ארזי הלבנון -תולדות חייהם ויצירותיהם של חכמי הספרדים

רבי אברהם ב״ר פגחס חרירי

רבי אברהם הוא כנראה בנו של רבי פנחס חרירי. מרבני כורדיסטאן הוא חיבר את הספרים: א]. ״ספר המטעמים״, ב]. ״מאיר עיניים״, ג]. ״טוב לעיניים״, ד]. ״שמחה וששון׳; ה]. ״ספר הדרושים״. קטעים מהם הובאו בספר ״ויבחר משה״ לבנו, רבי משה ב״ר אברהם חרירי מכוי סנג׳ק. ידועים לנו שני פיוטים:

א. ״אשנן מופעלות אלי״ – פיוט למודים הערוך בסדר האלף-בית.

ב. ״אבני אקדח שים שערי״ – סימנו אברהם.

אנציקלופדיה של יהוד כורדיסתאן, עמוד 438

                                  

רבי אברהם ב״ר רפאל כלפון

נולד בטריפולי שבלוב בשנת תצ״ה [1735] למשפחת גבירים, פרנסים ודיינים. לפי עדות עצמו נתמנה בשנת תקל״ה פרנס בטריפולי וכיהן בתפקיד זה עד שנת תקמ״א ומשנת תקנ״ב עד תקנ״ח. נתפרסם בשל פיוטו ״מי כמוכה. לשבת לפני ״פורים בורג׳יל״, החל בכ״ט בטבת, בו תיאר את מאורעות אותם הימים ובקינותיו על מות בנו שנשרף אז חיים [חמוש״ד תופ״ג],

על בקיאוהו בנגלה ובנסתר מעידים חבוריו – חיי אברהם – על טעמי המצוות ו״לקט הקיצור, שו״ת שהיו לנגד עיני החיד״א. רבי אברהם ניחן בחוש היסטורי שדחף אותו להתענין בכתבי יד קדומים ובפנקסים ולחטט בארכיונים של הממשלה, כדי למצות את תכנם לחקר קורות היהודים בטריפוליטניה. ד׳ קזיס מחבר ״תולדות היהודים בטוניס״, כותב שראה שני כתבי יד של רבי אברהם, באחד מהם לקט תקנות קדומות, ובשני, פיוטים, וגם פיוטו של רבי אברהם אבן עזרא – ״אתה ירד״ עם ההוספות של פייטנים מקומיים על הצרות בארצם. נראה שכתב היד של התקנות אבד ולא נמצא לו זכר.

קשרי ידידות אמיצים קיים רבי אברהם עם החיד״א, הם החלו בשנת תקמ״א וער שנת תקס״ד החליפו ביניהם מכתבים, בשנת תקס״ד נסע רבי אברהם לליוורנו ועשה בה למעלה משנה וחצי, התרועע עם החיד״א והתרשם עמוקות מאישיותו והליכותיו.

רבי אברהם היה תלמידו של רבי משה לחמייש. ושל רבי מסעוד חי רקח בעל מעשה רקח שאותו הוא מזכיר בספרו ״לקט הקציר״ כרבו ומורו.

ב״תולדות רבני איטליה״ נאמר עליו ״אור תורתו זרח בעיר טריפולי זה חמשים שנה, היה רודף צדקה וחסד עם כל עובר ושב תלמידי חכמים. באשר העידו עליו הרבנים שלוחי עיה״ק טבריה בהסכמת ספרו החשוב ״חיי אברהם״ הנותן טעם לשבח על הלכות רבות על ארבעת טורים ונדפס בעיר ליוורנו בשנת תקפ״ו״ [כלכותא תר״ד, ליוורנו תרי״ז, שם תרכ״א, ירושלים תשכ״ה]. את ספרו ״חיי אברהם״ כתב כנראה לפני שעלה לארץ ישראל, בספרו הוא חותם ״מקוה רחמי האל יוצרי וגואלי לעלות אל הר קדשי הר ציון ירכתי צפון״.

געגועיו ואהבתו לארץ ישראל גברו עליו ואף שהיה אב בית דין בטריפולי, נוסף על היותו פרנס על הציבור עזב את הגולה בשנת תקס״ו ועלה לארץ ישראל ושם קבע את מקום משכנו.

אלו הם חעוויו:

א]. ״חיי אברהם״ – טעמי המצוות והמנהגים, נדפס בליוורנו תקפ״ו, ונדמ״ח תשנ״ב פעיה״ק ירושלים.

ב]. ״מליצי יושר״ – מליצות ישרים ומשמחי לב בכתב יד.

ג].  ״לקט אברהם״ – שני חלקים, ח״א חידושים על התנ״ך, וח״ב ליקוטים על דרך מדרש תלפיות. בכתב יד.

ד].  ״מפעלות תמים דעים״ – דברים נפלאים בעיניני בריאה ומפעלות אלקים. בכתב יד.

ה].  ״ספר האמונות״ – ליקוט וקיבוץ מעיניני המיתה, גלגול, עיבור, גיהנם וגן עדן, תחיית המתים וביאת משיח, ועוד בכתב יד.

ו]. ״תהלות ה׳״ – פירוש על תהלים, בכתב יד.

ז].״מעשה הצדיקים״ – בכתב יד.

ח].״תוכחת מוסר״ – בכתב יד.

ט]. "סדר הדורות״ – הכולל תולדות לוב ויהודיה, בכתב יד.

י]. ״ללמד לאדם דעת״ – בכתב יד.

רבי אברהם עלה לצפת לאחר שנת תקס״ו ונפטר בה בשבת שובה של שנת תק״פ [1820].

שלוחי ארץ ישראל, תולדות היהודים באפריקה הצפונית, ח״כ, תולדות גדולי איטליה,

כגסת ישראל, פין

 

רבי אברהם ב״ר רפאל רויגו

חד בדרא הגאון המקובל מגדולי חכמי דורו תנא דאורייתא רבי אברהם רויגו זצ״ל נולד בשנת ש״ץ [1630] במודינה שבאיטליה למשפחה אמידה ומכובדת, אף הוא עצמו היה עתיר נכסים וגדול בתורה, היה תלמידו של רבי משה זכות, ראש מקובלי איטליה בדורו. רבי משה משבחו וכותב עליו: ״בעל רוח צהובה להאיר בתורה כרב נהוראי סבא, וליכנס ולצאת בשלום כרבי עקיבא״ [אגרות הומ״ז]. היה חברו של רבי בנימין הכהן, אב״ד ריגיו, הקורא לו: ״גבר עמיתי חסיד וענו״. ביתו במודינא היה פתוח לחכמים, למקובלים ולשליחי ארץ ישראל. זמן מה היתה לו בביתו ישיבה של תלמידי חכמים, ומלבד שהיה מלמדם תורה היה מספק להם כל צרכיהם, על תלמידיו נמנו גם רבי נתן נטע מנהיים ורבי יעקב ווילנא מחבר הספר יאיר נתיב, רבי אברהם ברודא כותב עליו: ״האדם הגדול בענקים, הגאון הגדול תנא דאורייתא מגלה עמיקתא וטמירתא בוצינא קדישא גברא פרישא …אין דור יתום שהוא שרוי בתוכו אשרי העם שלו ככה״. בשנת תנ״ה שלח את תלמידו רבי מרדכי ב״ר יהודה ליב אשכנזי, לתור את הארץ ולהכין לו בית, אך הוא חזר מן הדרך מבלי שהגיע למטרתו, הוא הפקיד סכום כסף אצל רבי שמואל אופנהיימר ״כדי לאכול פירותיהם שנה שנה לשובע על אדמת הקודש״.

ביום כ״ט טבת תס״ב הפליגה מליוורנו החבורה בת עשרים וחמש הנפשות, כולל שתי נשים הרות, אחרי נסיעה מיגעת של חמשה שבועות הגיעו לירושלם ביום ב׳ אדר. רבי אברהם נתקבל בכבוד גדול, אך רבים מהעולים מתו במגיפה שפרצה מיד אחרי בואו, בתוכם גם רבי מרדכי, אשתו ובתו. בירושלם הקים ישיבה בה עסקו עשרה רבנים יומם ולילה בלמוד הנגלה והנסתר. עזר לישיבה רבי ישעיה חתנו של רבי יהודה חסיד.

 על סדרי הלימוד בישיבה כותב רבי מרדכי דלאטש: ״ואלו ישבו במדרש לילות וימים רובם ככולם, ושם מתפללים כל ימי החול בבוקר בתפלת ותיקין ובתפלתם צועקים ובוכים ומתודים בלב נשבר ונדכה עד כי ממש בוקעים רקיעים, ואחר התפלה מיד בקדושה וטהרה בטלית ותפילין על ראשיהם, בחרו ללמוד ספר הזוהר ואחרי זה כתבי האר״י עד שעת האכילה ואחר חצי יום לומדים גמרא ופוסקים ו״ראשית חכמה״ עד שעת מנחה, והיה התחלת הישיבה יום שבו שבת קודש הוא ר״ח אייר התס״ב. י״ר שנזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות בארץ המובחרת הזאת״. אחרי פטירתו של רבי משה בן חביב בשנת תנ״ו מונה רבי אברהם כראשון לציון אך לא ארכו לו הימים כי בגלל המצוקה בארץ יצא בשליחות פעמיים, באחת מהן שהה חמש שנים בדרך עם רבי חיים חזן, בפעם השלישית לא זכה לחזור. הוא נפטר במנטובה במוצאי שבת כ״ט כסלו תע״ד [1714] וספדו עליו ״שהיה מתלמידיו של אברהם אבינו ביתו היה פתוח לרווחה והיה איש חסד להטיב לכל הבריות״. הספידו חברו רבי בנימין כהן בריגיו בעשרה בטבת של אותה שנה, ונדפס ההספד בספרו ״גבול בנימין״ דרוש ג׳. כן הספידו חתנו של רבי בנימין הכהן, רבי ישעיה באסאן, והעיד עליו כי ״נתאחדו בו תורה וגדולה וחסידות וענוה גדולה מכלן״. רבי יוסף שמואל מקראקא כותב עליו: ״אחד היה אברהם בדורותינו שמסר מאודו ונפשו על חכמה זו [הקבלה] ומכל מלמדיו הציל ובזבז אוצרותיו לקנות חכמה זו, מעודו עד היום הזה …ומילא בנגלה כריסו עד שזכה להיות זקן ויושב בישיבה ומשם עלה לחכמה הזאת״.

תלמידו רבי מרדכי ב״ר יהודה ליב אשכנזי, חיבר את ספרו ״אשל אברהם״, פירוש מאמרי זוהר וסוד עשר ספירות ושאר עניני קבלה וסודות, כפי שקיבל מרבו רבי אברהם [שיוודא תס״א]. כן נדפס ״מפתח הזוהר״ שהוא מראה מקומות לענינים שבספר הזוהר בסדר א״ב שהגיע לידו מירושלם [אמסטרדם ת״ע] והגהות על ספר כוונות להאר״י [מובא במחזיק ברכה סימן ח ס״ב].אנציקלופדיה לחכמי א״י, עמוד קלא

רבי אברהם ב״ר שאול אבן דנאן

נולד בסביבות שנת ת״כ [1660]. כיהן בדיינות בפאס עם הרבנים הגאונים רבי יהודה בן עטר, רבי שמואל הצרפתי, היעב״ץ ואחרים. נמצאו חתימותיו על פסק דין, בין השנים התס״ה-התפ״ב. לא ידוע אם חיבר חיבורים כלשהם. ביחס הכתובה שבידי זרעו תואר רבי אברהם אבן דנאן בלשון זו: ״.״אותו צדיק, האשל הגדול אשר ברמה, כל רז לא אניס ליה וכל תעלומה, הרב המובהק סיני ועוקר הרים הדו״מ כמוהר״ר…״. מבין בניו ידוע לנו רבי מנשה. אחיו של רבי אברהם, הוא רבי שמואל מחבר ספר ״דברי הימים של פאס״.

רבי אברהם נפטר בסביבות שנת ת״ץ [1730].

כמבוא לשו״ת ופסקים לר״י בן עטר  חאו״ח

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

אוקטובר 2017
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  
רשימת הנושאים באתר