להאיר באור החיים – לפרשת מטות. מאת: הרב משה אסולין שמיר.

להאיר באור החיים – לפרשת מטות.

מאת: הרב משה אסולין שמיר.

"וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר:

זה הדבר אשר ציוה יהוה:

איש כי ידור נדר ליהוה…

       לא יחל דברו – ככל היוצא מפיו יעשה" (מטות ל, ב-ג).

"מילה – זו מילה".

בכוחה של שמירת ברית הלשון,

 להטות {"מטות"} מידותיו של הקב"ה מדין לרחמים.

משמעות שם הפרשה – "מטות".

"מטות"שמה של פרשתנו, מהווה שם נרדף לשבטי ישראל. מה ההבדל בניהם?

"שבט" – ענף שנקטף מהעץ, ועדיין יש בו לחלוחית, וניתן לכופף אותו ולעצב אותו.

"מטה" – לעומת זאת, הוא גם ענף שנקטף מהעץ, אבל הוא כבר יבש לגמרי וחסר לחלוחית.

בעל "התכלת מרדכי" מסביר: השבט והמטה – מסמלים את סוגי הקשר בין הקב"ה לעמ"י.

ה"שבט", מסמל את הקשר היותר גלוי כפי שהיה בנדודים במדבר, כאשר הכל התנהל ע"פ נסים גלויים.

ה"מטה" לעומת זאת, מסמל את הקשר הסמוי לקראת הכניסה לארץ, כאשר המן כבר לא יורד מן השמים, וענני כבוד פרחו להם השמימה, אבל הקב"ה ועמ"י, ממשיכים להיות בקשר, לאור הברית שנכרתה בהר סיני.

מצד שני, ה"מטה" מסמל את החוזק והעוצמה אותם אמור עמ"י להקרין כלפי הגויים מסביב, כפי שקרה במלחמת מדין בה הרגו את הזכרים ואת מלכי מדין, כאשר את עריהם שרפו באש.

אותה עוצמה, הופעלה במלחמת כיבוש הארץ ע"י יהושע בן נון, וכן במלחמות ישראל לדורותיהן.

הפס' האחרון החותם את פרשת דברים, נוסך בנו אמונה ובטחון בקב"ה במלחמותינו הרבות: "לא תיראום – כי יהוה אלוהיכם  הוא הנלחם לכם" (ג, כב).

פרשות "מטות מסעי", מתארות נושאים רבים המהווים הכנה לגאולה, כמו מצות כיבוש ארץ ישראל  – "והורשתם את הארץ ויישבתם בה –  כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה" (מסעי לג נג),  מינוי נשיאים לשבטים שינחילו את הארץ, חלוקת עבר הירדן המזרחי לשבטים: ראובן, גד וחצי שבט מנשה, הכנת ערי מקלט וכו'.

גם הציווי ל"צרור את המדיינים" שהחטיאו את בני ישראל בבנותיהם כעצת בלעם, בא לרמוז לנו ש"אלוקיהם של אלה – שונא זימה", ובפרט בארץ הקודש אליה אמורים להיכנס, כמצות ה'.

כל זה בא לעודד אותנו: למרות ימי האבלות על חורבן בית ראשון ושני בהם אנו שרויים, עוד נזכה לגאולה ובמהרה, כשהבית השלישי יעמוד על תילו במלוא הדרו ותפארתו, משיחנו בראשו, ואלוקינו בכתרו

איש כי ידור נדר לה'…

       לא יחל דברו – ככל היוצא מפיו יעשה" (מטות ל, ב-ג).

רבי רפאל עמנואל חי ריקי בעל "משנת חסידים" אומר:

 אדם המקפיד לקיים את נדרו בבחינת "לא יחל/יחלל את דברו",

 זוכה שהקב"ה "יעשה ככל היוצא מפיו" – יקבל תפילותיו, ויענה לבקשותיו.

פרשת "מטות" פותחת בדיני נדרים ושבועות אותם מצווה משה רבנו את ראשי המטות ובני ישראל. משה רבנו מדגיש כאן שהציווי הוא בשם ה' ככתוב: "זה הדבר אשר ציוה יהוה", ביטוי שאינו נפוץ בשאר המצוות.

"כי ידור נדר".  הנדר יכול להיות חיובי או שלילי.

בנדר חיובי, האדם מבטיח לתת דבר מה בתור נדבה, כגון נדרו של יעקב אבינו עליו נאמר: "וידר יעקב נדר לאמור: אם יהיה אלוהים עמדי ושמרני בדרך… ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ושבתי בשלום אל בית אבי, והיה יהוה לי לאלוהים. והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוהים, וכל אשר תיתן לי, עשר אעשרנו לך" (בר' כח, כ).

דוגמא נוספת הוא נדרה של חנה: "אם ראה תראה בעוני אמתך… ונתתיו ליהוה" (שמ' א, א, יא).

אכן, שניהם קיימו את נדרם לאור הכתוב בפרשתנו, "ככל היוצא מפיו יעשה". יעקב אבינו הפך את "האבן" ל"בית אלוהים", הלא הוא בית מקדשנו, ואילו חנה הקדישה את בנה שמואל, לבית ה' במשכן שילה.

גם בפרשתנו, בני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה, הבטיחו למשה רבנו לצאת חלוצים עם אחיהם, במלחמת כיבוש ארץ ישראל: "ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני יהוה למלחמה – כאשר אדוני דובר" (במ' לב, כז).

משה רבנו דרש מהם לעמוד בהבטחתם, ככתוב: "והיוצא מפיכם – תעשו" (במ' לב, כד).

אכן, בני גד ובני ראובן עמדו בהבטחתם כפי שמעיד עליהם יהושע בן נון: "אתם שמרתם את כל אשר ציווה משה עבד יהוה, ותשמעו בקולי לכל אשר ציוויתי אתכם" (יהושע כב, ב).

בנדר שלילי, כאשר הנודר מתחייב להינזר מהנאה מסוימת כמו הנזיר המתנזר מיין, ככתוב: "כי יפליא לנדור נדר נזיר… יין וחומץ שכר לא ישתה" (במ' ו, ב). נדר זה נקרא "איסר" = אוסר על עצמו. או כאשר נשבע לאסור על עצמו דבר המותר לו, ככתוב: "או השבע שבועה, לאסור איסר על נפשו".

על כל הנדרים הנ"ל, התורה מצווה: "לא יחל דברו – ככל היוצא מפיו יעשה".

רש"י: "לא יחל דברו" – שלא יעשה דבריו חולין". תרגום אונקלוס "לא יבטל פתגמיה".

 שני הפירושים הנ"ל משלימים אחד את השני. בכך שכאשר אינו מבטל את דברו, הוא מקדש את הבטחתו.

רבי רפאל עמנואל חי ריקי בעל "משנת חסידים" אומר: אדם המקפיד לקיים את נדרו בבחינת "לא יחל/יחלל את דברו", זוכה שהקב"ה "יעשה ככל היוצא מפיו", ויקיים את מה שהוא מבקש. לכן, הפרשה נקראת 'מטות', שיוכל להטות מידותיו של הקב"ה מדין לרחמים, בזכות שמירת ברית הלשון.

רבנו-אור-החיים-הק' הקים את ישיבתו "מדרש כנסת ישראל" בירושלים, בחצר הרב חי ריקי ע"ה, שיצא לחו"ל כדי להדפיס את שאר ספריו, ולגייס תרומות להקמת ישיבה בירושלים. לאחר שנתיים של נדודים, הוא נהרג על קידוש ה' בדרכו חזרה לארץ, ונקבר בצ'נטו שבבולוניה.

מעניין לציין שהרב ריקי נולד ביום ט"ו בתמוז ה'תמ"ח, ונפטר ב- א' אדר ה'תק"ג, חודשים ספורים לפני רבנו-אוה"ח- הק', שנפטר ביום ט"ו בתמוז ה'תק"ג.

 המשיכה לפעול עד שנת 1886, ולמדו בה מטובי הרבנים בירושלים. מאז שחרור ואיחוד ירושלים בכ"ח באייר תשכ"ז, הישיבה חזרה לפעול ביוזמתה הברוכה של מש' וינגרטן, המחזיקה במקום מזה שנות דור.

 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

יולי 2019
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  
רשימת הנושאים באתר