ארכיון יומי: 11 באפריל 2018


פרשיות מחוברות השבת תזריע מצורע שבת שלום

ליקוטים לפרשת מצורע מאת יצחק פריאנטה

זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן [יד/ב]אומר הרב סעדיה בן אור בספרו ערוגות הבושם הנה המצורע טעון שתי ציפורים חיות טהורות, ועץ ארז ושני תולעת ואזוב, כמבואר בפרשה זו. כי ארבע דברים אלו המטהרים את המצורע באו לרמוז שאם הגביה לבו ונתלבש במידת הגאווה, עתה יביא שני תולעת לזיכרון כי עתה מיום טהרתו והלאה, ישפיל עצמו כתולעת וידבק במידתו הקדושה של דוד המלך אשר אמר בדברות קדשו [תהילים כב] ואנוכי תולעת ולא איש. ולקיחת שתי ציפורים חיות טהורות, כדי לטהר אותו בהן על ידי הזיה  מדם אחת מהן שבע פעמים על ידי הכהן , ככתוב בתורה: עץ ארז הוא סמל הגבהות הגדלות והגאווה , ושני תולעת הוא סמל הענווה, גם האזוב מסמל את הענווה השפלות והנמכת רוח, כמו שכתוב: כל המגביה עצמו כארז, ינמיך עצמו כאזוב. גם דוד המלך ושלמה בנו, הכלילו ושלבו בדברות קדשם זה כנגד זה, לאור חכמתם ובינתם, דוד המלך אמר [תהילים צב] צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה, שתולים בבית ה" בחצרות אלוהינו יפריחו. ושלמה המלך אמר וידבר אל העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר. ומדברי שניהם כאחד נלמד מוסר השכל שלא יתגאה האדם כדמיון הארז המסמל גאווה, אלא ישפיל עצמו כאזוב המסמל מידת הענווה המפוארת מכול המידות טובות.

זאת תורת המצורע אומר ילקוט שמעון אל מרים כתוב ותדבר מרים במשה על אודות האישה הכושית אשר לקח כי משה יש לו אישה כושית? פירוש שהיא יפה [מה יש בזה] אמרה מדוע משה עזב את אשתו הרי היא יפה? כי הקב"ה מדבר עמו כל הזמן לכן פירש. ועונשה של מרים צרעת. עד שאמר אל נא רפא נא לה, הייתה שבעת ימים מחוץ למחנה- שבעת ימי טהרה. והקרבן שמביא המצורע שתי ציפורים חיות טהורות- ולמה ציפורים? כמו שהציפורים מצפצפים בקולם כך הוא צפצף בקולו לכן מביא קרבן של ציפורים. שלושה דרגות בטומאה: א] נגע בבית ב] נגע בבגדים ג] ונגע בגוף האדם שזה יותר גרוע: מעשה באדם שבא לרב ואמר לו שיעשה לו תיקון וראה שדיבר לשון הרע, אמר לו להביא עוף וישחט אותו, ואת נוצותיו יפזר ברוח. שחט ופיזר, ואחר כך אמר לו עכשיו תאסוף אל כל הנוצות שעפו ברוח ואיך ימצא אותם ? אמר לו גם הלשון שדברת לך עכשיו תחזיר את הדיבורים . והתקנה ללשון הרע- " עץ חיים מרפא לשון" כלומר אדם שדבר לשון הרע ילמד תורה שהוא עץ החיים ויתרפא הלשון שדיבר.

זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן אומר אהבת חיים הרב מנחם מנשה ידוע שזאת הפרשה מדברת בעניין לשון הרע , אמרו חכמינו מדוע לוקה המצורע ? מפני לשון הרע, אל תקרי המצורע אלא המוציא שם רע. ארבעה כתות נעקרים מהעולם קודם זמנם ואין להם חלק לעולם הבא ואלו הן : המספר לשון הרע מצאנו אצל בלעם, ודואג האדומי ,ואחיתופל, וגיחזי כת השנית כת חנפים. והשלישית כת השקרנים  והרביעית כת הליצנים ובעוון זה אנחנו בגלות ואומות העולם עושים בנו כרצונם, ועוד שאומות העולם חושדים בנו שאנחנו אוכלים משלהם. כך אנחנו אומרים בהגדה בפסח שכתוב: הא לחמא עניא – זה לחם עוני שאכלו אבותינו במצרים, אף על פי שהיה לחם עוני ובעבודה קשה, בכל זאת היה נותן להם פרעו בעין רעה ליהודים, וכן באחרית הימים יחשבו כל העמים שישראל גוזלים וגונבים משלהם ובשביל זה אנו אוכלים בצער גדול כמו שכתוב: בנפשנו נביא לחמנו, אבל לא נשכח שגם כתוב: כל דכפין ייתי וייכול – שעתידים ישראל להתעשר כמו שכתוב [פסחים קטז] ולא יהיה עוד כנעני בארץ, אל תקרי כנעני אלא [כאן עני], אז תבטלו שתי מצוות צדקה כי לא יהיה עניים בארץ ישראל. גם לא ילמדו תורה זה את זה כי כולם ידעו אותה מקטנים ועד גדולים כי מלאה הארץ דעה. אבל לעת עתה , עד שיבא מלך המשיח אנחנו עומדים בניסיונות וכל החיים שלנו כולם בניסיונות ובמלחמות כמו שכתוב חדשים לבקרים- כל יום חדשות, אבל על ידי שאנחנו לומדים תורה אנחנו מחזיקים מעמד. אבל עם כל זה צריך זהירות כמאמר התנא: אל תאמן בעצמך עד יום מותך.

וציווה הכהן ולקח למטהר שתי ציפורים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב [יד/ד] אומר שמנה לחמו חשב כאן 5 דברים נגד נפש/רוח/נשמה/יחידה/חיהשפגם בהם המצורע בדברו לשון הרע, והשתי ציפורים חיות כנגד יחידה וחיה, לכן היה שוחט אחת ושולח אחת, ציפור בגי" [הצרוע], שהיא באה לטהר את נגע הצרעת מן הצרוע. ולפי שהמצורע פגם בכוח דיבורו אשר חנן אותו הקב"ה בזה יותר מכל מדרגות הברואים, שהם דומם, צומח , חי , מדבר ומדבר הוא האדם, וניתן לאדם כוח הדיבור שידבר רק טוב בתורה והתפילה ומה שהוא לצורכו, ובזה יתקן את עצמו וכל הברואים בעולם, והוא לא היה נשמר בלשונו ודבר לשון הרע, ובזה פגם בכל המדרגות הברואים, לכן ייקח לטהרתו כלי חרש שהוא מן הדומם ועץ ארז ואזוב שהוא מן הצומח, ושתי ציפורים חיות שהוא מן בעלי חיים. ושחט את הציפור האחת על מים חיים, מים חיים היא התורה שנקראת מים חיים, והזה בהם הכהן על האיש המטהר שהוא המדבר, וטהרו מעתה שתידבק בתורה שנקראת מים חיים, ועל ידי התורה תדבק גם בהקב"ה שנקרא גם כן מקור חיים, כמו שכתוב [ירמהי יז/יג] מקור מים חיים את ה". המטהר גימ" [הוא מדבר] ציפורים חיות בגימ" [בו נפשות] שישלח ממנו נפש הבהמית שבו, ויתקן נפש האדם שבו.

והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואותם לפני ה" פתח אוהל מועד [יד/יא] אומר שמנה לחמו עתה קראהו [ איש ] לפי שכבר התחיל להיטהר, אבל לעיל וקראהו צרוע ולא איש, כי המצורע חשוב כמת, לכן [מן הצרוע] בגימ" [אך מת] לפי שהוא חשוב כמת.

וטבל הכהן את אצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית והיזה מן השמן באצבעו שבע פעמים לפני ה" [יד/טז] אומר המהר"ל מפראג בספרו גור אריה לפני ה" כנגד בית קודשי הקדשים שאין לפרש כמו למעלה בשער נקנור, המצורע לא היה בעזרה וצריך הכתוב למכתב שיהיה מעמיד אותו לפני ה" בשער נקנור, אבל כאן שהיה הכהן בעזרה בשעת נתינת דם האשם דאי אפשר ליתן רק בפנים שלא יפסל ביוצא למה למכתב לפני ה", אלא שבא ללמד שיהיה מזה נגד בית קדשי קדשים.

כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם [יד/לד] אומר הזוהר הנגלה אומר רבי אבא: וכי זה שכרם הטוב שימצא נגע אצל אותם הזוכים לכנס לארץ? אלא כבר העמידוהו: כדי שימצאו מטמונים שהוטמנו בבתיהם שייהנו מהם ישראל. אבל בוא וראה: אשריהם ישראל שהם דבקים בקב"ה, והקב"ה אוהבם שנאמר: אהבתי אתכם אמר ה", ומתוך אהבתו הכניסם לארץ הקודש, להשרות שכינתו בניהם ולהיות משכנו בתוכם, ויהיו ישראל קדושים מכול באי העולם, בוא וראה : נאמר וכל הנשים אשר נשא ליבם- בשעה שהיו עושות המלאכה, היו אומרות: זה למקדש, זה למשכן, זה לפרוכת. וכן אמרו כל אותם האומנים, כדי שתשרה קדושה על ידיהם, ונתקדשה המלאכה :וכאשר באה למקומה. באה הקדושה.

וראה את הנגע והנה הנגע בקירות הבית שקערורות ירקרקות אדמדמות ומראיהן שפל מן הקיר [יד/לז] אומר המהר"ל מפראג בספרו גור אריה שקערורות שוקעות במראיהם [גם רש"י אומר את זה]כי שקערורות שני תיבות [ שקע רורית] ורו הוא רא בחילוף אותיות [אהו"י], וה"א ראה דרך להיות חסרה כמו בכל נחי למ"ד ה"א, והרי"ש השנייה הוא להיכפל על שמראיתן שוקע לגמרי כמו ירקרק אדמדם דכתיב אחריו ומראיהן שפל מן הקיר היינו כדי לדקדק מראיהו שפל ואין ממשו שפל, ולשון שקערורות אין לדקדק כך.

שקעורות ירקרקות אדמדמות אומר שמנה לחמו הסימנים האלה הם כנגד ראשי החטאים שחשבו חז"ל שהצרעת בא עליהם, והם עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים וכל החטאים נכללים בשלשה הנ"ל לכן שקערורות אותיות [ שקר רעות] שנכלל בזה שקר ורכילות ולשון הרע, ואם הוא שקר הוא גם בכלל מוציא שם רע על חברו, ואף אם הוא אמת הוא לשון הרע, וגם עבודה זרה נכלל בזה, כי העבודה זרה הוא שקר ושווא ורע לעובדיהם, ובזה נכלל גם יתר החטאים אשר אמרו חז"ל עליהם שהוא שקול כעבודה זרה, כגון גאווה וכעס וכיוצא בהם. ירקרקות הוא סימן לגילוי עריות, כי סימנו של עבירה של זנות הוא הדרוקן [שבת לג/א] וכל השטוף בזימה פניו ירוק, ובזה נכלל גם שאר העבירות שהם בכלל גילוי עריות כמו שארז"ל[ברכות מא/א] כל המרצה מעות לאישה מידו לידה כדי להסתכל בה אפילו באצבע קטנה [כאלו הסתכל באותו מקום] אפילו שיש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו אינו מנקה מש"ג. אדמדמת  הוא סימן לשפיכות דמים, ובזה נכלל כל שאר החטאים שהם כמו שפיכות דמים, כגון המלבין פני חברו ברבים או הגוזל את חברו או המסיג גבול חברו בפרנסתו ויורד עמו לחייו. והדומה לזה, שכל מי שרגיל באלה חטאים ונעשית לו כהיתר, הוא אובד מדרגת איש , לכן שקערורות ירקרקות אדמדמות ראשי תיבות [איש] שנהפך עליו מדרגת איש, ואינו קרוי עוד איש חיי, כי כמת הוא  נחשב, כי המצורע חשוב כמת, והרשעים בחייהם קרויים מתים עד שישוב מחטאיו .

והדווה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה ולאיש אשר ישכב עם טמאה [טו/לג] אומר שמנה לחמו הרב אשר בן יעקב ולאיש ג במסרה, ולאיש אשר ישכב עם טמאה, ולאיש שתים מכסות להינה [יחזקאל א/כג] ולאיש בושת בן שאול [שמואל ב/ב/טו] כי לאיש אשר ישכב עם טמאה כלומר עם נדה, לא יחשבו שלא יתגלה הדבר ולא ידוע הדבר לשום איש, כי שניהם האיש והאישה  יכסו את הדבר, וזהו ולאיש שתים מכסות להינה, אל תדמו בנפשכם כן , כי ה" יתברך היודע כל הנסתרות הוא יתברך יגלה ויפרסם הדבר על ידי בן שילידו שיהיה מצורע, ויהיה להם לבושת ולחרפה, וכל אדם שאול ישאל עליו למה הוא משונה משאר הבנים, וזהו ולאיש בושת בו שאול, שעל ידי הבן יהיו שניהם לבושת, וכל אדם ישאל על זה, ועל ידי זה יתגלה בושתם וחרפתם לכל אדם.

והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב [טו/ז] אומר אור החמה תיבת יכבס [באת בש] אותיות חשמל. לרמוז מה שכתב הרב הקדוש רבי יוסף חיים בספרו בו איש חי שכותנת של אדם ראשון היו מאור החשמל שאין שליטה לחיצונים להיאחז בם וכשחטא נעשו לו כתונות מקליפת נוגה. ולזה בא הרמז בתיבת יכבס אותיות חשמל שעל ידי הכיבוס והטהרה אין לחיצונים שליטה בהם ככותנות החשמל שהיו לאדם הראשון בתחילה כי אין לטומאה מגע לשליטה בטהרה.

וכי ירוק הזב בטהור וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב [טו/ח] אומר אור החמה שמעתי מפרשי  על פי  מה שכתוב בזוהר שגוי רקק על החכם וגזר עליו החכם ונבלע בארץ. והטעם הוא, לפי סופי תיבות של " וכי ירק הזב בטהור [יקבר]וכמו כן מר זקני בספרו סולת למנחה בקיצור. ועוד יש לרמוז שתיבות ירק הזב הו אותיות [זה יקבר]. ולשני הרמזים טעם כינוי הגויים לזבים משום שחז"ל עשה אותם כזבים לכל דבריהם כמו שכתוב בגמרא [שבת פג].

ואישה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נידתה או כי תזוב על נידתה כל ימי זוב טומאתה כימי נידתה תהיה טמאה היא [טו/כה] אומר מדרש תנחומא למה ואישה , ואין כתיב ואיש כי יזוב, לשעבר הייתה זבה נוהגת באנשים ובנשים, שנאמר: איש איש כי יהיה זב מבשרו. רבי מאיר אומר, טומאת האיש קשה מטומאת האישה . למה, שטומאת הנשים סימן לבנים הוא. אבל של איש, של צער הוא, שנאמר: וזאת תהיה טומאתו בזובו, דבר שחותם וסוגר. לשעבר היו האנשים רואים מים, עד שעמדה רחל ואמרה, כי דרך נשים לי [בראשית לא/לה], וניתן לה, לכך נאמר: ואישה כי יזוב. כך שנו רבותינו, על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לדתן, על שאינן זהירות בנידה/ובחלה/ובהדלקת הנר. למה בשעת לדתן? שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. ושלושתן מן התורה .נידה דכתיב: ואישה כי יזוב זוב דמה. חלה דכתיב ראשית עריסותיכם חלה[במדבר טו/כ] הדלקת הנר, דתנו רבנן, מנין שחייב אדם להיות זהיר וזריז בהדלקת הנר בשבת. שנאמר: וקרתה לשבת עונג [ישעיה נח/יג] זו הדלקת הנר בשבת ולמה נמסרו לאישה? אמר הקב"ה, היא כבתה נרו של עולם. נידה, אמר הקב"ה היא שפכה דמו של אדם וכתיב: שופך דם האדם, באדם דמו יישפך [בראשית ט/ו] והיא מתחייבת שתשפוך דמה. תשמור נידתה, שיתכפר לה על דם ששפכה .ואישה כי יזוב זוב דמה .לפיכך הקב"ה מדמה טומאת ישראל לטומאת הנידה, שנטמאה ונטהרת. כך עתיד הקב"ה לטהר את ישראל שנאמר: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם[יחזקאל לו/כה] דבר אחר כטומאת הנידה הייתה דרכם לפני [שמות פסוק יז] כטומאת הנידה ולא כטומאת המת. שהמת בבית, אין כהן גדול נכנס לשם, שהוא מטמא . אבל נידה כהן גדול נכנס עמה לבית ויושב אל האיצטבא, ובלבד שלא תהיה האיצטבא מתנודדה. כך אלו הקב"ה המשיל את ישראל בטומאת המת, אתה אומר, אין השכינה חוזרת עליהם לעולם. אלא כנידה משלן שהכהן עומד עמה בבית ואין חושש. כך הקב"ה שורה שכינתו עם ישראל אף על פי שהם טמאים.

זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע לטמאה בה [טו/לב] אומר אור החמה הרב משה חורב יש לרמוז בזה מה שכתב הרב שלום דוד העוסק בסדר טהרות מתקן עוון פגם הברית. וזהו רמז הפסוק: זאת תורת הזב- שעוסק בסדר טהרות, זה תיקון לאיש, אשר תצא ממנו שכבת זרע. ויש לפאר דברי הרב כי המסכת התשיעית בסדר טהרות היא מסכת זבים. ויש בה חמשה פרקים . וזהו שאמר זאת תורת הזב. זב בגימ" [9] . רמז למסכת התשיעית בסדר טהרות. ואות ה"א רמז לחמשה  פרקים שיש במסכת זו.

י  צ  ח  ק        פ  ר  י  א  נ  ט  ה

בס"ד

ליקוטים לפרשת תזריע מאת יצחק פריאנטה

דבר אל בני ישראל לאמור אישה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נידת דותה תטמא [יב/ב] אומר הזוהר הנגלה שנינו: אישה מזרעת תחילה, יולדת זכר. רבי אחא אמר: הרי שנינו שהקב"ה גוזר על טיפת הזרע אם תהיה זכר או נקבה, ואתה אומר: אישה מזרעת תחילה, יולדת זכר- אמר רבי יוסי: ודאי שהקב"ה מבחין בין טיפה של זכר ובין טיפה של נקבה: ולפי שהוא מבחין בה, הוא גוזר עליה אם תהיה זכר או נקבה. אמר רבי אחא: וילדה זכר, וכי כיוון שמזרע   שלה יהיה זכר או לו. ועל כך נאמר: אישה כי תזריע וילדה זכר. אמר רבי אבא: בוא וראה- בשעה שהאדם מתקדש להזדווג עם אשתו בכוונה קדושה, מתעוררת עליו רוח קדושה הכלולה מזכר ומנקבה. והקב"ה רומז למלאך גבריאל הממונה על העיבור אצל בני אדם, ומוסר בידו את הרוח ההיא, ומודיע לו היכן יפקיד אותה, זהו שאמר הכתוב: והלילה אמר הורה גבר- הלילה [היא המלכות] אמר לאותו ממונה: הורה גבר מפלוני. והקב"ה מצווה לאותה רוח כל מה שמצווה. וכבר העמידוהו ומשביעים אותו: הוי צדיק ואל תהיה רשע אז יורדת הרוח , ועמה צלם אחד עומד בדמות דיוקנו של הגוף למעלה. בצלם זה הוא נברא, בצלם זה הוא מתהלך בעולם הזה. זהו שאמר הכתוב: אך בצלם יתהלך איש. כל זמן שהצלם הזה נמצא עם האדם, הוא מתקיים בעולם הזה. ושני צלמים הם שמתחברים כאחד. ושלמה המלך הזהיר  את בני האדם ואמר : עד שיפוח היום ונסו הצללים. בוא וראה: כל רוחות העולם כלולים מזכר ונקבה : וכאשר הם יוצאים לעולם הזה, זכר ונקבה הם יוצאים ואחר כך הם נפרדים לדרכם [זה מתלבש בזכר, וזה מתלבש בנקבה]. אם זוכה האדם, הם מזדווגים אחר כך יחד, וזו בת זוגו, ומתחברים בזוג אחד בכול, רוח וגוף ואם אינו זוכה, מפרידים אותה ממנו ונותנים אותה לאחר. ומולידים בנים שאינם כהוגן.

אישה כי תזריע אומר אהבת חיים למה נקראת על שם אמו כמו שאמר הרב  חיי אדם אחר אותיות [אם] באות אותיות [בן], כיצד אחר אות אלף אות בית ואחר אות מםאות נון וזה שכתוב וילדה זכר רצונו לומר אותיות [אם] מולידות [בן] זכר, עוד למה זכר טומאה שבעת ימים ולנקבה שבועיים כנידתה . מה יש הפרש בין זה לזה ? אפילו שאמרו רבותינו שיצירה הוולד לזכר ארבעים יום ולנקבה שמונים יום, שמונים יום יושבת לדתה נראה לפי עניות דעתי יש עוד טעם לדבר, מאות אלף עד אות זיין שהוא זכרשבע אותיות, אבל מאות אלף עד אות נון שהיא נקבה ארבע עשר אותיות, ובשביל זה יושבת לזכר שבעה ימים ולנקבה ארבע עשר יום .

אישה כי תזריע אומר רבינו בחיי היה ראוי הכתוב לומר אישה כי תלד זכר, אבל באה מילת תזריע לרבות ילדתו מחוי, כלומר שנוצר בצורת אדם ואחר כך נימוח שאמו טמאה לדה כמו שפרש רש"י ומן המלה הזאת דרשו חז"ל אישה מזרעת  תחילה יולדת זכר, איש מזריע תחילה יולדת נקבה, והכוונה בלשון מזרעת על זרע הנקבה שהוא דם הנדות כי האישה אין לה זרע אבל הדם שלה שברחם הוא הזרע שלה  והוא הנקרא אודם, וזרע הזכר הוא הנקרא לובן והאודם והלובן כל אחד מהם נקרא זרע וכן אמרו חז"ל בסוף פרק המפלת [נדה לא] שלושה שוטפים יש בו באדם, הקב"ה אביו ואמו , אביו מזריע לובן שממנו מוח וגידים ועצמות וציפורניים ולובן שבעין , אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ודם ושער ושחור שבעין, והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים וראית העין ושמיעת האוזן ודבור שפתים והלוך רגלים ודעה בינה והשכל, ומלת תזריע יוצאת. ויש שפרשו עוד אישה מזרעת תחילה יולדת זכר, מפני שיש בזרע האישה כוח גנוז והוא כוח הזכר ולכך יולדת זכר, כשם שיש בזכר כוח גנוז והוא דם הנקבה, והראיה מאדם הראשון שהייתה חוה בנויה ממנו והייתה גנוזה בכוחו, כן כוח הזכר גנוז בזרע הנקבה, וכשם שבנקבה נאלצת מן האדם כן היא ראויה שיהיה הזכר נאצל ממנה אם הנקבה מזרעת תחילה יולדת זכר שהוא הכוח הגנוז בה, ואם הזכר מזריע תחילה יולדת נקבה הכוח הגנוז בו, הרי שבשניהם יש כוח להעמיד הבניין השלם.

וביום השמיני ימול בשר עורלתו [יב/ג] אומר אור החמה תיבת [השמיני] בגי" הכן שם. רמז למה שכתת הגאון רבי יצחק בוכובזא בספרו לחם לפי הטף הטעם שקוראים שם לילד אחר המילה דווקא כי שם כל דבר הוא הממשיך לו שפע חיותו, ולכך קודם המילה שעדיין הוא בעורלתו מצד הסטרא אחרא אין לקראתו בשם להמשיך לו שפע חיות קדוש כי אין להמשיך שפע קדוש למקום סט"א, אבל אחר  שהוסר עורלתו ממנו ונכנס אל הקדושה אז קוראים אותו בשם להמשיך לו שפע חיוני קדוש אל מקום קדוש וזהו שאמר השמיני כלומר שרק ביום השמיני שהוא יום המילה מכינים את השם של התינוק על דרך מה שכתוב: והכינו את אשר יביאו- שהוא מלשון הזמנה בפה כמו שכתוב בגמרא [ביצה ב] והטעם הוא : כי ביום השמיני ימול בשר עורלתו ומסירים ממנו העורלה, ואז נקרא בשם להמשיך לו שפע קדושה היינו קדוש אל מקום קדוש.

ואם נקבה תלד [יב/ה] אומר אור החמה מלבד פשט העניין שהטעם שהקדים הכתוב פרשת זכר לתורת נקבה מפני שכבוד זכר עדיף יותר מנקבה. עוד אפשר לומר טעם אחר כפי מה שכתב רש"י : אמר רבי שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חייה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרש אחר תורת בהמה חייה ועוף. ולכן יש לומר גם כאן כיוון שהזכר נברא תחילה שהוא אדם הראשון ואחר כך לקח ממנו צלע ונבראת ממנה הנקבה, לפיכך קדמה תורתו לתורת נקבה.

ואם נקבה תלד [יב/ב] אומר שמנה לחמו יש להבין למה אצל זכר אמר וילדה זכר לשון עבר, ואצל נקבה אמר תלד לשון עתיד. ועוד אצל זכר מקדים הלידה לזכר, ואצל הנקבה מקדים הנקבה לתלד. אבל התורה הקדושה באה להשמיענו בזה חוכמה נפלאה בחוכמת הטבע, במה שאמר אישה כי תזריע וילדה זכר, ולא אמר כי תלד זכר, למדו רז"ל מזה [נדה כז/ב] דין לרבות שאפילו ילדתו מחוי, שנמחה ונעשה כעין זרע, אמו טמאה לידה, ועוד למדו מזה גם דבר חוכמה בחוכמת הטבע אם האישה מזרעת תחילה יולדת זכר ואם האיש מזריע תחילה יולדת נקבה כמו כן בא ללמד גם דבר חוכמה מחוכמת הטבע , שאין אישה מפלת בנקבה, וכל אישה המפלת היא מפלת רק זכר ולא נקבה, לכן אמר אישה כי תזריע, אף על פי שהיא מזרעת תחילה נתעברה עם זכר, אבל יוכל להיות שתפיל פרי בטנה הזכר ולא תלד, אך כאשר זכתה למלאות ימי הריונה, אז וילדה זכר אבל כאשר נתעברה עם נקבה אז בוודאי תלד, לכן אמר ואם נקבה תתעבר תלד בוודאי בלי חשש שתפיל אותה, שאי אפשר ורחוק הוא שתפיל נקבה, ואם מעוברת עם נקבה תלד אותה בוודאי בלי ספק, אם היא מעוברת עם הזכר אפשר שתפיל ואפשר שתלד, לכן צריך לה זכות שלא תפיל אותו וילדה זכר.

ושלושים יום ושלושת ימים תשב בדמי טהרה בכול קודש לא תיגע ואל המקדש לא תבוא עד מלאות ימי  טהרה  אומר ילקוט שמעון כמו למשל עניין של גלגולים תיקון נשמות- חנה ושבעת בניה- שאנטיוכוס גזר עליהם להשתחוות לעבודה זרה שייהרג ואל יעבור, מהבן הראשון ועד הבן השביעי, אמרה לבן האחרון לך לעולם האמת, ותגיד לאברהם אבינו שהוא הקריב בן אחד על גבי המזבח, ואני הקרבתי שבעה בנים. ולמה דווקא לאברהם אמרה לו ללכת? למה לא למי שהוא אחר? אלא אומרים: חכמה הקבלה שחנה היא גלגול נשמה של אמו של אברהם אבינו, שהיא אמתלאי בת כרנבו שעבדה עבודה זרה ועכשיו היא מתקנת את החטא הזה.

ושלושים יום ושלושת ימים תשב בדמי טהרה אומר רבינו בחיי ועל דרך הקבלה נתנו לאישה שלושה ושלושים ימי טוהר כנגד הכלה שבשיר השירים הכלולה מהחוכמה שבה שלושים ושתים נתיבות ועמה יהיה התחברות ועל כן היו שלושים ושלושה ימים ולא  שלושים ושנים לרמוז על הכלה המתחברת אל החוכמה שהיא נושאת אותן שלושים ושנים ונחשבת עמהם. תשב פרש רש"י אין לשון ישיבה אלא לשון עכבה כמו [דברים א] ותשבו בקדש ימים רבים. ושיעור הכתוב ושלושים יום ושלושת ימים תמתין עד שלא תיגע בכל קודש ולא תבוא למקדש, אף על פי שהם ימי טוהר אצל הבעל, וזה טעם בדמי טהרה, לומר שאף על פי שרואה טהורה והרמב"ן פירש תשב לשון תשמיש כמו [הושע ג] ימים רבים תשבי לי לא תזני ולא תהיי לאיש. כי האישה השוכבת עם בעלה תקרא יושבת לו, וכלפי שאמר בשבעה וטמאה שבעת ימים כימי נידת דותה שתטמא לבעל ולקדשים כל שבעת ימים אמר כי אחרי השבעה תשב לבעלה שלושים ושלושה ימים בדמי טוהר, אבל לא תיגע בקודש ולא תבוא למקדש אף על פי שלא תראה ותשה עם בעלה אף על פי שתראה. כי רז"ל יש להם קבלה שהיולדת טהורה אחר השבעה לחולין ולבעל בספירות שבעה נקיים.

אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרון הכהן או אל אחד מבניו הכוהנים [ יג/ב] אומר שמנה לחמו יש לדקדק א] למה כתב כאן אדם ולא איש, והנה רז"ל דרשו [ערכין ג/א] אדם לרבות אישה שגם היא מטמאה בנגעים, כשהוא אומר והצרוע הרי כאן שנים ובנדה אדם כל שהוא אפילו קטן מטמא בנגעים. אף על פי כן היה יכול לכתוב איש או אישה כי יהיה בהם כמו שכתוב להלן אצל נגע הנתק. ב] למה כתב שמות הנגעים מקודם שכתב שהוא נגע צרעת, והיה לו לכתוב כי יהיה בעור בשרו נגע צרעת שאת או ספחת או בהרת והובא אל הכהן. ג] ולמה כפל בעור בשרו, כי יהיה בעור  בשרו / והיה בעור בשרו  ד] למה ציווה שהכהן יראה את הנגעים . והנה ענין הנגעים וטהרתם על ידי הכהן עניין פלא באומה הישראלית לבד, והוא מניסי הנסתרות התורה , ומזה נוכל לראות ענין ההשגחה האלוהית על עמו ישראל, וקדושת נפשות ישראל, שנפשותם ממקום קדוש יהלכו, על כן עוון ועל כל חטא אשר יעשה האיש הישראלי עושה בזה רושם בנפשו הקדושה, ועל יד זה נעשה בו כתם ונגע בעור בשרו, לאות כי חטא ופגם את נפשו נפש אלוה ממעל אשר בו, אך לגודל קדושת נפשו לא תוכל הנגע לקרב מיד אל עצמו ובשרו של החוטא, לכן מתקרב הנגע מתחילה אל קירות ביתו, ואם לא ישוב מתקרב אל בגדיו, ואם לא ישוב אז מתקרב אל עצמו ובשרו, וזה מגודל אהבתו יתברך אל עמו ישראל, עושה פלא זו להודיעם שחטאו, למען ימהרו לשוב מחטאתם ומעונותיהם ויטיבו דרכם ומעללותם כמו שכתוב [עמוס ג/ב] רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם .

אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או שפחת או בהרת אומר שמנה לחמו גזל ולשון הרע ועין הרע הוא בכלל שפיכות דמים, והם מעבירות שבין אדם לחברו, והםבמחשבה, במעשה, ובדיבור , עבודה זרה היא במחשבה במעשה ובדיבור, עבודה היא במחשבה, גילוי עריות היא במעשה, ולשון הרע  שהוא כשפיכות דמים הוא בדיבור, ונגד שלושה מיני חטאים אלה הן בין אדם למקום, הן לעצמו, הן בן אדם לחברו שעליהם באים נגעים, נקראו שמות הנגעים, שעל החטאים הלה באים נגעים על האדם, אם החטא הוא בין אדם למקום הוא נקרא [ שאת ] על שמתנשא ומתגאה בגאווה ובגודל לבב וכאילו דוחק את רגלי השכינה. וחושב עצמו שיתר שאת לו מכבוד ומעלות יותר מכל אנשים או יותר מחבריו. והוא כאילו עובד עבודה זרה. [ספחת] הוא על שם גילוי עריות שמספח את עצמו ונדבק לנשים האסורות לו, כמו ספחני נא אל אחת הכהונות[שמואל א/ב/לו] וכל העריות והניאוף בכלל הזה כי בזה הוא משחית את עצמו ואת נפשו ואת בשרו ומספח וגורם רעה לעצמו, ונגד העבירות שבין אדם לחברו הוא [בהרת] שכל הרעות שיעשה לחברו או שיגרום לו איזה רעה על ידי  לשון הרע או על ידי גזלה, הרי הוא כאילו שופך את דם של חברו,

ואם פרוח תפרח הצרעת בעור וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו ועד רגליו לכל מראה עיני הכהן [יג/יב] אומר אור החמה במסורה מובא: אם פרוח תפרח הצרעת. פרוח תפרח ותגל. וכתב הרב בעל הטורים שבא לרמוז שעל ידי שפרוח הצרעת בכולו אזי תגל נפשו לפי שנטהר מצרעתו. ולי נראה לפרש באופן אחר על פי מה שמובא במדרש תנחומא פרשת מצורע כשאדם צר עין ואינו משאיל חפציו לאחרים באומרו שאין לו, מה עושה לו הקב"ה? מביא נגעים על ביתו ומוציא חפציו לחוץ, כעניין שנאמר: וציווה הכהן ופינו את הבית. והבריות אומרים עליו: ראו פלוני שהיה אומר שאין לו כלים, והו כליו מונחים לפנינו: אין זה אלא צרות עין וכמדתו הרעה שילם לו הקב"ה ועליו אמר איוב[כ/כח] יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו. פי כליו נגרות לחוץ כיום אפו של הקב"ה וכנזכר. וזהו שאמר : פרוח תפרח ותגל- לשון גילוי כמו יגל, ובא לומר שעל ידי שפרוח תפרח הצרעת בתוך ביתו אזי ותגל כלומר תתגלה רעתו ומדתו בקהל.

והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור אשר תכבס וסר מהם הנגע וכובס שנית וטהר [יג/נח] אומר רבינו בחיי וכך דרשו רבותינו במדרש רות אין בעל הרחמים פורע מן הנפשות תחילה, ממי אתה לומד מאיוב, לקה תחילה בממונו ואחר כך בבניו ובני ביתו ואיר כך בגופו. וכן במצרים תחילה בממונם שנאמר [תהילים קה] ויך גפנם ותאנתם וייסגר לברד בעירם, ואחר כך ויך כל בכור במצרים. ואף בנגעים כן, תחילה על ביתו חזר בו הרי טעונים חליצה שנאמר [ויקרא יד] וחלצו את האבנים אשר בהם הנגע, ואם לו טעונים נתיצה שנאמר ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו. ואחר כך באים על בגדיו, חזר בו מוטב ואם לא טעונים קריעה שנאמר [שם יג] וקרע אותו מן הבגד, ואם לא טעונים שריפה שנאמר ושרף את הבגד, ואחר כך באים על גופו חזר בו מוטב ואם לא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו. ועל זה אמר הכתוב ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם, וזהו שכתוב עוד כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה. להורות שאין העניין נוהג אלא בנחלת ה" לא בארץ העמים שהוא חול ולא בירושלים שהיא בית ה" מיוחד לשבתו ולא נתחלקה לשבטים, אלא בארץ הנקראת אחוזת ה" ונתחלקה לשבטים , היא הארץ הקדושה והנבחרת הנקראת ארץ אחוזה, אשר אשרי מי שיזכה לראותה בבניינה ,הקב"ה יזכנו להיות מן היושבים בצילה שהיא מכוונת כנגד בית המקדש של מעלה, שעליה אמר דוד [תהילים סה/ה] אשרי תבחר ותקרב ישכון חצרך נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך.

והטעם לכל זה בעניין הנגעים אומר ילקוט מעם לועז מאחר שהנגעים באים בעוון לשון הרע, שדרכו של מספרי לשון הרע להפריד בין איש לאשתו ובין אדם לחברו, לכו אף הוא יהיה בדד וישב מחוץ ל [ג] מחנות, ויודיע שהוא טמא שלא יתקרבו אליו ויהיה מצטער כבל שיישבר לבו ויחזור בתשובה.

  י  צ  ח  ק       פ  ר  י  א  נ  ט  ה

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

אפריל 2018
א ב ג ד ה ו ש
« מרץ   מאי »
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  

רשימת הנושאים באתר