יום הכיפורים הבעל"ט – גמר חתימה טובה. מאת: הרב משה אסולין שמיר

 יום הכיפורים הבעל"ט – גמר חתימה טובה.

מאת: הרב משה אסולין שמיר

סליחה, כפרה וטהרה ביום הכיפורים –

תהליך ההזדככות לפני ה', ביום הקדוש והנורא.

כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם,

לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם,

     לִפְנֵי יְהוָה תִּטְהָרוּ. (ויקרא טז, ל).

"כשיושב ה' על המשפט, הוא מעמיד אותו על תילו.

 וכשבא להשתלם – מתרצה ברחמים ומתפייס בתחנונים…

 כשבא אדם ומתחנן – אל רחום וחנון ירחמהו".

 (רבנו "אור החיים" הק' דברים לב, ד).

פירוש: הקב"ה דן את האדם לפי הדין בבחינת "מלך במשפט יעמיד ארץ" (משלי כט, ד).

אבל אם הוא יתחנן וישוב אל ה' לפני גזר הדין, בכך שגם הוא יהיה חנון ורחום כלפי הזולת, הקב"ה יחון וירחם עליו – לאור י"ג מידות בהן הוא מנהיג את העולם:

"אל רחום וחנון, ארך אפיים, ורב חסד ואמת.

 נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה – ונקה".

"אמר רבא: כל המעביר על מידותיו {מוותר} – מעבירים לו על כל פשעיו,

שנאמר: 'נושא עוון ועובר על פשע' (יואל ז, ח"י).

 למי נושא עוון – למי שעובר על פשע" (ראש השנה, יז ע"א).

זהו המתכון הבטוח לקבלת בקשותינו ותפילותינו, ע"י בורא עולם.

סליחה, כפרה וטהרה ביום הכיפורים –

שלש דרגות בהזדככות לפני ה'.

"כי ביום הזה יכפר עליכם – לטהר אתכם מכל חטאתיכם, לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז, ל).

זהו משפט עוצמתי וחוויתי המלווה אותנו לאורך תפילות יום הכיפורים, וקהל המתפללים שר אותו במקהלה פעמים רבות במהלך התפילה. לכן, מן הראוי להפנות אליו זרקור שיאיר אותו, ודרכו אולי נוכל לנסות להבין את מהלך התנהלותנו ביום הקדוש. הפסוק הנ"ל מגדיר באופן ברור את מהותו של יום הכיפורים: כפרה וטהרה לעם ישראל, דבר הבא לידי ביטוי גם בפסוק אחר סמוך: "כי יום כיפורים הוא – לכפר עליכם לפני ה' אלוקיכם" (ויקרא כ"ג, כח).

הקב"ה רוצה לטהר אותנו ביום הקדוש הזה של יום הכיפורים, אבל מבקש מאתנו דבר קטן: "בני, חזור בך ממעשיך הרעים, וקבל על עצמך להתנהג בעתיד לאור תורתי הקדושה". לאור זאת, יש המפסקים את הפסוק כך: "כי ביום הזה יכפר – עליכם לטהר אתכם מכל הטאתיכם…". מהפסוק הנ"ל למד רבי אלעזר בן עזריה שיום כיפור מכפר רק על עבירות שבין אדם למקום  =  הקב"ה, לאחר שובו של האדם בתשובה, אבל לגבי עבירות שבין אדם לחברו, עליו לרצות ולבקש סליחה מחברו. את זאת הוא לומד מסוף הפסוק: "… מכל חטאתיכם – לפני ה' תטהרו".

בעצם, ביום הכיפורים הקב"ה "עובד בשבילנו" כדי לטהר אותנו מעבירות שבינו לבנינו. מצד שני, גם אנחנו אמורים ל"עבוד", בכך ש"נוריד את הראש", ונבקש סליחה ממי שפגענו, ונשוב בתשובה אל ה' אלוקינו.

"כי גדול יום ה' ונורא, ומי יכילנו" (יואל ב, יא).

הפס' הנ"ל רומז ליום כיפור, שהוא יום מיוחד בו לא שולט השטן {השטן = 364 ימים בהם הוא שולט}. היום ה- 365 בשנה, הוא יום הכיפורים המכונה בפי הנביא יואל: "כי גדול יום ה' ונורא, ומי יכילנו" (יואל ב, יא). דוד המלך אומר על כך: "גולמי ראו עיניך ועל ספרך, כולם יכתבו ימים יוצרו – ולו אחד מהם" (תהלים קלט טז). רש"י: זהו יום הכיפורים.

לכן, עם ישראל בכל העולם – דתיים כחילוניים, מתכנסים לאסיפה כלל עולמית בה מכתירים את הקב"ה בעולם, וצועקים בקול רם את שיר הייחוד בו מקבלים אנו את מלכותו: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", וכן "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

את האסיפה הכללית, חותמים בתפילת "הנעילה" כאשר בתי הכנסת שוב מתמלאים עד אפס מקום כמו בערב כיפור בתפילת "כל נדרי", וכולם צועקים: "אל נורא עלילה – המצא לנו מחילה בשעת הנעילה". את התפילה חותמים בשמות המלאכים: "מיכאל שר ישראל, אליהו וגבריאל – בשרו נא הגאולה בשעת הנעילה". שנזכה אמן.

המינימום הנדרש מכל אחד מאתנו הוא, לשוב אל ה' ולהתוודות על חטאינו כפי שעושים לאורך חמש התפילות של יום כיפור עשר פעמים, שניים בכל תפילה.

"וידוי = ודאי. כלומר, עלינו לספר בוודאות לקב"ה את חטאינו, עוונותינו, פשעינו וכו', להתחרט עליהם ואף להצטער על איך בכלל חשבנו לחטוא, ולקבל על עצמנו שלא נשוב אליהם בעתיד.

על תהליך התשובה נכתב רבות ע"י הרמב"ם ב"הלכות תשובה", רבנו יונה ב"שערי תשובה", רבנו בחיי ב"חובות הלבבות", ורבנו הרמח"ל ב"מסילת ישרים" וכו'. את מצוות הוידוי, מונה הרמב"ם כמצוות עשה מן התורה: "כל מצוות התורה בין עשה בין לא תעשה, אם עבר על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו – חייב להתוודות לפני הא-ל, שנאמר: "איש או אישה כי יעשו וגו' והתוודו את חטאתם אשר עשו" (במדבר ה, ו) – זה וידוי דברים. וידוי זה, מצוות עשה. כיצד מתוודים? אומר: אנא ה' חטאתי, עוויתי, פשעתי לפניך, ועשיתי כך וכך, {לפרט}, והרי נחמתי ובושתי במעשי, ולעולם איני חוזר לדבר זה, וזהו עיקרו של וידוי – וכל המרבה להתוודות בעניין זה הרי זה משובח" (רמב"ם הלכות תשובה פרק א' הלכה א).

המילה תשובה מורכבת משני חלקים: תשוב – ה. כלומר, לשוב אל ה' שזו אחת מאותיות שם הוי-ה. לאות ה', יש פתח תחתון המוביל לשאול, בבחינת הכתוב "לפתח חטאת רובץ". הקב"ה נותן לנו חלון הזדמנויות לשוב אליו הנמצא בחלק העליון של האות ה' הפתוח במקצת. מעל האות ה', ישנו תג המסמל כתר בו מכתיר הקב"ה את השבים בתשובה אמתית. הפטרת "שבת שובה" מהנביא הושע פותחת במלים: "שובה ישראל – עד ה' אלוקיך".  

סליחה, כפרה וטהרה

 ביום הכיפורים.

בפרשת המרגלים, משה רבנו התפלל לקב"ה שיסלח לעם ישראל: "סלח נא לעוון העם הזה, כגודל חסדך… ויאמר ה', סלחתי כדבריך" (במדבר יד כט-כ). בהמשך תגובת ה' למשה המופיעה בפסוק הבא נאמר, שכל הבוגרים מגיל עשרים ומעלה, ימותו במדבר ולא יכנסו לארץ, פרט לכלב בן יפונה ויהושע בן נון.

 יוצא מהפסוקים הנ"ל, שמשמעות הביטוי "סליחה", הוא לא מחיקה וויתור על העונש, אלא דחייתו ופיזורו על זמן ארוך שאולי החוטא יחזור בתשובה כפי שראינו בדור המדבר. (עיין פרק עשירי בספר "על החטא והתשובה" מאת הרב ד"ר מאיר גרוזמן שליט"א). 

בחטא העגל לעומת זאת, משה רבנו אומר לעם ישראל: "אעלה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם" (שמות לב, ל).      משמעות הביטוי "כפרה" הוא כיסוי, כלומר החטא נמחק, אבל רושם החטא קיים, וזו תשובה מיראה לא שלמה. "טהרה" לעומת זאת, משקפת טוהר כמו אדם המיטהר במקווה טהרה, וזו תשובה מאהבה.

להבנת ההבדל, יסופר סיפור אודות אבא שהחליט לרשום את מעללי בנו, על פתקים אותם תלה על הקיר במסמר, כל מעשה בנפרד. כאשר הבן ראה שכל הקירות "מקושטים בעלילותיו", החליט לשוב בתשובה וביקש מאביו לשלוף מסמר מהקיר, על כל מעשה טוב שיעשה. לאחר מעשים טובים רבים של הילד, נשלפו כל המסמרים.

 הילד במקום לשמוח, נתן צעקה גדולה ומרה. לשאלת אביו הוא השיב: מה עם החורים בקירות. הנמשל:

כפרה – החטא עדיין ניכר על הקירות = תשובה מיראה. כמו בחטא העגל.

טהרה – תוקנו גם החורים ואין זכר לכך = תשובה מאהבה.

סליחה – דחיית העונש ופיזורו לאורך תקופה. כמו בחטא המרגלים.

את תפילת ערבית בערב יום כיפור, פותחים בבתי כנסת ספרדיים בשירו של רבי אברהם אבן עזר:

"לך אלי תשוקתי" – וזהו בעצם ייעודו של יום הכיפורים,

התשוקה המרכזית שלנו צריכה להיות מופנית לקב"ה בלבד.

אח"כ, ממשיכים עם שירו של רב האי גאון {אחרון הגאונים בבבל, 1040}, "שמע קולי",

 בו מבקשים ומתחננים בפני הקב"ה שישמע ויקבל את תפילתנו.

לאור הנאמר לעיל, ניתן לומר שהשם יום הכיפורים, במשמעות כפרה, היות ורוב בני אדם שבים מתוך יראה.

תפילת "כל נדרי" –

 מאגדת את כל עם ישראל לאגודה אחת.

בתפילת "כל נדרי" מוציאים ספרי תורה, ושלוש פעמים חוזר הקהל אחרי שלושה חזנים המהווים בית דין של מטה על תפילת "כל נדרי", כדי להתיר להתפלל עם העבריינים. הסיבה לכך, ישנן עבירות שהעושה אותן מתחייב בנידוי, ואסור להתפלל אתו, לכן תפילת "כל נדרי" מכשירה את כלל המתפללים, והופכת אותם לאגודה אחת מתוך אחדות אחת. כמו כן, מתירים את כל הנדרים, כך שכל אדם יוכל להתקרב לקב"ה כשהוא זך ונקי.

לפני שנים רבות, נהגתי להתנדב בכלא כפר יונה במסגרת האגף לחינוך. בין היתר, שמשתי כחזן בתפילות יום הכיפורים. הדהימה אותי התלהבותם הגדולה של האסירים במהלך התפילה. מתברר שמצוות התשובה מוצפנת עמוק בתוך כל יהודי, ופתוחה בפני כל אחד. דרך התשובה, ניתן להתקרב ולהדבק בה', בבחינת "ללכת בכל דרכיו – ולדבקה בו" (דברים יא כב).

כדאי וראוי לנצל את היום הכיפורים הקדוש, היות ושם למעלה הקב"ה גוזר את דיננו לאחר שינתנה לנו ארכה של 40 יום מראש חודש אלול בו עלה משה רבנו לשמים בפעם השנייה, ועד ליום כיפור בו הוריד את לוחות הברית השניות. הלוחות השניות פוסלו ע"י משה רבנו, ונחרטו ע"י הקב"ה, כך שהיה שיתוף פעולה בין הקב"ה למשה, שלא כמו הלוחות הראשונות שהיו כל כולן מעשה ה'. כמו כן, הלוחות הנ"ל הורדו כשעם ישראל היה בתפילה ובתענית יום הכיפורים, והם ניתנו בצינעה, שלא כמו הלוחות הראשונות שניתנו בקולות שופר וברקים – ושלטה בהם עין הרע.

איך נוכל לקרב הגאולה?

בזכות לימוד התורה.

לאחר שהזדככנו במשך 40 יום, מר"ח אלול ועד יום יום הכיפורים, נראה לי שזה הזמן לבקש על גאולתנו.

את השאלה הנ"ל שואל הזוהר הק'. (זוהר חדש, נח דף ל ע"א). רבי אליעזר הגדול אומר שהגאולה תופיע רק על ידי כך שעם ישראל ישוב אל אביו שבשמים. שואל אותו רבי עקיבא: איך יוכל להתקיים דבר כזה שכל עולם היהודי המפוזר בעולם, ישוב בתשובה? עונה לו רבי אליעזר:

די אם יחזרו בתשובה "רישי כניסתא" {ראשי העדה}, או חדא כניסתא {עדה/קבוצה אחת}.

רבי שמעון בר יוחאי תלמידו של רבי עקיבא, ניסה את המתכון על ידי גיבוש "האידרא רבה" שכללה 10 חכמים, אח"כ ע"י האר"י הק'.  גם הרמח"ל ניסה לגבש מניין צדיקים שיחיה באחדות אחת לאור התורה, אבל ללא הצלחה.  המתכון ידוע ומפורסם, וכל אחד מאתנו יכול בכוחותיו הדלים – להזיז עוד לבנה בבניין השלם.

רבנו "אור החיים" הק' אומר על הפס': "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו… ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך – ושב וקבצך מכל העמים" (דברים ל ו) – "ושמעת בקולו שהוא תלמוד תורה… וזו היא התחלת התשובה שצריך השב עשות… ושב וקבצך וגומר כמאמרם ז"ל: "כד יתובין ויתעסקון באורייתא בזכות משה – אני גואלם" (ז"ח בר' טו ע"א). פירוש: שבזכות עסק התורה – נגאלים".

אחרי כיפור, נעמוד בשערי "חג האסיף" המסוגל לאסוף את עמ"י לסוכה אחת גדולה של ליוויתן, בה מחכים לנו שבעה אושפיזין עילאין, כשנבוא לסוכה מתוך שמחה ואחדות, דבר הבא לידי ביטוי בפרגון הדדי, מילה טובה, עזרה וויתור לזולת, והזמנת אושפיזין עילאין בדמותם של נצרכים בשר ודם, כדברי רבי המנונא סבא (זוהר).

רבנו הרמב"ם קבע להלכה: "וכשהוא אוכל ושותה, חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש,

 אין זו שמחת מצוה – אלא שמחת כריסו". (הל' יום טוב ו, יח).

"אעשה נפלאות"

לרבנו ה"בעל שם טוב",

 ונער הפלא בתפילת הנעילה של יום כיפור.

איש כפרי אחד, היה מתפלל תמיד בימים נוראים בבית מדרשו של הבעש"ט, והיה לו ילד אחד שלא היה יודע צורת האותיות, ואפילו לא ידע לומר שום תפילה. ולא היה אביו לוקחו עמו בימים נוראים לעיר, יען כי אינו יודע מאומה. וכאשר נעשה בר מצוה לקחו עמו  ביום הכיפורים, שיהיה אתו לשומרו שלא יאכל ביום הקדוש מחסרון ידיעתו והבנתו. והילד היה לו חליל, שהיה מחלל תמיד בעת ישבו בשדה לרעות את הצאן. ולקח אתו בכיס בגדו את החליל ואביו לא ידע מזה. הנער היה יושב כל היום הקדוש בבית המדרש ואינו יודע לומר מאומה. בעת תפלת מוסף אמר לאביו "אבי, יש איתי החליל שלי ואני רוצה מאוד ליתן קול בחליל". נבהל אביו מאוד וגער בו ואמר לו: "הישמר לך ושמור נפשך מאוד לבל תעשה את הדבר הזה" והוכרח להתאפק. בעת תפלת מנחה אמר לו עוד הפעם: "אבי הרשה לי ליתן קול ולחלל בחליל שלי. אביו הזהיר אותו באזהרה רבה לבל יעז חלילה לעשות כזאת. ולא היה יכול לקחתו מיד הנער, כי הוא מוקצה. אחר תפילת המנחה עוד הפעם ביקש מאביו: "יהי מה, הרשני נא לחלל איזה קול". כאשר ראה אביו תשוקתו לחלל, אמר לבנו: "באיזה מקום אתה מחזיק את החליל?" והראה לו. ולקח אביו בידו את הכיס והחזיק ידו על הכיס והחליל, לשמור שלא יקח לחלל עמו. וכך התפלל תפלת נעילה וידו מחזיקה את כיס בגד הנער עם החליל. באמצע התפלה משך הנער בחוזק רב את החליל מתוך הכיס, ומיד נתן קול עצום בחליל, דבר שהבהיל את כל השומעים.

    הבעל שם טוב, אחרי ששמע את קול הילד, קיצר מהרגלו ואמר אחר התפילה:

"הנער הזה עם קול חלילו – העלה כל התפלות והקל עלי". הנער התמים הצליח באמונתו הזכה להעלות אתו את כל הקולות והתפילות, היות ובעבודתו כרועה צאן, הצליח להתקרב לקב"ה דרך נגינתו בחליל, כאשר ברקע נוף של  שדות ומרחבים אינסופיים המתחברים באופק לשמי מרומים.

בעצם, הוא הלך בדרכם של האבות, משה ודוד המלך שהתקרבו לקב"ה כאשר הובילו והנהיגו את הצאן בשדות המרעה מתוך אהבה לה' דרך הנגינה בחליל.

משה א. שמיר – כתיבה וחתימה טובה לקוראי ואוהבי – תורת אלוקים חיים.

לע"נ הצדיקים אמו"ר רבי יוסף בר עליה. אמו"ר זוהרה בת חנה. חנה בת מרים. עליה בת מרים. חניני בת מרים. רבי יוסף אבינעים. סבי הרה"ח אברהם בר אסתר. זקני המלוב"ן רבי מסעוד אסולין – ע"ה. בתיה בת קנדוב ע"ה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

ספטמבר 2017
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
רשימת הנושאים באתר