ארכיון יומי: 27 בפברואר 2018


 מגילת אסתר. מאת: הרב משה אסולין שמיר. "ליהודים היתה –  אורה ושמחה, וששון ויקר

 מגילת אסתר.

מאת: הרב משה אסולין שמיר.

"ליהודים היתה –

 אורה ושמחה, וששון ויקר" (מ' אסתר ח, טז).

"מגילת אסתר" – גילוי ההסתר בהיסטוריה היהודית.

          "אסתר – ברוח הקודש נאמרה" (מגילה ז ע"א).

רבנו חיים בן עטר בעל "אור החיים" הק' כותב בספרו "ראשון לציון" למגילת אסתר, שגם אחשוורוש שנא יהודים כמו המן, רק שלכל אחד מהם היה תפקיד במזימה האנטישמית נגד היהודים: המן העמלקי רצה להשמידם מבחינה פיזית כמו היטלר ימ"ש, ואילו אחשוורוש רצה להשמידם מבחינה רוחנית כמו היוונים.

לקראת סיום "המשתה לכל שריו ועבדיו", אחשוורוש מחליט להזמין גם את היהודים כדי לבולל אותם מבחינה רוחנית, ולהשכיח מהם את המשך בנין המקדש השני בו החלו עזרא ונחמיה, בעקבות הכרזת כורש זקנו של אחשוורוש ככתוב: "ובשנת אחת לכורש מלך פרס, לכלות דבר ה' מפי ירמיה, העיר ה' את רוח כורש מלך פרס, ויעבר קול בכל מלכותו וגם במכתב לאמר… כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלוקי השמים, והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה" (עזרא א' א').  את זאת לומד רבנו האוה"ח הק' מהכתוב: "ובמלאת הימים האלה עשה המלך לכל העם" = עם ישראל.

כ"כ, מהכתוב: "ובמלכות אחשוורוש בתחילת מלכותו, כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים" (עזרא א' ו'). ב"סדר עולם" (כט) נאמר שכותבי השטנה נגד היהודים, היו עשרת בני המן שמאוחר יותר, נתלו על עץ בעקבות אביהם המן הרשע.

מתוך עיון קצר בהיסטוריה היהודית של הדור האחרון, ניתן להיווכח די מהר ב"שיתוף פעולה" הנ"ל, דוגמת הנאצים שתכננו ואף רצחו מיליוני יהודים, ומצד שני אנגליה וארה"ב שלא היו מוכנים להפציץ את מחנות ההשמדה, למרות שידעו על המתרחש. גם כיום, יש לנו את פרס ההולכת בעקבות המן הפרסי, ומכריזה השכם והערב על השמדתנו,

 ומצד שני,  התמיכה הגורפת הדיפלומטית  באו"ם, של נציגי האומות "המתורבתות". רוב הגינויים באו"ם, נגד ישראל.

רבנו אוה"ח הק' אומר: אחשורוש ראה שתמו 70 שנות גלות בנ"י לאחר החורבן ולא נגאלו, כפי שאכן הבטיח ה' ע"י הנביא (ירמיה  כט, י)  "כה אמר ה' לפי מלאת לבבל 70 שנה, אפקוד אתכם": 45 שנות מלכות נבוכדנצאר, 23 שנות אוויל מרודך {כולל שאר המלכים שמלכו עד אחשוורוש: כורש, כנבוזי, דריווש הראשון}, 2 שנים של אחשוורוש = 70 שנה.

את זה לומד רבנו מהכתוב: "בימים ההם" = "ב' – ימים" = ב' שנים. המילה "ימים" בתנ"ך, רומזת לשנה ככתוב: "ימים תהיה גאולתו" (ויקרא כה' כט').  לכן, "בשנה השלישית כשבת המלך" = שנתיישבה דעתו כדברי הגמרא. הוא עשה משתה, בו השתמש בבגדי כהונה וכלי המקדש, כדברי הגמרא (מגילה יב' ע"א)  לפס' "בהראותו … את יקר תפארת"

היהודים בממלכה, ראו כי טוב ליבם ביין הפרסי, סירבו לעלות לא"י בימי עזרא ונחמיה, ובעצם עלתה רק "דלת העם". שמות הגיבורים הראשיים במגילה: מרדכי (מורדוך) ואסתר (אסתריס) מזכירים שמות אליליים פרסיים. אסתהר בפרסית – ירח. כמו כן, אסתר בבית אחשוורוש, ומרדכי "יושב בשער המלך" – בתפקיד של שר. כל זה משקף תפאורה של "יהודי אמריקה של אז, היושבים על סיר הבשר".

מוסר השכל: יש לקרא את מגילת אסתר בעיון רב לא רק ברובד הגלוי, אלא גם ובעיקר ברובד הסמוי, היות והיא נכתבה ברוח הקודש ע"י מרדכי היהודי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני, שהיה מאנשי הכנסת הגדולה, ומוצאו מזרע שאול המלך מבנימין. כזכור, שאול המלך לא השמיד את עמלק כפי שציווה אותו ה', והנה צאצאיו מרדכי ואסתר, נאלצים שוב להתמודד עם המן העמלקי לאחר 520 שנה.

במהלך המלחמה, לא שלחו את ידם בביזה ככתוב "ובביזה לא שלחו את ידם",  (אסתר ט, טז), כדי לתקן את חטא שאול וחייליו ששלחו את ידם בביזה, ככתוב: "ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר… (שמואל א, טו, ט).

מוצאו ושלטונו של אחשורוש.

אירועי המגילה התרחשו בתקופת אחשוורוש ששלט באימפריה הפרסית במשך 20 שנה בין השנים: 485-465 לפנה"ס (דעת מקרא. מבוא למגילת אסתר מאת פרופ' גבריאל חיים כהן). הוא התמנה למלך לאחר שאביו דריוש הראשון יצא למלחמה נגד מצרים בה נהרג. אחשוורוש בנו המשיך במלחמה ואף הצליח לכבוש אותה, דבר המסביר את הרקע למשתה היין שנמשך 180 יום. בכך הוא רצה לבסס את מעמדו באימפריה שהתרחבה.

לגבי מוצאו של אחשוורוש ותקופת שלטונו, ישנן דעות רבות במדרשים: דעה אחת אומרת שהיה בנו של כורש. דעה רווחת יותר, אומרת שלא היה מזרע המלוכה, ושימש כשומר הסוסים של בלשאצר, ועם הזמן תפס את השלטון.

ב"סדר הדורות הקצר" (עמ' סח) מאת הרב שלמה בניזרי נאמר שאחשורוש מלך 14 שנה. (בין השנים 354 – 368 לפנה"ס).

'דעת מקרא' מנתח באופן יסודי את הרקע ההיסטורי של האירועים במגילה, תוך התבססות על מקורות חז"ל. 

רבנו אוה"ח הק' אומר שהמשתה השני שנמשך שבעה ימים: "ובמלאת הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד קטן – משתה שבעת ימים בחצר גינת ביתן המלך" (א, ה), נעשה כדי להחטיא את ישראל. וכדברי קדשו: "כי משתה זה שעשה של ז' ימים, לישראל עשאו… ובעוונות יצאה מחשבתו לפועל, ונתחייבו כליה. לולא מרדכי שעמד לימין אביון" (רבנו חיים בן עטר. ראשון לציון, מגילת אסתר א, ה. ע"פ ילקו"ש ריש פרק ו').

שמו הפרסי של אחשורוש הוא "חשיארש", ואילו בפי היוונים כסרכסס.  

בפי היהודים כונה "אח-שורוש", היות "וכל מי שזוכרו – חש בראשו" {כואב לו ראשו} כדברי חכמים (אסתר רבה א, א. מגילה יא ע"א). ועוד אמרו במדרש: אחשורוש = שנעשו כולם רשים ודלים בימיו, היות והוא רושש את העם בגלל גובה המיסים למימון שיגעונותיו: כיבושי נשים וארצות.

אשתו "ושתי" – הייתה ביתו של בלשצאר, ונינתו של נבוכדנצאר, דבר המסביר את מעמדה הרם וסירובה להתייצב לפניו, ואילו אמו "אטוסא" הייתה ביתו של כורש זקנו, דבר שהקנה לו מעמד מכובד, כך שנבחר לשמש כמלך, למרות שלא היה הבכור.

                    "זכור את אשר עשה לך עמלק…" (דברים כה, יז – יט).

     עמלק של המן הגגי – ועמלק של ימינו.

בשבת הסמוכה לפורים, תחול "שבת זכור" בה מצווים מדאורייתא לזכור את מעשי עמלק על ידי קריאה בספר תורה, ולכן משתדלים להוציא ספר תורה מהודר לשם כך, בו קורא המפטיר בספר שני את פרשת "זכור", ואחר כך קוראים בהפטרה מתוך ספר (שמואל א טו) המתאר את מלחמת שאול בעמלק, חטאו וקריעת המלוכה משאול וזרעו.

אין שום איסור בתורה הדומה לציווי הכל כך מפורט, כמו הציווי למחות את עמלק: "זכר… ולא ירא אלוקים… תמחה את זכר עמלק… לא תשכח". לא רק שנזכור, אלא גם נמחה, וגם לא נשכח לאורך ההיסטוריה.

עמלק "מלווה" את עם ישראל מאז יעקב אבינו כאשר עשיו הרשע – הסבא של עמלק, עורך "קבלת פנים" צבאית ליעקב אבינו וב"ב החוזרים מלבן הארמי, ומנסה לחסלם. לאחר יציאת עם ישראל ממצרים, עמלק מתייצב על משמרתו ונלחם עם ישראל ברפידים (שמות בשלח יז, ח –טז) וכו'.  עמלק מתגלה שוב בדמותו של המן האגגי.

רמז לגרמניה הנאצית המזוהה עם עמלק, מופיע בגמרא (מגילה ו ע"א) לפסוק: "אל תיתן ה' מאווי רשע, זממו אל תפק" (תהלים קמ, ט): "אמר יעקב לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אל תיתן לעשיו הרשע תאוות לבו. זממו אל תפק – זו גרממיה של רומי". ויש גורסים גרמניה של רומי.

במשפטי נירנברג לאחר השואה, עמדו לדין 23 פושעי מלחמה נאציים, 11 מתוכם נידוני למוות. היה צפוי שיוצאו להורג ע"י כיתת יורים כמקובל במשפט צבאי, אבל הוחלט לבסוף לתלות אותם. אחד מהם, הצורר ה-ר-מ-ן = המן רשע} גרינג ממקימי הגסטפו, התאבד בכלאו שעתיים לפני ביצוע גזר הדין, כך שביום כ"א תשרי תש"ז  {1946} – יום הושענא רבה = יום החיתום, נתלו רק עשרה, מעין  מהדורה חוזרת של עשרת בני המן שנתלו על העץ.

שנת תש"ז אכן רמוזה באותיות הקטנות בשמות עשרת בני המן שנתלו במגילה: פרשנדתא, פרמשתא, ויזתא = ת – ש – ז 1946. האות ו' במלים "ואת" המופיעה בבני המן, רומזת לריבוי, היות ומבחינה תחבירית היא מיותרת. זה גם רומז לאלף השישי בו הצוררים הנאציים נתלו. גם המילה "ואת" המופיעה לפני כל אחד מבני המן, באה לרבות כדברי רבותינו (ילקוט מעם לועז אסתר רלז), היא רומזת על תליית עשרה אנשים נוספים בנוסף לעשרת בני המן.

כמו כן, המילה את רומזת תמיד לריבוי כדברי הגמרא (סוטה יז, ע"א).

מעניין לציין, שאחד הנידונים הגרמניים יוליוס שטרייכר שבמשך למעלה מעשרים שנה הפיץ שנאה נגד העם היהודי בעיתונו "דר שטירמר" בו שימש כעורך, אמר לפני שחבל התלייה נכרך על צווארו: "חג פורים 1946". 

 כל זה מסביר את דברי חכמים ש"אסתר ברוח הקודש נאמרה" (מגילה ז ע"א).

כעמלק של ימינו, מהווים כנראה, האיאטולות מאירן/פרס – צאצאי המן הרשע המכריזים השכם והערב על רצונם להשמיד את ישראל ללא כל התגרות מצדנו, כמו "קבלת הפנים הצבאית העמלקית" לה "זכינו" עם יציאתנו ממצרים.

המסר המרכזי במגילת אסתר – לדורנו.

"נס פורים היה הכנה לבית שני…

             ויהיה לעתיד לבוא – נס כזה קודם הגאולה" (ה"שפת אמת").

הרבי מגור מחבר "השפת אמת", כותב על פורים: "נראה כי נס פורים היה הכנה לבית שני. כי היה צריך להיות כוח ועוז לבוכן אפשר שיהיה לעתיד לבוא נס כזה קודם הגאולה כמו שאמרו חז"ל: מעמיד עליהם מלך קשה כהמן… שנס כזה הכנה לגאולה".

לדבריו, הגאולה אינה באה על מגש של כסף, אלא יש צורך בכוחות רוחניים ="עוז לב", ופיזיים = "כוח". כלומר, יש צורך בתעוזת המנהיגות נגד עמלק, והכנות צבאיות מצד שני. לכן, הקב"ה זימן את גזירת המן שהובילה אותם לתשובה שלמה וקבלת התורה שבע"פ מרצון: "קיימו וקיבלו עליהם". ניתן להם ניסיון צבאי שהרגו באויבם עמלק.

רבנו החיד"א שיום ההילולוה שלו, חל ביום י"א אדר לפני פורים אומר:

פורים – רומז לחגי ישראל.

פורים – מקיף את כל החגים: פ = פסח,  ו = וסוכות,  ר = ראש השנה, י = יום כיפור מ = מתן תורה.

"בראש השנה –  ספרי חיים ומתים נפתחים, וכאן בפורים – נידונים אם לקיים הגזרה, אם להינצל.

יום הכיפורים – מחילת עוונות, וכאן בפורים – נמחל להם מה שנהנו מסעודתו של אותו רשע.

סוכות, ענני כבוד – וכאן נכנסו תחת כנפי השכינה, ורבים מעמי הארץ מתייהדים…

 ואפשר דלכך בחרו לקרות פורים על שם הפור, ולא קראו שם העצם, כי ראשי תיבות פורים = פסח וסוכות, ר"ה, יוה"כ, מתן תורה ודו"ק" (דבש לפי, מערכת פ', ב').

"על כן קראו לימים האלה פורים – על שם הפור…" (אסתר ט, כו).

עם ישראל – גורלו של הקב"ה.

רבנו החיד"א שואל: הרי כל החגים נקראים על שם ההצלה: פסח – על שהקב"ה פסח ודילג על בתי בנ"י במכת בכורות. סוכות – סוכות וענני כבוד במדבר. פורים לעומת זאת, נקרא ע"ש הפור והגורל שעשה המן, דבר המזכיר את צרת היהודים. כמו כן, הרי הפס' מדבר על הפור, ולמה מרדכי קורא לו במגילה "פורים"?

רבנו החיד"א עונה: ישנם שני גורלות: גורל המן וגורל הקב"ה הגובר עליו. עם ישראל נחשב לגורלו של הקב"ה ככתוב: "כי חלק {גורל} ה' עמו – יעקב חבל נחלתו" (דברים לב, ט).

לאור זאת, נבחר השם 'פורים', רבים של פור – אחד של הקב"ה, ואחד של המן ('דברים אחדים'. דרוש כ"ד ד"ה 'ואל קוטב').

"והימים האלה נזכרים ונעשים – בכל דור ודור, משפחה ומשפחה" (אסתר ט, כח).

 האורות של פורים, מאירים גם כיום מידי שנה בשנה כדברי חכמים לכתוב: "והימים האלה נזכרים ונעשים"

האורות של כל חג, מאירים בכל חג כדברי רבנו האר"י הק' לפס' הנ"ל. הרעיון מופיע גם אצל החיד"א ('לב דוד' פכ"ט). על כך אומר רבי מנחם מנדל שניאורסון: "איתא בכתבי האריז"ל, שהעניינים הכלליים {כמו החגים}, ואפילו העניינים הפרטיים, אם הם נוגעים לכלל שאירעו בזמן מסוים בשנה מיוחדת, הנה כאשר "הימים האלה נזכרים"… בהתעוררות המתאימה ע"י התבוננות וסיפור המאורעות שאירעו אז,  הנה ע"י זה "נעשים", שענין זה חוזר ונשנה עוד פעם" (תורת מנחם יב. שנת תשי"ד חלק שלישי. שיחת יום ג' פ' פנחס, י"ב תמוז התשי"ד).

. רבנו החיד"א אומר על כך: "ועוד רמזתי לפנים, להורות כי בפורים צריך שיהיה הכל ביראת ה', לתת הודאה על אשר הצילנו מעוכר ישראל המן. ויהיה שווה אצלנו קול שופר בר"ה – לקול מגילה בחדא מחתא מחתינהו, להיות פורים כמו ראש השנה ביראת ה'" (החיד"א. כיסא דוד, דרוש "כ"ד ד"ה ועוד).

כיפורים = כמו פורים. את השגות כיפורים נוכל להשיג ע"י שמחה בפורים (תיקוני הזהר פ"ו).

פועל יוצא מהנמר לעיל: צריכים רק להכין את כלי הקיבול הרוחניים והמעשיים, כדי לקבל את אותם אורות.

המן האגגי של ימינו = רבים מהמנהיגים הפרסים וגרורותיהם כמן חיזבאלה וחמס הצועקים מעל כל במה, שרוצים להשמיד את מדינת ישראל, ואף פועלים להשגת פצצה גרעינית לביצוע זממם.

המנהיג הפרסי כיום הוא: "ח/המנ –אי = המן. אי של המניות

 אחשוורוש של ימינו, מהווים רבים מראשי אדום האירופאיים, שבמשחקי מלים דיפלומטיות, נראים כניטראליים, אבל מאחורי הקלעים, תומכים בשונאינו, וחורשים את רעתנו.

הפתרונות לבעיית עמלק בימינו – אחדות ומנהיגות.

"לך כנוס את כל היהודים" – לכנס ולאחד את היהודים המפולגים (דברי אסתר למרדכי).

   אומרים חז"ל שרק מרדכי היהודי קלט את גודל האחריות מהשואה ההמנית הקרבה, ולכן החליט לקחת פיקוד  

 ולפעול בכל החזיתות: פקודות לאסתר מול אחשוורוש. אסתר גוזרת על היהודים לצום 3 ימים – יד, טו, טז בניסן "שנפלו" גם על "ליל סדר פסח", כך שבאותה שנה לא קיימו מצוות אכילת מצות – "אל תאכלו", ולא שתו ארבע כוסות – "ואל תשתו" כדברי אסתר, כך שנשאר להם רק מצוות "אכילת מרור העמלקי, וקריאת "והגדת לבניך" מתוך זעקה.

אסתר פקדה על מרדכי: "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן, וצומו עלי  ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים לילה ויום. גם אני ונערותי אצום כן, ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת, וכאשר אבדתי אבדתי" (מגילת אסתר ד, טז).

  "לך כנוס את כל היהודים" = כנס ואחד את בני ישראל באחדות גמורה ביניהם, ובאחדות עם הקב"ה, כדברי רבי שלמה הלוי אלקבץ בספרו "מנות הלוי" על מגילת אסתר. כל זה יתקן את הקטרוג של המן האגגי שאמר על עמ"י: "ישנו עם אחד – מפוזר ומפורד בין העמים" – כלומר, עם ישראל שתפקידו עלי אדמות להיות "אחד" = מאוחד, מתנהג בחוסר אחדות כעם מפורד ומפולג.

הרעיון מובא גם ע"י החיד"א (מראית העין', מגילה י"א.)

 "אל תאכלו" – לא לקיים מצות אכילת מצה. "אל תשתו" – לבטל מצות ארבע כוסות יין.

הרב חרל"ף (מי מרום – מעיני הישועה פרק י"ח) אומר: שיש צורך בשני מנהיגים כמו משה ואהרון, מרדכי ואסתר, אליהו ומשיח. המשותף לכולם, הביטוי הפותח את השם, א-מ. אבא מטפל ברוחניות הילדים, ואימא בגשמיות.

מנהיג אחד מטפל ברוחניות של העם כמו – משה, מרדכי, משיח,

השני מטפל בהנהגה הפנימית כמו – אהרון, אסתר ואליהו.

עמלק = 240 = ספק. "אין שמחה כהתרת הספקות" כדברי חכמים. ברגע שנתיר את הספקות הן בנושא אמונתנו השלמה בבורא עולם, הן בנושא אמונתנו בתורתנו הקדושה, והן בנושא נחלת אבותינו על כל גבולותיה – לא תהיה תקומה לכל אויבינו הרבים. והכל צריך להתקיים מתוך אחדות כדברי אסתר למרדכי: "לך כנוס את היהודים" – לך תאחד אותם. לכן, השם "בית הכנסת" ולא בית תפילה. קודם יש להתכנס ולהתאחד, ורק אחר כך להתפלל כדברי רבנו האר"י הק' לפסוק "… ויקרבו כל העדה – ויעמדו לפני ה" (ויקרא שמיני ט, ה). רק לאחר שמתקרבים איש לרעהו בבחינת "ואהבת לרעך כמוך", זוכים לעמוד לפני ה'. אז, נזכה בעזהי"ת ל"אורה ושמחה וששון ויקר".

 הנתונים הבאים במגילה –

 רומזים לכך שמגילת אסתר נכתבה ברוח הקודש.

167 פסוקים במגילה – כנגד דברי שאול לשמואל: "חטאתי… כבדני נא נגד ז-ק-נ-י…" = 167.

159 פעמים המילה ה-מ-ל-ך בוואריאציות שונות. = ק-נ-ט = 159 = טנק תשועות מהמלך הקב"ה.

17 פעמים המילה מ-ש-ת-ה = טו"ב. כנגד 17 פעמים בה מופיעה המילה משתה בתנ"ך.

53 פעמים מופיעה המילה א-ס-ת-ר, וכן מ-ר-ד-כ-י. = ג"ן. גן עדן, "דודי ירד לגנו".

54 פעמים המלה ה-מ-ן = דן = 54. דינו של "ראש גוים עמלק", בתליה.

4 פעמים  ז-ר-ש הרשעה. ד'דין לאשתו הרשעה של המן.

9 פעמים ו-ש-ת-י = ט = ט-ומאה.

28 פעמים א-ח-ש-ו-ר-ו-ש = "כ-ח, לרמוז על ה- כ-ח האכזרי של אחשורוש.

"אעשה נפלאות"

לרבנו החיד"א – רבנו חיים יוסף אזולאי ע"ה

 ורבו הנערץ – רבנו "אור החיים" הק'.

רבנו החיד"א מספר שכאשר שהה בליוורנו שבאיטליה לעת זקנותו, הגיעו אליו בני זוג כדי להתדיין בפניו.

הבעל חשד באשתו שנסתרה עם אדם אחר, וביקש לגרשה. האישה טענה לעומת זאת, שלא היו דברים מעולם.

לאחר שרבנו שמע את טענות הצדדים, הוא הגיע למסקנה שהאישה אשמה. האישה לעומת זאת, עמדה על דעתה, ולא הייתה מוכנה לקבל את אשר פסק הרב.

החיד"א נזכר שמורו ורבו הנערץ רבנו "אור החיים" הק', ברכו  בכך שיהיה לו כוח קדושתו של כהן.

החיד"א ביקש שיביאו לו ספר תורה, והזהיר את האישה שהוא הולך לקרוא בפרשת סוטה. גם לכך האישה לא שמה את ליבה. כאשר הרב סיים לקרוא בפרשת סוטה בטעמים ובנגינות, וקרא בקול רם "ואת שטית וגו'",  בו במקום האישה החלה להתפתל מכאבים בבטנה, פניה מוריקות, ועיניה בולטות ככל הכתוב בפרשת סוטה.

אכן, האישה נאלצה להודות, כפי שהרב ראה מראש, ברוח קדשו.

לאור המקרה הנ"ל, התרבו מעריצי רבנו, והפכו את ביתו למקום קדוש.

בברכת "אורה ושמחה וששון ויקר" – משה אסולין שמיר.

לע"נ הצדיקים: אמו"ר הרה"צ יוסף בר עליה ע"ה. סבא קדישא הרב אברהם בן אסתר ע"ה.

המלוב"ן הרה"צ רבי מסעוד אסולין ע"ה. רבי משה אסולין ע"ה – האבא של אימא עליה ע"ה. רבי חיים מלכא בן רחל ע"ה.

רבי שלמה שושן ע"ה. רבי משה שושן ע"ה. צדיקי "איית כלילא" ע"ה ליד תינג'יר.

צדיקי איית שמעון ע"ה ליד אספאלו. רבי משה בלישע בן רחל ע"ה.

א"מ זוהרה בת חנה ע"ה. עליה בת מרים ע"ה. חניני בת עליה ע"ה. חניני בת מרים ע"ה.

יוסף אבינאים ע"ה. ישראל בן חניני ע"ה. שלמה ורחמה בת חנה טמסות ע"ה.

בתיה בת קנדוב ע"ה. יששכר בן נזי ע"ה. דוד הכהן בן לאה ע"ה.

 

לרפואה שלמה ונהורא מעליא – לאילנה בת בתיה תחי', ומשה בן זוהרה נ"י.

 

להצלחה בלימוד תורה, ויראת ה' טהורה –

ליונתן ובניה בני קרן תחי', לאורי ואיתמר בני עינבל תחי'.

לנחמן ויוסף חיים בני לירז חנה תחי'.

להצלחה בלימודים ויראת ה' טהורה – לאוריה ורוני בנות קרן. לשוהם בת עינבל.

למרים, אודל ואסתר בנות לירז חנה. 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

פברואר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« ינו   מרץ »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728  

רשימת הנושאים באתר