יהדות המגרב-רפאל בן שמחון-שבתות מיוחדות

שבתות מיוחדות

מלבד יום השבת, שהוא יום המנוחה השבועי וגם יום קדוש ומכובד, ישנם עוד מספר שבתות בשנה הנושאות אופי מיוחד והמציינות מאורעות מיוחדים, כגון:

שבת בראשית

היא השבת הראשונה שלאחר חג הסוכות בה פותחים מחזור חדש בקריאת התורה בפרשת ״בראשית״. הגאונים קראו לה ״ראש השנה לפרשיות״ . בשבת זו נוהגים להעלות לתורה את ״חתן־בראשית״ ולכבדו שוב, הגם שכבר ביום שמחת־תורה, כבדו אותו בעליה. לרגל המאורע, משנים את סדר ההפסקות שבפרשה (סדר העליות). לעולה הראשון לתורה, קורא החזן מ״בראשית״ עד ״ויהי ערב, ויהי־בקר יום אחד״. לעולה השני, עד ״יום שני״ והעולה האחרון (משלים) הוא חתן־בראשית, אשר מכבדים אותו בקריאה בתורה והוא בעצמו קורא בספר־תורה מתחילת הפרשה ועד סופה. כאשר יורד מהתיבה זורקים עליו סוכריות וממתקים והוא מצידו מכבד את כל באי בית־הכנסת ב״קידושא רבא״ ומגיש לכולם, שתיה וכל מיני תקרובת. לכבוד שבת־ בראשית חוברו פיוטים מיוחדים.

שבת שירה

בשבת ״פרשת בשלח״ שהיא השבת השש־עשרה שלאחר חג הסוכות, וכן ביום שביעי של פסח, נוהגים יהודי מרוקו לשיר בנוסף לשירת הים הרגילה, גם שירה מיוחדת הנאמרת לפני שירת־הים. בקהילת יהודי דבדו, לא נוהגים לומר את השירה הזאת.

בשבת זו נוהגים למכור בכסף רב את העליה לתורה המתייחסת לשירה, והעולה קורא בעצמו את הקטע של ״שירת־הים״. בגמר התפילה העולה שזכה וקרא את השירה מתוך ספר־תורה מזמין את המתפללים בכיבוד.

נהגו בשבת שירה לפזר ריפות (גרגירי חיטה לפני הצפורים והעופות משום שבפרשת בשלח, מסופר על ענין ״המן״: ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו (שמות טז – כז).

  • בכמה קהילות אשכנזיות קיים מנהג זה ראה: אוצר מנהגי ישורון, עמי 134.

שירת הים

יהודי מרוקו נוהגים לקרוא שירה זו פעמיים בשנה. בשבת פרשת בשלח וביום שביעי של פסח, את השירה הזאת קוראים לפני שירת הים.

שבתות ״עשרת הדברות״

שתי שבתות בשנה נקראות ״שבתות עשרת הדברות״ והן: פרשת יתרו אשר בספר ״שמות״ (לאחר ט״ו בשבט) והיא מהווה את עיקרה של התורה, ופרשת ״ואתחנן״ החלה בשבת ״נחמו״ ושגם בה קוראים את ״עשרת הדברות״, זאת בנוסף לחג השבועות בו גם קוראים בתורה את ״עשרת הדברות״. בשתי שבתות אלו, נוהגים להעלות לתורה את רב בית־הכנסת והוא קורא בעצמו את הקטע של ״עשרת הדברות״, כאשר כל קהל המתפללים עומד על רגליו ואינו פוצה פה, רק מקשיב. בהעדר הרב, מעלים במקומו את אחד הזקנים המכובדים ולא נותנים לעלות ל״עשרת הדברות״ לכל מי שרוצה.

אצל יהודי טריפולי, קיים מנהג והוא: קודם קריאת ״עשרת הדברות״

בספר תורה, שרים פיוט מיוחד, סימנו-יצחק וזה נוסחו:

יום מעמד סיני, עת בא רעיוני, יה מלאו מתני, צירים וחלחלה.

צפון וימין חל, גם מערב זחל, כל ממך דחל, הודך בעת נגלה.

חסין יה שמך מלכי, בפתחך ב־אנכי, הסו יצורים, כי לא יכלו מלה.

קולך כמו שמעו, שחו ונכנעו, זעו וגם נעו, מטה וגם מעלה.

חי אל קצות גדלך, מי יערוך מולך, כי אין תחילה לך, אתה אין לך תכלה.

זאת בחזות לבי, יחיל במו קרבי, אפחד ויבוא בי, רעד ובהלה.

קושר מזומתי, חוקר עלומתי, רוחי ונשמתי, תודה לך סלה״.

לאחר קריאת פיוט זה פונה הש״צ לקהל המתפללים ואומר:

״ל עמה דבית ישראל, אציתו ושמעו, ית קל עשית דברייא דאתאמרו למשה רבנו בטורא דסיני, ברעם וברעש, ברתת ובזיע, רֶכֶב אלקים ובתים אלפי שנאן, אדוני בם סיני בקודש, הכל תנו עוז לאלקים ותנו כבוד לתורה״.

אחרי זה קורא הש״ץ את עשרת הדברות בטעם עליון, כאשר כל הקהל עומד על רגליו.

המנהג במרוקו הוא: כאשר עלה הרב שהתכבד בקריאת ״עשרת הדברות״, שר עליו הקהל את הפיוט ״תורת אמת נתן לנו״ שסימנו-יוסף חזק!

תורת אמת נתן לנו ברוך אשר בחר בנו.

״יקרה היא מפנינים, נטעיה נעמנים, ירדה משמי מעונים,

היא זאת מצאנו גם ירשנו.

ומה נעמו אמריה, סודותיה סתריה, אשר רודף אחריה,

גם שם ישיש בנו.

סועדת היא אוהביה, גם עודדת נביאיה, אין מבין תעלומיה,

לבד אשר יצרנו.

פנים שבעים בתורת אל, מבחר רועים נתנה אל, סגולה יה עם ישראל,

אבותינו גם אנחנו.

בקולות גם ברקים, ירדה משמי שחקים, סוכת דוד האל תקים,

מהרה ואנחנו קמנו.

חזקו אמצו אומתנו, שישו עלצו קהילתנו, קרבה שנת גאולתנו,

כי ממצרים גאלנו״.

ראה: יהדות המגרב-מסורות ומנהגים במחזור השנה-רםאל בן שמחון-אוצרות המגרב-תשנ"ח עמ' 72-69

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 159 מנויים נוספים

אוקטובר 2018
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  
רשימת הנושאים באתר