עץ חיים לרבי חיים גאגין-ההדיר משה עמאר-1987

 

דון ר׳ אברהם בן בנישתי, סוכנו של המלך ג׳ואן השני והרב הממונה מטעם המלכות על כל יהודי קאסטיליה; שופט עליון ומחלק המיסים על הקהילות היהודיות. מוזכר שקיבל את המשרה הרמה ״על פי בקשת תלמידי החכמים והפצרת הקהלות יצ״ו ובקשותיהם״. למרות כבודו ועושרו, הי חיי צניעות ונמנע מראוותנות . היה חסיד ובעל מעשים ומאמין גדול, שהתנגד לכל הפירושים האליגוריים לתורה׳. חסידותו מוצאת את ביטויה גם בחיבור ״עץ חיים״ . ר״מ אבורביע מספר שפעם אחת, בשעה שחצר המלך עשתה בעיר אלקלעא, שהה שם גם ר׳ אברהם וחכמים נוספים שהיו נלוים אליו. כאשר שמעו כי בעיר אוקניא נוהג השוחט להשתמש בהיתר הנפיחה, הם הזמינו את השוחט, ולאחר שהתברר שאכן נוהג הוא להתיר כל סירכה בנפיחה, ״חרה מאוד אל הרב (= ר׳ אברהם בן בנישתי) ואל החכמים, ותפשוהו (= לשוחט) בכבלים והיה ימים במשמר. והיה מן הרב ז״ל להעבירו, להענישו ולנדותו״. ברם, בזכות התערבותם של אנשים גדולים משרי המלך, אשר ביקשו לחון את השוחט, שוחרר מהמאסר ואך הועבר מתפקידו. כמו־כן, ״כתבו הרב והחכמים הנזכרים אל ק״ק מאוקניא על המנהג הרע הזה דברים קשים״.

ר׳ אברהם עשה למען שיקומן הרוחני והאירגוני של הקהילות שנהרסו בפרעות ובשמדות שנת קנ״א (1391), כדברי ר״א זכות: ״הוא החזיק התורה ולומדיה והסיר הרבה שמדות בממונו״. באייר שנת קצ״ב (1432), כינס את ראשי הקהילות וחכמיהן בעיר ואלאדוליד, מקום מושבו של המלך. יחד איתם תיקן תקנות בעניינים ידועים, ״שהם עבודת הבורא יתברך וכבוד התורה הקדושה ועבודת המלך י״א (ישמרהו אלקים) והצלחת הקהלות יצ״ו ותועלתם״. התקנות הגיעו לידינו במקורן ובשלימותן. הן כתובות בשפה מעורבת עברית וקאסטיליאנית, ומחולקות לחמישה שערים״.

בשער הראשון— תקנות חשובות למען ביסוס החינוך היהודי, לימוד התורה והפצתה גם בין המבוגרים. הן אף חייבו את הקהילות להטיל ״נדבה של תלמוד תורה״, מס עקיף על מצרכים ושירותים כמו בשר, יין, מילה וחופות. ההכנסות מהמס הועמדו תחת פיקוחו הישיר של רב החצר, ונועדו אך ורק למען לימוד התורה והפצתה.

בשער השני— תקנות בענייני משפט ודין. הוטל חיוב על כל קהילה בדבר מינוי דיינים, סדרי הגשת התביעות, דרכי הדיון והפסק. ניתנה הזכות לצדדים לערער על פסקי־הדין המקומיים לפני רב החצר.

השער השלישי דן ביחסי גויים ויהודים. חל איסור להסתייע בנוצרים ובאנשי מימשל להשגת משרות ציבוריות ופריבילגיות. על המחזיקים כבר במשרות כנ״ל הוטל לדווח לרב החצר, כדי שיבדוק ויחליט אם אכן הושגו בדרכים כשרות.

השער הרביעי דן בחלוקה צודקת של נטל המסים והעבודות. הוטל איסור להשתמט מתשלומי מס או להסתייע בגויים ובאנשי מימשל להשגת שחרור ממיסים. על אלה שבידם כתבי שחרור ממיסים הוטלה החובה להציגם לפני רב החצר לבדיקה, אם אכן הושגו ביושר.

בשער החמישי— תקנות נגד מותרות במלבושים ובמשתאות. סייגים אלה נועדו למנוע תחרות פנימית, שבעקבותיה היו אנשים רבים שקועים בחובות, וכן למעט בראוותנות יתירה, המעוררת את קנאת הגויים ושנאתם.

בפטירתו דרש עליו ר׳ יוסף אלבו בפרשת שמות, על הכתוב ״מילדי העברים זה", דבר המבליט את פעילותו למען עמו ויהדותו. גם בניו אחריו המשיכו בדרכו, ותרמו רבות מממונם להחזקת שלוש הישיבות הגדולות, בראשות הרבנים ר׳ יצחק די ליאון, ר׳ יצחק אבוהב ור׳ שמואל בלאנסי. בנו יוסף היה פעיל בוועדה שהופקדה בשנת ר״י(1450) על חלוקת נטל המסים בין יהודי המלכות.

ר׳ אברהם די ליאון, מחכמי הגירוש. בביתו התכנסו חכמי הגירוש וניסחו את תשובתם לר״ח גאגין, והוא חתום עליה שלישי. מכל החכמים החתומים על התשובה, רק שמו של ר׳ אברהם נעדר מפסק חכמי הגירוש המתיר את הנפיחה, שנכתב בשנת רצ״ה (1535); נראה שאז כבר לא היה בין החיים.

ר׳ יהודה דיסיא. בידו שלח ר״ח גאגין את הסכמת התושבים לעיונם של חכמי הגירוש. הוא מתואר ׳החכם השלם׳. אין בידינו פרטים אודותיו ולא ברור אם היה מהתושבים או מהמגורשים.

ר׳ שמואל אבן דנאן בה״ר מימון״, מהמגורשים, מראשי התושבים בפאס. משפחת אבן דנאן מוצאה מפאס. היא היגרה לספרד והתיישבה בעיר גראנאדה. בגירוש הגיעה לאלג׳יר ושם נפטר במגיפה של שנת רנ״ו, בכ״א כסלו, ר׳ סעדיה המשורר בה״ר מימון, אבי ר׳ מימון אבי ר׳ שמואל דנן. מאלג׳יריה התגלגלה המשפחה לפאס.

בשנת רפ״ו (1526), בתקנת התושבים, מונה ר׳ שמואל לאחד מארבעה שנקבעו לטפל בענייני בדיקת הבהמות ולפסוק בענייני טריפות 108. הוא נשלח עם ר׳ שאול בן דנינאש למכנאס כדי לשטוח בפני המלך את תלונת התושבים בעניין היתר הנפיחה והחיכוכים סביבו. הוא קרא בציבור את תקנות המגורשים שנתקנו בשנת ש״ה והכריז עליהן בבית־הכנסת של התושבים. כן היה חתום על פס״ד ותקנות שנתקנו עד שנת שי״א . נראה כי נפטר בין השנים שי״א—שכ״ג, כי בתקנות שנתקנו בשנת שכ״ג נעדר שמו, ואילו בתקנות של שכ"ח חתום בנו סעדיה

הוא סיים את חיבורו ״מאמר על סדר הדורות״ בגראנאדה בתמוז שנת הר״מ (1480) ; נדפס בפעם האחרונה בפאס וחכמיה, ב. בתעודה שפורסמה ע״י ר״ד עובדיה, קהלת צפרו, ירושלים תשל״ה, ב, עמ׳ 143, כתוב: ״שמעתי מהחכם כהה״ר שמעון דוראן ז״ל בהיותו כאן בעיר פאס… שנת יהיה מקורך ברוך לפ״ק״, כלומר, בשנת רכ״ח. לי נראה שמדובר בר׳ סעדיה בה״ר שמואל, שיוזכר להלן, שכן ספק אם הייתה בשנת רכ״ח קהילה יהודית בפאס, ואם כן הרי היא היתה מדולדלת לאחר פרעות רכ״א. וכן לגבי ר״ש דוראן, נראה שמדובר בר׳ שמעון ב״ר רשב״ש ממחברי שו״ת יכין ובועז. או ר׳ שמעון בר צמח השני, ששניהם פעלו במאה הט״ז. כי ר׳ שמעון בן צמח הראשון נפטר בשנת ר״ד (1444). לכן נראה שהנידון היה בשנת שכ״ח (1558), וייתכן שסימון השנה היה גם על האות ק של מקורך.

          ר׳ מימון הרביעי. במשפחת אבן דנאן השמות חוזרים על עצמם, ולכן תמיד קיים קושי לזהות במי מדובר. בחיבורי ׳חכמי פאס׳, בתוך: ר״ד עובדיה, פאס וחכמיה, ירושלים תשל״ט (להלן: פאס וחכמיה), א, עמ׳ 273—282, ערכתי את שמות בני המשפחה לפי סדר א״ב והשתלשלותם הכרונולוגית, לפי המקורות שעמדו לרשותי אז. יש לציין שכל החיבור הוא מעשה ידי ושמי הושמט מעליו. החיבור לא הוגה על־ידי ונפלו בו שגיאות דפוס ; לכן יש להשתמש בו בזהירות.

עץ חיים לרבי חיים גאגין-ההדיר משה עמאר-1987 עמ' 46-43  

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 159 מנויים נוספים

ינואר 2019
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  
רשימת הנושאים באתר