נשות חיל יהודיות במרוקו-אליעזר בשן- הלן קאזס בן עטר – עורכת דין ופעילה בחיי הציבור.

הלן קאזס בן עטר – עורכת דין ופעילב בחיי הציבור.

עורכת הדין היהודייה הראשונה במרוקו הייתה הגברת הלן בת עמרם קאזס, ילידת טנג'יר – 1900, שבגיל 20 עקרה עם משפחתה לקזבלנקה ושם נישאה למשה בן עטר. אישה אינטלגנטית ומשכילה בעלת תחוה סוציאלית, שהייתה פעילה בתחומים ציבוריים שונים. היא סייעה לפעילות החינוכית בטנג'יר ובשנת 1935 נבחרה לשמש נשיאת ארגון הנשים הציוניות ויצ"ו בקזבלנקה.

לאחר פטירת בעלה בשנת 1939, בהיותה בת 39, ירשה אותו בתפקיד נשיאת אגודת בוגרי כל ישראל חברים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה פתחה במועדון האגודה משרד לרישום מתנדבים לצבא צרפת. רבים נרשמו, אף צרפת סירבה לקבל את המתנדבים היהודיים. הלן עצמה התנדבה ל "צלב האדום" הצרפתי ולמדה את מקצוע האחות – ינואר עד יוני 1940 – בבית החולים בקזבלנקה. לאחר כניעת צרפת לגרמניה מסרה מכתב לקונסוליה הבריטית בקזבלנקה שבו העמידה את עצמה ואת רכושה לרשות בריטניה במקרה שצרפת תחתום על הפסקת אש או על שלום נפרד עם גרמניה. הבריטים ביקשו ממנה רק שתמסור מידע שיגיע לידיה וכן אמנם עשתה גם לאחר סגירת הקונסוליה הבריטית. את מכתביה הפנתה לטנג'יר באמצעות הדואר הדיפלומטי האמיריקני. כן הייתה מעורבת בהברחת מתנדבים ללונדון, לצבאו של דה גול, יחד עם קצינים צרפתים, שהתנגדו למדיניות של ממשלת וישי.

הלן בן עטר סייעה לפליטים יהודים ונוכרים שהגיעו למרוקו מאירופה לאחר כיבוש צרפת על ידי הנאצים. ב -5 ביולי 1940 נודע לה, שבנמל קזבלנקה עוגנות אוניות, הנושאות פליטים יהודים ואף לא יהודים מאירופה, וכי השלטונות אינם מתירים להם לרדת לחוף. היא הגיעה לנמל ושם הוצע לה – בהיותה פעילה ב "צלב האדום" – לקחת על עצמה את ארגון הטיפול בפליטים שאינם צרפתים, שרובם היו יהודים. כך נוסד הוועד לעזרת הפליטים הזרים, שהגברת בן עטר עמדה בראשו. היא דאגה לאכסונם באולמי אגודת הבוגרים של כל ישראל חברים, ואף פתחה מטבח בסיוע מתנדבים. חלקם סעד בגן הילדים של הקהילה. המימון כוסה על ידי ועד הקהילה באמצעות תרומות פרטיות מארגוני סעד מקומיים יהודיים ולא יהודיים וממשרדים ממשלתיים.

באוקטובר 1940 החליטו השלטונות להעביר חלק מהפליטים מקזבלנקה לערים אחרות, שבהן שהו תחת פיקוח, ואת חלקם למחנות הסגר. הוועד פורק באפריל 1941, זמן קצר לאחר שהוקם, על ידי השלטונות בהנחיית ועדת שביתת הנשק הגרמנית-צרפתית. הוועד הצטווה להפסיק כל פעילות ולמסור לשלטונות את רשימת הפליטים על פי דרישת הגרמנים. אולם הודות לקשירה עם הנציבות הכללית ועם מנהל המחוז לא הטרידה אותה המשטרה וכך יכולה הלן בן עטר להמשיך בפעילותה. היא מסרה לממשל דוח"ח על נסיעותיה כדי להשיג מכסות לדלק, שהיה דרוש להסעת הפליטים מנמל קזבלנקה למרכזי הקליטה השונים במרוקו. היא דאגה לפליטים שהגיעו במהלך המלחמה בעזרת צוות, שכלל את גיסתה, ג'יזל בן עטר, ואת מזכירתה סליה בן ג'ו. כעבור זמן מה הצטרפה לעבודה פליטה בשם מרגריטה פוקס, הגברת בן עטר, ניסתה להשיג סיוע כספי וויזות עבור הפליטים ופנתה לשם כך לארגונים בארצות הברית כגון "השירות הלאומי לפליטים" בניו יורק ולארגוני העזרה של הקוויקרים. הודות לכך הצליחה להעביר ביולי-אוקטובר 1942 קבוצות של ילדים מצרפת לקזבלנקה.

עד "מבצע לפיד" – נחיתת צבא ארצות הברית בקזבלנקה ב – 8 בנובמבר 1942 – נשלחו כספי הג'וינט באופן בלתי חוקי. הודות לכספים אוכסנו הפליטים מראשית שנת 1941 בשלושה אולמות גדולים, ששימשו לפני כן אולמות לריקודים, וכן ברובע עין סבעה, הרחוק ממרכז העיר, שאכסן 600 פליטים.

מן העיר אפשר היה להבריח אנשים דרך הים לאנגליה – פעולה שזכתה בתמיכתו של מושל קזבלנקה. מטה הוועד ומעון זמני לפליטים בקזבלנקה נסגרו במאי 1941 בעקבות גילוים של שני בורחים ממחנה מעצר על ידי המשטרה. הגברת אברג'יל, מנהלת המעון, נאסרה, והגברת בן עטר נשארה חופשיה הודות להתערבותו של ראש לשכת עורכי הדין. המשטרה דרשה את מסמכי הוועד אך אלה הוסתרו וכך נעלמו מעיני "הוועדה הגרמנית", שפעלה במרוקו.

הגברת בן עטר לוותה כסף מיהודים מקומיים כדי לממן כרטיסי נסיעה לפליטים באנייה "ויאומינג", שאמורה הייתה להפליג מקזבלנקה לאי מרטיניק. אלא שלא היו בידיהם מסמכים מספקים ולכן הורדו ממנה בסוף מאי 1941 והועברו למחנות פליטים. המשטרה איימה על ברת בן עטר, שתשלח אותה למחנה, אך האיום הוסר הודות להתערבותו של הנציב העליון, הדנרל נוגיס. בעקבות תקרית זו נאסרה פעילות הוועד אם כי בפועל לא פסקה פעילותו שכן הגברת בן עטר פתחה משרד בדירה, שהעמיד לרשותה גיסה, רפאל בן עטר. היא המשיכה לפעול במשרד החדש תחת השם "הלן קאזס בן עטר – פליטים וזרים". בסיועו של ראש לשכת עורכי הדין סוכלו ניסיונות ה "וועדה הגרמנית" למנוע את פתיחת המשרד החדש. מכאן המשיכה הגברת בן עטר לנהל את  מרכז הקליטה בעין סבעה ויחסיה עם הממשל המקומי היו תקינים. משטרת החופים התירה לה ביולי 1941 לעלות על אנייה בקזבלנקה כדי לעזור לפליטים, העומדים להפליג לארצות הברית. לאחר פטירתה של פליטה בת 72 על האנייה לפני הפלגתה הורתה גברת בן עטר למשפחתה להפליג והיא הייתה זו שדאגה לסידורי קבורת האישה בקזבלנקה. הכסף שנשלח אליה על ידי המשפחה כעבור שנה שימש לכיסוי הוצאות המצבה ולארגון ימי הזיכרון, שבמסגרתם נהגו לחלק צדקה לעניים.

עם תום מבצע לפיד סייע הג'וינט לוועד העזרה לפליטים בגלוי, והגברת בן עטר מונתה לנציגת הג'וינט במרוקו ופעלה בשליחותו גם לאחר המלחמה. לאחר המבצע התקשרה לפיקוד האמריקני והשתלבה במאמצי השחרור של העצירים מן המחנות. במרץ 1943 הותר לה לבקר במחנות ושוב  באפריל, והיא הכינה רשימות של היושבים במחנות ומקצועותיהם – רובם לא היו יהודים -, היא העבירה את הפרטים לקונסול ארצות הברית ברבאט. עד קיץ 1943 שוחררו רוב העצורים.

בשנת 1943 הצליחה להביא לרישומו של הוועד כ" חברת צדקה" שאינה נושאת רווחים, וכך יכולה הייתה להתרים יהודים ונוכרים ולהבטיח, שתרומותיהם יוחזרו אחרי המלחמה. בנובמבר 1944 השתתפה במסגרת משלחת הקהילות היהודיות הצפון אפריקניות בכנס הקונגרס היהודי העולמי באטלנטיק סיטי. היא נמנתה עם הוועד המרוני של הקונגרס, שנוסד באוגוסט 1945. הג'וינט והקונגרס היהודי העולמי השתמשו בשורותיה לארגון פעולותיהם במרוקו לאחר המלחמה.

באמצעותה קיבלו הצופים היהודיים מימון מהג'וינט להקמת מחנה קיץ לנוער תחת פיקוח אגף הנוער והספורט של משטר החסות. בשנת 1949 השתתפה עם משלחת של הג'וינט בכנס של הצופים ואף נאמה בו. בשנת 1960 עברה לפריס ונאבקה למען זכויותיהם של יהודי מרוקו.

נשות חיל יהודיות במרוקו-אליעזר בשן- הלן קאזס בן עטר – עורכת דין ופעילה בחיי הציבור.

-עמ'125-122

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

מאי 2019
א ב ג ד ה ו ש
« אפר   יונ »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  
רשימת הנושאים באתר