מבלי לפחד  מהמצרים. הקב"ה אומר לב"י: גאולה רוחנית בידי האדם. גאולה פיסית בידי ה'. = אגאל אתכם, בתנאי שתקבלו עליכם את אמונתי. גם גאולתנו הפרטית והלאומית תפעל תמיד ע"פ הדגם הנ"ל.

 לכן, מוטלת עלינו חובה נעימה לעשות חשבון נפש כדברי מרן רבנו יוסף קארו בעניין בדיקת חמץ: "בודקים בחורים ובסדקים עד מקום שידו מגעת" –  כך נבדוק את מעללינו עד מקום שידנו מגעת.

  • "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור" –

מתוך שמחת האמונה בקב"ה.

הזוהר הקדוש אומר: המספר את סיפור יציאת מצרים מתוך שמחה, עתיד הוא לשמוח עם השכינה לעולם הבא, היות וגם הקב"ה שמח בסיפורי יציאת מצרים. באותה שעה, הקב"ה מכנס את המלאכים ומשגר אותם להקשיב לשירה האדירה הכלל עולמית של בני ישראל היושבים בכל העולם כשהם מסובים:

אבות ואימהות, בנים ובנות, סבים וסבתות – {גם מעולם האמת!} (רעיא מהימנא, בא, מ).

המלאכים עולים בחזרה ומודים לאדונם שיש לו עם כזה נפלא בארץ, וגם הם משבחים אותו.

אנו הולכים בדרכם של "רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון, שהיו מסובין בבני ברק, והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם הגיע זמן ק"ש של שחרית". בעצם, התלמידים אמרו להם: אתם יכולים להמשיך לדרוש בסיפור יציאת מצרים המופיע בקרית שמע, ובכך לקיים גם את מצוות עשה של ק"ש בזמנה. לכן יש להרחיב בסיפור נסי גאולתנו.

אם לחכמים הנ"ל שהיו כמלאכים, היה קשה להתנתק מסיפורי נסי ההגדה, קל וחומר אנחנו – אזובי הקיר.

ליל הסדר – מסוגל לפעול ישועות.

רבנו "אור החיים" הקדוש אומר שליל הסדר נחשב ליום מבחינה רוחנית ככתוב " והגדת לבנך – ביום ההוא",   כלומר, הלילה הזה נחשב ליום. לכן, אדם  חשוך בנים, יפקד בבנים. ואם יש לו בנים, גם הם יזכו בעתיד לבנים. וכדברי קודשו "שאים יגיד הגדה האמורה בעניין יזכהו ה' וכו'". כלומר אם  ירחיב בדברי חז"ל על ההגדה מתוך שמחה, ויבקש מהקב"ה את בקשותיו, ובפרט בחצות הלילה – בשעה  12.38 {ירושלים} של ליל הסדר שהוא שעת רצון – רעוא דרעווין, מובטח לו שתפילותיו יתקבלו ברצון. כמו כן, בזמן שפיכת היין באמירת: דם, צפרדע וכו', יכוון שהקב"ה יציל אותו ואת עם ישראל מכל המצוקות, ויטיל אותן על אויבנו. (מהרי"ל). כנ"ל בתפילת ב"נשמת" ו"בשיר השירים".

"ליל שמורים הוא לה'…"

 – לילה השמור ממזיקין לאורך הדורות.

רבנו "אור החיים" הקדוש מפרש את הפסוק כך: ליל טו' בניסן הוא לילה שמור ממזיקין מימי בראשית, וכן מזומן לגאולה הקרובה. בלילה הזה, קרו ויקרו ניסים אדירים לעם ישראל:

א. בלילה הזה אברהם אבינו מנצח את 4 המעצמות של אז, ככתוב "ויחלק עליהם לילה".

ב. יציאת מצרים ככתוב "ויהי בחצי הלילה".

ג. "בלילה הזה" בימי המלך חזקיה וישעיה, המלאך גבריאל היכה במחנה סנחריב 185,000 חיילים, "ויהי בלילה ההוא.

ד. בימי מרדכי ואסתר, ככתוב "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" – מלכו של עולם הקדוש ברוך הוא.

ה. בימי הגאולה העתידה ככתוב "שמורים לכל בני ישראל "לדורותם". וכדברי קודשו: "לסוף הדורות".

ליל הסדר בנוי על מספר 4 דבר המסמל

  4 רוחות השמים. 4 קירות הבית המהווים שמירה ויציבות.

4 חלקי הסדר: א. קידוש    ב. קריאת ההגדה    ג. סעודת החג.   ד. הלל.

  1. 4. בנים: חכם, רשע, ושאינו יודע לשאול, תם   =  ח – ר – ו – ת   =  חג החרות.

4 קושיות:

חכם: "כי ישאלך בנך".

 רשע: "מה העבודה הזאת לכם".

 תם: "והיה כי ישאלך.

שאינו יודע לשאול: "והגדת לבנך".

4 לשונות  גאולה:   והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי.

4 מאכלים:  א קורבן פסח. ב. מצה. ג. מרור. ד. חרוסת.

4 כוסות: קידוש, הגדה, ברכת המזון, הלל.

"לכן אמור לבני ישראל, אני ה'.

 והוצאתי – אתכם מתחת סבלות מצרים.

והצלתי – אתכם מעבודתם.

וגאלתי – אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים.

 ולקחתי – אתכם לי לעם. והייתי לכם לאלוקים.

ו-י-ד-ע-ת-ם כי אני ה' אלוקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים.

והבאתי – אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם, ליצחק וליעקב – ונתתי אותה לכם מורשה, אני ה'" (שמות ו, ח).

4 לשונות הגאולה "והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי" –

כנגד 4 חלקי הסדר: קידוש, הגדה, סעודה, הלל.

רבנו "אור החיים" הק' קושר בין  ארבע לשונות הגאולה: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי,  לא רק לגאולת מצרים, אלא גם לגאולות העתידיות: בבל, יוון, פרס, אדום. כמו כן, כל אחת מהן, כנגד אחת מ-4 אותיות שם הוי-ה, כפי שרמוז בתחילת הפסוק "לכן, אמור לבני ישראל, אני ה' {הוי-ה}". וכך הוא מתאר את שלבי הגאולה מן הקל אל הכבד:

"והוצאתי – אתכם מתחת סבלות מצרים": הקלה בשעבוד לאחר מכת הדם. כנגד הקידוש.

"והצלתי – אתכם מעבודתם": התנתקות לגמרי מהשעבוד. כנגד קריאת ההגדה.

 "וגאלתי – אתכם בזרוע נטויה": יציאת מצרים וקריעת ים סוף והטבעת המצרים. כנגד סעודת החג.

 "ולקחתי – אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלוקים, וידעתם כי אני ה' אלוקיכם…": קבלת התורה – הלל. וכדברי קדשו: "לכן, אמור לבני ישראל, אני ה'. פירוש – הודיעם משמי, כי מידתי מידת רחמים, וריחמתי עליהם, ומלבד הודעה זו, תאמר להם סדר הטובות אשר אעשה להם. והוצאתי וגו'.

עוד ירצה באומרו לכן לשון שבועה, שנשבע ה' לעשות כל האמור בענין… ואומרו והוצאתי וגו'. נתכוון לסדר סדר הטובות כי בתחילה יקל על סבולם, והוא אומרו והוצאתי אותם מתחת סבלות מצרים, שהוא תוקף השעבוד. וזה היה תכף ומיד במכת היאור נתפרדה חבילת נוגשים ושוטרים. אבל, ישראל היו עובדים קצת. כי אימת המצריים הייתה עליהם, ומעצמם היו עובדים עבודה קלה. וכנגד זה אמר והצלתי אתכם… ואח"כ וגאלתי אתכם… היא קריעת ים סוף…" (שמות ו, ו).

תהליכי הגאולה ממצרים – כדגם לגאולה העתידית {אדום}.

התנאי לירושת א"י בדור המדבר , רק ע"י  קיום "וידעתם כי אני ה' אלוקיכם".

כך היה בדור המדבר – וכך יקרה גם בגאולתנו (שמות ו, ח. ע"פ "אור החיים" הק'. ).

רבנו "אור החיים" הק' שואל הרי הקב"ה הבטיח להביא את ב"י יוצאי מצרים לארץ ישראל ככתוב בהמשך: "והבאתי אתכם אל הארץ" (שמות ו, ח). בכל זאת, רואים אנו שהם נהרגו במדבר, ורק בניהם זכו להיכנס לארץ.

 תשובתו: המילה "לכן" הפותחת את לשונות הגאולה, היא לשון שבועה. כלומר, הקב"ה נשבע בכך, שרק אם  "נדע" את ה' בבחינת הכתוב "וידעתם כי אני ה' אלוקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים", אז יקיים בנו את הפסוק הסמוך "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי {לשון שבועה} לתת אותה לאברהם … ונתתי אותה לכם מורשה". וכלשון קדשו: "אין לכן אלא לשון שבועה (שמואל רבה ו, ד). ונראה כי מקור החכמה נתחכם על קושיא זו, וקודם אומרו 'והבאתי אתכם וגו', פירוש תנאי הוא הדבר, ובזה והבאתי וגו'. וזולת זה, אם תנאצו ה', אין כאן הבטחה זו. ואשר על כן, כתב פרט זה של ידיעת ה' {וידעתם כי אני ה' אלוקיכם"} וגומר באמצע הבטחות הטובות, ולא איחר ולא הקדים, לומר עד כאן הוא בשבועה בלא תנאי. אבל פרט זה של הבאתם לארץ – תנאי הוא הדבר – 'ידעתם כי אני ה' אלוקיכם', אז 'והבאתי אתכם אל הארץ …'. וזולת זה – יהיה מה שיהיה" (שמות ו, ח).

 שלוש הגאולות הראשונות "והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, הן גאולה חומרית. הגאולה הרביעית "ולקחתי אתכם לעם", היא גאולה רוחנית ע"י קבלת התורה, רק אז נוכל לזכות בארץ ישראל ככתוב בהמשך "ונתתי אותם לכם מורשה".

  מסר חשוב: רק אם "נדע" את האלוקים ונהיה עם ה', נוכל לרשת באמת את ארץ ישראל, ואומות העולם יכירו בכך, ולא יריעו לנו. כלומר, כל ההתנגדויות כיום של אומות העולם למפעל הציוני בארץ ישראל, נובע לאור פירושו של רחב"ע, נובע מכך שאנו לא מפנימים מספיק את התנאי של "וידעתם כי אני ה' אלוקיכם".

השבת הגדול – השבת שלפני הגאולה.

נאמר בגמרא שאם בני ישראל ישמרו שתי שבתות, מיד הם נגאלים. ישנם המסבירים שהכוונה ל"שבת הגדול" שלפני פסח בה אנו עובדים את ה' מאהבה, ושבת תשובה שלפני כיפור בה עובדים אנו את ה' מתוך יראה.

השבת שלפני חג הפסח נקראת השבת הגדול, ע"ש שם הנס הגדול שנעשה באותה שבת – י' בניסן מלפני 3329 שנים לאבותינו במצרים {תשע"ז}, כאשר נתבקשו לקחת שה ששימש אליל מצרי, לקשור אותו במשך ארבעה ימים, ואח"כ לשחוט אותו, ולצלות אותו על האש, וכל זאת, מבלי שהמצרים יעשו להם דבר. (רש"י ובעלי התוספות).

החזקוני מסביר שהקב"ה העביר את עם ישראל סדנה חינוכית, דרכה הוציא מהם את הפחד מהמשעבד המצרי על אלילו שהוא השה כדברי הרמב"ם. הם התבקשו לקחת שה תמים ולצלות אותו, כך שריחו יגיע לשכנים המצרים, ולא יוכלו להתנגד. וזה לא דבר פשוט בהתחשב במצב הדיכוי והשעבוד המצרי של אז. המדרש אומר שרק 20 אחוז מהיהודים עלו, השאר פחד, ולא הצטרף לחזון של משה רבנו.

הקב"ה אמר לעם ישראל במצרים, וגם לנו כיום: על גאולת הגוף – אני אחראי. על גאולת הרוח – אתם אחראים.

 לכן, קבלו עליכם שתי מצוות: ברית מילה המסמלת קדושת הגוף, וקרבן פסח המסמל אמונה בקב"ה, בכך שיתרחקו מעבודה זרה בדמותו של האליל מצרי. באותה שנה, י' בניסן בו התבקשו לקחת את השה ולקשור אותו במשך 4 ימים, היה שבת בו נעשה להם נס, שהמצרים ראו איך האליל שלהם נקשר ומבוזה, ולא יכלו לעשות דבר.

שתי המצוות הנ"ל מבטאות: "סור מרע ועשה טוב" כדברי הלל.

קרבן פסח – מסמל "סור מרע", היות והטלה אותו שחטו, סימל את האליל המצרי. מצוות "ברית מילה" מסמלת "ועשה טוב". לעשות משהו טוב כמו "ברית מילה", מצוה שעברה אצלם מדורי דורות, החל מאברהם, יצחק ויעקב, דרך י"ב שבטי י-ה שירדו למצרים.

סיבה שניה: ע"ש ההפטרה: "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא" (מלאכי ג, כג). כלומר, כדי להיגאל, עלינו להתחזק באמונה ב"ה, וקיום מצוות התורה כנאמר בהפטרה: "זכרו תורת משה עבדי…".

אראנו נפלאות

למקובל האלוקי רבנו חיים פינטו ממוגדור שבמרוקו,

 והשד"ר רבי יצחק שפירא מירושלים

הגאון רבי יצחק שפירא זצ"ל מירושלים, נסע למרוקו בשליחות מצוה. בהגיעו לעיר הנמל מוגדור, התארח לליל הסדר אצל המקובל הרה"צ רבי חיים פינטו זצ"ל.

הרב פינטו ישב וסידר את קערת ליל הסדר לפי רזי עשר הספירות, והנה הוא רואה שהרב שפירא היה עצוב, ואף פרץ בבכי. רבינו חיים ניסה לתהות על מה ולמה זה, היות וכידוע בליל הסדר צריכים להיות שמחים כמו ביציאת מצרים. הרב שפירא הסביר לו שהוא נזכר בבני ביתו החוגגים את חג הפסח בירושלים ללא האבא, ואולי מצבם קשה, עד שאין להם במה לקנות את מצרכי החג.

רבנו חיים ביקש מהרב שפירא שיתלווה אליו לחדר הלימוד שלו. לאחר שסגר את הדלת ועשה מה שעשה, הרב שפירא החל לראות להפתעתו, סרט קסמים על בני ביתו היושבים מסובים בליל הסדר בביתם שבירושלים, כשהם שמחים.

הרב שפירא הודה לרב פינטו על כך, ומאוד התפעל מיכולתו לפעול ישועות.

לאחר ששב הרב שפירא לירושלים ומצא שהכול נכון, כתב מכתב מלא שבחים לרב פינטו זצ"ל..

 בברכת חג פסח כשר ושמח,

וגאולה קרובה מתוך נ' פלאות ע"פ הפסוק במיכה:

"כימי צאתך מארץ מצרים – אראנו נ-פלאות".

משה א. שמיר

לע"נ סבתי עליה בת מרים ע"ה – שעלתה לגנזי מרומים ביום חמישי ג' בניסן.

לע"נ הצדיקים: מו"ר אבי רבי יוסף בר עליה ע"ה. א"מ זוהרה בת חנה ע"ה. חנה בת מרים ע"ה.

סבי הרב הכולל רבי אברהם בר אסתר ע"ה. זקני המלוב"ן רבי מסעוד אסולין ע"ה.

שכננו – שמעון בן מסעודה ע"ה. רחל בת חסיבה ע"ה. בתיה בת שרה ע"ה. רבי יששכר בן נזי ע"ה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

אפריל 2017
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30  
רשימת הנושאים באתר