להתהלך באור החיים. פרשת "ראה" וראש חודש אלול, מאת: הרב משה אסולין שמיר.

להתהלך באור החיים.

פרשת "ראה" וראש חודש אלול,                                                                     

מאת: הרב משה אסולין שמיר.

להאיר באור החיים – לערב ש"ק.

"ראה אנוכי נותן לפניכם היום – ברכה וקללה.

את הברכה אשר תשמעו אל מצות יהוה…

והקללה אם לא תשמעו" (דברים יא כו).

"ראה" = ר– אה אלול ה– גיע {פרשת ראה תחול לפני, או  בר"ח אלול}.

"ראה" =  מראה {דרכה נוכל לראות ולבקר את חטאינו לקראת ר"ה}.

"היום" = "היום הרת עולם" {רומז ליום הדין בראש השנה}.

א-ל-ו-ל = "אני לדודי – ודודי לי" (שיר השירים ו ג).

הפס' הנ"ל, מבטא את ההדדיות בין הקב"ה המכונה "דודי", לאדם המכונה "אני".

כאשר "אני" בוחר בדרכו של "דודי" – "אני לדודי", גם "דודי" יבחר בי – "ודודי לי".

"ברכה וקללה".

הברכה או הקללה אותה גוזר הקב"ה בר"ה על כל אחד,

תלויה בהכנתנו ותשובתנו לקב"ה – במשך חודש אלול.

מבוא לפרשה.

"ראה" – שני הפסוקים הראשונים של הפרשה, מקפלים בתוכם את סוד הבחירה החופשית בה ניצב כל אחד מאתנו מידי יום ביומו, דבר הרמוז בביטוי: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום – ברכה וקללה".

השימוש בביטוי "נותן היום" בזמן הווה, רומז לבחירה היום יומית בין קבלת ברכה או חלילה קללה – שהן תוצאה של בחירת האדם בין עשיית הטוב, לעשיית הרע כדברי הגאון מווילנא רבנו הגר"א.

במדרש (דברים רבה ד, ג) לפרשה נאמר: "אמר רבי אלעזר: משעה שאמר הקב"ה הדבר הזה בסיני {ראה אנוכי…"}, אותה שעה {נאמר} – 'מפי עליון לא תצא הרעות והטוב' (איכה ג, לח). אלא מאליה הרעה באה על עושה הרעה, והטובה באה על עושה הטובה".

מהאמור לעיל יוצא: הטוב והרע הם תוצאה של מעשה האדם באשר הוא.

"ראה" – הפרשה נקראת בבתי הכנסת בשבת מברכים שלפני ראש חודש אלול, או בשבת עצמה, דבר אותו רמז לנו משה רבנו, וכך התורה פונה לכל אחד מאתנו: ר-א-ה = ראה אלול הגיע. תדע לך שהתנהגותך בחודש אלול, תקבע מה יגזר עליך בראש השנה הנקרא "היום", בבחינת "יום תרועה יהיה לכם" (במדבר כט א), האם ברכה או קללה.

הקב"ה נותן לנו חודש הכנה בו נוכל לתקן את מעשינו, חודש בו הקב"ה קרוב אלינו יותר. "חודש בו הקב"ה נמצא בשדה" כדברי בעל התניא על פי הפס': "דרשו ה' בהימצאו" – קראוהו בהיותו קרוב" (ישעיה נה, ו).

על הפסוק הנ"ל אומר רבי שמואל בר נחמני:  "משל למה הדבר דומה, למלך שהיה גר בעיר, והיו אנשי העיר מכעיסים אותו. כעס המלך ויצא מהעיר והתרחק כעשרה מיילים, ונשאר שם. היה שם פיקח אחד שאמר לבני העיר: שוטים אתם, כל זמן שהמלך היה בעירכם לא ביקשתם סליחה ממנו, עכשיו לפני שהוא מתרחק מהעיר, לכו ועשו עמו שלום. לכן כתוב "דרשו ה' בהימצאו – קראוהו בהיותו קרוב".

פרשת "ראה" וראש חודש אלול

הרמב"ם עמוד ההלכה, הולך אף הוא בעקבות מדרשי חז"ל, ואומר כך: "אעפ"י שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים היא יפה ביותר, ומתקבלת היא מיד, שנאמר: 'דרשו ה' בהימצאו, קראוהו בהיותו קרוב" (הלכות תשובה פ"ב, ה"ו).

הרוצה להיחתם לברכה בראש השנה? ישתדל לקיים מצוות ה' כל השנה, ובפרט בחודש אלול, כהכנה ליום הדין בראש השנה. ועוד יותר, בעשרת ימי תשובה ויום הכיפורים – יום הסליחה והכפרה, לשבים בתשובה מיראה ואהבה.

"ראה אנוכי נותן לפניכם היום".

 רבינו "אור החיים" הק' שואל מספר שאלות:

א. מדוע השתמשה התורה בביטוי "ראה" = ראיה, על דברים שלא רואים אותם? היה ראוי יותר להשתמש בביטוי        במשמעות  שמיעה כמו "שמע".

ב. מדוע השתמשה התורה בלשון יחיד: "אנוכי", כאשר בהמשך השתמשה בלשון רבים "לפניכם"?                                  ג.   מדוע התורה השתמשה במילת הקישור "את"  בהקשר לברכה – "את הברכה אשר תשמעו", ואילו לגבי הקללה בביטוי "אם" – לא תשמעו"?

 רבנו אוה"ח הק' מיישב את הקושיות הנ"ל כך: "שבא להבחירם {שיבחרו} בעולם העליון ולהמעיט כל טובות העולם הזה, וכדי שיתאמתו אצלם הדברים, צריך שהמוכיח יהיו בו שני עניינים:

א. שיכיר הכרה חושית בטוב העליון. {עולם הבא}.

ב. שהשיג {בעצמו} השגת טוב העולם הזה וקנייניו. כי אם המוכיח יהיה משולל מקנייני העולם הזה, לא יאמנו דבריו למשיגי טובת העולם הזה. כי יאמרו, אין אומרים למי שלא ראה, יבוא ויגיד שאם היה טועם…".

פירוש דבריו הקדושים: משה רבינו אומר לכל אחד מאתנו:

"ראה אנוכי" – תסתכל עלי ותלמד ממני. אני שזכיתי לגדולה בשני העולמות: מצד אחד, בעולם הזה הייתי מלך, עשיר וחכם: כידוע, "אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גיבור, עשיר, חכם, ועניו, וכולם אצל משה רבינו כדברי הגמרא (נדרים לח' עמ' א' וגם שבת צב' עמ' א'). בנוסף להיותו מנהיג עם ישראל, הוא גם התעשר מפסולת לוחות הברית שהיו עשויות מסנפירינון כדברי ה': "פסול לך… את פסולת הלוחות תיקח לך".

כמו כן, משה טעם מחיי העולם הבא כאשר הוא עלה השמימה כדי לקבל את התורה, כדברי הזוהר לפסוק: "ויפה דודי – אף נעים" (שיר השירים א' טז'). זהו משה שטעם מנועם ה'" (זהר חלק ב' רנ"ד).

פירוש אחר: אומר לנו משה רבינו: תלמדו ממני איך כל אחד מכם יוכל להתעלות בעבודת ה' כמוני – כמשה רבינו, בכך שידמה אלי בעבודת ה', היות ונשמתו של משה רבינו מתנוססת אצל לומדי התורה בכל הדורות ככתוב: והתפשטותי דמשה בכל דרא ודרא" (זוהר ר"ע רע"ג).

"היום – ברכה או קללה".

רבנו אוה"ח הק' אומר שהביטוי "היום – ברכה וקללה", נראה כביכול כמיותר, היות ובהמשך ישנה הרחבה של הבחירה בין ברכה לקללה.

בכל ברכה יש גם קללה. לרשעים בעולם הזה יש מעט ברכה בעולם הזה, וקללה בעולם הבא. לצדיקים, מעט קללה בעולם הזה, ועולם שכולו טוב לעולם הבא.

משל לאדם שהגיע לפרשת דרכים ולפניו שני שבילים: שביל אחד שתחילתו מישור, וסופו קוצים = סמל לרשעים הנהנים הנאות רגעיות בעולם הזה הדומות למישור, כאשר בעולם הבא, יפתחו בפניהם שערי גהינום הלוהטים.

השביל השני שתחילתו קוצים וסופו מישור, סמל לצדיקים המוכנים לעמול בעולם הזה הדומה לקוצים, כדי לזכות בעולם הבא שכל כולו מישור.

להתענג  באור החיים  – ליום ש"ק.

"בנים אתם ליהוה אלוהיכם" (דברים יד' א').

או"כי לי בני ישראל עבדים"? (ויקרא כה, נה).

חשיבות מידת הפרגון כלפי כל יהודי,

 מידתו של רבי מאיר בעל הנס.

התורה בפרשתנו מכנה את עם ישראל בתואר "בנים", ואילו בספר ויקרא מכונים בתואר "עבדים" ככתוב: "כי לי בני ישראל עבדים…" (ויקרא כה, נה).

הגמרא במסכת (קידושין לו' עמ' א') מביאה את המחלוקת בין רבי מאיר לרבי יהודה. האם עם ישראל נקראים בנים או עבדים של הקב"ה?

רבי יהודה אומר: בשעה שבני ישראל הולכים בדרך התורה והמצוות, הם נקראים בנים, ואילו כאשר נוהגים אחרת – קרואים עבדים. פתרון הנראה הגיוני לאור הסתירה בפסוקים.

ה"משך חכמה": דיוקו של רבי יהודה נובע מהסמיכות לפסוק הקודם: "כי תשמע בקול ה' אלוקיך, לשמור את כל מצוותיו אשר אנוכי מצוך היום לעשות הישר בעיני ה' אלוקיך". כלומר, ניקרא "בנים" במידה ונשמור מצוות ה'.

רבי מאיר בעל הנס סובר: "בין כך ובין כך, בנים אתם לה' אלוקיכם" והוא מוכיח את דבריו מפסוקים שונים כמו: "בנים סכלים המה" (ירמיה ד' כב' ) כמו כן מהכתוב: "זרע מרעים בנים משחיתים" (ישעיה א' ד') כלומר, גם כאשר עם ישראל לא נוהג בדרך התורה, הוא מכונה בתואר בנים. רבי מאיר אומר שהתואר בנים ניתן לעם ישראל ללא קשר למעשיהם, היות ונבחרו כעם ה' כדברי רבי עקיבא רבו האומר: "חביבים ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתירה נודעת להם,, שנקראו בנים למקום, שנאמר: "בנים אתם לה' אלוקיכם…". (פרקי אבות פרק ד' ב').

הרשב"א פוסק להלכה כדעת רבי מאיר, גם בגלל "העין הטובה" בה הצטיין רבי מאיר במידה הזו, כמו במקרים רבים אחרים המופיעים בתלמוד. {ראה "אעשה נפלאות" בנידון, בסוף המאמר}.

ה"נועם אלימלך" רבי אלימלך מליז'נסק חורז בשיר, את חשיבות מסר הפרגון כלפי כל יהודי:

"אדרבה, תן בליבנו שנראה מעלת חברינו ולא חסרונם /

 ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך /

ואל תעלה בליבנו שום שנאה מאחד על חברו, חלילה…".

מוסר השכל: מידת הפרגון בין אדם לחברו.

"בנים אתם ליהוה אלוהיכם:

לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עינכם למת.

    כי עם קדוש אתה ליהוה אלוהיך,

ובך בחר יהוה להיות לו לעם סגולה…" ( דברים יד' א-ב)

בפסוק הנ"ל ניתנו לעם ישראל שלושה תארים:

 בנים, עם קדוש, ועם סגולה. הפרשנים דנים בקשר שבין "בנים אתם לה' אלוקיכם – לאיסור גדידה למת, תופעה שהייתה קיימת בקרב עדות מסוימות בגולה.

 רש"י: בגלל שאנו בניו של הקב"ה, חייבים להיות נאים ולא גדודים, ולכן אין לשרוט פנים באבלות, היות "ועם קדוש אתה לאלוקיך – קדושת עצמך מאבותיך. ועוד, ובך בחר ה'".

 רבנו אברהם אבן עזרא אומר: בגלל שאנו בניו של הקב"ה, חייבים להאמין שכל מה שהוא עושה זה רק לטובתנו, גם אם אנו לא מבינים, ולכן אין להצטער יותר מדי על המת.

האלשיך הק' משתמש במשל להבנת הכתוב: אימא אחת ובנה, גרים במרתף בתנאי עוני. בעלה לעומת זאת, גר בארץ אחרת בתנאים טובים.

יום אחד, התאפשר לבן להגיע לאביו, ולחיות חיי רווחה אצלו. האימא, למרות מצבה הקשה, שמחה על שבנה זכה לצאת מחיי עוני, ולחיות חיי רווחה. וכדברי קדשו: "יתענג בדשן בכל טוב אביו ונחת משלחנו. וגם שבצד מה תדאג על פרידתו ממנה – הלא תשמח על אודות בנה מצד עצמו, כי אז טוב לו עם אביו. כן הדבר הזה. הוא יתברך אומר: 'בנים אתם לה' אלוקיכם'. ואם כן, אשר ימות לו מת, לא ידאג על מתו מצד עצמו, כי הלא הלך שם עם אביו שבשמים".

 הספורנו והחיזקוני מסבירים שגם בשעת מצוקה כאשר אדם הקרוב אלינו הלך לעולמו, גם אז יש לנו קירבה להקב"ה בכך שאנו "בנים לה'" .

הרמב"ן לומד מכאן שיש השארות הנפש אחרי המוות, בגלל שאנו עם קדוש. ובלשון קדשו: "כי טעם עם קדוש – הבטחה בקיום הנפשות לפניו יתברך".

רבנו אוה"ח הק' "שאין להצטער הרבה על המת היות והמת חוזר לאביו שבשמים אל מקור החיים, ככתוב בתהילים: "כי עמך – מקור חיים" (לו, י). רבי אברהם אבן עזרא מפרש את הפסוק: "כי עמך – מקור חיים: חיי הנשמה העליונה שלא תמות". לא כן אומות העולם, שהם מתים מיתה שאינם עוד בנמצא בין החיים.

רבנו אוה"ח הק' משתמש בדימוי לאדם ששלח את בנו לעיר אחרת כדי לעסוק במסחר. לאחר זמן, האב שלח  לקרוא לבנו לחזור אליו. כך הקב"ה: שלח אותנו לעולם הזה, ובשעת המיתה קורא לנו לחזור אליו. אשרי מי שחוזר לבוראו עם תלמודו בידו, ומצוות בצקלונו, וזכה לתקן את סיבת בואו לעולם הזה.

רבנו אוה"ח הק' חי 47 שנים בקדושה וטהרה בבחינת הכתוב: "וחי ב – ה – ם" = 47. אשריו ואשרי חלקו.

המסר האמוני: כבניו של הקב"ה, מן הראוי שנלך לאורו יתברך, ולזכור שהעולם הזה, הוא זמני ובר חלוף.  

חשיבות מצוות הצדקה.

"כי יהיה בך אביון… לא תאמץ את לבבך,

       ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון… נתון תיתן לו,

 כי בגלל הדבר הזה,

 יברכך יהוה אלוהיך בכל מעשיך ובכל משלח ידך" (דברים טו, ז' – יא)

התורה מקדישה ארבעה פסוקים בהם אנו מצווים לא לקפוץ את ידינו מאחינו האביון, אלא "פתוח תפתח את ידך לו". השכר אותו מבטיח הקב"ה: "כי בגלל הדבר הזה – יברכך ה' אלוקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך".

 רבנו אוה"ח הק' אומר שהחלק המגיע לעני נמצא אצלנו כפיקדון. את זה הוא לומד מהייתור המילה: "בך".

כאשר תינוק בא לעולם, ידו תהיה קפוצה – "ולא תקפוץ את ידך", דבר המסמל את רצונו לכבוש את כל העולם. ואילו כאשר האדם פושט את מדיו וחוזר לאביו שבשמים – ידו תהיה פתוחה: "כי פתוח תפתח את ידך".

 האדם לא יכול לקחת דבר, בדרכו האחרונה. הקב"ה בכבודו ובעצמו מבטיח פרנסה בשפע לעוזר לעניים ולדלים: "כי בגלל הדבר הזה – יברכך ה' אלוקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך". וכל זאת: "בגלל הדבר הזה" – שנתת צדקה לעני, מכסף שהופקד אצלך כפיקדון על יד הקב"ה.

תארו לכם שאליהו הנביא היה מתגלה אליכם ואומר לכם שבמידה ותעשו כך וכך, תזכו במיליון $, בטח שתבצעו כל פרט ופרט. בפרשתנו מבטיח לנו ולכם, לא אחר מאשר הקב"ה בכבודו ובעצמו – אדון הכל, שנזכה להתברך במעשי ידינו, ובכל משלח עסקינו, איך לא נרוץ לעזור לכל נצרך.

אומרים אנשי הח"ן שמצוות הצדקה מלווה את האדם במשך שבוע, שלא כשאר המצוות המלוות רק לאותו יום.

רבי יצחק אברבנאל שהיה בנוסף להיותו גדול בתורה, גם שר האוצר בספרד בתקופת הגירוש, מדמה את נושא הצדקה לאדם המפקיד את כספו בבנק, באחד מאפיקי ההשקעות, אותם הוא בוחר.

במידה והבנק יעביר את כספי ההשקעה לאפיק השקעה אחר ללא רשות, המשקיע יוציא את כספו ויעבור לבנק אחר.

כנ"ל בענייני צדקה: הקב"ה מפקיד אצלנו את כספו, ומבקש מאתנו לעזור לעניים. במידה ונתעלם מדבריו, יהיה לקב"ה למי להעביר את הכסף, ואנחנו נישאר חלילה ללא כלום.

    "והיית אך שמח" (דברים טז, טו).

 עבודת ה' מתוך שמחה, ובפרט לקראת הימים הנוראים.

 בכל התורה מופיעה המילה "שמחה" 16  פעמים, כאשר בפרשתנו "ראה", היא מופיעה 7 פעמים.

 הציווי "והיית אך שמח", מופיע בפרשתנו בהקשר למקדש אותו כינו הנביאים "משוש כל הארץ", היות ובית המקדש מעורר כל יהודי לתשובה, לאחר שהקריב קרבן, וחזה במו עיניו בנסים גלויים "במקום אשר יבחר ה'" (דברים טז יא).

 רבנו ה"בן איש חי" כותב בעניין עבודת ה' בשמחה, בהקשר לפסוק "והיית אך שמח":

"והנה מן המצוה הזאת שהוצרך הכתוב לצוות אותנו בשמחה בפרטות, מזה נדע כמה חביבה השמחה לפני הקב"ה, וכמה חייב האדם להיזהר בה. ואל יאמר האדם: מאחר שקיימתי מצות ה' כתיקונה, מה מגיע למצוה יתרון מן השמחה, וגרעון מן המעשה – הנה דע שבאמת השמחה היא מצוה בפני עצמה, ובהעדר השמחה – יש חסרון למצוה, וכל שכן שיגיע לה נזק גדול מן העיצבון, דלכך נחית קרא {בא הכתוב} לצוות בפרטות על השמחה, לעשות אותה מצוה בפני עצמה, כדי שיהיה האדם מקבל עליה שכר שלם בפני עצמו. ועל כן תקנו אנשי כנסת הגדולה ברכות פרטיות על השמחה…" כמו ברכת שהחיינו על בגד או בית חדש. ("בן איש חי" הלכות, פרשת "ראה" שנה ראשונה).

רבנו חיים ויטאל כותב בספרו 'שערי קדושה':

"העצבות גורמת מניעת העבודה וקיום המצוות, וביטול עסק התורה, וכוונת התפילה, ומבטל מחשבה טובה לעבוד את ה'". על הפס' : "כי בשמחה תצאו" (ישעיה נה, יב) דרשו גדולי החסידות: מכל הצרות, ניתן לצאת ע"י שמחה.

מדברי קדשו עולה: כאשר אדם שרוי בשמחה, יוכל לעבוד את ה' בשלמות וכדבעי.

להתבשם באור החיים – למוצש"ק.

"אעשה נפלאות"

לרבי מאיר בעל הנס = הבעלים של מפתח תעשיית הנסים,

ורבי יעקב שאלתיאל ניניו – איש טבריה, עירו של רבי מאיר.

הרה"ג רבי יעקב שאלתיאל ניניו איש טבריה כותב בספרו "זרע יעקב" שרבי מאיר בעל הנס זכה לפרסום רב בקרב עם ישראל ואף זכה  להיות "בעל הנס" – "בעל המפתח לעשיית ניסים".

רבנו עובדיה עזריה מפאנו – הרמ"ע ואחרים אומרים, שכאשר אדם נמצא בצרה, ידור צדקה {לפחות ח"י מטבעות} לזכותו של רבי מאיר ויאמר "אלהא דמאיר ענני" {ג' פעמים} – ויתפלל לקב"ה שיענה לבקשתו כשם שנענה לרבי מאיר כאשר הציל את אחות אשתו ברוריה בת רבי חנינא בן תרדיון, מבית הסוהר הרומאי.

משמעות הביטוי "אלהא דרבי מאיר ענני" = בזכות אלוקי רבי מאיר ענני. כלומר, התפילה היא לקב"ה.

זכיתי ללמד בישיבת "מאיר בת עין" הצמודה לציון רבי מאיר.

מידי יום, נהגתי לעלות לציון הקדוש בתום מתן השיעורים, כדי להיפרד בתפילה מרבי מאיר, ומאוד התפעלתי מרבבות יהודים שפקדו את הציון מידי יום ביומו. החוויה הזו ממשיכה ללוות אותי עד היום, וכאשר אני מבקר בטבריה, משתדל אני לעלות לציון, ובפרט בהילולה בי"ד אייר. ביום הזה, תלמידי בתי הספר בטבריה השתתפו בתהלוכה המלווה בתזמורת המשטרה ממרכז העיר ועד לציון הקדוש, מרחק כמה קילומטרים לאורך חופה של הכנרת דמוית כינור, "המלווה" את התהלוכה בנגינתה עלי כינור.

כאשר הגענו לארץ ישראל כעולים חדשים בשנות השישים, זה היה ערב ההילולה, כך שהגענו היישר להילולת רבי מאיר. עוד בהיותנו באנייה, נציגי הסוכנות היהודית ששיבצו את העולים לישובים השונים בארץ, שאלו את הורי: מו"ר אבי הצדיק רבי יוסף ע"ה, ואת אמו"ר הצדקת אשת חבר הרבנית זוהרה ע"ה, באיזו עיר הם מעדיפים לגור? תשובתם המיידית הייתה: בטבריה =  עירו של רבי מאיר בעל הנס, עליה נאמר: "טובה ראייתה" כדברי השיר.

המשורר הרה"ג דוד חסין ממקנס שבמרוקו {1727-1792}, כתב מאות שירי קודש ובכללם השיר המצוין:

"אוחיל יום יום אשתאה / תמיד עיני צופיה. אעברנה נא ואראה / אדמת קודש טבריה",

על צדיקי טבריה: רבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו, רבי עקיבא וכ"ד אלף תלמידיו, ובראשם רבי מאיר בעל הנס, רבי חייא ובניו יהודה וחזקיה, רב כהנא ורבי ירמיה, רבי יוחנן ורב הונא, רב אמי ורב אסי, הרמב"ם ומו"ר אביו רבנו מימון – הדיין הספרדי תלמידו של רבי יוסף אבן מיגאש, שהיה תלמידו של הרי"ף, השל"ה הק', רבי חיים אבולעפיה חברו של רבנו אוה"ח הק', שבע האימהות, רחל אשתו של רבי עקיבא וכו'.

כמו כן, השיר "אפתח פי ברינה / לכבוד זה התנא / הוא רבי מאיר", המדבר על גדולת רבי מאיר בעל הנס.

שבת שלום ומבורך משה אסולין שמיר.

 0523-240-298    –   Shamir240298@gmail.com

לעילוי נשמת הצדיקים:

 אבא מארי רבי יוסף בר עליה ע"ה. סבא קדישא הרב הכולל רבי אברהם בן אסתר ע"ה. זקני המלוב"ן רבי מסעוד אסולין זיע"א. הרב דניאל אשכנזי בן דוד ע"ה. רבי יוסף אבינעים ע"ה. רבי ישראל בן חניני ע"ה.

הרב הכולל רבי יחייא חיים אסולין ע"ה, ונכדו הרב הכולל רבי לוי אסולין ע"ה מחבר "זבח לאלוקים". רבי חיים אסולין בר מרים ע"ה. רבי שלמה שושן ע"ה, רבי משה שושן ע"ה. רבי חיים מלכה בר רחל ע"ה.

 

אמו"ר זוהרה בת חנה ע"ה. חנה בת מרים ע"ה. עליה בת מרים ע"ה. חניני בת עליה ע ה. בתיה בת שרה ע"ה.

 

לזיווג הגון:

אשר בר זוהרה. אסף בר אלישבע. מיכאל מאיר בר זוהרה. מרים בת זוהרה. הדר וזהר בנות שרה. יעקב בר מרים. אלעד בר מיכל. דניאל, ירדן ושרה ילדי מרליין. דניאל בר אסתר.


 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 160 מנויים נוספים

אוגוסט 2018
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  
רשימת הנושאים באתר