השירה העברית בספרד ובפרובאנס בעריכת חיים שירמן-ספר שני חלק ב- טָדְרוֹס בֶּן־יְהוּדָה אַבּולעַאפִיָּה

טָדְרוֹס בֶּן־יְהוּדָה אַבּולעַאפִיָּה

מדבר פחות מכל משורר עברי ספרדי אחר בעם ישראל, בצרותיו ובתקוותיו. במידה ששירתו סמוכה בכלל על מציאות, הרי עיקרה אישיותו וענייניו הגדולים והקטנים. ברם, אם נקבל את דעתו של גיתה, האומר על עצמו שיצירותיו לא היו אלא ׳פרקי וידוי גדול׳, הרי שאין כהגדרה זו הולמת את שירי טדרוס אבולעאפיה. הוא מתוודה לפני קוראיו ומגלה להם את סתרי לבו כהוויתם.

]הָאַהֲבָה מַכְנִיעָה אֶת הָעוֹלָם[
אֲנִי הָאַהֲבָה, עוֹד כָּל יְמוֹתַי / עֲלֵי כָּל הַיְּצוּרִים מַמְשְׁלוֹתַי,
וּבִסְגוֹר הַלְּבָבוֹת מַחֲנוֹתַי / וּבָתֵּי הַנְּפָשִׁים מִשְׁכְּנוֹתַי, 
וּנְפָשׁוֹת הַנְּדִיבִים אוֹהֲבוֹתַי / וְנַפְשׁוֹת הַנְּבָלִים שׂוֹנְאוֹתַי, 
וְזֶה מִתְגַּבְּרִים עַל זֶה מְלָכִים – / וְכֻלָּם יִשְׁכְּבוּ אֶל מַרְגְּלוֹתַי!
 -5 וּגְבוּרִים אֲרַדֵּף כָּל יְמוֹתַי / וְשָׁרִים אֶחֱלֹשׁ תּוֹךְ מִלְחֲמוֹתַי, 
וְאֵין לִי לוֹחֲמִים–כִּי אִם צְבָאַי, / וְלֹא תּוֹפֵשׂ חֲנִית–רַק נַעֲרוֹתַי. 
וָדַדֵּי יַעֲלוֹת חֵן הֵם שַׁלְּחִי, / וְגַבּוֹת הַצְּבָאִים – קַשְׁתוֹתַי. 
וְעֵת כַּלַּעֲנָה אֵמַר, וְעִתִּים – / עֲסִיסִי כַּדְּבַשׁ יִמְתַּק לְשׁוֹתַי.
וּמָה לִי עוֹד לְסַפֵּר נִפְלְאוֹתַי / וְתַבַּעְנָה תְּהִלָּתִי שְׂפָתַי?
 -10 וּמֵעוֹלָם שֶׁמִּי נוֹדַע בְּתֵבֵל / וְיַלְדֵי רוֹזְנִים הֵמָּה מְשָׁרְתַי!

המשקל: המרובה. — מתוך הקובץ הנ״ל. המשורר מחקה כאן אחד משירי אברהם אבן־חסדאי (לעיל מם׳ 332 א). 1. עוד כל ימותי — בעודני קיימת בעולם. 4, וזה — המלכים אמנם מתגברים האחד על חברו, אבל כולם נכנעים לאהבה. 6. צבאי — הצבאים, הנערים היםים. 7. שלחי — נשקי. 8. ועת — ולפעמים.