מנהג שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו-דוד אוחיון-״חצות לילה אקום להודות לך"

מנהג התיקון

מנהג ה״תיקון שאימצו להם יהודי צפת נקרא גם ״תיקון חצות״, ומקורו בתלמוד. בתקופה זו חוברו קינות רבות על החורבן.

על־פי התלמוד, הקדוש־ברוך־הוא בכבודו ובעצמו קם בלילה, שואג כארי, בוכה ומצטער צער רב על החורבן:

"אמר רבי יצחק בר שמואל משמי"ה דרב: ג'משמרות הוי הלילה ועל כל משמר או משמר יושב הקב"ה ושואג ואומר: אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים בין האומות"

ואם הקב״ה כך, לא כל שכן אדם מהשורה, גם הוא חייב לבכות על החורבן ועל הגלות. הם פיתחו את הרעיון שיש לחקות את הבורא, לקום באמצע הלילה ולבכות על גלות השכינה:

הערת המחבר: מתוך ספר שבחי האר״י השלם שחובר ע״י הרב אלקנה כפיר ת״א, תשמ״ב ע״מ צ״ב ־ צ״ג. אליהו מויאל בספרו ״התנועה השבתאית במרוקו״ כותב עליו כי הוא עלה ממרוקו לצפת. היה מקובל ידוע, פירסם את ספרו ״גלי רזיא״ והיה מקורב לאר״י. מספרים עליו שהיה מתנהג בחסידות, מתענה ומסתגף.

"ורבי אברהם לוי נהג בכל חצות לילה לקום ולסבב כל הרחובות ונתן קולו בבכי והיה צועק צעקה גדולה בקול מר ויללה ולכל ת"ח(תלמיד חכם) היה קורא בשמו ולא זז ממנו עד שראהו קם מן המיטה והיו קמים כולם השעה אחת לבתי כנסיות ולבתי מדרשות והיו אומרים התיקון חצות ואחר כך היו לומדים איש איש כפי השגתו, יש מהם עוסקים בחבורות בזוהר וקבלה ויש בתלמוד ומשניות ויש בתורה נביאים וכתובים ואח"כ היו אומרים מזמורי תהילים ופזמונים ובקשות עד אור היום והיו מעוררים את הרחמים"

מכאן למדים כי המקובלים בצפת נהגו לקום בחצות הלילה כדי לערוך לימוד תיקון ואף שירה של תחינות ובקשות מהקב״ה לגאולה קרובה. כל אחד ביקש את רחמי שמים בדרכו שלו, שהרי זוהי שעת רצון לפני הקב״ה וידיו פשוטות לקבל תחינות בניו המתפללים.

האר״י הקדוש חי בצפת תקופה קצרה מאוד, כשנתיים, ומת ב־ 1572 בהיותו בן 38 שנה בלבד. הוא השאיר אחריו קבוצת תלמידים שהמשיכה בדרכו. מבין תלמידיו ניתן למנות את ר׳ יוסף אבן טבול המכונה ״יוסף המוגרבי״, ר׳ אליעזר אזכרי, ר׳ חיים ויטאל, ר׳ מסעוד אזולאי, ר׳ סולימן אוחנה ועוד.

הערת המחבר: ר׳ אליעזר אזכרי כתב את הפיוט הידוע ״ידיד נפש״ ואת ספרו ״ספר חרדים״.

ר׳ חיים ויטאל (1543 ־ ?) נולד בצפת למשפחה מאיטליה, עסק רבות בקבלה ובהתעוררות לתשובה כדרך לגאולה. רשם את תולדות חייו ואת תורתו של האר״י. היה תלמידו המובהק והבולט של האר״י.

ר׳ מסעוד אזולאי ידוע גם בשם ר׳ מסעוד המערבי(המוגרבי), מקובל שהוסמך על ידי ר׳ יוסף קארו (בעל ״שולחן ערוך׳׳).

ר׳ סולימן אוחנה המערבי נולד בפאס, עלה לצפת ונחשב לאחד מגדולי המקובלים. אף הוא הוסמך על ידי ר׳ יוסף קארו. היה סופר סת״ם. ע"כ

ר׳ חיים ויטאל, הוא זה שדחף ויזם את הקמתם של חבורות משכימים שאימצו להם מנהגים כמו ״תיקון חצות״, ״שירת תהילים״ או ״שירת בקשות״. הם קראו לעצמם שמות הקשורים לפעילותם כמו: ״שומרים לבוקר״, ״מעירי שחר״, ״חדשים לבקרים״, ״חבורת בקשות״ וכדומה. החבורות שעסקו באופן מיוחד באמירת שירות ותשבחות לא התקשו למצוא פיוטים שישמשו אותם בעת פעילותם.

מרכז המקובלים בצפת הקדיש מקום חשוב לשירה ותרם לשגשוגו של הפיוט. הפיוטים שנכתבו ע״י המשוררים מתקופת ״תור הזהב״ בספרד והופיעו בדרך כלל בסדורי התפילה של מנהג ספרד היוו בסיס לסדרת הפיוטים, שבהם השתמשו מקובלי צפת. היו גם פיוטים רבים שחוברו בצפת עצמה ע״י משוררים ומקובלים מתקופה זו. מבין היצירות ניתן למנות את ספר הפיוטים ״זמירות ישראל״ של המשורר ר׳ ישראל נג׳ארה שחי תקופה מסוימת בצפת.

בתקופה זו בלטו מספר פיוטים שהפכו ל״נכסי צאן ברזל״ של הפיוט העברי עד לימינו: ״לכה דודי״ של ר׳ שלמה אלקבץ, ״ידיד נפש״ של ר׳ אלעזר אזכרי, ״אזמר בשבחין״ של האר״י הקדוש, ״דודי ירד לגנו״ של ר׳ חיים כהן ועוד. הפיוטים שחוברו בצפת של המאה ה־16 רוויים רמזים מהזוהר, וחלקם כתובים בארמית כמו ״אזמר בשבחין״.

״חצות לילה אקום להודות לך׳

חבורות הבקשות שהוקמו בצפת השכימו קום כבר מחצות הלילה. חבורות אלו התבססו על הפסוק מתהלים קי״ט ס־יב: חצות לילה אקום להודות לך״. על פסוק זה אומר רב אשי: ״עד חצות לילה היה עוסק בדברי תורה, מכאן ואילך בשירות ותשבחות״ (ברכות ג׳, ע״ב). על־פי הקבלה, בחצות הלילה, משתעשע הקב״ה עם הצדיקים. העצים מזמרים לפני הצדיקים ואומרים:

"דודי ירד לגנו לרעות בגנים, להשתעשע וללקוט שושנים

קול דודי דופק: פתחי לי תמתי, שערי ציון אשר אהבתי"

הערת המחבר: הפסוקים באיוב ל׳, ח׳ ובאיכה ב׳, י״ט מחזקים אף הם את הפסוק מתהלים ״חצות לילה אקום להודות לך״. על הפסוק ״עורה כבודי, עורה הנבל וכנור״ אומר המדרש: ״אמר רבי שמעון חסידא: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה, בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, ״אעירה שחר״ ־ שאר מלכים השחר מעוררן, ואני מעורר את השחר״(ברכות ג׳ ורש״י על ברכות ד׳). ע"כ

יוצא מכאן, כי גדולה מעלתם של אנשים הקמים אף הם בחצות הלילה כדי לעסוק בתורה בדיוק באותה שעה שבה משתעשע הקב״ה עם הצדיקים. על כך נאמר: ״הקב״ה מעדיף קול זה על כל השירות והתשבחות הנאמרות למעלה״, כשמתחילה הרוח הצפונית לנשב בחצות הלילה כל צבא השמים וכל הרקיעים וכל המלאכים מזדעזעים ופוצחים אף הם בשירה עד שהקב״ה נכנס עם הצדיקים לגן עדן, משם יוצא קול בכי הקורא לקונן ולבכות על חורבן בית המקדש. בבכי זה משתתף גם הקב״ה.

למדים ממנהג זה של המקובלים, כי לשירה בחצות הלילה יש כח רב להשפיע ולסייע בקירובה של הגאולה. יוצא איפוא כי בעזרת ה״תיקון׳ שעשו המקובלים ובעזרת ״שירת הבקשות״, תחזור לכנה השלמות שבבריאה שנתקלקלה עם חטא האדם הקדמון, וכך ייפגמו מקומם ומעמדם של כוחות השחור והרוע בעולם.

בהשפעת קבלת האר״י חוברו בצפת שני ״תיקוני חצות״:

״תיקון רחל״ ־ זהו הבכי על החורבן ועל גלות השכינה. תיקון זה מתקיים בימים בהם יש ״תחנון״ כמו בימי החול הרגילים.

״תיקון לאה״ ־ זהו תיקון הגאולה והנחמה. בימים בהם אין אומרים ״תחנון״ כמו בשבתות ובחגים.

האווירה המשיחית שהיתה ספוגה באופן מודגש בחיי הרוח של צפת טיפחה מנהג זה של השכמה בלילות החול, בשבתות ובחגים. יש הרואים בטיפוח מנהג זה ע״י המימסד הדתי בצפת רצון להתמודד כנגד תופעה חילונית, שהיתה בצפת ובשאר ערי הארץ, לבלות בבתי קפה ובבתי שעשועים של החברה הנוכרית.

היה צורך, אם כך, להילחם בתופעות חילוניות לבל יפגעו בחברה הדתית האדוקה החיה בצפת. מסורת שירה זו, שהתפתחה בצפת, נובעת אם כך מן הרצון ליצור מסגרת חברתית־רוחנית חדשה המנותקת ממסגרת התפילה הממוסדת ולנסות להתמודד כנגד הניצנים החילוניים שקמו בצפת. מסגרת חדשה זו ניסתה לקרב את האדם הדתי לאל במציאת דרכי ביטוי חדשים במערכת היחסים של האדם והעם עם האל, בהשפעת הקבלה ובהשפעת הסגנון החדש שלה, שכלל יחסים ארוטיים בין העם לאלוקי. נפתחו המסגרות החדשות: ״תיקון חצות״, סעודות שבת ומועדים ועל בסיס זה נוצר המנהג של ״שירת הבקשות״. במסגרת החדשה של ״שירת הבקשות״, הושרו הפיוטים תוך כדי הבעת רגשותיו של כל אדם ואדם בערגה ובכיסופים רבים לגאולה.

הלחנים לפיוטים נלקחו מלכתחילה מלחניהם של עמים זרים: נעימות ערביות ותורכיות. על השימוש בלחנים זרים אלה ועל ההיתר להשתמש בהם נאמר ע״י יצחק בן חיים הכהן, ממגורשי ספרד שהגיעו לאיטליה, בחיבורו ״עץ חיים״: ״הכוונה לעורר שכל האדם ולהביט לעבוד בוראו כי באמצעותם יזמרו זמוריהם ושיריהם בהדרגה ובהשכל לא על דרך מקרה וההזדמן״. קיימת היתה התנגדות רבה מצד המימסד הדתי. ויכוחים סביב השימוש בלחנים זרים, היה דבר נפוץ בימים ההם.

מנהג שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו-דוד אוחיון-הוצ' אוצרות המגרב-תשנ"ט עמ' 29-26

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 159 מנויים נוספים

אוקטובר 2018
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  
רשימת הנושאים באתר