אוצר הפתגמים של יהודי מרוקו – חנניה דהן

381 דאר אלי מא פיהא כ׳בז,

פיהא אל־כ׳צומא ואל־חרז.

בית שאין בו לחם, יש בו מריבות וזעם.

כלה טרף (להם) בבית, השלום בורח מן הבית. (בהנובסקי, אוצר הלשון)

בשבלות השעורים מן הכד, מנקשת ובאה מריבה בבית. (ב. מציעא מטי)

בחסור לאדם לחמו, גם בני ביתו ישנאוהו. (אדי׳׳ר, משלי אגור פרק נ׳)

קשה עניות בתוך ביתו של אדם, יותר מחמישים מכות. (ב. בתרא קטז׳)

382 מתאוייא בין אל־בּו ואל־אום,

ברכה ל־דאר וברכה ל־אולאד.

השתוות בין האב ובין האם,

ברבה לבית וברכה לבנים.

האב והאם הם כשתי מפלגות צוררות זו את זו, בל אחד שוטם, רודף את משנהו ובז לו, כל אחד מוכה עוורון נואש, וטורח למשוך גם את הילדים, את הבנים לצידו. (י. וסרמן)

383 – אלמרא תכ׳ליא־דאר,אל־מראתעמר.

אשה תחריב בית, אשה תמלאנו.

חכמות נשים בנתה ביתה, ואוולת בידיה תהרסנו. (משלי יד׳ 1)

ברכת אב בנתה ביתה, וקללת אם תהרסנו. (בן־סירא)

ברכת אב בנתה בית, וקללת אם תהרסנו. (בן־סירא)

 אוי לבית כי ישא עול מריבת איש ואשתו. (בחינת עולם ידי)

384 – דאר אלי פיהא אל־ב׳צומא – מעדומא.

בית שיש בו ריב ומדון – אבוד.

385 – קאלו:מנאייןעמלתאל־הוויטאת?

וואג׳בו: מן האד אל־קריצאת.

אמר לו: מנין(בנית) הקירות האלה?

ענה לו: מפיתות אלה.

אוי לבית כי ישא עול מריבת איש ואשתו. (בחינת עולם ידי)

הבית עומד על עמודי השלום. (פתגם ערבי)

386 –  ביתת פ־קצר סלטאן, לאכּין דארי הייא אל־מכּאן.

לנתי בארמון הסולטן, אבל ביתי הוא המשכן.

לנתי בבית הסולטן, אן כביתי לא היה. (פתגם ערבי)

 שביעות רצון שוכנת בבקתות חמר, יותר מאשר בארמונות הדר. (תומם פולר)

טוב לאכול בביתו לחם־נקודים, ולא על שולחן זר בשר־עתודים. (אוםם בושם)

טוב ארוחת מסכן בצל קורתו, ממטעמים בבית נכר. (בן־סירא)

387 אל־גאייב מן מכּאנו, אש מן מבאן יוואלמו?

הנודד ממעונו, איזה מעון יתאים לו?

אדם נודד בעולם כולו כדי לחפש את אושרו, וחוזר הביתה כדי למוצאו. (ג׳ורג מור)

מי שכל העולם ביתו, אין לו בית. (פתגמים מקבילים עמי  166)

טובים חיי עוני תחת צל קורתו, ממטעמים ערבים בנכר. (ספר בן סירא השלם, עמי קפי)