תולדותיו של' אבן עזרא יוחנן מבני המערבים-משה עובדיה- ברית 27 בעריכת מר אשר כנפו
משה עובדיה
לתולדות דמויות מערביות בירושלים: תולדותיו של' אבן
עזרא יוחנן מבני המערבים – מוגרבים בירושלים
מתוך ברית מספר 27 בעריכת מר אשר כנפו
היהודים המערבים נמנים מבין יהודי המגרב – צפון אפריקה, שעלו לא״י לאורך התקופות השונות. ב-1854 הגיע לירושלים מרבאט הרב בן שמעון דוד עם פמליה, הוא הקים עדת מערבים, נפרדת משאר העדות. הוא גרם להפרדות מההגמוניה של העדה הספרדית אליה השתייכו כל העדות הספרדיות, מזרחיות וצפון אפריקניות. למערבים היה משקל דומיננטי במאה ה-19 בירושלים, עדתם הייתה השלישית בגודלה מבין העדות היהודיות בירושלים.
במאמר, נבדוק את תולדותיו של מערבי בשם אבן עזרא או כפי שנקרא בפי הירושלמים עזרא יוחנן ובמאמרנו ייקרא יוחנן. לדעתי נחקרו די ביוגרפיות על מערבים בא״י ולכן מאמרנו בא לבחון ביוגרפיה של אחד מבני המערבים הירושלמים שחיו בתקופה רבת תהפוכות בהיסטוריה של העם היהודי קרי מעבר משלטון עותימאני לשלטון בריטי, מלחמת העולם הראשונה, ומלחמת העולם השנייה (1947-1875). המחקר ברובו נעשה על פי שיטת המחקר ההיסטורי בעל פה באמצעות עדויות של מכריו ובני משפחתו של יוחנן.
בראיונות עם עזרא יעקב ובהלול רות ילדיו של יוחנן, נאמר לי שככל הידוע להם משפחת עזרא התיישבה בירושלים עוד במאה ה-18, כאשר המשפחה הגיעה מצפון אפריקה לירושלים העתיקה.
גאון משה דוד בספרו יהודי המזרח ציין שתי דמויות ממשפחת עזרא: האחת אליהו בן דוד עזרא שהיה מחכמי ורבני ירושלים ומגואלי אדמת בריכת ממילא עליה נבנתה שכונת מחנה ישראל ביוזמתו של הרב בן שמעון. אליהו בך דוד גר בממילא בגפו, יש לציין שבתקופתו במאה-19 היציאה מחוץ לחומות ירושלים העתיקה הייתה בגדר של סכנה ועל כן זקני הערבים בירושלים שאליהו היה מצוי בחברתם כבדו את אומץ ליבו על כך שהוא דר מחוץ לחומות. הדמות השנייה שגאון הזכיר היא: דוד בן אליהו(1937-1877) מילידי ירושלים. דוד רכש את השכלתו בבית ספר "כל ישראל חברים", בלימודיו רכש את מקצוע חטוב העץ והשתלם באומנות פיסול באבן, בצדפה ובנחושת. דוד היה האומן הראשון בירושלים שעסק באומנות זו עוד לפני שנוסד בית הספר לאומנויות בצלאל. דוד קיבל עבודות אומנות ממנזרים, כנסיות ומבנים של נוצרים בא״י, כן קנה לו שם של מומחה בהכנת כתובות אומנותיות ובקישוט מבנים, בנוסף ניהל את בית החרושת של שטראוס נתן בתחומים הקשורים לאומנות בכסף, צדפות ועלי זית ושמש בתור מנהל בית ספר תלפיות בתחום עבודות העץ.
הערת המחבר:על המערבים עלייתם והתיישבותם בא״י במאה ה-19 ראו בהרחבה: בן יעקב מיכל, עלייתם והתיישבותם של היהודים המערביים(יהודי צפון – אפריקה) בארץ – ישראל במאה הי״ט, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים 2001 ; ברנאי יעקב, העדה המערבית בירושלים (1918-1830)״, עבודת גמר לתואר מ.א, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשל״א. עמאר משה, הרצאת פתיחה בכנס בינלאומי בנושא פאט אלף שנות יצירה, חוברת סקירה לאלף שנות עלייה ממרוקו לארץ – ישראל, אוניברסיטת בר – אילן, רמת – גן 2004, עמ׳ 16-1.
ראו ראיונות עם: בהלול רות, 10.6.07, טבריה, רות נישאה בדצמבר 1947, לקרוב משפחתה בהלול שמואל ממשפחה מערבית טבריינית ומשנה זו רות מתגוררת בטבריה. רות רכשה את השכלתה במוסדות החינוך בירושלים: בית הספר מעלה ובבית הספר של מיסיון סנט ג׳וזף. מ-1955 רות שמשה כמזכירה ראשית בבית משפט השלום בטבריה. רות חברה ספר אודות דיוקנה האישי הכולל שירים, סיפורים וציורים בין הסיפורים ישנם סיפורים אודות ההיסטוריה המשפחתית והאישית של רות; בן עזרא יעקב (ז׳אק): 22.10.06, נתניה, נולד בירושלים ב-1930, גדל והתחנך במוסדות העיר: במיסיון, בכי״ח ובגימנסיה העברית את השכלתו האקדמאית רכש באוניברסיטה העברית בתחום מנהל העסקים ובמהלך חייו שמש בתור איש עסקים. ע.כ
לדברי יעקב, הקורטיזיו(בלדינו: החצר של סבו), הייתה בסמיכות לדאר אל חוסיינים – חצר משפחת חוסייני, שאחד מבניה חאג' אמין אל חוסייני – הידוע בעריצותו ושנאתו ליהודים, הפך לימים למופתי של ירושלים. רות ויעקב הוסיפו שבביקור בעיר העתיקה לאחר שחרור ירושלים (1967), הם נפגשו עם מוסלמי ממשפחת חוסייני שדבר אתם וקלט שהם בני המקום, הם שוחחו עמו ונודע להם שאכן הכיר היטב את יוחנן ואף בשכנות עם משפחתו של יוחנן, המוסלמי הוסיף שליוחנן קראו חנא.
רות סברה שמשפחתה מספר דורות בא״י וכנראה המשפחה הגיעה למצרים בגרוש ספרד ומשם לא״י ואילו יעקב סבר שהמשפחה הגיעה במאה ה-18 מאלגייריה למצרים ולא״י.
יוחנן היה נכדו של אליהו שגאון הזכיר ובנם של יעקב ווידה – מעולות מרוקו במאה ה-19. יוחנן נולד ב-1875 בירושלים, התחנך במוסדותיה המסורתיים של העיר ובגיל 13 עם הגיעו למצוות, החל לעזור בפרנסת משפחתו. יוחנן היה רחב אופקים ובשל סקרנותו החל לקרוא ספרים שמצא במנזרים השונים וכך החל לרכוש מספר שפות: יידיש, פולנית, אנגלית וצרפתית מלבד השפות שהכיר מילדותו כמו השפה העברית, הערבית הפלשתינאית, המוגרבית והלדינו.
יוחנן כדברי יעקב היה הרפתקן – adventurer ובגיל 21 החליט לתור בעולם הגדול, ב- 1896 הגיע לאמריקה ובשלב מסוים נטל חלק בבניית תעלת פנמה החוצה את מיצר פנמה והמחברת בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט. העבודה בתעלה החלה ב-1880 עד 1889 ולא הושלמה, ב-1904 התחדשה בניית התעלה שהסתיימה ב-1914. בשנים הללו היה יוחנן באמריקה ונראה מהעדויות שיוחנן כהרפתקן חיפש עבודות מזדמנות מסוג עבודות כפיים שהרפתקנים ומהגרים יכלו למצוא לרוב. יוחנן שינה את שם משפחתו מאבן עזרא לעזרא וגם הוסיף לשמו העברי הפרטי את שמו הלועזי גיון ולכן שמו המלא נהפך ליוחנן גיון עזרא.
לאחר מלחמת העולם הראשונה (1918-1914), חזר יוחנן לירושלים, אשתו הראשונה זוהרה נפטרה בעקבות מחלה בצעירותה וילדיהם עברו לגור בנחלת ציון עם סבם. ב-1922 התחתן יוחנן שנית עם דרעי רחל ממכנס (1967-1900), להם נולדו חמישה ילדים, ביניהם רות ויעקב. רחל עלתה לירושלים בצעירותה ובעת מלה״ע הראשונה גורשה עם משפחתה למצרים בשל נתינותם הזרה, לאחר המלחמה הם שבו לירושלים ורחל החלה לעבוד אצל משפחת ולירו אחת המשפחות העשירות והמפורסמות בירושלים, בבית ולירו רחל הכירה את יוחנן. במפקד האוכלוסייה שנערך בירושלים ב-1939 על – ידי הועד הלאומי הגיעו הפוקדים לביתו של יוחנן בנחלת ציון. מרשימת המפקד נראה כי ליוחנן היו חמישה ילדים: ארבע בנות:
פנינה, שולמית, רות ועליזה והבן יעקב, כן צוינה אשתו השנייה רחל שזהותה הייתה: מערבית ילידת מרוקו. יוחנן צוין בתור מערבי יליד ירושלים ובעל נתינות צרפתית. במפקד צוינו גם בניו של יוחנן מאשתו הראשונה שגרו בשכונת נחלת אחים: בנו אברהם שהיה נשוי לאליאונורה יהודייה ממוצא תורכי ויצחק שהיה נשוי ללאה שמוצאה גם מתורכיה, בניו הוגדרו כמערבים ובמשלוח ידם צוינו כעוסקים בתחום האינסטלציה יחד עם אביהם.