להתהלך באור החיים – ספר שמות – פרשת וארא.   מאת: הרב משה אסולין שמיר

להתהלך באור החיים – ספר שמות – פרשת וארא.  

מאת: הרב משה אסולין שמיר.

להתענג באור החיים – לערב שבת קודש.                                

"וידבר אלוקים אל משה, ויאמר אליו: אני יהו-ה".

"וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב ב א-ל  ש-די" (שמות ו' ב-ג).

"וידבר אלוקים אל משה:  אהי – ה אשר אהי – ה" (שמות ג' יד').

 

דרכה של גאולת עם ישראל ממצרים וגאולתנו אנו,

ע"פ שמות ה': אלוקים, הוי-ה, אל שד-י, אהי-ה.

 

          "אשגבהו – כי ידע שמי. יקראני ואענהו" (תהלים צא, יד – ט"ו).

המבין בשמות ה' – "יבין וישכיל סוד אחדותו ברוך הוא, וסוד השגחתו".

 (השל"ה הק'. "שני לוחות הברית". בעשרה מאמרות. מאמר ראשון).

   בשני הפס' הראשונים בפרשת וארא, הקב"ה מתגלה למשה רבנו מתוך שמותיו, ע"פ הסדר הבא: "וידבר אלוקים, אל משה ויאמר אליו אני יהו-הוארא אל אברהם… בא-ל שדי…". בפרשה  הקודמת 'שמות', הקב"ה התגלה למשה בשם "אהיה", וכן "אהיה אשר אהיה".

 "וארא"שמה של פרשתנו, משקף את האורות והמראות האלוקיים, דרכם מתגלה הקב"ה בעולמו, ע"פ שמותיו הקדושים הנ"ל.

השל"ה הק' מסביר לנו את חשיבות ידיעת שמותיו של הקב"ה. על הפסוק "…אשגבהו כי ידע שמי. יקראני ואענהו, עמו אנוכי בצרה, אחלצהו ואכבדהו" (תהילים צא' י"ד-ט"ו') אומר רבנו: "הוא סוד לימוד חכמת הקבלה המחכימה פתי כי אז יבין וישכיל סוד אחדותו ברוך הוא, וסוד השגחתו" (של"ה. בעשרה מאמרות, מאמר ראשון).

כלומר, הרוצה שהקב"ה "ישגב" אותו ויקיים בו את המשך הפסוק הנ"ל "יקראני ואענהו… ", מן הראוי שידע את מהות שמותיו של הקב"ה. להלן, ננסה לפרט במקצת את מהות השמות, ברבדים היותר גלויים.

  רבנו "אור החיים" הק' מסביר את המהלך:

בתחילת הפרשה, הקב"ה מדבר עם משה רבנו בשם "אלוקים" המסמל את מידת הדין, היות ובפרשה הקודמת משה טען כלפי שמיא: "למה הרעתה לעם הזה… ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך – הרע לעם הזה, והצל לא הצלת" (שמות ה, כב – כג). " וכלשון קודשו: אכן, להיות שדיבר משה לפני ה' אל נורא ואיום, דברים שאינם מהמוסר, ובפרט לפני מלך גדול… לזה הראהו ה' פנים של מורא שהם בבחינת הדין הרשומים בשם אלוקים".

הקב"ה עונה לו: "אני יהו-ה" = ומידתי מידת החסד והרחמים, וטוב אני לכל.

 הנביא ירמיה אומר: "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" (איכה ג, לח). וכן "תייסרך רעתך" (ירמיה ב, יט). כלומר, הרע הניתן לאדם, הוא פועל יוצא ממעשיו הרעים. לעומת זאת מעשי ה' – הם חסד ורחמים. לכן, ה' הסביר למשה שהעיכוב בגאולה ממצרים, נובע מכך שהזקנים שבאו עם משה ואהרון לפרעה, נשמטו מפחד שנבע ממיעוט אמונה, ולכן הקפיד עליהם הקב"ה.

  בהמשך אומר רבנו: "עוד ירצה על זה הדרך 'וידבר אלוקים אל משה – ישב עליו בדין". הכתוב משתמש בשם "אלוקים" שהוא מידת הדין, וגם בביטוי "וידבר" שהוא לשון קשה. כלומר, דיבר אתו קשות.

 בהמשך הפס', אומר ה' למשה: "אני יהו-ה" – מידת הרחמים.

רבנו אוה"ח הק' מסביר מדוע ה' מחל למשה: "וידוע הוא כי משה עניו מאוד ומעביר על מידותיו יותר מכל הנבראים – לזה נהג ה' עמו במידה זו ונשא את עוונו, שהיה ראוי לבוא עמו במשפט עליו, והוא אומרו 'אני ה", ורמז למידת 'נושא עוון – ואין כאן משפט אליו" (שמות ו' ב).

ע"פ ההסבר הנ"ל, רבנו מסביר בהמשך את סוד הביטוי "ה' הוא האלוקים" אצל אליהו הנביא בהר הכרמל (מלכים א, יח לט). ההנהגה האלוקית פועלת ע"פ מידת הדין, וגם ע"פ מידת הרחמים. כל זאת, בהתאם לנסיבות כמו במקרה הנ"ל אצל משה, וכן כאשר נגזר הדין על הרשע, ושב בתשובה, הקב"ה נוהג בו במידת הרחמים.

רבנו מסביר שאותו עיקרון, תואם את החלק הראשון בפס' הראשון בקריאת שמע: "שמע ישראל, ה' אלוקינו…". ה' – חסד ורחמים. אלוקינו – מידת הדין. תלוי במעשי האדם.

"וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב ב- אל  ש-די" (שמות ו, ג).

"וארא" –  כל אחד מהאבות זכה להארה אלוקית,

לכן נאמר "אל"- לכל אחד מג' האבות,

 כמו "אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב".

"וארא אל אברהם" – סופי תיבות א-ל-ם.

שעשו עצמם אילמים, ולא הרהרו אחרי מדותי" (בעל הטורים שמות ו, ג)

 רבנו אוה"ח הק' מסביר מדוע התורה מציינת את האבות 'בפרטות' – "אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב", ולא נאמר: "אל אברהם, יצחק ויעקב", או "וארא אל האבות" כדברי רש"י.

רבנו אומר, שרצה הקב"ה לרמוז לנו "שכל אחד {מהאבות} יש בו בחינה מעולה".

אברהם – "שנתעלה לצד שהוא אשר הכיר את בוראו תחילה – מבלי שיקדים אליו דבר ממנו יתברך".

יצחק – "שפשט את צווארו על גבי המזבח".

יעקב – "שהיה שלם שלא יצאה ממנו טיפה מאוסה כישמעאל ועשיו… ולזה הפסיק ביניהם… וזה יגיד שבח כל אחד בפני עצמו, {והתגלה להם} 'באל שדי' – היא חיבת גילוי שכינה. ואומרו "ושמי ה' לא נודעתי להם" – פירוש, עדיין לא הודעתי מידת רחמי להם. שכל ההבטחות שהבטחתים עדיין לא הבאתי עליהם, ואני חפץ להודיע להם מידת רחמי, כי להם יאותו. ונתכוון ה' בזה להודיע – גודל חיבתם בעיניו", כדברי קודשו.

כלומר, הקב"ה לא התגלה לאבות בסוד שילוב שני השמות הנ"ל – אלוקים והוי-ה, אלא ב"א-ל שדי".

גם בתפילת שמונה עשרה בברכת אבות, אנו מציינים את כל אחד מהאבות בנפרד: "אלה-י אברהם, אלה-י יצחק ואלה-י יעקב", כדי להראות שכל אחד מהאבות נבחר בזכות עצמו.

המשפט "אלה-י אברהם, אלה-י יצחק ואלה-י יעקב" – כולל כ"ו אותיות כנגד הוי-ה, לכן אומרים 'אלוקי יעקב' ולא 'אלוקי ישראל', בבחינת הכתוב בישעיה: "למה תאמר יעקב ותדבר ישראל – נסתרה דרכי מה'" (ישעיה מ, כז). אם היינו אומרים 'ישראל', היה יוצא לנו כ"ז אותיות במקום כו' = הוי-ה, ו"דרכי מה'" הייתה נסתרת חלילה.

"וארא אל אברהם , אל יצחק, ואל יעקב – בא-ל שדי" (שמות ו, ג). השימוש במילה "וארא" כלפי האבות, מבטא הארא אלוקית, בניגוד לשימוש בביטוי "וידבר אל משה, ויאמר אליו".

הקב"ה אומר למשה רבנו, שהוא מתגעגע לאבות הקדושים שהבטיח להם הבטחות לעתיד כדברי הרמב"ן האומר: "כי נראה ה' לאבות בשם "שדי" לעשות עמהם ניסים גדולים בהם לא נתבטל נוהג העולם, והם ניסים נסתרים", ובכל זאת האמינו בו אמונה מוחלטת.

"בעל הטורים": "וארא אל אברהם" – {סופי תיבות} א-ל-ם. שעשו עצמם אילמים, ולא הרהרו אחר מדותי" (שמות ו, ג).

רבנו אוה"ח הק' אומר: "טעם שם שדי – שאמר לעולם די… שהוא הדרגה למטה מדרגת הוי-ה".

לפי זה יוצא, שהגילוי לאבות היה לעתיד, ובכל זאת האמינו בו והיוו מרכבה לשכינה, ואילו למשה מתגלה  בשם "הוי-ה" = "היה הווה ויהי-ה". כלומר, הקב"ה מממש  הבטחותיו ושולט בזמן.

 לפי דברי רבנו, הגילוי החדש למשה רבנו, הוא "איחוד ב' שמות יחד, והוא סוד אומרו: "ה' הוא האלוקים… פירוש, ב' שמות יחד: הוי-ה ואלוקים – שהדין יעשה רחמים, ורחמים יעשה משפט". וכך יש לכוון בפסוק "שמע ישראל, יהו-ה אלוקינו, ה' אחד". היות ומצות קריאת שמע מדאורייתא, יש לכוון את הנאמר לעיל.

גדולת האבות באה לידי ביטוי, בכך שלמרות שהקב"ה הבטיח להם הבטחות שעדיין לא קוימו, בכל זאת הם האמינו ולא התלוננו, בבחינת – "שדי – די להם שהבטיחם". כדוגמא, נציין את אברהם אבינו לו הובטחה א"י, והנה כאשר הוא מגיע, מקבל את פניו "רעב בארץ". אברהם לא התלונן על כך. כנ"ל בשאר הניסיונות, ובפרט בעקידה.

הביטוי 'א-ל' = 31, מופיע ג' פעמים אצל האבות: "אל – אברהם, אל – יצחק ואל – יעקב".

אל = 31 * 3 = 93 = מ-ג-ן = ראשי תיבות המלאכים = מיכאל, גבריאל, נוריאל, דבר הרומז לכך שהאבות מהווים מרכבה לשכינה (תולדות יצחק). כמו שהרכב נוסע ע"פ רצון נהגו, כך האבות האמינו ב"ה מנהיגו ונהגו של עולם.

המסר האמוני: במקום בו מסתיים השכל, שם מתחילה האמונה התמימה בה' – בדרכם של האבות.

"אהי-ה אשר אהי-ה" (שמות ג' יד').

           "ושם זה יתייחד למידת הרחמים… המוציא מעבדות לחרות" (רבנו אוה"ח הק').

"חותמו של הקב"ה – אמת" (רבנו יעקב אביחצירא).

בזכות מה ניגאל? "היום – אם בקולו תשמעו" (תהלים צה, ז).

רבנו אוה"ח הק' כותב על המפגש הראשון בין הקב"ה למשה, ובו מתגלה אליו במראה הסנה בשם הק' "אהי-ה אשר אהי-ה", וכך דברי קודשו: "ושם זה יתייחד למידת הרחמים, אשר הוא בחינת המוציא מעבדות לחרות".

 הוא מסתמך על המדרש: "שם שכולו רחמים גמורים, ויכולים להינצל אפילו שלא על פי זכויותיהם" (שמות רבה ג, ו).

 רבנו יעקב אביחצירא ה"אביר יעקב", כותב בספרו "פיתוחי חותם" לפרשת שמות כך: "וזהו המובן – אהי-ה אשר אהי-ה – דהיינו "אהי-ה" עם האדם ברעה, ואם חזר בתשובה – "אשר אהיה" – עמו בטובה, והוא הדין בהיפך … ולפיכך אמר לו "אהי-ה אשר אהי-ה" – לרמוז לו ש- אהי-ה * אהי-ה = אמת = 441", וזה חותמו של הקב"ה אמת.  משה הרי שאל את הקב"ה איך יתכן להיגאל עכשיו, הרי חלפו רק 210 שנות שיעבוד, ואמורים להשתעבד 400 שנה כפי שנגזר בברית בין הבתרים? הקב"ה ענה לו: "בני ישראל עמדו באמונתם ושמרו ברית קודש, ולפיכך נהפך להם ה', מדין לרחמים". ולא חס וחלילה שכאילו ה' חזר בדיבורו, אלא פעל בהתאם למצב עמ"י, היות וחותמו אמת.

השם 'אהי-ה' – מתייחס לעתיד כדברי רבי שמעון בר יוחאי: "בא וראה כמה חביבים ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו, שכינה עמהם … ואף לעתיד כשעתידים להיגאל, שכינה עמהם" (מגילה כט' ע"א). כלומר, השם הזה יצר עבורנו תקדים ותקווה שלא נתייאש בגלותנו הארוכה. בגאולת מצרים ה' הבטיח למשה במראה הסנה לגאול את בני ישראל. למרות זאת, הגאולה התעכבה במשך 6 חודשים בהם עם ישראל סבל קשות כאשר נדרשו לקושש תבן, ומשה נאלץ לחזור למדין עם אשתו ובניו למשך 6 חודשים נוספים.

העיכוב בגאולה, נבע מהשתמטות הזקנים מהמפגש עם פרעה מתוך חוסר אמונה ופחד, כך שהעיכוב בגאולה נבע מהם, אבל לעולם, חותמו של הקב"ה אמת. גם גאולתנו מתעכבת, בגלל מיעוט אמונתנו בגאולה.

 רבי יהודה הלוי כותב בספר הכוזרי (מאמר שני, כד): "אמר החבר… וְאֵין דִּבּוּרֵנוּ "הִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ", וְ"הִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדוֹם רַגְלָיו", וְ"הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן", וְזוּלַת זֶה, – אֶלָּא כְּצִפְצוּף הַזַּרְזִיר וְהַתֻּכִּי, אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים מַה שֶּׁאָנוּ אוֹמְרִים בָּזֶה וּבְזוּלָתוֹ, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ נְגִיד כּוּזָר." כלומר, יש להתפלל לגאולה בכוונה, ומעומק הלב.

הרד"ק אומר שהגאולה מתעכבת בגלל ההשלמה של עם ישראל עם הגלות. בשביל להיגאל, צריך לרצות להיגאל, והוא הבסיס לגאולה גם בימינו.

 הגר"א אומר על הפסוק: "אני ה', בעתה אחישנה" (ישעיה ס, כב), גם כשמגיע זמן הגאולה של "בעתה", יש להחיש אותה.

בעצם, ה' התגלה למשה בפרשת שמות בשם אהי-ה המדבר על העתיד, לעומת זאת בפרשתנו, ה' מתגלה אליו בשם הוי-ה שהוא מידת החסד, בה פרץ ה' את כל מסגרות הטבע והיכה במצרים 10 מכות, ע"י ניסים מעל הטבע.

הגאולה תלויה בנו, בבחינת הכתוב בתהילים: "היום – אם בקולו תשמעו", דבר הבא לידי ביטוי בסיפור המפורסם על רבי יהושע בן לוי שפגש את המשיח בשערי רומי. לשאלתו "מתי אתי מר", המשיח ענה לו: "היום". כאשר נשאל למחרת מדוע לא בא? הוא ענה שהוא מוכן ומזומן לבוא בכל יום, רק שישנה בעיה קטנה אותה עלינו לפתור והיא, לשוב אל צור מחצבתנו, ולהאמין בגאולה בבחינת, "היום – אם בקולו תשמעו" (תהלים צה, ז).

 על הפסוק: "אתה הוראת לדעת כי ה' הוא האלוקים – אין עוד" (דברים ד לה), אומרים חכמים: נסים מעל הטבע דוגמת הניסים  במצרים, לא יחזרו שנית בבחינת = "אין עוד" אלא, העולם יתנהל על פי נסים בתוך הטבע, בבחינת השם "אל ש-די", כפי שהוסבר לעיל.

לעתיד לבוא בימות המשיח, יחזרו שוב הניסים הגלויים, ואת השם הוי- ה שמו של הקב"ה, יהיה מותר להשמיע ולא רק לכתוב כפי שקיים כיום, כדברי הגמרא (פסחים נ ע"א): שואל  רבינא: "כתיב התם (שמות ג) "זה שמי לעלם", וכתיב "וזה זכרי לדר דר" – זה שם שאומרים אותו בפה, או שרק זוכרים אותו במחשבה?

על שאלת רבינא עונה רב אבהו: "אמר הקב"ה: לא כשאני נכתב אני נקרא, אני ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף דל"ת {אדנ-י}. שם הוי-ה מותר בזכירה ובמחשבה בלבד. מותר לכתוב אותו, לראות אותו ולהרהר בו, אבל אסור להשמיע אותו בפה. את זאת לומדים מאופן כתיבת המילה "לעלם" בפסוק: "זה שמי – לעלם" בלי האות ו', דבר הרומז על העלם לעיתים.

לעתיד לבוא, בימות המשיח עליהם נאמר: "ימלוך ה' לעולם אלוקיך ציון – לדור ודור הללויה (תהלים קמו י), וכן על פי הנביא זכריה בפרק האחרון המתאר את מלחמת אחרית הימים וגאולת עם ישראל, כאשר בסיומה, כל העולם יכיר במלכות שדי, בבחינת: "והיה ה' למלך על כל הארץ – ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד, ט).

 אז, גם יכתב שם השם ביו"ד ה"א, ויקרא ביו"ד ה"א.

להאיר באור החיים – ליום שבת קודש.

"והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים.

והצלתי אתכם מעבודתם.

וגאלתיאתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים.

 ולקחתי אתכם לי לעם. והייתי לכם לאלוקים.

ו-י-ד-ע-ת-ם כי אני ה' אלוקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים.

ו-ה-ב-א-ת-י אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה

לאברהם, ליצחק וליעקב – ונתתי אותה לכם מורשה, אני ה'" (שמות ו, ו-ח).

ארבע לשונות הגאולה – ומשמעותם.

"והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי".

התנאי לגאולה וירושת ארץ ישראל – ידיעת ה',

בבחינת "וידעתם כי אני ה' אלוקיכם" (רבנו אוה"ח הק').

 כך היה בגאולת מצרים – וכך יהיה בגאולתנו (רבנו "אור החיים" הק').

הקב"ה מתגלה בעולמו בשלושה ממדים

  1. הממד הראשון האלוקי המתבטא ע"י התגלות ה' כבעל הכוחות שברא שמים וארץ – "בראשית ברא אלוקים".
  2. הממד השני, גנוז בשם ש-די המשקף התגלות ה' בעולם, המזינה אותו כמו אימא המניקה את בנה. לכן, השם

 ש-די מלשון שד של אישה המניקה את תינוקה בטפטוף איטי, אבל בטוח. כך הקב"ה מפרנס אותנו ודואג לנו.

 על כך, עלינו להודות לבורא עולם מידי רגע ורגע, על שגמלנו כל טוב. ישתבח שמו לעד ולעולמי עולמים.

  1. הממד השלישי גנוז בשם הוי-ה, כמנהיג השולט בממד הזמן – היה, הווה, ויהי-ה

רבנו אוה"ח הק' קושר בין  ארבע לשונות הגאולה: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי,  לא רק לגאולת מצרים, אלא גם לגאולות העתידיות: בבל, יוון, פרס, אדום. וכל אחת מהן, כנגד אחת מ-4 אותיות שם הוי-ה, כפי שרמוז בתחילת הפסוק "לכן, אמור לבני ישראל, אני ה' {הוי-ה}". וכך הוא מתאר את שלבי הגאולה מן הקל אל הכבד:

"והוצאתיאתכם מתחת סבלות מצרים": הקלה בשעבוד לאחר מכת הדם.

"והצלתיאתכם מעבודתם": התנתקות לגמרי מהשעבוד.

"וגאלתי אתכם בזרוע נטויה": יציאת מצרים, קריעת ים סוף, והטבעת המצרים.

"ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלוקים, וידעתם כי אני ה' אלוקיכם…": קבלת התורה במעמד הר סיני.

רבנו "אוה"ח הק' שואל: הרי הקב"ה הבטיח להביא את בני ישראל יוצאי מצרים לארץ ישראל ככתוב בהמשך: "והבאתי אתכם אל הארץ" (שמות ו, ח).. בכל זאת, רואים אנו שכל הדור נהרג במדבר, ורק בניהם זכו להיכנס לארץ.

 תשובת רבנו: המילה "לכן" הפותחת את לשונות הגאולה, היא לשון שבועה. כלומר, הקב"ה נשבע בכך שרק אם  "נדע" את ה' בבחינת הכתוב "ו-י-ד-ע-ת-ם כי אני ה' אלוקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים", אז יקיים בנו את הפסוק הסמוך "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי {לשון שבועה} לתת אותה לאברהם … ונתתי אותה לכם מורשה". וכלשון קדשו: "אין לכן אלא לשון שבועה (שמואל רבה ו, ד). ונראה כי מקור החכמה נתחכם על קושיא זו, וקודם אומרו 'והבאתי אתכם וגו', פירוש – תנאי הוא הדבר, ובזה והבאתי וגו'. וזולת זה, אם תנאצו ה', אין כאן הבטחה זו. ואשר על כן, כתב פרט זה של ידיעת ה' {וידעתם כי אני ה' אלוקיכם"} וגומר באמצע הבטחות הטובות, ולא איחר ולא הקדים, לומר עד כאן הוא בשבועה בלא תנאי. אבל פרט זה של הבאתם לארץ – תנאי הוא הדבר – 'ידעתם כי אני ה' אלוקיכם', אז 'והבאתי אתכם אל הארץ …'. וזולת זה – יהיה מה שיהיה" (שמות ו, ח).  

 שלוש הגאולות הראשונות "והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, הן גאולה חומרית. הגאולה הרביעית "ולקחתי אתכם לעם", היא גאולה רוחנית ע"י קבלת התורה, רק אז נוכל לזכות בארץ ישראל ככתוב בהמשך: "ונתתי אותה לכם מורשה".

מסר חשוב לדורנו: רק אם "נדע" את האלוקים ונהיה עם ה', נוכל לרשת באמת את ארץ ישראל,

ואומות העולם יכירו בכך, ולא יריעו לנו, כפי שקורה כיום.

"ונתתי אותה לכם – מורשה אני ה'",

 "תורה ציווה לנו – מורשה, קהילת יעקב" (דברים לג, ד).

ירושת ארץ ישראל, מול ירושת התורה.

בשני מקומות בתורה נכתבה המילה "מורשה". לגבי התורה נאמר: "תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב" (דברים לג, ד), ולגבי ארץ ישראל, נאמר בפרשתנו: "ונתת אותה לכם מורשה אני ה'" (שמות ו, ח).

בשני הפס' הנ"ל, התרגום אונקלוס מתרגם את המילה "מורשה": "ירותא" = ירושה.

יוצא שהתורה וארץ ישראל, הן ירושה לכל אחד ואחד מעם ישראל

בנוסף לשני המקורות הנ"ל, המילה "מורשה" מופיעה עוד שבע פעמים בספר יחזקאל, בעיקר בהקשר לארץ ישראל.

רב יהודה בשם רב אומר: "כל המונע הלכה מפי תלמיד, כאילו גוזלו מנחלת אבותיו, שנאמר: "תורה ציוה לנו משה – מורשה קהילת יעקב" – מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית" (סנהדרין צא ע"א).

הרמב"ם פסק: "בשלושה כתרים נכתרו ישראל: כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה זכה בו אהרן… כתר מלכות זכה בו בן דוד… כתר תורה הרי הוא מונח ועומד ומוכן לכל ישראל, שנאמר: "תורה ציוה לנו משה ,מורשה קהלת יעקב"… לעולם יעסוק אדם בתורה, בין לשמה ובין שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה" (רמב"ם ספר המדע, הלכות תלמוד תורה, פרק ג, הלכות א, ה).

השאלה המתבקשת מההשוואה בין שני המקורות הנ"ל המדברים על ירושת התורה וירושת ארץ ישראל היא:

מדוע התורה מלווה את עם ישראל בארץ ישראל וגם בגלויות השונות והמשונות, כאשר עם ישראל נמצא בגלות  2000 שנה, יותר מאשר הזמן  ששהה בארץ ישראל? הרי את שניהם קיבלנו בירושה?

התשובה לכך היא: את התורה קיבלנו "כאיש אחד ובלב אחד" מתוך אהבה ואחדות, ואילו את ארץ ישראל קיבלנו מתוך בכי והתנגדות, כמסופר בפרשת חטא המרגלים.

גם כיום, עדיין לא הפנמנו שא"י היא נחלתנו הבלעדית, וישנם כאלה המוכנים למסור חלקים ממנה, לאויבינו.

 רבנו אוה"ח הק': אומר על כך: "בארצכםפירוש, שכל העולם יכירו וידעו כי היא ארצכם – ואין לזרים אתכם בה, ובזה לא יהיה לכם אפילו מיחוש, ותשבו בטח" (ויקרא כו, ה). רבנו אומר שנוכל לשבת "בטח" ולזכות בהכרה בינלאומית, ברגע שנפנים ונכריז מעל כל במה שזו "ארצכם" = הארץ שלכם – שלנו, ולא נמשיך לטעון טיעונים מצטדקים ודמוגרפיים, שלא לדבר על וויתר על חלקי א"י משיקולים ביטחוניים, כאשר ארץ ישראל היא: "ארץ אשר האלוקיך דורש אתה תמיד – עיני האלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים יא, יב).

רבנו אוה"ח הק' כותב על ביאתו לארץ ישראל: "באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לתת לנו, פירוש – הארץ אשר נשבע ה' שיתן לנו לדירתנו, למעט שאר הארצות" (דברים ג, יג). כך צריכים אנו להרגיש ולהצהיר, כלפי ארצנו.


תהליך הגאולה מכיל אורות וצללים.

למרות הצללים המלווים את גאולתנו,

 אורות הגאולה – זורחים ומנצנצים במנהרת הגאולה.

 "רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא שהיו מהלכים בתוך בקעת ארבל בהשכמת הבוקר קודם שהאיר היום, וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא הגדול לרבי שמעון בן חלפתא: אדם גדול! "כך היא גאולתם של ישראל: תחילה קמעא קמעא. כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מה הטעם? "כי אשב בחושך, ה' אור לי".

(וכן אנו מוצאים בנס פורים): תחילה "ומרדכי יושב בשער המלך", ואח"כ "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואח"כ: "וישב מרדכי אל שער המלך" ואח"כ: "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואח"כ "ליהודים היתה אורה ושמחה, וששון ויקר"(ירו' ברכות פ"א א)

רואים אנו מפה, שהגאולה תבוא בהדרגתיות.

רעיון דומה שהגאולה תתגלה בשלבים, מופיע בזוהר הק' פרשת וישלח: "רבי יהודה פתח ואמר: "מי זאת הנשקפה כמו שחר, יפה כלבנה, ברה כחמה, איומה כנדגלות" (שיר השירים ו, י).

מי זאת הנשקפה? אלו הם ישראל. בזמן שהקב"ה יעמידם ויוציאם מן הגלות, תחילה יפתח להם פתח של אור – דק מן הדק וקטן {כמו השחר}, ואח"כ יעמידם ויוציאם מן הגלות, וכך {בעתיד}, עד שהקב"ה יפתח להם שערים עליונים, פתוחים לארבע רוחות העולם…".

המלבי"ם אומר: 'מי זאת הנשקפה כמו שחר', שהשחר הוא המחבר יום ולילה, שאז רואים שקיעת הלבנה ויפיה, וזריחת השמש בהדרה, והיא דומה כשני המאורות הנראים בעת איילת השחר, שהיא יפה כלבנה וברה כחמה, וגם היא איומה כנדגלות, כהמון כוכבים וצבא השמים המתנוצצים בעת השחר". כך תהיה הגאולה.

"כה אמר ה' אלוקי העברים:

 שלח את עמי ויעבדוני… ולמען ספר שמי בכל הארץ" (שמות ט, יג-טז).

מטרת מכות מצרים – חיזוק האמונה בה'.

"כל העולם יספרו את גודלו אשר עשה ה' – לממאן בדברי" (רבנו אוה"ח הק' ט, טז).

"לחזק האותות שהם עיקר האמונה – בלב ישראל" – כהכנה לקבלת התורה (רבנו אוה"ח הק'. י, ב).

לאחר המראה בסנה, הקב"ה מתגלה שוב למשה, ומצווה אותו ללכת לפרעה, כדי לשחרר את עמ"י.

במפגש הראשון עם פרעה, משה אומר לו: "כה אמר ה' אלוקי ישראל: שלח את עמי ויחוגו לי במדבר". פרעה עונה לו: "מי ה' אשר אשמע בקולו… לא ידעתי את ה', וגם את ישראל לא אשלח" (שמות ה א-ב). כפירה גמורה.

במכת הברד, החותמת את שבע המכות בפרשתנו, משה אומר לפרעה: "כה אמר ה' אלוקי העברים: שלח את עמי ויעבדוני… ולמען ספר שמי בכל הארץ" (שמות ט, יג-טז).  לאחר המכה, פרעה כבר נכנע ואומר: "חטאתי הפעם, ה' הצדיק, ואני ועמי הרשעים" (בר' ט כז). מעבר הדרגתי מכפירה גמורה להכרה בה', ככל שהמכות מתעצמות.

רוב הפרשנים שואלים: למה היה צורך בעשר מכות? התשובה מופיעה לאורך עשר המכות: "וידעו מצרים כי אני ה', בנטותי את ידי על מצרים" (שמות ז, ה). בהמשך נאמר: "למען תדע – כי לה' הארץ" (שמות ט, כט).

רבנו אוה"ח הק' מתמצת את מטרת המכות כך: "ירצה, בעבור הראותך את כוחי, אתה שאמרת מי ה'. ולמען ספר שמי באמצעותך בכל הארץ. פירוש: כל העולם יספרו את גודלו אשר עשה ה' לממאן בדברי" (שמות ט, טז).

אכן, בשביל להגיע למטרה הנ"ל, היה צורך בעשר מכות מדורגות, כאשר בכל שלב, פרעה וחרטומיו מפנימים את מלכות ה' בעולם, אם כי לא לאורך זמן, כדברי רבנו אוה"ח הק' בהמשך.

רבנו אוה"ח הק' אומר: גם במכת הברד, דברי האמונה מצד פרעה, הם רק מהשפה ולחוץ, וכדברי קודשו: "ואתה ועבדיך – ידעתי כי טרם תראון מפני ה' אלוקים' – פירוש: יודע אני כי קודם שתסתלק המכה – אתם יראים את ה' ואומרים ה' הצדיק וגו'. אבל אחר כלות המכה ותראו הרווחה – תוסיפו למרוד כבתחילה. וכבר נהגת כן עמי שתסכים על שילוח העם קודם כלות המכה, ואחר כלות – תכביד לבך" (שמות ט, ל).

לכן יש צורך בשלוש המכות הנוספות בפרשת "בא".

 פרשת "וארא", מתארת את שבע המכות הראשונות במצרים, שהן כנגד שבע הספירות.

מהלך מכות מצרים נמשך שנה כדברי המדרש: "מכות מצרים – י"ב חודשים, שנאמר: 'ויפץ העם' וגו' (שמות ה, י"ב), אימתי דרכו של תבן באייר, והם יצאו בניסן. לקו המצריים עשר מכות כל י"ב חודש" (סדר עולם רבה פרק ג').

התהליך החל מהמראה בסנה שנמשך שבעה ימים: טו – כא בניסן, בהם ניסה הקב"ה להשפיע על משה רבנו לבצע את השליחות. בכל חודש הייתה מכה אחת, החל מחודש תמוז בו החלה מכת הדם. בחודש אב – מכת הצפרדע, וכן על זה הדרך, כאשר בליל ט"ו בניסן, הייתה מכת בכורות, שחתמה את עשר המכות. למחרת, יציאת מצרים.

א. דם: הפכה את מימי מצרים לדם, והרגה את הדגה, דבר שגרם לסירחון היאור.

ב. צפרדע: כיסתה את בתיהם על תכולתם. לאחר שמתו, הסריחו את הארץ. פרעה ביקש שיעתירו לה' להסרתה, ואף היה מוכן לשלוח את עמ"י לזבוח לה': "העתירו אל ה' ויסר הצפרדעים ואשלחה את העם ויזבחו לה'" (ח, ד).

ג. כינים: המכה נעשתה ללא התראה. הכינים פגעו באדם ובבהמה. החרטומים הודו: "אצבע אלוקים היא".

ד. ערוב: תערובת של חיות רעות שטרפו במצרים. הקב"ה מפלה בין עמ"י למצרים: "והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר שם עמי… למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" (ח, יח). גם פה פרעה אומר למשה: "לכו זבחו לאלוקיכם בארץ" (ח, כא). כלומר, בארץ מצרים, דבר שמשה רבנו מתנגד אליו. בעקבות כך, פרעה מאשר לצאת לזבוח במדבר. – "אנוכי אשלח אתכם… רק הרחק לא תרחיקו ללכת, העתירו בעדי" (ח, כד).

ה. דבר: מכת הדבר, חיסלה את כל המקנה. גם פה, הקב"ה הפלה בין עמ"י למצרים.

ו. שחין: לא הייתה התראה. שחין פורח הגורם לאבעבועות באדם ובבהמה.

ז. ברד: ברד עם אש בתוכו, דבר שחיסל את האדם והבהמה בחוץ, ושבר את העצים. גם פה הקב"ה הפלה בין עמ"י למצרים. פרעה מתקפל ואומר: "חטאתי הפעם, ה' הצדיק, ואני ועמי הרשעים" (בר' ט כז).

רבי יהודה נותן בהם סימנים: דצ"ך עד"ש באח"ב (ההגדה של פסח).

החלוקה הנ"ל לשלוש קבוצות, היא חלוקה מהותית ופסיכולוגית שמטרתה, לחנך את המצרים ועמ"י.

הקבוצה הראשונה: דם, צפרדע, כינים: המשותף להן עפ"י "הנתיבות שלום", שהן עולות מלמטה למעלה.

 הן גם מסמלות "מידה כנגד מידה". במה שהם פגמו – הם נענשים.

 דם: המצרים הרגישו עליונות, בגלל היאור שסיפק להם מים ללא הגבלה. הם אף הפכו אותו לאליל – "לי יאורי ואני עשיתני" (שמות י, כ"א). ע"י מכת הדם, הנילוס הפך לנהר של דם, כאשר עמ"י יכל להמשיך לשתות מים בניגוד למצרים, דבר הבא לבטא, שהיאור שייך לקב"ה. זה גם עונש על הדם הרב של ילדי ישראל שהוטבעו ביאור.

צפרדע: המצרים בקשו למחוק את הזהות היהודית, והקב"ה שלח להם צפרדעים חסרי זהות, היות וכולן דומות.

כינים: המצרים השפילו את עמ"י בכך שנתנו עבודות נשים על גברים ולהיפך וכו', לכן, גם הם הושפלו ע"י יצורים קטנים וחסרי זהות, בהם עשו שפטים.

הקבוצה השניה: ערוב, דבר, שחין:  עפ"י ה"נתיבות שלום", המשותף למכות הנ"ל, שהן על האדמה, בגובה העולם.

ערוב: הקב"ה מוכיח להם שהם אינם אדוני הארץ, והם כחיות המדבר חסרי הבית.

דבר: מכת מוות לבהמות ששימשו כלי תחבורה וכו', דרכן יצרו את שעבוד עמ"י.

שחין: פצעי עור מגרדים ומכאיבים – כנגד עינוי הגוף של עמ"י.

הקבוצה השלישית: ברד, ארבה, חושך, בכורות: עפ"י ה"נתיבות שלום", המשותף להן, שהן באות מלמעלה למטה.

ברד: מכת הברד שילבה בין מים ואש, דבר המשקף את חוסר השליטה בה התגאו המצרים על עמ"י.

ארבה: החגבים שכיסו את עין הארץ, נראו כשטיח אחד ענק של יצורים חסרי זהות, כפי שהתנהגו כלפי עמ"י.

חושך: היה להם חושך ממשי ככתוב "וימש חושך" (שמות י, כא), דבר שגרם להם חוסר תנועה, וחוסר אונים.

בכורות: מכת המחץ הזו, חתמה את עשר המכות. הבכור מסמל את מעמד ההנהגה בעולם בו התגאו המצרים, ולכן שעבדו אחרים. זה מסביר מדוע הבכורים המצריים שימשו ככמרים לעבודה זרה.

המכה הנ"ל מוכיחה, שרק הקב"ה מנהיג את העולם, ורק הוא יכל לדעת מי בכור ומי לא, כאשר הרג את הבכורים.

המסר האמוני והחינוכי של המכות:

הקב"ה מנהיג את עולמו, ואין בלתו. לכן, אין לשעבד איש, היות וכולנו בניו של הקב"ה. הגמרא אומרת:

"חייב כל אדם לראות את עצמו – כאילו הוא יצא ממצרים". כלומר, להפנים את המסרים של יציאת מצרים ע"י הקב"ה.

מסר נוסף: פרעה מבטיח לשחרר את עמ"י עקב לחץ המכה, כדברי רבנו אוה"ח הק', ומתחרט כאשר המצב רווח לו.

התופעה הנ"ל יכולה לקרות לכל אחד מאתנו. כאשר אנו במצוקה, אנו מתפללים מעומקא דליבא,

וכאשר הקב"ה משפיע עלינו מטובו, שוכחים אנו מהר, את מטיבנו.

"טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון. להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות" (תהלים צב, ב-ג).

"אראנו נפלאות באור החיים – למוצש"ק".

לזקן המקובלים – הרה"צ רבי יצחק כדורי ע"ה.

יום ההילולה שלו – כט' טבת

"הצדיק גוזר – והקב"ה מקיים"(מ"ק טז ע"ב. ושבת םג ע"א).

הרב יצחק כדורי ע"ה – המוכנה "זקן המקובלים", נולד ביום ט"ז בתשרי תרנ"ט (1898) בבגדד שבעירק, ונפטר ביום כ"ט בטבת תשס"ו, ערב ר"ח שבט (28 בינואר 2006) בגיל 106. הוא נחשב לגדול המקובלים בדורו, וזכה בשנותיו האחרונות לתואר "זקן המקובלים". לידתו הייתה, ביום האושפיזין של יצחק אבינו, ולכן נקרא בשם זה.

אביו שהיה סוחר בשמים, שלח אותו ללמוד ב"מדרש בית זלכה" – בית המדרש של חכמי העיר. כילד, הוא פגש את גדול המקובלים רבנו "הבן איש חי" שבירך אותו שיהיה גדול בתורה. מגיל צעיר, הוא נחשב לעילוי בתורה.  

בשנת 1922 בימי העלייה הרביעית, הוא עלה לארץ ולמד בישיבת "שושנים לדוד", וכן בישיבת "פורת יוסף" שבעיר העתיקה בירושלים אצל המקובל רבי אפרים כהן ע"ה, אביו של ראש ישיבת "פורת יוסף" הרה"ג שלום כהן שליט"א.

 בין חבריו ורבותיו ללימוד הקבלה, ניתן למנות את הרה"ג רבי עזרא עטיה ר"י פורת יוסף, חכם ששון מזרחי ע"ה מחבר "באתי לגני" ה' חלקים, חכם סלמאן אליהו ע"ה – האבא של הרבנים מרדכי ונעים אליהו ע"ה, חכם יעקב מונסה ע"ה, חכם אברהם בראזני ע"ה, חכם יהושע שרבאני ע"ה וכו'.

בין תלמידיו בקבלה, ניתן למנות את המקובלים: הרב יעקב עדס הנחשב כיום לאחד מגדולי המקובלים, הרב שמואל דרזי, הרב שלמה ועקין, הרב בניהו שמואלי – ר"י המקובלים "נהר שלום", הרב יוסף בראל וכו'.

הרב התפרנס מעבודתו ככורך ספרים בשכונת הבוכרים בירושלים, שם התגורר. בהמשך, הוא ייסד את ישיבת המקובלים "נחלת יצחק", בראשה עמד בנו חכם דוד כדורי ע"ה.

בחודש אייר תשמ"ט 1989 נפטרה אשתו, ובשנת 1993 כשהוא בן למעלה מתשעים, נישא לדורית בן יהודה, חוזרת בתשובה שהייתה אז בת 42 לערך. לרב כדורי נולדו מרעייתו הראשונה שני ילדים: רחל ודוד ע"ה.

חמש שנים לאחר פטירתו, התפרסמה "המחברת הסודית" של הרב כדורי ע"ה, העוסקת בקמיעות, סגולות ותורת הקבלה בכלל. את "המחברת", ההדיר תלמידו המקובל הרה"ג הרב יעקב עדס שליט"א, והוציא אותה לאור בשישה כרכים, תחת השם "קדושת יצחק".

כאשר ביקר הרב כדורי ע"ה אצל האדמו"ר רבי מנחם מנדל מליובאוויטש ע"ה בניו – יורק, האדמו"ר אמר לרב שהשם "כדורי" רומז לכך, שעקב גדולת נשמתו, הוא משפיע על כדור הארץ.

הרב כדורי ע"ה, התפרסם כעושה נסים ונפלאות,

סיפורי מופתים על אנשים שנושעו מברכותיו.

הרב כדורי ע"ה עשה ימים כלילות כדי לעזור לכל יהודי באשר הוא, והכל מתוך אבהות וסבר פנים יפות ומאירות, כשחיוך נסוך על שפתיו.

אני זכיתי להתברך על ידו מספר פעמים, ולקבל ממנו עצות מחכימות.

כאשר בקרתי אצלו בפעם הראשונה בשכונת הבוכרים, הוא יעץ לי כהאי לישנא: "הייעוד שלך בעולם הוא להפיץ תורה, ואל תתעסק בדברים אחרים, ובירך אותי שאצליח בלימוד תורה והפצתה".

בשנותיו האחרונות, חלמתי שאני עומד מולו בישיבתו הרמתה "נחלת יצחק", כשהוא יושב בשולחן הנשיאות עם עוד רבנים. הוא סימן לי לגשת אליו, ונתן לי בקבוק יין.

שבוע אח"כ, הזדמן לי להתפלל מנחה של שבת בבית המדרש של הרב. בתפילה, יצא לי לשבת ליד בנו של הרב, חכם דוד ע"ה. היות והכרתי את חכם דוד ע"ה, סיפרתי לו על החלום. חכם דוד הזמין אותי לבוא לרב במוצ"ש לברכה, וגם לקבל בקבוק יין עם ברכתו. אכן במוצש"ק, הגעתי לרב שישב ולמד בספר ה"בן איש חי".

מו"ר בנו סיפר למו"ר אביו על החלום, והרב לקח בקבוק יין אותו בירך, ומסר לי אותו. הוא גם בירך אותי שאמשיך ללמוד וללמד תורת אלוקים חיים של רבנו "אור החיים" הק', וכן לפרסם את תורתו.

בשו"ת "דברי יצחק" על הרב כדורי ע"ה, הובאו פסקי הלכה של הרב, וכן סיפורים של אנשים שזכו להיוושע בזכותו. שווה לעיין בספר המשקף מעט מגדולתו של רבנו הגדול חכם יצחק ע"ה, בתורת הנגלה ותורת הנסתר.

אחרי פטירתו של האדמו"ר רבי מאיר אביחצירא ע"ה בנו של "בבא סאלי" ע"ה, אמר הצדיק הנסתר רבי יוסף וולטוך ע"ה לידידיו המקובלים, שהכוחות הרוחניים של רבי מאיר, עברו לכורך.

תחילה לא הבינו מזה הכורך, אבל שבוע לפני פטירתו, אמר לרבי א"י שליט"א: מעתה, אל תבוא אלי להתברך, אלא לך לרבי יצחק הכורך, ותדע לך שמהשמים העבירו את כוחו של הצדיק רבי מאיר אביחצירא לרבי יצחק כדורי.

רבי י"ק הגבאי של הרב כדורי מספר, שהרב קיבל את הקהל בסבר פנים יפות. כאשר הרב בירך ברכה קצרה, סימן שלא יהיה נס. אבל אם בירך ברכה ארוכה, או כתב קמיע – סימן שיהיה נס, והבעיה תיפתר.

אדם חשוך בנים, הגיע לרב וביקש ברכה להיפקד בזרע של קיימא. הרב שאל אותו אם הוא מניח תפילין. האיש ענה שאין לו כסף לקנות תפילין. הרב ביקש שיכתבו לו המחאה בנקאית לקניית תפילין, אבל כהלוואה לשנה. האיש קיבל על עצמו להניח תפילין. אחרי שנה, האיש נפקד בבן זכר. את ההלוואה החזיר, אבל התפילין ובנו – נשארו אתו.

הרב החליט יום אחד לנסוע לאילת, היות וראה ברוח קודשו שעלולה להתרחש רעידת אדמה בעיר. הרב טס לאילת, שם עשה תיקון גדול. לאחר גמר התיקון , הרב הודיע להם שרעידת האדמה תהיה בירדן, במקום באילת, וכך היה.

הרב כדורי ע"ה, זכה לתהילת עולם עקב גדלותו בתורת הנגלה ותורת הנסתר. ועוד יותר, עקב מאור פניו המאירות, בהם קיבל כל אחד שבא להתברך, החל מהאדם הפשוט וכלה בראשי ממשלה.

 שבת שלום ומבורך – משה אסולין שמיר.

לע"נ הצדיקים: אמו"ר הרה"צ יוסף בר עליה ע"ה. סבא קדישא הרב אברהם בן אסתר ע"ה.

המלוב"ן הרה"צ רבי מסעוד אסולין ע"ה. רבי משה אסולין ע"ה – האבא של אימא עליה ע"ה. רבי חיים מלכא בן רחל ע"ה.

רבי שלמה שושן ע"ה. רבי משה שושן ע"ה. צדיקי "איית כלילא" ע"ה ליד תינג'יר.

צדיקי איית שמעון ע"ה ליד אספאלו. רבי משה בלישע בן רחל ע"ה.

א"מ זוהרה בת חנה ע"ה. עליה בת מרים ע"ה. חניני בת עליה ע"ה. חניני בת מרים ע"ה.

יוסף אבינאים ע"ה. ישראל בן חניני ע"ה. שלמה ורחמה בת חנה טמסות ע"ה.

בתיה בת קנדוב ע"ה. יששכר בן נזי ע"ה. דוד הכהן בן לאה ע"ה.

לרפואה שלמה ונהורא מעליא – לאילנה בת בתיה תחי', ומשה בן זוהרה נ"י.

להצלחה בלימוד תורה, ויראת ה' טהורה –

ליונתן ובניה בני קרן תחי', לאורי ואיתמר בני עינבל תחי'.

לנחמן ויוסף חיים בני לירז חנה תחי'.

להצלחה בלימודים ויראת ה' טהורה – לאוריה ורוני בנות קרן. לשוהם בת עינבל.

למרים, אודל ואסתר בנות לירז חנה. 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

ינואר 2018
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  
רשימת הנושאים באתר