יהדות המגרב-רפאל בן שמחון-סדר ההבדלה בבית

סדר ההבדלה בבית

בחזרה מבית־הכנסת, נוהג בעל־הבית לברך את בני־ביתו בברכה המסורתית ובקול־רם: ״שבוע־טוב ומזל־טוב, בשמחה ובלב־טוב, אליהו הנביא זכור לטוב. בני־הבית עונים לו בצוותא ובקול־רם גם הם, בברכה שחציה עברית וחציה ערבית־יהודית: ״שבוע־טוב ותרבח והסעד – (שבוע טוב ותרויח ותצליח).

כידוע, במוצאי־שבת, עם צאת הנשמה היתרה, שפינקה את היהודי במאכלים טעימים ובריחות נעימים במשך כל השבת, נחלש עתה הגוף ויש צורך להריח בשמים טובים ולקלוט ריחות נעימים כדי להתחזק ולעמוד כנגד הימים הבאים של השבוע הנכנס, על־כן נהגו בקהילות ישראל להכין בשמים להבדלה וגם יש שהכינו כלים מיוחדים בבית לטכס ההבדלה. גם השולחן של ליל מוצאי־שבת סודר כמו שסודר בליל־שבת, על־פי הכתוב: ״לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת, אף על־פי שאינו צריך אלא לכזית. (שבת, קיט, עב). לטכס ההבדלה הוקצב תמיד זמן רב. עוד לפני בוא בעל־הבית מבית־הכנסת, הרעיה הכינה כבר השולחן להבדלה, עליו הניחה- אל מזמאר – מין כירה קטנטנה מחרס, בה שמה גחלים זעירים ועליהם פיזרה ״עוד א־נואר״ תבלין המפיץ ריח טוב ונעים בחדר. על־יד הכירה הניחה גם קנקן מניקל הנקרא – אל מבכ'רא ־ ואצל אחדים הוא עשוי מכסף טהור, ובו מי ורדים או שושנים.

עוד א-נוואר – ציפורן, תבלין המופק מעץ ירוק־עד ממשפחת ההדסים. הציפורן נזכרת בתלמוד בין צמחי הבושם שהיו שוחקים במקדש לקטורת. (כריתות ו).

את סדר ההבדלה נהג בעל־הבית לפתוח בפסוקים: זכור לטוב בסימן טוב, אליהו הנביא, אליהו הנביא וכל בני־הבית עונים לו בצוותא ובקול־רם: במהרה יבוא אלינו עם מלך משיח בן דוד! ובעל־הבית ממשיך: ״איש אשר קינא לשם האל״.. אחר־כך, כל המשפחה שרה בצוותא את הפיוט המוכר ליהודי מרוקו:

ישיב הדרת גאונו, כמאז אל־בית מקדש, ובן לוי על־דוכנו,

ישיר לו בשיר חדש, וישראל על כנו, יהלל לשם נקדש,

כוס ישועות אשא וברחמיו לנו יפן.

יערב לך שיר ומהלל, יערב לך אל יוצרי…

וכדי שהנשים תשתתפנה גם־הן בשיר, עובר בעל־הבית לחלקו השני של השיר ושר אותו בערבית־יהודית. יהודי לוב מכנים את מוצאי שבת ״ליל אליהו הנביא״.

איימת איזי אליהו, דיי להלאל, משיח הווא סלטאני

מתי יבוא אליהו, המהולל, משיח הוא מלכי צדקי/

יפ׳ק אולאדו די הומא דלאל, מן יד לגוי ונסראני/

יפדה בניו, הבזויים, מידי הישמעאלי והאדומי/

ליום יזי אליהו, כיף לערוס, יפ׳ררז עלא ג׳רבאני/

היום יבוא אליהו, כחתן, יביא מזור לאומלאלי/

יזמע אולאדו מן זבאל סוס, ושרק ולג׳רב וסודאני/

יקבץ בניו, מהרי סוס, ממזרח וממערב וסודאני/

ג׳פ׳לא יזמע זמאעת ישראל, וויבני למקדאס ולעזרה/

מיד יקבץ נדחי ישראל, ויבנה המקדש והעזרה/

ובני מוסא תרכב עלא סרוז, וסרוז דדהב וליאקות/ולייאמאני/

ובני משה ״תרכב״על אוכפים, והאוכפים מזהב יהלומים ופנינים/

ובני מוסא תרכב סראזא, ולכ׳יל תדהר ותנאדי

ובני משה ״תרכב״ על סוסים, והם ישעטו וידהרו/

 בזכות מוסא ולאבות בתלאתא, תפ׳כנא מן האד לגלות.

בזכות משה והאבות, בשלושה, תגאלנו מן זו הגלות.

הפיוט במקורו, בערבית ותורגם לעברית ע״י המחבר.

מיד לאחר הפיוט הזה, בעל־הבית מוזג את כוס הקידוש ופותח בפיוט: ״אברך את שם האל״ שסימנו: יוסף.

אֲבָרֵךְ אֶת שֵׁם הָאֵל הַגָדוֹל וְהַנוֹרָא.
כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא.

יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה יוֹצֵר כָּל הַיְּצוּרִים.
שְׁמוֹ לָעַד מְעֻלֶּה לְדוֹר דוֹרוֹת וּלְדוֹרִים.
שֶׁבַח גָּדְלוֹ אֲגַלֶּה בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה עִיקָּרִים.
כִּי הֵם אֱמוּנָה יְקָרָה. וִיסוֹד כָּל הַתּוֹרָה.
כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא.

וַאֲבָרֵךְ הַמָּצוּי הַמַּמְצִיא כָּל הַנִמְצָאִים.
אֶחָד הוּא וְלֹא מָנוּי כַּאֲחָדִים הַמְּנוּיִם.
אֵין לוֹ גּוּף וְלֹא דִּמְיוֹן כִּשְׁאָר כָּל הַנִּבְרָאִים.
וְאַחְדּוּתוֹ גָּבְרָה. עַל כָּל נוֹצַר וְנִבְרָא.
כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא.

סֵדֶר כָּל הָעֲבוֹדָה תֵּאוֹת לָאֵל הַנֶּעֱבַד.
כִּי הוּא יָדַע יְחִידָה עִם הָרוּחַ הַנִּכְבָּד.
וּנְבוּאָה הַצְּמוּדָה לְאִישׁ נָבִיא הַנֶחְמָד.
לְמֹשֶׁה הִיא מְאִירָה. נְבוּאָה הַמְּפוֹאָרָה.
כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא.

פָּרַשׂ עָנָן עַל עַמּוֹ וְנָתַן תּוֹרַת אֱמֶת.
גּוֹמֵל חֶסֶד לִלְאוּמוֹ וְלָרְשָׁעִים יַצְמִית.
מֵבִיא גּוֹאֵל לְעַמּוֹ שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִית.
וּמְחַיֵּה יְשֵׁינֵי מְעָרָה. שֶׁנִּשְׁמָתָם צְרוּרָה.
כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא.

בגמר השירים והפיוטים, בעל־הבית מסלסל בקולו לאחר שמזג את כוס הקידוש ופותח במלים: ונח מצא חן בעיני ה׳: כוס ישועות אשא. . . כשהוא מסתייע בבנים. (יש שנהגו לברך את הבנים ובני הבית באמצע הקידוש) יש לזכור שמהקידוש של ההבדלה לא נותנים לנשים לטעום, רק בעל־הבית והילדים בלבד, אחר־כך בעל הבית טובל אצבעותיו ביין ומעביר על־עיניו, עורפו משפשף את שתי ידיו ומבקש רחמים מבוראו: בריאות, פרנסה טובה, הצלחה לילדים ובקשת רחמים ורפואה שלמה לחולים שבתוך המשפחה ובתוכם חולי עמו ישראל. בדרך־כלל, בקשת הרחמים היא בליל של עברית וערבית־יהודית, והיא בערך כך:

הו בעל־הרחמים! שבוע זה, הבא עלינו לטובה, יביא לי אושר, ברכה והצלחה, בריאות ופרנסה טובה, לי ולבני ביתי, ושלח רפואה שלמה לכל חולי עמך ישראל בכל מקום שהם, ובתוכם, פב״פ.

(הבקשות אינן בנוסח אחיד, כל אחד וסגנונו הוא ולפי אוצר המלים שלו).

יש משפחות שאחר הקידוש, הילדים קוראים בפני האב את הברכה ויתן לן האלהים, מטל השמים ומטמני הארץ ורוב דגן ותירוש… וכל זמן שהילדים קוראים את הברכה של ״ויתן לך״, האב נושא את עיניו, ופותח את שתי ידיו כמבקש רחמים, כאשר האם מצידה מרעיפה ברכות ואיחולי הצלחה בחיים לבנים. ההבדלה מסתיימת בפיוטים: המבדיל בין קודש לחול ובמוצאי יום־מנוחה.

[1] בעל הבית טובל ראשי אצבעותיו ביין, מעביר על כפות עיניו ועל עורפו. אומרים שאבר אחד יש באדם ונסכוי או לוז שמו ואינו נהנה באכילה אלא במוצאי־שבת, ואבר זה, הוא עיקרו ושורשו, וממנו נתהווה האדם . לפי המסורת נעכל באדמה כל גופו של האדם ורק העצם הזאת ״לוז״ משתמרת ומזומנת לעתיד לבוא, לקרום עליה עור ועצמות, בשר וגידים, ולקום בתחיית המתים. עצם זו נהנית ומתפרנסת בחייו של האדם מסעודת ״מלווה מלכה״. ראה: ספר השבת, עט׳ 266 בשם מטה משה: י. לוינסקי, עמ׳ 33. אצל יהודי תוניסיה, כאשר בעל הבית משפשף באצבעו על ה״לוז׳׳ הוא אומר ״הרי אנחנו מאמינים בתחיית המתים״ וכאשר מעביר על שתי עיניו אומר: ״מצוות ה׳ ברה מאירת עיניים״. יש גם המכניסים את היד בכיס כסגולה לפרנסה ואומרים: ״ברכת ה׳ היא תעשיר (ילקוט מנהגים 506)

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 160 מנויים נוספים

מאי 2018
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  
רשימת הנושאים באתר