נשות חיל יהודיות במרוקו-אליעזר בשן- מילדות ומרפאות.-קצצא חנה הצדיקה קינת חנה הצדיקה על שבעת בניה

מילדות ומרפאות.

המיילדת, שכינויה במשנה ובהלכה הוא "חכמה ", נחשבה כזו גם אצל היהודים בדורות הבאים. מיילדות יהודיות אחדות התפרסמו בקרב המוסלמים בבקיאותן במלאכה זו. על פי מחקר על יהודי פאס לפני תקופת החסות הייתה בעיר מיילדת יהודייה מבוגרת, ששמה הלך לפניה הודות לבקיאותה, ואף הייתה מוזמנת לארמון הסולטאן.

רבי חיים טולידאנו דן באדם, שרצה לשאת אישה נוספת שכן אשתו הראשונה הייתה חולה זמן רב ולא הביאה לו ילדים "וכל זה בעדות אישה הרופאת". רבי יוסף אלמליח כתב על אישה מתיטואן " שמוחזקת היא לידע בדרכי הרפואה". כשלא ידעו טיב מחלה ואופן ריפויה נהגו לפנות אל רופאות כאלו. במכתב, ללא תאריך, שנכתב על ידי הרב אליהו הרוש מצפרו, נאמר "ושאלתי לנשים אודות החולי ההוא ".

נשים הכירו תכונות של צמחים לריפוי חולים – מסורת שעברה מדור לדור. ביניהן הייתה ממה זה ( זהרה ), אשתו של רבי יוסף כנאפו ממוגדור, שהכינה תרופות גם בעזרת בעלה ונתנה לחולים את התרופות ללא תמורה. כזו הייתה גם דונה לבית בוהדנא, אשתו של רבי דוד כנאפו, שהשתמשה בתרופות תוצרת בית – מסורת שקיבלה מאמה ומסבתה.

נשים שרות ומקוננות.

נשים נהגו לשיר בערבית יהודית בשמחות כגון חתונות בליווי תוף ומצלתיים. כך עשו כשליוו את הכלה למקווה לפני החתונה וכך גם בהילולות לכבוד הקודש. באזורים הצפוניים של מרוקו, ששפת הדיבור של היהודים בהן הייתה ספרדית יהודית המכונה "חכתייא", נהגו הנשים לשיר בשפה זו.גם נשים מקוננות היו בזמן העתיק והן נזכרו במקרא, במשנה בספרות הרבנית. במקורות נזכרות "מענות" – נשים המקוננות יחד, "מטפחות" – מכות כף אל כף או כף אל ירך ו "מקוננות" – שאחת מהן מקוננת והאחרות חוזרות אחריה. במרוקו היה כינויה "נוואכה" (נואחאה)– בכיינית  שהייתה משכירה עצמה לארוע אבלות ומביעה את רגשות הכאב של בני המשפחה האבלים. המקוננות נהגו להתגודד סביב הטהרה של אישה שנפטרה, וכך נהגו גם בעת אבל ציבורי כגון ט' באב.

בעת שהגברים קראו קינות ניצבו הנשים במעגל, שבמרכזו עמדה המקוננת. זו קוננה על חורבן ירושלים, ועל שריפת המקדש, על חנה שובעת בניה, על "קצידא די חנה צדיקה"  – קינה שחוברה במאה ה-18 על ידי יוסף בן מרדכי בן מאליח, וכן על איוב ועל עשרה הרוגי המלכות. המקוננת נהגה להכות על לחייה עד זוב דם ולשרוט את פניה והנשים שסביבה היו רוקעות ברגליהן. על מקוננת אצל יהודי מרוקו כתבו גם שני תיירים גרמניים : ויקטור הורוביץ, מזכיר הקונסוליה הגרמנית בטנג'יר בשנות ה-80 של המאה ה-19 שטען כי זהו מנהג תנ"כי ואלפרד סטאלהלין, שכתב על מקוננות שכירות אצל יהודי מראכש " דעתם של חכמים לא הייתה נוחה משריטת הפנים, המנוגדת לדין ( רמב"ם, הלכות עכו"ם, יב, יב, יג, טו ) וכן מהתערבות נשים עם גברים בעת התכנסויות המוניות.

קצצא חנה הצדיקה

קינת חנה הצדיקה על שבעת בניה

 

ייא עיבאד סועלא מוחריקא, תצווט ביהא פוואדי

הוי המונים, זאת שרפה לוהטת, נצרבו בה בני ממעי

 

מן הממ חנה צדיקה, אתהייזת רוחי וונכאדי

מסבלות חנה הצדיקה, נפעמו רוחי ואנחותי

 

כמן שדדא וכמן דיקא , קצצאת חנה דון עדאדי

היה אסון והייתה צוקה, קינת חנה נושא למעללים

 

חצרא חצרא פי פרד גודווייא, תקררחת חנה בשבעה משווייא

אויה אויה כי בבת אחת שיכלה חנה שבעה שרופים

 

אווילי בלוויל עלא מא זראלהא, וונזדד עליהא חזאני

אוי לי ואבוי על מה אירע לה, ואחדש אבל כפליים

 

שבע אולאד כאנו אילאהא, מלאח צורה לכל עיוני

בנים שבעה היו לחנה, יפי תואר לכל עינים

 

וודבחהום לעדו חדאהא, וותכבבטו מתל זדייאני

טבח אותם האויב מולה, התבוססו כתיישים

 

וולמקרוחא מרמייא, וובדממהום הייא מטלייא

והשכולה בצד זרוקה, ובדמם טונפו מלבושים

 

סמעו ייא סאדאת קצצתהום, וומאדא זרא ביהום

שימעו רבותי, זאת קינתם, וכל מה שקרה אותם

 

קיסר פי סנסלא גיידהום, הומא בסבעא פי חזר אוממהום

קיסר בשושלת הובילם, והם בחיק אמם שבעתם

 

ווטלב מננהום כרוז דינהום, ייאכ יבדלו איסם רבבהום

דרש מהם כפירה בדתם, כי ימירו שם אלוהותם

 

והומא כאנת נייתהום קווייא, פעבאדת ללאה רבב לאזלייא

ולהם הייתה תמימות עצומה, ועם אל עולמות עבודתם

 

פלחין זבד כבירהום וובדא ביה, וסאר ייגוויה בטיב כלאמו

מיד הוציא בכורם ובו התחיל, פיתה אותו בנועם מדבריו

 

וננצר עליה עלאם יוואתיה, וזאב צליב מעבוד קדדאמו

נהג בו אשר יאתה לו והביא עבודה זרה לפניו

 

וקאל סזד אילו וותנאל בכראמו, וסאיין תריד אילכ יוואתיה

השתחווה, אמר, וזכה בכבודו, ומה שתחפוץ גם יאה לו

 

נדק ווקאל ייא בן להזלייא, מא נסזד אילו בלבוהתייא

הביע ואמר בן האלמנה, לא אשתחווה ברמאות לו

 

אבאדן מא נסזד לכסבא ייאבסא, וואלא נבדדל יסם כלאקי

חלילה לכרוע לקורת עץ יבשה ולא אמיר שם יוצרי

 

שמע ישראל מא ננסא, וואלא תקטע בססיף ענקי

שמע ישראל לא אשכח, גם אם בחרב תערוף צווארי

 

אס נהו דינכ ייא בן למנדוסא, לא דין איללאה דין נקי

ומהו דינך, בן  המנודה, אין דין אלא הדת  הזכה

 

פלחין שארעוה ייא מוואלייא, וודבחוה בצפרא הנדייא

ומיד שפטוהו, אנשי, ושחטוהו במאכלת ממורקה

 

פלחין נאדא לכוה חתאני, ווגללסו עלא כרסי חדאה

כאשר קרא לאחיו השני, וסמוך לו על כסא הושיבו

 

קאללו ייא פרכ לגוזלאני, פיק מן נומכ וונתבה

אמר לו : עופר איילים, עורה משנתך והביטה בי

 

אילא סזדרת לצצנאם עייני, תרכע אילו וותצללי חדאה

אם לפסל תשתחווה, ברך תכרע לו, ולידו תתפלל כעת

 

זאתכ חללא מן דוהבייא, בנתי אילאכ כאדם מעטייא

זו הזדמנות יקרה מפז, ובתי לך כאמה תשרת

 

מא נבגי נסזד וואלא נרכע, גיר אילא לרבב לעאלאמינא

לא אובה הלשתחוות ולא אכרע, אלא לריבון עולמים

 

וואמננא ווליה נעבד, הווא אררחים אררחמינא

בו אאמין ואותו אעבוד, כי הוא רחום הרמנים

 

לפריד אצצמיד אעצים לזוואד, הווא רזאנא ומוגיתנא

האחד האדיר אדון היצורים, תקוותנו ומושיעני

 

כאלק לעלווייא וסספלייא, מן דון אזריה ובלא אזרייא

בורא הרים ובקעות, הכל במאמרו בלי עזרתנו

 

ראוודו צולטאן חתתא עייא, וואלא זבד פיה מצאצא

הפציר בו המלך עד שנלאה, ושום תועלת לא מצא בו

 

ווכתרת דהבאן קדר וורראה, נחמד לו ומא נעצאה

ורוב כברי זהב הראהו, אודה לאל ולא אמרוד בו

 

פלחין נאדא לדדבבאח וואתאה, לוויל לוויל עלא מא קאצא

חיש קרה לטובח והופיע, אויה ואבוי איכה אסבול

 

או חנה בראצהא מחנייא, לבסת גראראר מתנייא

וחנה ישבה וראשה שמוט, ולבשה שק אפר כפול

 

דעא בתתאלת אבייאדו, וועלא מובבר קדר גללסו

פקד והביאו את השלישי, ועל כר קטיפות הושיבו

 

קאללו חכם לצנאמי וועבדו, ווזעל יידדיכ עלא ראצו

אמר, היכנע לפסל ואותו עבוד, ידך על ראשו וגע בו

 

מן דהב וולפדדא נתין תקבדו, וומן כייאר לחריר נתי תלבסו

זהב וכסף תיקח בהמון, ומיטב המשי לבגד תלבש

 

ווטלב וותמננא עלייא, וונעטיכ ייא דאוו תחרייא

בקש ושים עלי כל תנאי, אתן כי אתה אור נר ממש

 

פאיין דדמאג צאח לצלטאן, וובדא יעאיירו בלא סתארא

היכן תבונתך, קרא למלך, וחירף אותו בגלו ובתכלית

 

קאללו מאלכ ייא קרעת שייטאן, מאלכ וצלטנתכ כצארא

אוצרותים אינם אלא מנת השטן, הונך ומלכותך למשחית

 

כאפר בללאה חמק ווזהלאן, תחסב תדום פי האד לחארא

אתה כופר משוגע ומטורף, החושב לנצח בעולם החיות

 

ייא זזהלאן ווקת למנייא, מא תדום גדווייא וואלא עסווייא

פזיז, זכור אחריתך, לא תתמיד ימים ולא לילות

 

יזי מלכ למות אילאכ גופלא, וויכטף רוחכ מן זוואהא פאתא

יפתיע אותך מלאך המוות, ישלוף נשמתך מנרתיקה בחטף

 

באס לעקלם מעא דופלא, יסקיכ וותשרבו בללהתא

כוס תרעלה ורוש לענה ישקה אותך ואתה תתנשף

 

בעד צלטנא וולפלאחא, ייכלוכ דדוד וותסיר סמאתא

על אף המלוכה והשררה ונברו בך תולעים ותאבד

 

קאל לכאפר קטעו לוצייא, האדא ללי פססד דיני עלייא

הפסיקו דבריו, פקד הקיסר הכופר, זה המשמיץ דתי ליד

 

בן ררדא ווחדו מדד רקבתו, וונדק אוקאל שמע ישראל

ובן התפנוקים הושיט צווארו, פתח, ושמע ישראל אמר

 

אוממו ווכוואנו פיה ייתבההתו, חתתא דבחו ודדממו סאייל

אמו ויתר אחיו בו מביטים, עש שנשחט ודמו ניגר

 

תראמאת ווממו עליה וועננקתו, ובחרר למות ליהא דלאייל

ניתרה עליו אמו וחיבקתו, עם כאב מות חזק

 

קאלת חנה הנייא הנייא, האדא מא קדדר רבבי עלייא

אמרה חנה, זו מנחה, כי ככה האל עלי פסק

 

מליח צצורא ווזין לקאמא, צאח צלטאן לכוה רראבע

טוב המראה ותמיר הקומה, צווח הקיסר לרביעי במספר

 

קאלו גלס וותנאל כראמא, וואלא תדהס וואלא תפזע

אמר לו : שב והנחל כבוד, בלי תדהמה ובלי פחד נמהר

 

טיע לצנאמי וומשי בססלאמא, נעפו עליכ ווכוואנכ זמיע

כוף לצלמי וסור לשלום, אחוס עליך ועל אחיך בכלל

 

פיסאע נבררח פהאד לקריה, בנצצ צלטאני אילאכ מעטייא

חיש אכריז בזו הקריה, וחצי מלכותי לך שלל

 

חאשה ללאה בכלמא פציחא, מא נעבד ללי אילו חאני

חלילה לאל ואפילו מלה אחת, אותו אעבוד אין שני לעד

 

ייא קיסר נייתנא צחיחא, פי עבאדת ללאה לווחדאני

דע קיסר, כי אמונתנו איתנה בעבודת האל המיוחד

 

יוםלחסאב יום לפדיחא, יבאן םיהא עמאל זמיע לינסאני

וביוםצ החבון והתוכחה, בם יוברר פועלבני אדם

 

וואלא תרמיני פי נאר מחמייא, מא נתרכ רבב לאזלייא

גם אם אושלך באש לוהטת, לא אעזוב אלוהי עולם

 

זאד לכפאר חמייא ווחרזא, צאח לדבבאח צממר כמאמו

נוספו לקיסר עברה וזעם, צווח לטובח, ויוכיח עמלו

 

פלחין דבחוה דביח ננעזא, ווממו חדאה וואקפא קדדאמו

חיש שחטוהו כשחיטת כבשה, ואימו ניצבת מולו

 

קאלת קבלת ייא רבב ררזא,, טלבתי מננכ תרחמלי עדאמו

אמרה, קיבלתי עלי אלוהי התקוות, אבקש רחמים לחילוץ עצמותַי

 

קררבתו אילאכ קרבן הדייא, קבלו ייא רבב לעורצייא

הקרבתיו לך קרבן מנחה, קבלוף ריבוני, לגן עדנַי

 

קאל יזיבו לכאמס ייא חוצרא, ווזעלו תתאז עלא ראצו

פקד להביא את הבן החמישי, ואת ראשו בנזר הכתירו

 

וולבבסו כסווא מוכטארא, אמא ראוודו וואמא סאנסו

והלבישו מחלצה מובחרת, כמה שידלו וכמה הפצירו

 

קאללו סוד לצנאמי בליסתהארא, וואלא תחססמני קדאם גללאסו

לפסלי כרע בסתר, אמר הקיסר, ואל תכלימני למול יושביו

 

סזד אילו בגיר נייא, וועבד רבבכ בלמוכפייא

השתחווה לו אף בלי תום לב, ועבוד אלוהיך בסתר לבב

 

נדק אצבי בלשאן עאלי, צאהר דאהר דון כפייא

הביע הצעיר בלשון רמה, גלוי ונראה ואינו נסתר

 

אוקאל שמע ייא צולטאני, חאשה ללאה מא נפססד ננייא

אמר שמע מלכי, חלילה לי מהשחית לבב בר

 

לקלב ווללשאן סורכאן בתנאייני, פי עבאדת ללאה סוכראן זמעייא

לב ולשון מודים יחדיו, לעבוד האל בשבת ותודות

 

פסכ מננכ האד לוצייא, מא נעבד רבבי בלבוהתייא

הסר ממך זאת הפקודה, כי לא אתכחש בעינים חסודות

 

צאח לכאפר לדדבבאחינא, וקאל דבחוה דבחא קצייא

צווח הכופר לטובחים, ופקד על שחיטה נוראה

 

פסכ לכסווא וותתאז פלחינא, מנין תדבחוה דבחא מעדייא

הסירו המלבוש והנזר הורידו, טבחו אותו והוא בתלאה

 

רוחו משאת מעא צאלחינא, באקי דאיימן פזנאן נקייא

נפשו פרחה עם הטהורים, שם נשאר בגן עדנו

 

אוממו תנדב בראצהא מעררייא, ותגולש אזעל ייא רבבי עלייא

הספידתהו אמו וראשה חשוף, אמרה, אלוהים, עשה למענו

 

חאטט לכאפר בזוז לבאקיין, לוולד סאדס ולאכור שביעו

הביט בכופר בשני הנותרים, הנער השישי והשביעי אחריו

 

לא תכונו כיף כוואנכום עאציין, ומן דבבאח פזעו וונכלעו

כמו אחיכם אל תהיו מורדים, התחלחלו מהטובח ומפחדיו

 

באייעו לצנאמי ייא שאקיין, ווידא לר רקאבקום יינקטעו

השתחוו לצלמי והיו נבונים, כי אם לאו, יותר צוארכם

 

וואיין לפדתו האד לוצייא, נהאעדכום האעד קווייא

אימרוהיכן למדתם מצווה זו, וברית חזקה אכרות אתכם

 

אנא נזעלכום פי מקאם אוולאדי, וואחר צולטאן ולאכור אוזירו

ואכתירכם במקום בני, אחד מלך והשני אליו שר

 

תוורתו למאל בלא עדאדי, ווילכום יכון מאל כתארי

תנחלו אוצרות באין מנין, לכם יהיה הון בלי מספר

 

וותמלכו למדון מעא לבלאדי, ואלא יכון חד נדירו

תומלכו על ארצות ועוד ערים, ולא אוריש לאיש זולתכם

 

וולכאפר מא אילו דררייא, לא אוליד וולא בנייא

ולכופר אין צאצאים, לא בנות ולא בנים

 

מסרע וואזבוה אהלין אננצאחא, מאלכ וצלטנתכ כצארא

השיבו לו אנשים אמונים, הונך ומלכותך שווא ולא כלום

 

לוכאן פי דינכ צלאחת, מא תעטינא עליהא ליזארא

לו בדתך היה כל ערך, לא היית נותן עליה שכר ותשלום

 

קאל למאתל בקול פדאחא, נעלאת ללאה בוהא תזארא

אמר הממשיל בקול גלוי, אוי ואבוי לאותה תמורה

 

מן יביע זננתו אנקייא, בוסכ דונייא למאבאקייא

כי מי יפסיד עדנים, בטינופת עולם מחפירה

 

תנככר לכאפר ווחרז עליהום, ווגדב ווכרז עלא בררא

התחרט הכופר ועליהם זעם, רגז ויצא החוצה

 

וואמר ללדבבאח אין יזיהום, ווידבחהום זוז פמררא

פקד לטובח כי יבוא אליהם, יחד ישחטם בלי חציצה

 

וונדבחו רחמת ללאה עליהום, מעא למלאייכייא רוחהום סאיירא

נטבחו ורחמי האל עליהם, ונשמותם עם מלאכי עליון

 

קאלת חנה הנייא הנייא, שבע וולאדי ללאה הדייא

אמרה לנה, זאת עוד אנחה, שבעת בני קרבן לריבון

 

ווקפת חנה בליזנאדי, וונדמת קצצא ללאה זללו

עמדה חנה בעוז וגבורה, חיברה קינה לאל שמימה

 

ווטלבת לכאפר וולקייאדי, אן ימהלו עליהא קלילו

ביקשה מהכופר ומשריו, בל ירחמו עליה במאומה

 

צאחת אוקאלת ייא וולאדי, עלמו בקצייתנא לאברהם כלילו

צעקה ואמרה, בני,, הודיעו קורותיכם לאברהם אהובים

 

יצחק תקררב ללאה הדייא, וואנא שבעה אולאדי נקייא

הקריב יצחק מנחה יחיד, ואני שבעה בנים טהורים

 

צררדת אולאדהא כי מתל לחיתאן, חדא זמיע כלל אינסאן

שילחה בניה כלהקת דגים, בפני כלל המון אדם

 

צאחת אוקאלת ייא רחמאן, למן עמלתי האד למחאן

זעקה ואמרה לאל הרחמן, למי עוללת המכאובים והדם

 

נדר לכפאר מן לבוסתאן, ייא חאיירא צברי עלא מא כאן

הביט הכופר מתוך הגן, ואמר לנבוכה, סבלי הצרות

 

ייא יהודייא תפדדאת לקצציא, ווצברי עלא האד למוזרייא

הוי יהודיה, תמה העלילה וסבלי כל הקורות

 

מתל חנה מא כאן ייא חדדאר, פי תקות ללאה וזין בליקא

כמו חנה לא היה בנמצא, בצלם האל ויפי היצירה

 

מן ווזההא חשרק נוואר, תדווי כיף יאקותא מוסריקא

מפניה זרחו הפרחים, כאבן ספיר מזרח מובחרה

 

ייא עיבאד עמע פיהא לכאפר, ווקאל ייזווזהא בלחקיקא

הו המוני, חשק בה הכופר, ואיווה אותה לאשה טהורה

 

אנדק אוקאל ייא חורייא, מא סבבהת אילכ חתתא דמייא

הביע ואמר, בת חורין, לא דימיתי לך דמות וצורה

 

נטקי ייא חנה בזמיע גרדכ, אידא כממלת לייא מוראדי

אימרי לי חנה בכל רצונך, אם תשלימי מלוא חפצי

 

ווטלב וותמננא מא ראד קלבכ, יחדר פלחין מן זמיע רראדי

בקשי תנאים כרצון לבבך, יוזמן הכל חיש מארצי

 

והאד למעבוד יכון רבבכ, הווא אוול זמיע גראדי

וזה הפסל יהיה אלוהיך, כי הוא ראש לכל רצון נחשקים

 

וויכון זוואזנא בננייא, וונסרכ מעאכ דררייא

יהיו נישואינו תמימים בשלמות, יחדיו בן זכר נקים

 

סרעת וכא תוואזב זנדיק, מותי נקבל ווהאדא מא יזרא

שקלה בדעתה ובגבורות, אמרה, טוב מותי מעבודה זרה

 

וואס צדיקה בנת צדיק, ענד לכאפר תכון מהזורא

האם צדיקה בת צדיק לכופר תהיה שפחה נחפרה

 

רבי יקתלהא גיר עלא טריק, שמע ישראל בליסתהארא

ימיתני אלוהי על דרכו הישרה, ושמע ישראל לא נסתרה

 

ווהדית רוחי ללאה הדייא, מעא וולאדי בכלאיין נייא

נפשי לאל מסרתי למנחה, עם כל בני בכוונה טהורה

 

לא דין איללא דין משה, ייא סעדאתכ ייא מן יינדא ביה

אין דת אלא תורת מה, אשרי כל ההולכים לאורה

 

טאבת עליה למאל ווננפוסא, הווא יקתלנא זמיעין עליה

נהו אחריו בהון ובנפש, עליה נפשותינו אנו נמסורה

 

אס נהו דינכ ייא בן למנגוסא, כאפר בן כאפר ספיה בן ספיה

כי מה היא דתך בן אלמנה, כופר בן כופר בן מאוסה

 

מא אילאכ חסנא מא אילאכ רזייא, תכון רוחכ פמזלבא מרמייא

אין לך אופי ולא תשועה, רוחך תהיה באפשה רמוסה

 

האייהאת האייהאת קאל כתתפוהא, בעדאב קווי תעדדבוהא

באנחה ונאקה, אמר, כיפתוה, ובעינוי קשה עַנוּהָ

 

ווסאגהא ללכלאב תרמיווהא, ומן זנאבהם נתום זבדוהא

ושוקיה לכלבים השליכו, ובזנבם אתם מישכוה

 

בטראף טראף קאללהום קטטעוהא, ורוחהא שערא בשערא כררזוהא

לאברי איברים בתרו אותה, ונשמתה כשיערה הוציאוה

 

מתל חנה ייא מואלייא, יתפככרו ביה דין לישראלייא

מופת חנה, הוי רבותי, וכל ישראל יזכרוה

 

טלעת רוחהום ללפדאייל, פלחין סארת אילא מכאנהא

עלו נשמותם למקום חסדים, חיש מצאה עצמה במכונה

 

האדא מא קאל לקאייל, תלאקאת פלעורצי מעא אולאדהא

זהו מה שגזר בגוזר, פגשה בניה בגן עדנה

 

באמר ללאה לחנין לגאליל, תממא תדרכ זמיע גראדהא

במאמר האל הרחום הנאדר, שם תשיג כל רצונה

 

והייא תדווי מתל תרייא, תחת לכורסי חנה נקייא

היא מאירה כמו מנורה, תחת כסא בוראה חוננה

 

עייטו ללאה ייגפר דנובנא, וולמות לזמיע מכלוק למררא

הפצירו באל יכפר עווננו,, כי המות לכל ילוד אשה

 

וורגבו ללאה ייסתר עיובנא, וותסהדו כלכום בליסתהארא

בקשו האל יסתיר פגמינו, העידו כולכם בלי כל בושה

 

אובתתוחיד פי פמאמנא ווקלובנא, ללאה לוואחיד ללי כלקנא

אחדות תשרור בפי עבנו, לאל היחיד אשר בראנו

 

והאדא פדל האד לוצייא, והייא מן קוואעד תורייא

וזהו שכר המצווה, והאחדות היא יסוד תורתנו

 

טלבו ללאה ייתוב עלינא, ווימענא פי ציון פי מא קריב

בקשו מהאל ישיב אותנו, ובציון יקבצנו בקרוב

 

וויפככנא מן כול גבינא, וויבני בית לקודש לקריב

יצילנו מכל עצבות, יבנה מקדנו בקרוב

 

וויבצט זנאח סתרו עלינא, וויפככנא מן נאר אללאהיב

יפרוש כנפי חסותו עלינו, יגאלנו מאש ולהבות

 

וונראוו נקאמא פי עדייאננא, ווירדדנא לטטאעא פלקריב

ונחזה נקמות באויבינו, וישיבנו לאורחות ישרות

 

 

ווינזמעו כוואננא לכוללייא, ישראל זמאעין זמאעא נקייא

יתאספו אחינו כולם, כלל ישראל עדות טהורות.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

מרץ 2018
א ב ג ד ה ו ש
« פבר   אפר »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031
רשימת הנושאים באתר