סיפורי-עם משלומי-עליזה שנהר-חיה בר-יצחק-מסעודה אחותי ומסעוד אחי פרחה חפותה מספרת

מסעודה אחותי ומסעוד אחי

פרחה חפותה מספרת

 מבחינה טיפולוגית שייך הסיפור לקבוצת הסיפורים על עסקת־שותפות בין אדם ומפלצת                               (אארנה־תומפסון 1030 — 1059), עסקה שבה המפלצת מתגלית כפתיה וידו של האדם על העליונה.

מבחינה ז׳אנרית זוהי מעשיה פלאית. .הרולה היא דמות מפלצת פלאית, המוכרת גם בקרב הערבים במרוקו, כפי שמעיד על כך ווסטרמרק, והיא שונה מן השדים שבהם מאמינים יהודי מרוקו. אמונת יהודי מרוקו יונקת ממקורות יהודיים מתקופת המשנה והתלמוד ומתקופת התפתחות הקבלה.

כדי להיפגש עם היצור הפלאי חייב האדם לעזוב את המרחב האנושי ולעבור למרחב המצטייר בספרות העממית כמרחב־ביניים; שאינו מאוכלס בבני־אדם אלא ביצורי־הפלא. בסיפורנו, כבסיפורים רבים, מאופיין מרחב זה כמקום שממה, וזמן פגישת היצור הפלאי הוא זמן טעון — לילה.

גיבור הסיפור, היוצא לפגוש יצור פלאי שייטיב עמו, מצטייר כבר בפתיחה כביש־גדא, שאינו יכול לעשות לפרנסת בני־ביתו, ולכן אין צפוי כאן שינוי בבחינת ״משנה מקום משנה מזל״. היצור הפלאי המתאים למזלו הוא הרולה הטורפת בני־אדם וניזונה מבשרם. הדולה מאופיינת בסיפור באופן הליכתה, בשיניה העצומות, שאותן היא מוציאה מפיה, בשערה הנזקק למסרקות הרבה ובדרך שנתה המוזרה. למרות האימה, שמשרה דמותה, יש באפיון משום לעג למפלצת — אופן הליכתה נלעג. היא אמנם חזקה מן האדם אך זקוקה לו ולשירותיו, והאדם מוצג כחכם ממנה ויודע כיצד להערים עליה. יש בכך ביטוי למשאלה הכמוסה של האדם לגבור על כוחות גדולים ועצומים ממנו באמצעות ערמה ותושייה, שהרי מבחינה פיסית אין לאדם החלש כל סיכוי להתגבר על החזקים ממנו. תכסיסי תרמית, שהם אמצעי־המגן של החלש, הלוא הוא הגיבור החיובי שאנו עומדים לצידו, הם נשק לגיטימי בעיני החברה המספרת.

כך, למשל, בטיפוס הסיפורי ״הגרזן הכבד״(אארנה־תומפסון 1049), שעניינו רברבן ערמומי שהוטל עליו לכרות עץ, או להביא מים, הוא דורש דלי ענק, כדי להביא בו את כל המעיין, או גרזן ענק, כדי לכרות בו את כל היער, ובכך מטיל הוא פחד על המפלצת.

לעתים גם משמשת דמותו של היצור המפלצתי העל־טבעי כאמצעי להתחמקות, מעין צנזורה, כשמאחוריו מוסווית דמות מעביד, שליט, אדון משעבד וביו״ב.

אופן המעבר ממרחב אחד למשנהו על־ידי עצימת עיניים אופייני גם הוא למעשייה. מקום משכנה של הרולה מתחת לאדמה, מקום מלא אוצרות כסף וזהב. האמונה העממית בדבר אוצרות הטמונים באדמה (מוטיב F721.4), אשר מהם נהנים רק יצורים פלאיים השומרים עליהם, ידועה היטב והיא התפתחה בעיקר באזורי מכרות. שם לבשו יצורים אלו לעתים אפיון של שומרי האוצרות, פשוטו כמשמעו. האדם זוכה באוצרות האלה אחרי שהוא מצליח לגבור בערמתו על היצור המפלצתי, כפי שקורה בסיפורנו.

טִיפּוֹלוֹגִי

ל (ת') עָרוּךְ לְפִי מַעֲרֶכֶת הַטִּיפּוּסִים, מְבֻסָּס עַל קִרְבָה וְשֻׁתָּפוּת שֶׁל סִימָנִים אוֹ שֶׁל תּוֹפָעוֹת: מִיּוּן טִיפּוֹלוֹגִי שֶׁל הַלְּשׁוֹנוֹת הַמְּיֻסָּד עַל הַשִּׁנּוּיִים בְּמִבְנָם הַדִּקְדּוּקִי.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

ינואר 2018
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  
רשימת הנושאים באתר