בס"ד ליקוטים לפרשת משפטים מאת יצחק פריאנטה

בס"ד

ליקוטים לפרשת משפטים מאת יצחק פריאנטה

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם[כא/א] אומר אהבת חיים פרשה זו פרשת משפטים כאמור היא סוף וסיום פרשיות לתקון שובבים, כי כבר ישראל זכו ויצאו ממצרים וכבר פסקה הזוהמה במעמד הר סיני, והנה תורת המשפטים בא ללמדנו  תורת החיים ותורת הקיום של איש הישראלי בעולם השקר הזה. הסיום מסתיים ב- משפטים לומר כוח על הכול יש דין ויש דין, ואין מידו מציל, וכי תמיד משפט ה" אמת צדקו יחדו . מילת " משפטים" צופנת בחובה אזהרה ועצה גדולה, " משפטים" פרושה מוצא שפתי פיכם טהור יהיה. והמם הוא עומד מן הצד משקיף על הריבוי והתוצאות, כי עקר תלוי ועומד על בסיס מאמר החכם מכול האדם, שאמר " כל עמל אדם לפיהו", שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. עוד משפטים רומז מבוא שפתי פיכם טהור יהיה, וה מם כאמור הוא המם הריבויים, עיגול המכיל בקרבו את כל תוצאות המשפט. לכן תורתנו הקדושה את עניני אכלה ועניני מוצא שפתים הינו המוצא והמבוא של הפה קשרה והסמיכה זה בזה, ותלתה את כל קדושת איש הישראלי בפסוקים אלו, כמו שנאמר " ואנשי קודש תהיו לי אזי, ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, לכלב תשליכון אותו, ובסמוך לא תשא שמע שווא, כי הא בהא תליה, כמו דברי הרמב"ם שאמר עקר כל תחלואי הגוף מוצאם ומקורם על ידי ריבוי המאכלים הבלתי נאותים התלויים בפה, על אחת כמה וכמה משחיתי הנשמה הם הדברים התלויים בפה כי הפה הוא הראי של מחשבה והנשמה.

ואלה המשפטים אומר ילקוט שמעון יש במילים ראשי תיבות ואלה : וחייב אדם לחקור הדין, המשפטים: הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט, תמיד יש עדיפות לדיינים להציע פשרה בין שני בעלי דין. ואם אין ראיות והוכחות על הדבר, אזי ה" ישפוט ואין בית דין יכול לפסוק על ידי פשרה. והנסתרות לשם. מעשה: באדם אחד בזמנו של רבי יצחק מברדיטשוב, אדם זה הלך ליריד וקנה 400 חביות של שמן זית, והוא תכנן למכור אותם  בחוץ לארץ, רק מה היה צריך לארגן ספינה בשביל מסחר זה ייקח לו קצת זמן, היה לו חבר שביקש ממנו טובה ואמר לו ידידי היקר, לך יש שטח גדול בבית, תשמור לי את החביות השמן, ובעוד ארבעה ימים אבוא לקחת אותם ממך. עברו 3 ימים והנה, קרא אסון שנפטר לבית עולמו בעל השטח שהופקד אצלו השמן. המפקיד בא לקחת ביום הרביעי את השמן, והנה הבנים של הנפטר, מעכבים ולא מוסרים את החביות השמן, כי אין עם מי לדבר, וכך הורע מזלו של בעל השמן, מה יעשה? הלך לבית הדין והגיש בפני הדיינים את הבעיה שהם ישפטו את הדין לכך. אמרו לו בית הדין, אין לך עדים ואין לך שטר, הכול יישאר בבית היתומים וידך על התחתונה. הלך המפקיד לרבי יצחק מברדיטשוב והתחיל לבכות לפניו על רוע מזלו, לא הייתה תשובה לרבי יצחק, מה עשה? הלך לבית הכנסת והתחיל לבכות, ומה יעשה בנידון שלפניו. ובלילה בא אליו זקן בחלום הלילה, והודיעו כי בגלגול שעבר, המפקיד לקח לו 400 חביות שמן, ועכשיו גלגלו מהשמיים, שלא יהיה לו, לא עדים ולא שטר, וכך הדיון הסתיים על ידי גילוי משמים. והנ"ל קבל עליו את הדין.

והגישו אדוניו אל האלוהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדוניו את אוזנו במרצע ועבדו לעולם [כא/ו] אומר רבינו בחיי וחזר ופרש והגישו אל הדלת או אל המזוזה , כנגד מה שהתנכר אות הדם שעל הפתחים, על המקוף ועל שתי המזוזות, שבו יצאו ישראל מעבדות לחרות. לכך ורצע אדוניו את אוזנו. ויוצא דם ממנו, והכול מדה כנגד מדה. ואף על פי שאון הוצאת הדם מן האוזן מעכב, שהרי אם נקב את אוזנו בסם יצאה, מכול מקום רוב הנרצעים אינם בסם ודם יוצא מהם. ונקרא שם הכלי מרצ"ע והוא בגי" [ת], כי הוא כנגד מה שרצה להוסיף על עבדות 400 שנה של מצרים. ואמרו במדרש והגישו אל הדלת. אמר הקב"ה אני פתחתי לו פתח הבית לצאת חופשי והוא סגר עליו פתח הבית להיות עבד, לפיכך ילקה בפתח  ויש להבין עוד כי יש במלה דלת סוד ועל כן נזכרת המלה בלשון ידיעה והגישו אל הדלת, וכן מצאנו במשנה תורה[דברים טו] ונתת באוזנו ובדלת, והוא כי הדלת מקום כניסה לבית שאי אפשר להיכנס בבית כי אם בדלת, ולשון דלת מלשון אות [דל"ת] של  פסוק שמע שהיא כנסת ישראל , והוא השער לה" אשר צדיקים יבואו בו. ומה שאמר אל המזוזה בג" [אדני] הוא מספר הכינוי וזה מבואר , והעבד העברי הזה לא ידע ולא יבין את זאת והחליף אדנות קודש באדנות חול, לעל כן באה המצווה שיעבוד אדוניו עד הזמן אשר בו כל המושלים והאדונים בעליונים ובשפלים יכרעו לפני אדוני האדונים, ויכירו הכול כי לה" הארץ ומלואה.

ורפא ירפא [כא/יט] אומר רבינו בחיי  ואמר רק שבטו ייתן ורפא ירפא, ולא אמר שבתו ורפואתו ייתן. להגיד שייתן השכר לרופאים וירפאו אותו ולא יוכל לתבוע שייתן לו השכר  והוא יעשה בו דברים אחרים, רק ירפא אותו, על כל פנים, כן כתב הרמב"ן ורפא ירפא. כל רפואה בבשר ודם לא מצאנו בכל הכתובים כי אם בדגש וכן [ירמה  נא] רפאנו את בבל ולא נרפתה, אבל הקב"ה מצאנו ברפא והוא שכתוב רפאני ה" וארפא וכתיב [תהילים קמז[ הרופא לשבורי לב [הושע יד]ארפא משובתם. [בראשית כ] וירפא אלוהים את אבימלך, [שמות טו] כי אני ה" רופאך. והטעם בזב כי הרפואה בבשר ודם אינה אלא על ידי צער וטורח והוא  שיסבול הסם או המשקה המר, אבל רפואה של הקב"ה בנחת אין שם צער כלל כי ברכת ה" היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה ומה שאמרו חז"ל ורפא ירפא מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות, לא אמרו אלא במכה שבחוץ שהכתוב מדבר בה, אבל חולי מבפנים אין זה תלוי ביד הרופא אלא ביד הרופא כל בשר אשר בידו נפש כל חי.

אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה רק שבתו יתן ורפא ירפא [כא/יט] אומר שמנה לחמו אם יקום הפסוק מתחיל ומסים [באל"ף], לומר לך שכול המאבד נפש אחת מישראל כאלו אבד עולם מלא, ועוד שאף על פי שהקב"ה לבדו הוא רופא כל בשר והוא ימחץ והוא ירפא, מכול מקום נתן הקב"ה רשות גם לרופא לרפא, והוא יתברך שולח את רפואתו על ידי הרופא, אך אל ישי האדם בטחונו ברופא, כי אם בהקב"ה לבדו שהוא ימחץ והוא ירפא, ואם הרופא משתדל לרפא אותו ולקיימו, הרי הוא כאילו קיים עולם מלא, שכול המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא ורפא אותיות [רופא] ירפא, שניתן רשות לרופא לרפא.

עין תחת עין שן תחת שן יד תחת יד רגל תחת רגל [כא/כד] אומר שמנה לחמו עין שן יד רגל ראשי תיבות [עשיר] , כי מי שיש לו אברים הללו בשלימות הרי זה נקרא עשיר, וזה שאמרו[אבות פד/מא] איזהו עשיר השמח בחלקו, וחלקו הוא הבריאות בפנימיות גופו במזגו, והם חום/לח/קר/ויבש ראשי תיבות [חלקו] , אם הוא בריא באבריו   החיצונים והם ענים- שנים- ידיים- רגלים וגם כן בריא בפנימיות גופו שכול חלקי היסודות שבמזג גופו הם כולם במזג שווה, אז הוא [עשיר] נקרא ויוכל לשמוח [בחלקו]. וזה שאמר אחר כך כוויה –פצע-חבורה , כוויה היא חום, פצע היא לח שמוציאה ליחה, חבורה היא לפעמים על ידי קור ולפעמים על ידי יבש. ואם גורם היזק לחברו או חולי  באחת מאבריו החיצונים, או באחת מיסודותיו הפנימים, אזי חייב לשלם לו כפי פסק הדיינים, לכן היו צריכים הדיינים להיות בקיאים בחוכמת הטבע להבין עד כמה גרם החולי מן המכה,            

.וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור [כא/לג]אומר ילקוט שמעון על פסוק זה מפרש : רבי יעקב אבוחצירא זי"ע בספרו מחשוף הלבן שפסוק זה מרמז על מכירת יוסף שמכרוהו אחיו למצרים, ועל העונש שנענשו עליו גלגול נשמות עשרה הרוגי מלכות. 800 שנה הנחש הקדמוני עומד ומקטרג לפני הקב"ה על עוון מכירת יוסף עד ימי עשרה הרוגי מלכות. הקב"ה שלח קיסר רומי, והוציא נשמות עשרת השבטים מגן עדן, ונתנם בגופי עשרה הרוגי מלכות לקבל צער הריגה, על שמכרו את יוסף. זה שכתוב: בא לרמוז לנו שהשבטים החשיבו אותם לאיש אחד, שנאמר " וכי יפתח איש בור" בור– זה מצרים שמכרוהו למצרים. ולא יכסנו שהיו צריכים לבטל ולהתחרט על מה שמכרוהו, ויכלו אחרי שבוע ימים לפדותו. " ונפל שמה שור או חמור" שור זה- יוסף [בכור שורו] חמור – זה חכם [יששכר חמור גרם] כלומר שהיה מלא חכמה כמו יששכר " בעל הבור ישלם"- האחים שהם מכרו אותו למצרים לעליהם לשלם את החוב, " כסף ישיב לבעליו" כסף זה- יוסף, "ישיב לבעליו" כלומר חייבים להחזירו שלם לקב"ה, " והמת יהיה לו" לבעל הבור שהם השבטים, הם יקבלו צער בהריגת עשרה הרוגי מלכות.

אך אם יום או יומיים יעמוד לא יוקם כי כספו הוא אומר אור החמה יש לפרש בדרך רמז על האדם שאינו מתעורר לחזור בתשובה רק בשני ימים של ראש השנה ויום כפור, להיותו מפחד שמא יגזור עליו עניות או מחלות או כיוב..ובעבור הימים הללו יחזור לסורו. לזה אומר הפסוק: אך- לשון מיעוט אם יום- זה יום הכפורים או יומיים- של ראש השנה יעמוד האדם להתפלל ולשוב בתשובה ואחר כך יחזור לסורו, לא יוקם- אין תשובתו קיימת ומקובלת. היות ואינו חוזר בתשובה ממעקי לבו, אלא מפחד ורעדה על כספו שמא ייכתב בספר עניות ודלות ויחסר לחמו. לכן תשובה כזאת אין לה שום ערך, היות ועיקר התשובה היא החרטה כידוע ואפשר לפרש על פי שאמרו חז"ל שלא נגזר על ישראל להיות בגלות כ"א באלף החמישי שהוא בספירת הוד שהיא כידוע הספירה החמישית, ותיבת [הוד] נהפך [דו"ה], ומה שניתוסף גלות גם באלף השישי הוא כדי לצרפם ולזככם ולטהרם כמו שכתוב וצרפתים כצרוף את הכסף. וזהו שאמר : אך אם יום- שהוא אלף החמישי או יומיים- שנמשכו בגלות גם באלף השישי, יעמוד- כלומר, יעמדו באמונתם ולא יתייאשו, כי זה ודאי לא כדי להתנקם בהם אלא לצרפם – כי כספו הוא, וכתיב וצרפתים כצרוף את הכסף..

כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבעיר את הבערה [כב/ה] אומר שמנה לחמוי תצא אש "סופי תיבות [איש] "ומצאה קוצים ונאכל גדיש" סופי תיבות [שלמה] גדיש או הקמה אותיות [הוא גי המקדש] ובגי" וזהו המקדש " ישלם המבעיר את הבערה" ראשי תיבות [אהיה] רומז למה שאמרו חז"ל ששני בתי המקדש אשר נבנו על ידי בני אדם, בית המקדש הראשון על ידי שלמה, והשני נרמז במילת [או השדה], הוא מרמז על הבית השני שנחרש כמו שדה, ושניהם נשרפו באש, אבל הבית השלישי שיבנה במהרה בימינו יבנה על ידי הקב"ה ולא יחרב עוד לעולם, כמו שכתוב [זכריה ב/ט] ואני אהיה לה נאום ה" חומות אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. לכן נרמז פה שם אהיה, כמו שדרשו חז"ל אמר הקב"ה אני הצתי אש בציון שנאמר [איכה ד/יא] ויצת  אש בציון ואני עתיד לבנותה באש, שנאמר ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה, וזה יהיה על ידי משיח. שלם בגי" [זה משיח] ישלם אותיות [ימשל] , שאז ימשל משיח בן דוד, לכן שלם ישלם בגי" זה משיח, על ידי שני משיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד].

אם כסף תלווה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנושה [כב/כד]אומר מדרש תנחומא אם כסף תלווה זה שאמר הכתוב: טוב איש חונן ומלווה יכלכל דבריו במשפט כי לעולם לא ימוט [תהילים קיב/ה/ו] כל בריותיו של הקב"ה לוין זה מזה, היום לווה מן הלילה ולילה לווה מהיום ואינם דנים זה עם זה כמו הבריות, שנאמר: יום ולילה יביע אומר, אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם ,הלבנה לווה מן הכוכבים והכוכבים לווים מן הלבנה. וכשהקב"ה רוצה, אינו מוציאם, שנאמר: האומר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום [איוב ט/ז] האור לווה מן השמש והשמש לווה מן האור שנאמר: שמש ירח עמד זיבולה[חבקוק ג/יא] החוכמה לווה מן הבינה ובינה לווה מו החוכמה, שנאמר: אמור לחוכמה אחותי את [משל יז/ד] החסד לווה מן הצדקה והצדקה לווה מן החסד שנאמר : רודף צדקה וחסד, השמים לווים מן הארץ והארץ לווה מן השמים, שנאמר יפתח ה" לך את אוצרו הטוב את השמים[דברים כח/יב] התורה לווה מן המצוות והמצוות לווים מהתורה שנאמר: משלי ד/ד] שמור מצוותי וחיה בריותיו לווים זה מזה ומשלמים זה לזה, ובשר ודם לווה מחברו ומבקש לבלעו בריבית ובגזל.

אם כסף תלווה את עמי אומר שמנה לחמו אם כסף בגי" [בצדקה] תלווה בגי" [אמת], שתעשה צדקה באמת העני בגי" [חמול נא], עני בגי" [חוסה נא] פירוש אם תראה עני תחמול ותחוס עליו, לכן אחר אותיות " ע נ י" אותיות " כ ס ף" למפרע, להורות שמיד שתראה את העני תחמול ותחוס עליו ותסמוך אותו מיד בכסף, כמו שאותיות [כסף] סמוך [לעני] , ולא תמתין כשיצטרך, רק תעזור אותו למפרע מקודם שיצטרך, לכן אותיות [כסף] אחר [עני ] למפרע.

אם כסף תלווה את עמי אומר רבינו בחיי ומן הידוע כי דרכי נותני הצדקה נחלקים לשמונה חלקים [עין ברמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י כל שמונה חלקים] והם שמונה מדרגות זו למעלה מזו: החלק הראשון  :יש נותן צדקה לעני ונותנה בעיצבון. החלק השני : שייתן לו פחות מן הראוי בסבר פנים יפות החלק שלישי : שייתן לעני בידו קודם שישאל. החלק הרביעי : שייתן לעני וידע העני ממי נטל ולא ידע הנותן למי נתן למי נתן  החלק החמישי שייתן וידע למי נתן אבל העני לא ידע ממי נטל. החלק השישי : שייתן צדקה לעני ולא ידע הנותן למי נותן ולא ידע העני ממי נטל. החלק השביעי : שייתן לו כראוי ליתן לו, אחר שישאל החלק השמיני : והיא צדקה גדולה מכולם המלווה מעות לעני, לפי שההלוואה גדולה מן המתנה שהוא מחזיק בידו ואינו מתבייש בזה, ולפיכך נצטווינו  במצוות עשה שבתורה על חיוב הלוואה לעני וזהו שכתוב " אם כסף תלווה את עמי".                                            

ואמר בכור בניך תיתן לי אומר ברב סעדיה בן אור בספרו ערוגות הבושם " בכור בניך תיתן לי ראשי תיבות [תל"ב ] אותיות [תבל] לרמוז כי על ידי הנשואים וקיום מצווה פריה ורבייה, מתקיים העולם הנקרא בשם [תבל]. כי האדם הוא תפארת הבריאה ופאר היצירה והוד העשייה. המביא הוד וחן ותפארת לעולם. הוא הבונה והוא היוצר, הוא הנוטע והוא הזורע, הוא המגדל והוא המפריח שממות בגן נטוע ושדה מוריק , יער מלבלב וכרם פורח, דשא ואילן צומח. וכולם משבחים שמו ומהללים לו ומספרים כבודו. כמאמר הכתוב [תהילים צו] ירננו עצי היער לפני ה". ואלמלא האדם, אין עולם יכול לעמוד, כי הוא העמיד תולדות להממך היצירה האנושית והבריאה האלוהית והעשייה  ורצונו שהעולם יהיה מיושב ופורח, כמאמר הכתוב [תהילים קד] יהי כבוד ה" לעולם ישמח ה" במעשיו.

ועבדתם את ה" אלוהיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך [כג/כה] אומר שמנה לחמו מכאן שכל המחלות באים מהמזון ומן הקיבה, ואם מזונו של אדם הוא במידה ומשתהו במשורה, אז הוא נשמר מן המחלה בהשגחת הקב"ה עליו לברך את מזונו ולהסיר מקרבו כל מחלה. [מחלה] אותיות [הלחם], ואם תרצה להיות איש בריא ומזונך יהיה עבורך, ותהיה נשמר ממחלה, תעשה זאת, ועבדתם את ה" אלוהיכם. בתורה ובתפילה ובמעשים טובים, " וברך את לחמך ואת מימיך", וברך כמו וברך לשון צווי, רוצה לומר שתברך את הקב"ה על מזונך, ועל כל מה שתהנה תברך לשם יתברך בתחילה ובסוף, שתברך לקב"ה על מה שתאכל ותשתה ואם תעשה כן, אז מבטיח לך הקב"ה גם כן, והסירותי מחלה מקרבך, " וברך את לחמך " אותיות [ואך תברך לחם], זו ברכת המוציא לחם מן הארץ. ועם הג" תיבות בגי" [ברכת המזון] רוצה לומר את תברך ברכת המוציא בתחילה  וברכת המזון בסוף, אז גם אני אברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך.

ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלישתים וממדבר עד הנהר כי אתן בידכם את יושבי הארץ וגרשתמו מפניך [כג/לא] אומר שמנה לחמו מכאן עתידה ארץ ישראל להתרחב ולהתגדל , שחשב כאן את גבולה מארבע קצותיה ופינותיה, כמו שעתידה להיות לעתיד לבוא גדולה הרבה מכמו שחשב גבולי הארץ בפרשת מסעי, כי הים סוף הוא רחוק מארץ ישראל במקצוע דרומית מערבית לארץ ישראל ולכול אורך הדרום, וים פלישתים הוא לכול אורך צד המערב עד מקצוע מערבית צפונית לארץ, והמדבר הוא לכל אורך הדרום עד פאת דרומית מזרחית לארץ, ונהר פרת הוא לפאת מזרחית צפונית וכל אורך הצפון לארץ רחוק מאוד מהארץ, ובין כל גבולי פאות הנ"ל מפסיק הרבה שטחי ארצות, מכאן שכל הבטחה הזאת היא לעתיד לבוא, שעתידה הארץ להיות רחבה ונסבה למעלה , "כי אתן בידכם " בגי" [כי זו לעתיד], ובגי" [ כי זה בימי מלך המשיח] .

ומראה כבוד ה" כאש  אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל [כד/יז] אומר רבינו בחיי בלשון התורה נקרא " כבוד ה" ובלשון חכמים שכינה, וזהו וישכון כבוד ה" על הר סיני, וכתיב [תהילים פה] לשכון כבוד בארצנו, והוא מדת הדין הנקרא יד שבה נברא העולם כולו, שנאמר [ישעיה סו] ואת כל אלה ידי עשתה, הזכיר כל הנמצאים כולם בשם אלה שכולם נתהוו מכוח מדת הדין, הוא שאמר הכתוב ויהיו כל אלה. וכן במעשה בראשית [בראשית ב] אלה תולדות השמים והארץ, כלל כל הנמצאים כולם העליונים והשפלים במילת אלה , וזה בכלל הנמצאים. גם בפרטי הנמצאים בדברים שהם קיום העולם מצאנו בהם הכתוב לשון אלה, ואלו הם: האור/ והחושך/ והתורה/ והמשפט/ וקיבוץ גליות/ וישראל/ והתבואה/ והמטרהאור והחושך , הוא שכתוב [ישעיה מה] יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע אני ה" עושה כל אלה. התורה שנאמר [שמות כ] וידבר אלוהים את הדברים האלה. המשפט, שנאמר [שמות כא] ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. ישראל, הוא שנאמר בשבטי ישראל [בראשית מט] כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. ובקיבוץ גלויות, נאמר [ישעיה מט] הנה אלה מרחוק יבואו והנה אלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים, וכתיב ואמרתה בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה וסורה ואלה מי גדל הן אני נשארתי לדי אלה איפו הם. התבואה, הוא שכתוב [זכריה ח] כי זרע השלום הגפן תיתן פריה והארץ תיתן יבולה והשמים יתנו טלם והנחלתי את שארית העם הזה את כל אלה. המטר הוא שאמר הנביא [ירמיה יד] היש בהבלי הגויים מגשמים ואם השמים יתנו רבבים הלא אתה הוא ה" אלוהינו ונקוה לך כי אתה עשית את כל אלה.

ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה [כד\יח] אומר הזוהר הנגלה אמר רבי שמעון: הלא הקב"ה היה בהר סיני, ונאמר: ומראה כבוד ה" כאש אוכלת בראש ההר, איך יכל משה לעלות אליו? אלא, במשה נאמר "ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר", שנכנס תוך הענן כמי שמתלבש בלבוש, כך גם משה, הוא התלבש בענן ונכנס בתוכו, ובענן התקרב אל האש ויכל להתקרב.כך גם אליהו, שנאמר בו "ויעל אליהו בסערה השמימה", וכיצד היה יכל אליהו לעלות השמימה? והלא כל השמים אינם יכולים לסבול אפלו גרעין חרדל מגופי העולם הזה, ואתה אמרתה "ויעל אליהו בסערה השמימה"? אלא שנכנס בסערה ההיא, והתלבש בה באותה הסערה, ועלה למעלה. ומצאתי סוד בספר אדם הראשון שאמר בדבר התולדות העתידות לבוא לעולם: תצא רוח אחת שתרד לעולם בארץ, ותתלבש בגוף, ואליהו שמה ובאותו גוף יתעלה, ויטפשת מגופו וישאר בסערה, וגוף אחר של אור יזדמן בין המלאכים. וכאשר ירד לעולם הזה, יתלבש באותו גוף שנאמר בעולם הזה. ובגוף זה יתגלה למטה, ובגוף האחר יתגלה למעלה. וזהו סוד "מי עלה שמים וירד" לא היה אדם שרוחו עלתה לשמים, וירדה אחר כך למטה, חוץ מאליהו, שהוא עלה למעלה וירד למטה.

      י  צ  ח  ק       פ  ר  י  א  נ  ט  ה

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

פברואר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« ינו   מרץ »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728  
רשימת הנושאים באתר