ארכיון יומי: 14 בדצמבר 2017


ליקוטים לפרשת מקץ מאת יצחק פריאנטה

בס"ד

    ליקוטים לפרשת מקץ מאת יצחק פריאנטה

 ויהי מקץ שנתים ימים ופרעו חולם וחנה עומד על היאור [/מא/א] אומר אהבת חיים ויהי מקץ שנתיים ימים. כיון שפרשה זו המשך ימי חנוכה, וחכמינו ז"ל הביאו במילת [שנתיים]שמואל נר תדליק ימין מזוזה .ועוד המדרש אומר ויהי מקץ שנתיים הינו קץ שם לחושך, רצה לומר חושך הגלות תלוי בזכות הדלקת נרות חנוכה, כמו שרמזו שמואל נר תדליק כוונתם הקדושה בזה בכול המקומות החשוכים שהם בחינת שמואל חייבים אנו להדליק שם נר ולהאיר שם את אור הקדושה מעט מן האור של הקדושה ידחה הרבה חושך הגלות, ועל ידי כך נזכה לימין מזוזה, כלומר על ידי הארה זו נזכה שהקב"ה הינו על ידי המזוזה יעמוד לימיננו בדברי המלך נעים זמירות ישראל, כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו כל זה בא לרמוז לנו לבל נתייאש חלילה, אלא נדע בברור שכול הגלות הוא כמו חלום חולף, וסוף הכבוד לבוא . לכן לאות הרמז השקוף הזה, יעקב בחיר האבות קיבל על עצמו צער השכינה, ואחריות תיקון העולם במלכות שדי, הוא תיקן לנו תפילת ערבית להאיר לנו באור של תקוה ונחמה בחשכת הגלות. אשר זמן תפילת ערבית הוא דווקא בלילה ממש שעת הדין ותקפו. כלומר אז דווקא אז עלינו לזכור את הקשר האמיץ והחזק אשר נתקשר עמנו אל העולם בברית אבות והוא עתיד לגאלנו גאולת עולם כאשר מזכירים זאת באמת ואמונהאחר קריאת שמע של ערבית בפסוק והוא רחום רמוז ארבע כיתות מלאכי חבלה שהם עוון/ משחית/ אף/ חמה .דהיינו והוא רחום יכפר עוון כלפי כת שנקרא [עוון] ולא ישחית נגד כת משחיתים שנקרא [משחית] והרבה להשיב אפו, ולא יעיר כל חמתו נגד כתות מלאכי חבלה [אף וחמה] ארבע כיתות אלו מתעוררות בכל לילה עם רדת החשכה והם הם שמקיפים אותנו בחשכת הגלות. אבל כשישראל נכנסים באותה שעה לבתי כנסיות ובתי מדרשות לעסוק בתורה ובתפילה ובפרט בקריאת שמע אזי מכניעים אותם ושמורים מהם.

ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חלם אומר ילקוט שמעון בתחילת הפרשה: כתוב ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חלם והנה עומד על היאור ושוב כתוב בהמשך הפרשה חלם, חסר [ו]ולבסוף כתוב וייקץ פרעה והנה חלום עם [ו] , כתיב ואחר כך מלא, למה? ונראה ליישב על פי המדרש שאומר, פרעה היה חולם את חלומו זה כבר שנתיים ימים והיה משתכח ממנו כי יוסף בטח בשר המשקים שאמר וזכרתני והזכרתני [על כל מילה ישב שנה סה"כ שנתיים נוספים]אל פרעה נשאר יוסף עוד שנתיים בבית הסוהר וכעבור שנתיים ימים נזכר בחלום, ולכן בתחילה כתוב ופרעה חלם מזמן את החלום וכעת שזוכר את החלום נאמר והנה חלום עם [ו], ואין  דבר שלא רמוז בתורה. בראש השנה יוסף יצא מבית הסוהר, ויגלח ויחליף שמלותיו, מפני כבוד מלכות היה צריך להתרחץ ולגלח, וגם כן בראש השנה גוזרים על האדם מה יהיה גורלו בעולם.

ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלוהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך [מא/לט]אומר ילקוט שמעון השאלה מדוע פרעה קיבל את פתרון יוסף, ולא קיבל את פתרון של החרטומים, אלא כאן יש דיוק בלשון, פרעה פתח בסיפור חלומו והוא אומר ליוסף בחלומי, הנני עומד על שפת היאור, אמר לו יוסף לא עמדת בחלום על שפת היאור, אלא על היאור על המים עמדת, וזה שכתוב אחרי שהודיע אלוקים אותך את כל זאת, כלומר אתה עמדת אחרי בחלום וראייתה הכול, אין נבון וחכם כמוך, ולכן התקבל פתרונו של יוסף יותר לנכון מאשר החרטומים שרי פרעה הייתה להם קנאה, איך אפשר עבד כי ימלוך עבד שנמכר בעשרים כסף, ימלוך עלינו וגם אינו יודיע שבעים לשון, רק לשון הקודש אומר המדרש, הושיבו אותו לבור ובא מלאך גבריאל והיה מלמדו 70 לשון, ולא היה קולט מהר, מה עשה המלאך? הוסיף לו אות [ה] משם השם וקרא לו יהוסף , ותפס וידע כל 70 לשון שמלך צריך לדעת וזהו שכתוב  עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים, שפת לא ידעתי אשמע, פרעה עמד על היאור ולא על שפת היאור

והנה מן היאור עולות שבע פרות בריאות בשר ויפות תואר ותרעינה באחו [מא/יח] אומר ילקוט שמעון היאור זה התורה שנקראת מים, שבע פרות דהיינו שבע מצות דרבנן שאמרנו לעיל שבחר הקב"ה בשביעי שיהיה קודש שאמר הכתוב ונח ביום השביעי, והשנה השביעית היא שמיטה קודש, ושבע ברכות של נישואין לחתן וכלה, ושבע ברכות לק"ש שחרית וערבית, שבעה רקיעים ,שבעה כוכבי לכת, שבע מצוות דרבנן [עירובין/נטילה/ברכת הנהנים/נר שבת/קריאת מגילה/נר חנוכה/קריאת הלל] שבע מצוות בני נח, שבע שמות של יצר הרע, שבעה שמות הקודש שאינם נמחקים, שבעה רועים [אדם/שת/ מתושלח/דוד/אברהם/יצחק/יעקב, בשבת מתפללים במקום 18 ברכות שבע ברכות, שבע ספירות, שבעשבתות של ספירת העומר, שבע נרות של המנורה בביהמ"ק  שבע נביאות [שרה/מרים/דבורה/אביגיל/חולדה/ואסתר, שבעה דברים נבראו קודם בריאת העולם[תורה/תשובה/גן עדן/גיהינום/כיסא הכבוד/ביהמ"ק/שמו של משיח] שבע פעמים סובבים המזבח, שבע הקפות, שבע ימי אבלות, בסוכה יושבים שבעה ימים, ליל פסח קודם אכילת מצה מברכים שבעברכות, בתפילת נעילה אומרים שבע פעמים  השם הוא האלוהים, שבע פעמים אומרים הפסוק קראתי בכל לב, אישה יושבת שבעה ימי נקיים, וסופרת לה שבעה ימי טהרה, שבעפעמים הקיפו את יריחו, שבע שופרות, שבע כוהנים, שבעה ימים, העלו בלק ובלעם שבע פרים, שבע אלים, שבע מזבחות, שבע שמות יש לעני [רש/עני/דל/הלך/מסכן/אביון/דך] שבעשמות היו לשלמה [ידידיה/אגור/בן יקא/איתיאל/למואל/קהלת] שבעה כורתי ברית[ אברהם/יצחק/יעקב/משה/אהרון/יוסף/דוד/] ויהודה שהוא מלך ישראל הוא שביעי כיצד אברהם/יצחק/יעקב/ראובן/שמעון/לוי/יהודה] שבע שמות היו ליתרו אחר שנגייר ,שבע כריכות בתפילין, שבע פעמים הזכיר באר בעניין יעקב שלקח רחל, שבעה מיני זהב יש בעולם[זהב/פרויס זהב/ירקרק זהב/אופיר זהב/מופז זהב/סגור זהב/זהב תרשיש, שבע אורות יש בעולם[אור תורה/אור גיהינום/אור גן עדן/אור תשובה/אור כיסא הכבוד/אור ביהמ"ק, אורו של משיח] שבעה קולות אמר דוד במזמור [כט] כנגד שבעה ימי בראשית, שבעה נקבים בבית רחם האישה , שבע ייפול צדיק וקם,  דא יוסף הצדיק שפתר חלומות וקם. פרותאותיות פותר יעלה למלכות בשביל חלום, מפני שאחיו שנאו אותו על החלום, הקב"ה מדד לו מדה כנגד מדה, וזה שכתוב והנה מן היאור עולות שבע פרות.

 וירכב אותו במרכבה המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אותו על כל ארץ מצרים [מא/מג]אומר ילקוט שמעון הכיצד קראו לו אברך? כידוע כי תלמיד חכם הלומד בישיבה אותו מכנים בשם [אברך]. אם כן מה הייתה הסיבה למצריים לקרוא ליוסף בכינוי כזה? התשובה היא: ראשית יוסף היה תלמיד חכם, גם מבחינה זאת מגיע לו כינוי כזה .שנית אם נסתמך לפי ההסבר של המלה אברך פירושה: [כרעו ברך לפניו] . אך כיצד לכרוע ברך לאיש בלתי ידוע? כי אכן יוסף כך היה בעיני תושבי מצרים ממש אלמוני ובלתי מפורסם ומוכר. אלא ההנחה היא מאחר והמלך פרעה מינהו לשליט, קרוב לוודאי שיש בו תכונות טובות ועליונות לכן קראו לפניו בשם כזה. אם נתרגם את המילה אברך לשפת ראשי תיבות נמצא את משמעות הדבר: דהיינו [אברך] אביר בחוכמה רך בשנים כלומר על אף שיוסף היה עברי, היה אביר בחוכמה ורך בשנים, כי בן שלושים שנה היה כאשר היה לפני פרעה בעת שהשליטו על ארצו. כמו שנאמר ויוסף בן שלושים שנה בעומדו לפני פרעה מלך מצרים. בכך הקב"ה הגשים את חלומו של יוסף להיות מלך ומושל לפני אחיו אשר שנאוהו בשל כך ושמרו לו טינה, ובפרט נעת שהיה מתאר לפניהם את חלומו באומרו אליהם לראשונה

ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח וייתן לו את אסנת בת פוטי פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על ארץ מצרים [מא/מה] אומר ילקוט מעם לועז ואמרו רבותינו שאסנת זו הייתה בת דינה שנתעברה משכם בן חמור. ושלחה יעקב מביתו, כי השבטים ביקשו להורגה, ושם אותה תחת עץ הסנה, ולכן נקראה אסנת. וכתב על טס של זהב בלשון הקודש ותלה אותו בצווארה  לומר: כל מי שישיא אותה יהיה בטוח שזרעו יהיה מיעקב. ומלאך גבריאל הביאה למצרים לבית פוטיפרע, וכשהומלך יוסף היו מסובבים אותו בכל העיר אז נצבו כל המצריות  כדי לראות ביופיו, וכל אחת הייתה זורקת לו מתנה כפי יכולתה . ואסנת זו מאחר שלא היה בידה מה לתת לו זרקה לו הטס הזה שהחזיקה כקמיע, ונטלו יוסף וקרא בו וראה שהיא מזרע יעקב לכן נשא אותה לאישה וכך התנהג מהשמיים , כי הכול נפרע מדה כנגד מדה ,וכבר ביארנו בפרשת וישלח שיעקב החביא את דינה בתוך תיבה כדי שלא יראה אותה עשו, ומצד אחד נענש שיעקב על כך שיתכן שדינה הייתה מחזירה את עשו בתשובה, ולכן נתפסה דינה על ידי שכם, מכול מקום מאחר שכונת יעקב הייתה לשם שמים זרע של דינה לא יצא לתרבות רעה, ומן השמים התנהג כך יוסף לקחה לאישה. וזה שאומר הכתוב שאסנת הייתה בת פוטיפרע ואף על פי שלא היה אביה, אבל מאחר שנתגדלה בתוך ביתו נחשבת כבתו

ויבואו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה [מב/ו] אומר הזוהר הנגלה אמר רבי ייסא: בוא וראה שכאשר הקבר"ה חפץ באדם, מנשא אותו על כל בני העולם ועושה אותו ראש הכול, לכול שונאיו נכנעים תחתיו . דוד המלך שנאו אותו אחיו והרחיקוהו מהם , והקבר"ה  נשאו על כל בני העולם, וכולם היו כורעים ומשתחווים לפניו , וכן יוסף שהרחיקוהו אחיו, ואר כך כולם כרעו והשתחוו לפניו . זהו שאמר הכתוב ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה.

וייקח מאיתם את שמעון ויאסור אותו לעיניהם [מב/כד] אומר הזוהר הנגלה כדי שלא ילחם כנגדו ביחד עם לוי. לפי שכשמתחברים יחד שמעון ולוי , הם יכולים לריב ולהילחם  . אמר רבי שמעון: וכי מה ראה יוסף להשאיר דווקא את שמעון אצלו יותר מאחיו: אלא אמר יוסף: בכול מקום שמעון הוא המתחיל בדין. כי בזמן שהלכתי מאבי אל אחי, פתח שמעון תחילה בדין, כמו שכתוב ויאמר איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא. וכן בשכם וייקחו שני בני יעקב שמעון ולוי. ולכן טוב לקחת אותו מהם כדי שלא יעורר קטטה בכל השבטים.

 והבוקר אור והאנשים שולחו המה וחמוריהם [מד/ג] אומר הזוהר הנגלה אומר רבי אלעזר: יש לעיין בזה. שהרי אם הם היו הולכים ונשלחו משם, בשביל מה נכתב בתורה המה וחמוריהם?  אלא לפי שכתוב ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו, לפיכך כתוב והאנשים שלחו המה וחמוריהם, לומר לך, שלא נשארו המה וחמוריהם כמו שאמרו. אמר רבי שמעון: בוא וראה, בשעה שנכנס הלילה ופורש כנפיו על העולם, הרבה בעלי דינים למיניהם: מהם קדושים ומהם חיצונים מתעוררים ושולטים על העולם. כיוון שמאיר הבוקר, כולם מסתלקים ואינם שולטים, וכל אחד ואחד חוזר ונכנס למקומו, זהו שכתוב הבוקר אור- והאנשים שולחו, אלו בעלי הדין הקדושים ששלטו בלילה: המה וחמוריהם רומז על הבאים מצד הטומאה ואינם קדושים. והקבר"ה עשה יום ולילה, כדי להנהיג את כל אחד ואחד לצדו כראוי לו. אשרי חלקם של ישראל, בעולם הזה ובעולם הבא רבי חיה פתח ואמר: וזרחה לכם יראה שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה: בוא וראה עתיד הקבר"ה להאיר לישראל את אותו אור השמש   גנזו הקבר"ה מיום שנברה העולם מפני רשעי העולם, ובאותו השמש יתרפאו כולם. כי בזמן שיקומו ישראל מעפר, כמה חיגרים וכמה סומים יהיו בהם . ואז יאיר להם הקבר"ה את אותו השמש בו, כמו שכתוב ומרפא בכנפה , ואז יאיר אותו השמש מסוף העולם ועד סופו , ולישראל הוא יהיה רפואה, והעמים עובדי כוכבים ומזלות ישרפו בו. אבל ישראל , מה כתוב אז יבקע כשחר אורך, וארוכתך מהרה תצמח, והלך לפניך צדקך , כבוד השם יאספך ברוך השם לעולם אמן ואמן

.ויאמר חלילה  לי מעשות זאת האיש אשר נמצא הגביע בידו יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום אל אביכם[מד/יז]אומר רבינו בחיי ועל דרך הקבלה מה שנחתמה  פרשה זאת בפסוק עלו לשלום אל אביכם זה רמז ל10 הרוגי מלכות אשר עלו לשלום אל אביהם שבשמים אחר שנתלבנו ונצרפו מחטאו של יוסף. וכבר ידעת כי כתונת הפסים היה תחילת הסיבות וראשית גלגול הדברים ונחשב להם לאכזריות גדול מה שטבלו הכתונת בדם השעיר ואמרו לאביהם זאת מצאנו, לפיכך היה העונש בהם בגופם שהתחיל השעבוד בהם אחרי מות יוסף מיד, ואחר זמן בהרוגי מלכות שנדונו בגופותם , כי הגוף כתונת לנפש, ועל כן תמצא בפרשה זו [יוד] פעמים האנשים לרמוז על 10 הרוגי מלכות. והיה לו לומר אחי יוסף או בני יעקב, ואלו הם וייקחו האנשים את המנחה הזאת, הבא את האנשים, כי איתי יאכלו האנשים, ויבא האיש את האנשים, וייראו האנשים, ויבא האיש את האנשים, וייתמרוהאנשים, אמתחות האנשיםוהאנשים שלחו, אחרי האנשים , הרי 10 פעמים אנשים . ואלו הם 10 הרוגי מלכות. רבן שמעון בן גמליאל/ רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול/רבי עקיבא בן יוסף/ רבי יהודה בן בבא/ רבי חנינא בן תרדיון/רבי ישבב הסופר/ רבי אלעזר בן דמא/ רבי חנינא בן חכינאי / רבי חוצפית המתורגמן/ רבי אליעזר בן שמוע/ עליהם אמר דוד עליו השלום [תהילים ט] כי דורש דמים אותם זכר לא שכח צעקת עינוים, ויש לך לדעת שלא היו בזמן אחד ולא נדונו כולם ביחד.

בפרשת מקץ יש רמז לחנוכה ומצאתי בספר המסתורין במועדים של מתתיהו גלזרסון אומר חן, שראשית תיבותיו[ח] 8 נרות , מרמז על האור העליון, הקשור בחן, חן חן הוא סיום הפטרת שבת חנוכה [חן חן לה] לאחר תיאור המנורה שהתגלה לנביא, זכריה, כפי שמופיע בתחילת פרק ד בזכריה ויאמר ראיתי והנה מנורת זהב וגולה על ראשה. כפילות [חן]שווה בגימטרייה]8+50=58 פעמיים [חן]58+58 שווה 116  כערך שם החודש שבו חל חנוכה, [כסלו ]20+60+30+6=116 שהוא כס-לו [36] אורות ו כסל-ו 6 מסתתר וגנוז, חן חן [116] חן – חן שווה בגימטרייה קטנה13-13 יחדיו שווים כשם השם [26] כערך מספר הקטן של חנוכה [8+5+6+2+5=26] בחנוכה מתגלה כפל ,חן, המתגלה בקדושה שם השם-26, המתגלה בחנוכה. כפל זה של 13, מתגלה משתי הברכות המיוחדות, לכל ימי החנוכה, להדליק נר של חנוכה הכולל 13 תיבות, וכן הברכה השנייה, שעשה נסים לאבותינוהכולל גם  13 תיבות, יחדיו 26 תיבות, חן הנרות וחן נסי המלחמה, מתבטא בשתי הברכות של החנוכה ,חן 8-50 מרמז על חן שהוא ביטוי של ח-חיים של נשמה המגלים ב – 50 שערי בינה שהתגלו בחנוכה 50 קשור לחנוכה, 50 מילים במזמור הנרות הללו אנו מדליקים 

 

                                    י צ ח ק     פ ר י א נ ט ה

אתלאזיאה או שבעת אלחטיפיאת  (שלגיה ושבעת הגמדים) מאת  הנס (עייש)אנדרסן

אני כאן לפניכם גולשים יקרים, מאוצרו הטוב של ידיד ותיק ויקר ששולט ברזי השפה הערבית יהודית…
כשרוני להפליא, אליו התוודעתי שמפגש של האתר "קוסקוס" המיתולוגי, החלוץ שהלך לפני המחנה בהפצת מורשת יהדות מרוקו על כל גווניה…אין אפשרות לקחת ממנו את הבכורה, וכפי שאנו אומרים בשפתנו הנהדרת אנו…." אלבראכה לולייא, עבאהא יעקב " – הברכה הראשונה לקחה יעקב. 
להלן הסיפור 

אתלאזיאה או שבעת אלחטיפיאת  (שלגיה ושבעת הגמדים) מאת 

הנס (עייש)אנדרסן
אני מביא את הדברים ככתבם וכלשונם, תהנו מהכתיבה של דוד עייאש, לשם שינוי, בבקשה בלי הערות על הכתיבה…
הסיפור כפי שכתבו ידיד היקר, ארוך מאוד ולכן אביא אותו בחלקים, כמנהגי בפוסטים ארוכים….
חג אורים שמח. לכל עם ישראל באשר הוא…..

אתלאזיאה או שבעת אלחטיפיאת  (שלגיה ושבעת הגמדים)

 

קאן אומקאן פי דאק זמאן אזאמאן, פלאוקט דסחאראת, קסר פל בלאד , עיישין פיה סלטאן מעא מראתו.

היו בזמנים ההם בימי המכשפות ארמון בעיר בו חי מלך ואשתו.

דיק אסלטאנא קיאס אל כיר קיאס אסעד, מתא איתואלדס.

המלכה שלא תדעו צער (הכוונה) הייתה עקרה.

אל מג'בונא איטלב בליל אונהאר חתא אואחד אנהאר חבלית. מנורא תשע סהור כלקית בניתא , זין או

המסכנב מתפללת ביום ובלילה עד שנכנסה להריון, אחרי 9 חודשים נולדה ילדה ,יופי

דראפא, לחמהא בייד בייד או שערהא כחל, פחאל אל פאכר, עלא דיק אל ביודא סמתהא "תלזיאה"

וחן ,עורה לבל צח ושערה שחור כמו פחם., בגלל הלובן קראה לה שלגיה.

אסלטאנא מרדית כתיר מא תשמעו חס, ומתית כיף תאן קולו "באתית מא סבחת".

המלכה חלתה מאוד שלא תשמעו מכאוב, ומתה, כמו שאומרים ישנה לא קמה.

 

מנורא לחזין אסלטאן תאף עלא מרא די יתגבל אואיתקבר תלזיאה פחאל בנתהא, ג'יר אסחארה אל

אחרי האבל המלך חיפש אישה שתשמור ותגדל את שלגיה כמו ילדתה ,רק המכשפה

אואערה קביחה פחאל אלפעא.,סמעיתו ,אוהיאה תרזע רסהא מרא מזייאנא די זינהא קליל.

המסוכנת הרעה כמו נחש ,שמעה עשתה עצמה אישה טובה שיופייה נדיר.

אסלטאן אלמדיוב, די מא עקס , זואז מעהא אוזאבהא אל קסר. .

המלך הדפוק שלא שם לב . התחתן איתה והביא אותה לארמון.

דיק אל מרא אסחארא, קנית ענדהא מראייאה דסחור,  בעד לוקאת., איתסואל אלמראייאה,

האישה המכשפה הייתה מראה של קסמים, מדי פעם תשאל אותה.

 

מראיאה מראייתי.                                     מראה מראתי

קולי באס מא סופתי.                                  תגידי לא לא ראית

בנט אומרא או קולתי                                  ילדה או אישה ואמרת

זינהא כיר מזינתי.                                     שיופייה יותר משלי

 

אל מראיאה יתוף פל עלאם אויאיתקול אל סחארא.

המראה תחפש בעולם ותאמר למכשפה.

 

 סלטאנא יא לאלא.                                 גבירתי המלכה

פזמיע אל בלאד קאמלא.                          בכל המדינה

מקאין פחלק מרא ג'זאלא.                       אן אישה יפה כמוך

ג'ירק יה זינט אל כלילא.                        רק אותך כלילת היופי.

 

הקדאק עיישה ופרחנא איתפסס מעא ראסהא  , מא יתגבל לא דיק אל בנט אולא חד ג'יר מנהא.

ככה חייה ומאושרת ,מתפנקת לעצמה, לא תשמור על הילדה ולא אחר חוץ מלדאוג לעצמה.

דאזו אל אייאמאת אולעמאת  כל מרא די איתסואל אל מראייאה  איתקולה באס היאה אלמכיירא.

עברו ימים ושנים כל פעם תשאל המראה שתגיד לה שהיא הכי יפה.

אטלג'יאה אוסלט אל סתעש אל עאם, מלי אלמכפסא דסחארא סוולית אל מראייאה.

שלגיה הגיעה לגיל 16 כשהפרצופה של המכשפה שאלה המראה.

 

מראיאה מראייתי (אוזיד עליק)                           מראה מראתי (וכ"ו)

 

אל מראייאה די מאיתעאף איתגדב איתואזב.       המראה שלא יודעת לשקר ענתה   

 

סללטאנא יא לאלא                                         גבירתי המלכה

פזמיע אל בלאד קאמלא.                                 בכל המדינה

מקאיין פחלק מרא ג'זלא.                                 אין כמוך יפה

ג'יר טלג'יאה  די מכמלא.                                 חוץ משלגיה המושלמת.

 

האדק אלמזג'ובא סמעית, אוזהא יחמר. עיניהא איתברקו, יתלעו מעהא זנון או בדאת יתסייאח.

הדפוקה שמעה, הסמיקה עינהה הבריקו מעצבים , עלו עליה השדים והתחילה לצרוח.

 

פדאק אנהאר קאלת אל עבד דילהא סיר עבי דיק אל בנט אל ג'אבא ,קטלהא או זיבלי לחואייז בדמהא.

באותו יום ציוותה על העבד שלה לקחת הילדה ליער ולרצוח אותה ושיביא לה בגדים מוכתמים בדם.

 

דאק אל עבד בכלעא עבא תלג'יאה אל ג'אבא ,די עזיזה עלא כול אואחד, קאלהא , סוף דאך אתכאן  בעיד

העבד לקח שלגיה ליער ,שייתה מאוד יקרה על כל אחד , אמר לה עשן יוצא מערובה לכי לכיוון.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

דצמבר 2017
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר