עלייתם של שלושה ילדים דן מנור

עלייתם של שלושה ילדים דן מנור

המועדון "פרחי עלומים" עסק בפעילות ציונית במסווה של תנועת הצופים. המייסדים-מארי אביצרור ורוברט חזן ניהלו קשר מתמיד עם התנועה הציונית שמרכזה בקזבלנקה. לאחר שנה של פעילות ציונית בחרה מארי שלושה נערים כמועמדים ראשונים לעליה בהסכמת הוריהם.

לאחר נסיעה מהירה בת 100 קמ"ש הם הגיעו לפאס בשעה אחת עשרה. אנטואן חנה באחת הסמטאות, "אנו יוצאים לאכול ושבים מיד", הוא הודיע להם. הוא הוביל אותם למסעדה כשרה כשהוא מצווה עליהם להימנע מכל קשר עם בעלי המסעדה. הוא כמובן לא ידע שבעלי המסעדה עצמם פעילים בתנועה הציונית. בשעה שתים עשרה בערך הם היו כבר בדרך צפונה. אנטואן סטה מן הכביש הראשי, ופנה  מערבה כשהוא נוסע לפעמים בכבישי עפר, או בשדות על מנת להתרחק ככל האפשר  ממחסום תאזה. בשעה ארבע הוא עצר בשדה פתוח. הנערים שהספיקו להחליף את לבושם בלבוש ערבי ירדו מן הרכב כשהם מתבדחים על חזותם. "תחסכו את הצחוק למחר, ותקשיבו לצעד הבא", העיר להם אלי. "ובכן" , הוא פתח, "אני אשמור כאן על הרכב בשעה שאנטואן ילווה אתכם ברגל למקום מסתור עד שהרכב יבוא לקחת אתכם, אם תרגישו צורך לדבר, אנטואן מדבר ערבית יותר טוב מצרפתית המגומגמת שבפיו", הוא הסביר. "יאללה, לדרך", הורה להם אנטואן בערבית. לבושים כנערי ישמעאל למקרה שייתקלו באיזה כפרי מן הסביבה, הם צעדו בחושך מצרים  בדרך חתחתים זרועה אבני נגף וחרולים למיניהם במשך ארבע שעות עד שהגיעו למחילה בטבורו של הר. שממנה רואים את הכביש הראשי במרחק שלושה קמ"ר בקו אווירי. חבולים ורצוצים נכנסו לתוך המחילה, שבה ימתינו לרכב.

אנטואן נפרד מהם וירד לשולי הכביש הראשי כדי לקצר את הדרך. תוך שעתיים הוא הגיע לרכב. "הכול כשורה?", שאל אותו אלי, שהופתע מהגעתו כה מוקדם. "אתם היהודים מגדלים נערים מפונקים" הוא ענה בחיוך, והתניע את האוטו. הוא פנה מזרחה לכביש הראשי כשפניו מועדות למחסום תאזה לשם קבלת אישור על בדיקת המטען. "וואה, הבגדים של הנערים עלולים לעורר חשד", קרא אלי בחרדה. "אל תדאג, נמסור אותם לאחד השומרים כמתנה מן החברה", הרגיע אותו אנטואן. הם עברו את המחסום ללא תקלה. ושניהם נשפו לרווחה. בשעה שש הגיעו למקום המפגש.  אנטואן עצר, והראה לאלי את מקום המסתור שבו שוהים הנערים. "תביא אותם בהליכה מהירה, אנו באיחור של שעה". הוא הורה לאלי. תוך רבע שעה הגיע אלי למחילה. הוא מצא את הנערים רדומים לגמרי. "קומו הוא האיץ בהם תוך טפיחות גסות על שכמם; ולאחר שהתאוששו, הוא הושיט להם בקבוק מים שנשא עמו. הם שתו מלוא צימאונם, והחלו ללכת, לפי הקצב שאלי קבע להם חרף כפות רגליהם המיובלות כשהוא מעיר להם כל הזמן על כושרם הגופני הירוד. כשהגיעו הם זכו לקבלת פנים חייכנית מצד אנטואן, שהורה להם לעלות לרכב.

 קרוב לשעה אחת עשרה בלילה החנה אנטואן את הרכב בשדה במרחק שני ק"מ מן המחסום של מלילה. הנערים הורשו להיכנס לתא הנהג, והוא ואלי צעדו למחסום. הוא הורשה להיכנס למחנה, ואלי נתבקש להמתין בצד. בדרכו ללשכת המפקד הוא שומע קול הנוקב בשמו. הוא הסיט את מבטו אנה ואנה עד שראה את קרלוס עומד ליד ערוגת פרחים, ומנופף לו ביד. הוא רץ לעברו, ושניהם התחבקו כמו ידידים ותיקים כשהם פולטים מפיהם הלצות גסות על נשים: "אני מתכוון להתארח כמה ימים אצל המשפחה במלילה", הודיע אנטואן. "הה הה, במלילה יש בשר שחום בשפע במקום הבשר הלבן שיש לך בבית", התבדח קרלוס. "אני מסתפק במה שיש לי בבית", הצטנע אנטואן תוך שליפת  קופסת סיגריות  קאמל מכיסו. הוא כיבד את חברו, ושניהם הציתו את הסיגריות. "אוך, איזו סיגריה מעודנת!", התפעל קרלוס מריחה של הסיגריה, וקבל על כך שספרד אינה מייבאת סחורה אמריקאית. "אני זקוק לאישור ממך כדי להכניס את האוטו למחנה", ביקש אנטואן לאחר שפלט מפיו קיטור עשן. "מה אתה מסתיר באוטו שמצריך אישור", חקר אותו קרלוס. "מתנות לך ולאחותי", חייך אנטואן. קרלוס המהם, זקף את גבות עיניו, כיווץ את שפתיו עד שמראה פניו נראה כמו ציור של ילד מפגר. לבסוף  הסכים להיענות לבקשת ידידו. מרוצה מהצלחתו, רץ אנטואן ישר למחסום. "תביא את הרכב מהר", הוא צעק  לאלי שהמתין ליד המחסום.

אלי גמע את שני הק"מ שבין המחסום לרכב בשתי דקות. "היכנסו לחביות הריקות שעל גג האוטו" הוא הורה לשלושת הנערים מיד בהגיעו לרכב.  הם צייתו, אולם כשהתברר שהוא עומד לנעול את החביות במכסים, הם מיאנו להיכנס. "אנחנו ניחנק בלי אוויר", הם מחו. "אתם יכולים לנשום דרך החורים שאנטואן נקב בדפנות, ויש דלי לצרכים בכל חבית", הוא הרגיע אותם. הם החליפו מבטי היסוס ביניהם. "היכנסו מיד, תרנגולות רטובות שכמוכם", הוא האיץ בהם. "תפסיק לתת לנו פקודות", קרא צ'רלי לעברו. "הה הה, ידעתי שאתה תתפרץ" הטיח אלי כלפיו, והוסיף: "טוב נערי, הכנס בבקשה לחבית". לאחר  שנכנסו, התניע אלי את האוטו, וכשהגיע למחסום הוא עבר ללא בדיקה בזכות אנטואן שהמתין לו שם. "פנה שמאלה", הורה לו אנטואן שהצטרף אליו. אחרי נסיעה קצרה הם חנו בפינה חשוכה המרוחקת מן המשרד. "דממה מוחלטת" הורה אנטואן לנערים. וביקש מאלי להעמיס על שכמו את שתי התיבות שבתא הנהג:  "אתה צריך  לשחק תפקיד של עוזר", התבדח אנטואן, ושניהם צעדו למשרד. קרלוס הופתע מהופעתו של אלי: "מיהו הבחור הזה", הוא שאל מיד בהיכנסם למשרד. "שמי בוג'מיע, אני הנהג המשנה", הזדרז אלי לענות, והוריד מעל שכמו את התיבות. "המתנות שלך", הודיע לו, ושניהם לחצו ידיים.