פיוטים לשבת-תובו ליללאה יא נאס וואעבדוה דימה

פיוטים לשבת

מחוץ להנאות השבת באכילה ושתיה, יש גם הנאות רוחניות המתוארות בשירה ובזמרה. היהודי החי בתוך ה־מללאח שלו הספוג ערכי דת ומסורת, יכל לשיר ולפייט כאוות נפשו וגם לשיר שירי קודש בערבית־יהודית אם הוא לא נמנה בין הלמדנים, כך הוא היה חש הרגשת השבת האמיתית, כאשר כל החנויות בשכונה היהודית נעולות וכל אחד מכונס בתוך ביתו, יושב בשלווה סביב שולחנו יחד עם בני־ביתו, ורק קולות זמר ופיוטים בוקעות מכל עבר בשכונה כמו הפיוט בערבית־יהודית שלפנינו, המתאר בצורה ברורה ונאה את בריאת העולם והמנוחה הבאה אחריה:

״תובו ליללאה יא נאס וואעבדוה דימה,

אל-חאנין אל־ג'אפ׳אר הווא מול ארחמא:

״שובו לצורכם הו בני־אדם, ועבדוהו לעולם, הוא החנון והסלחן, והוא גם הרחמן.

הווא כ׳לק א־דונייא, בסמא דוורהא, אל־ארד עללאק פילהווא, פ׳לוואסט נזזלהא, בגיר סווארי פ׳לכ׳ווא, ביזאהו אוקפיהא, ועזל אלליל מן נהאר, בדדאוו ודלמא:

הוא ברא את העולם והשמים ממעל, והארץ תלה על־בלימה, יסד ארץ על מכוניה, ובמאמרו העמידה, הבדיל בין יום ובין לילה, על־יד האור והאפלה:

וכ׳לק שמש ולקמר ידורו פ׳שמא, א-נזום ידוויוו כי זמאר פ׳י וואקת א דלמא, לבחר בלמוואז יהמר, בהוואל עדימא, תממאכ לחות ירעא, או־ספון פ׳וק אל־מא:

הוא ברא השמש והירח להסתובב ברקיע השמים, הכוכבים יאירו כזוהר הרקיע בלילות החשוכים, הים יהמו גליו במים אדירים, גם שם דגים ורמשים, לאין מספר, וגם אוניות יהלכון על־פני הימים:

וכ׳לק לקות מן תראב, ות׳מר מן סזזאר, עינב דוואלי לשראב, לקלוב יזההר טיור ילג׳יוו כי־רבאב פ׳י טלוע א־נאהאר, בחסס מליח ולדיד ושאווט עדימא:

הוא המוציא לחם מן הארץ, ופירות בשפע מן האילנות, ויין ישמח לבב האנושות, ועופות השמים יקננו בחוצות, בצהרי־יום ולא בלילות, בשירה ירננו, בקול נעים ובתעצומות:

וכ׳לק לוחוס פ׳לג׳יוב, בטפ׳אר כיף לחדיד, ולבהאיים לרכוב, יקררבו לבעיד, ווידאן ת׳זרי פ׳טעוב ומאהום אל־דיד, ישקיוו אל־ארד וטזור בסוואקי מכ׳דומא:

הוא ברא חיות יער השואגים לטרף, בעלי צפרניים חדות כחרב, הבהמות לרוכבים יקרבו את המרחקים, ונהרות לשטף מים רבים, ומימיהם טעימים ומתוקים, להשקות בהם אדמות ואילנות באמצעות תעלות בנויות:

אטטחאב יככב אל־מאטר, פ׳זבאל ולוטא, ינבת׳רביע לעטאר, ועסוב מרהטא, סהווא פ׳יהום אנדר וזראבי מבסוטא, רהוט עלא כול לוואן, וריחא מנסומא:

השמים מתכסים בעבים ומורידים מטר על ההרים והעמקים, המצמיח חציר ועשבים ריחניים ממינים שונים, משמחי לב רואיהם ודומים לכרי דשא, טלאי צבעים וריחות משובחים:

אל־ג׳נים תרעא פ׳לוטייאן, וזבאל ולפ׳דא, סופהום תכסי לערייאן, וחליבהום לזזבדא, א־לחמהום לדיד מזייאן, לסחאח וללמרדא, אל-בגר אל־לחרת וסמין, מא אילהום קימא:

הצאן תרעה בעמקים, בהרים ובשדות משובחים, צמרם ילביש ערומים, חלבם יתן חמאה ושומנים, בשרם טוב ורך לחולים ולבריאים, הפרים לחקלאות, והשמנים אין גבול לערכם בכל הזמנים:

לרבבי די כילקנא, עלליוו עיניכוס, לעאטי בלא מננא, למכללף ברזקכום, הווא יזמע אסמאלנא, מן האד לגלות יפ׳ככום, יבני מדינת א־סלאם, למקדשא לעדימא במהרה:

שאו עיניכם למרום, שברא אתכם, ונותן לכם וללא חשבון מפרנסכם, הוא יקבץ את נידחינו, ומן הגלות הזאת יגאלנו, ויבנה את ירושלים עיר קודשנו, במהרה בימינו:

תרגום השיר לעברית ע״י מחבר הספר-רפאל בן שמחון

מחבר שיר זה חרז אותו בערבית־יהודית במתכונת מזמור התהלים קד

להלן הפיוט מפי רבי חיים לוק

קישור לפרק קד – http://www.mechon-mamre.org/i/t/t26a4.htm

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
אוגוסט 2015
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  
רשימת הנושאים באתר