שמואל שגב-מבצע " יכין " עלייתם החשאית של יהודי מרוקו לישראל- מבצע ״בזק״….

שמואל שגב-מבצע " יכין " עלייתם החשאית של יהודי מרוקו לישראל- מבצע ״בזק״….

מבצע ״בזק״….המסגרת

טביעתה של ״אגוז״ וההשפלות שהושפלו היהודים בעת ביקורו של נשיא קע״מ, – הקהיליה הערבית המאוחדת
שמו של האיחוד בין סוריה למצרים בין השנים 1958 לבין 1961 גמאל עבד אל־נאצר, בקזבלנקה, שימשו תמרור חשוב במאבק הציוני הפומבי למען זכות הגירתם של יהודי מרוקו. בממשלת ישראל, בהנהלת הסוכנות היהודית ובקרב ארגונים יהודיים שונים בעולם, רווחה ההרגשה כי ללא לחץ בינלאומי מרוכז על המלך מוחמר ה־5, לא יבוא שינוי במדיניותו כלפי יהודי ארצו.

הרגשה זו נבעה מהיצרים המנוגדים שהתעוררו במרוקו באותם הימים. חרף הרגשת הכאב והאבל על אסון הספינה, גברה מיום ליום נחישות החלטתם של היהודים לעזוב את מרוקו בכל מחיר. רצון עז זה מיקד אליו את תשומת לבה של דעת הקהל בעולם ושימש רקע נוח לפעילות דיפלומטית ישראלית בכל רחבי העולם. מאידך, עתוני מרוקו המשיכו בהתקפותיהם על ישראל והציונות. במאמר ראשי שפורסם ב־28 בינואר 1961 בעתון ״אל־עלם״, בטאון מפלגת ה״איסתקלאל״, נאמר בין השאר כי ״במרוקו לא קיימת בעיה יהודית והממשלה חייבת, על כן, לשים קץ לפעילותם של הארגונים הציוניים, המסיתים את היהודים למעשי הרפתקנות״. עתונים אחרים ראו ב״פעילות ציונית״ זו, משום מגמה להכשיל את מדיניותו של המלך, כפי שהתגבשה בעת השתתפותו של נאצר ב״ועידת קזבלנקה״. מסע הסתה זה, חיזק את מגמותיה הפרו־מצריות של הממשלה והשפיע על התנהגותן של זרועות השלטון השונות. כך, למשל, משטרת קזבלנקה עצרה קבוצת תלמידים מישיבת ״נוה שלום״, משום שנשאו דגל כחול־לבן וחבשו לראשם כיפות שחורות. בהתערבותם של מוסדות הקהילה, שוחררו התלמידים כעבור 10 שעות. אוירה כבדה זו, היא שהניעה את קארלוס נאסרי, מלומד יהודי והוגה דעות בעל מוניטין, להציג בפומבי את השאלה: להיות או לחדול ? במאמר שפרסם בבטאון הקהילה היהודית בקזבלנקה, כתב נאסרי כי מדיניותה הבינערבית של מרוקו, ההתפרצות האנטישמית שבאה לידי ביטוי בימי ביקורו של נאצר ואסון טביעתה של ״אגוז״, העלו לפני יהודי מרוקו את השאלה במלוא חריפותה: האם לחשאר במרוקו או לעזוב את המדינה ?

מצב פנימי מורכב זה, השפיע כמובן גם על ה״מסגרת״ וכפה עליה לתכנן את המשך פעולתה במרוקו, תוך התחשבות בכל הגורמים העשויים להגביר או להאט את קצב העלייה. ברוח הבטחתו של אלכס ובעקבות מסקנות ועדת החקירה על נסיבות טביעת ״אגוז״, חודשה ההעפלה באמצעות ספינות מבריחים. מטבע הדברים, העפלה זו היתה מצומצמת בהיקפה בהשוואה לתקופה הקודמת. אך ה״מסגרת״ קיוותה למצוא מענה מהיר לבעיה זו. במגמה למנוע את הישנות אסון ״אגוז״, פעילי ה״מסגרת״ בדקו את הספינות, הקפידו על תקינותו של ציוד ההצלה, ודאגו להגביל את מספר האנשים בכל ספינה. אולם למרות העובדה שהלהט היהודי לא נחלש ורצון העשייה אפילו התגבר, כמה מהפעילים המקומיים של ה״מסגרת״ היו שרויים במצב רוח עגום ומתסכל. הם חשו חוסר אונים מול מגמותיה העוינות של הממשלה, וניכר היה שהתעללות המשטרה פגעה בהם עד עומק נשמתם. על כן, פעילים אלה הגו רעיונות שונים כיצד לנקום בממשלת מרוקו, הן על מעצר היהודים והן על הקשיים שהיא עורמת בהנפקת דרכונים. וכך, ימים מעטים לאחר טביעת ״אגוז״ ומעצר קרובי הטבועים, הציעו פעילים אלה לאלכס לתפוס את אחד מקציני המשטרה המרוקניים ולהוציאו להורג בתלייה. כן הציעו להפיץ כרוז מחאה נגד השלטונות.

אלכס חש בתסכולם של אנשיו והבין יפה את מניעיהם ואת הצורך שלהם לפעולה ראותנית גדולה. אך כמי שנשא באחריות לבטחונה של יהדות מרוקו כולה, הוא דחה על הסף את ההצעה לתלות קצין משטרה מרוקני. הוא סבר כי מעשי ה״מסגרת״ מדברים בעד עצמם ואין הפעילים זקוקים למעשים הרפתקניים מעין אלה, כדי להפגין שרירים או כדי להעלות את המורל. הוא חשש פן באוירת ההסתה השוררת בכל רחבי המדינה, מעשה קיצוני מעין זה יביא לפרעות ביהודים ושכר הפעולה ייצא בהפסדה. לעומת זאת, נטה אלכם לתמוך בהפצת הכרוז, הן כ״הפגנת נוכחות״ של ה״מסגרת" והן כאמצעי לחיזוק ידיהם של אותם יהודים הכמהים לעלייה. אך ״אמיל״ הממונה בפאריס על פעולת ה״מסגרת״ בצפון־אפריקה, הסתייג מהרעיון. ״אמיל״ חשש ממפולת והוא היה סבור כי מוטב לשמור על כוחה של ה״מסגרת״ למימוש המטרות שלשמן היא הוקמה ולא לשם פעולות ראותניות. גם ״אמיל״ היה מודע לתסכולם של כמה פעילים, אך הוא ׳סבר שהמורל שלהם יתחזק על־ידי עצם העשייה ולא על־ידי הפגנה. אולם כאן אירע דבר מפתיע. פעילי תנועות הנוער הציוניות, שהיו הכוח המניע מאחורי הרעיון להפצת הכרוז, הודיעו לאלכס שהם מוכנים להפיץ את הכרוז לבדם, בשם תנועותיהם וללא קשר ל״מסגרת״. אלכס דחה הצעה זו בתקיפות. הוא הבין כי תנועות הנוער מהוות את המאגר האנושי העיקרי לפעילותה של ה״מסגרת״ ועל רקע האסון שפקד את ״אגוז״, חובה עליו לשמור על מאגר זה בשלימותו ולא לגרום לפיצולו. על כן, כמי שמצוי בשטח וחש בכל מה שמתרחש בו, הוא ביקש אישור להפצת הכרוז. ואמנם, בסופו של ויכוח ממושך ונוקב, הוסכם כי ה״מסגרת״ תפיץ את הכרוז ביום ה־30 לטביעת ״אגוז" וכי בכרוז זה יודגשו שלוש נקודות: הזדהות עם זכר הניספים והשתתפות באבל משפחותיהם; הטלת האחריות לאסון על ממשלת מרוקו; אזהרה תקיפה לשלטונות מפני המשך ההתנכלויות ליהודים, תוך איום מוסווה בהענשתם.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

אוגוסט 2017
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  
רשימת הנושאים באתר