קהלת צפרו-רבי דוד עובדיה- תעודות-כרך א'
התע״ט-1719
בהיות כי קהלינו נר״ו תקנו האלגאבילא על המשא ומתן, ומכרו הקהל נר״ו האלגאבי״לא הנזכרת לקצת מן הקהל, ויהי היום טוענים הקונים הנכרים ואומרים שהרבה אנשים מהקהל אינם נותנים להם האלגאבי׳׳לא כתקנה כשגובים מהם, ורוצים להשביע בספר תורה לאנשים שחושדים אותם, והנתבעים טוענים שזה טענת ספק ואין בה דין שבועה אלא חרם סתם דווקא. לכן פסקנו בניהם שכל מי מהקהל שירצו הקונים הנד להשביעו בס״ת שת״ת היסת ישביעוהו לפי שהגאביל״א היא מס ודין המס כל אחד נשבע על נכסיו כמה ראוי ליתן, גם זה הענין כל אחד נשבע כמה נשא ונתן כדי שיראה כמה נתחייב ליתן. ולראיה ח״פ בשמנה ועשרים לאלול המי שנת חמשת אלפים וארבע מאות ותשעה ושבעים ליצי׳.
וכן אם ירצו הקונים הנז׳ להשביע הנתבעים בכל חדש שבכל סוף כל חדש ישביעו הנתבעים על הימים שעברו וקיים.
ישועה בלא״א כמוהר״ר משה בן חמו זלה״ה
אחרי ראותי דברי החכם נר״ו נראה שהדין דין אמת וחתמתי
מאיר בכה״ר יוסףי דאבילא זלה״ה
תעודה מספר 26
הן אמת שלימים שעברו עמדו יחדיו קהלינו ישצ"ו במעמד הבית דין ישמרם אל שקצת מהם סעו המה למנוחות וקצתם הם חיים עדנה יבלו ימיהם בטוב ותקנו תקנה הגונה וישרה בעיני אלוקים ואדם והוכרזה בבית הדין הגדולה במעמד כל הקהל ישצ"ו גדולים וקטנים וקבלוה עליהם ועל זרעם .
והוא שמאותו זמן והלאה כשתהיה איזה מצות תפילין או שמחת חתן וכלה לא ילכו עימהם הנשים אחרי החתן ואחרי בעל המצווה בתופים ובמחולות כלל וכלל לא ולא ילכו עימהם, כי אם האנשים לבד ואם יעברו מלבד שהם מובדלים מעדת ה' ועוברים על דברי חכמים עוד בה שהרשות נתונה ביד הנגיד אשר יהיה בימים ההם והקהל והבית דין ליסירם כפי ראות עיניהם ונכתבה התקנה וכו….
וחתמו בה כל הבית דין ויחדיו הקהל והן היום חזרו לסורם הרע ואדרבא הוסיפו על השמועה ותבאנה האנשים על הנשים בדין ערובה ותבקע הארץ לקולם, ונתקיים בהם מקרא שכתוב "ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטיות גרון ומסקרות עיניים הלוך וטפוף תלכנה וברגליהם תעכסנה" (ישעיה)
והני שבביב בישי (עצים רעים. הגויים הרשעים) דאיתנהו גבן עומדים צפופים ועיניהם רואות וכלות על זאת ידוו הדווים ועל זה רואי כלכ אשר נגעה יראת ה' בלבו לחגור חימה נגד המתפרצים האלה ולהחזיר עטרה ליושנה ובכן בגזירות עירין עלאין אנו גוזרים שמהיום הזה והלאה ועוד כל ימי הארץ אנו מקבלים עלינו ועל זרעינו שבכל זמן אשר תהיה איזה מצות תפלין או שמחת חתן וכלה לא תצא שום אשה אחריו כלל, כי אם האנשים בלבד.
וכל העובר על זה גדול או קטן מלבד שהוא מובדל מעדת ה' ועובר על דת , אנו מקבלים עד עתה ששום תלמיד חכם לא יכנס לו בסעודת מצוה אם היא מצות תפלין ואם הוא חתן לא יברכו לו ברכת אירוסין וברכת נישואין ולא יכתבו לו כתובה.
עוד אנו גוזרין שהכלה בלית טבילתה שהיא ליל מצא אשה לא ילך עמה שום איש וכמו שנאמר לא ישא אותה על ידיו וזהו התיקון לתקן להבא ומאי דאזל אזל ה' הטוב יכפר בעד, ושומע לנו ישכון בטח ושאנן מפחד רעה, ואשר לא שת לבו לזאת תמטייה ליטותא דרבנן בסילוא דלא מבע דמא, ונחש על עקבו לא יפסיק.
בכתב יד הרב יקותיאל אלבאז.
תעודה מספר 27
ב״ה
התקס"ח —תקס"ט
מכירת האלסיג׳א באייר התקס״ח עד ר״ח אייר התקס״ט הקונה יהודה צבע בסך־קם־כם׳ ום־דת־בקושח״ך מדי חדש בחדשו והמוכרים בקוש״ח הר״א אלבאז והר״ש ן׳ מאמאן והר׳ דוד הכהן והר׳ אברהם אסודרי והר׳ יעקב אביטבול והר׳ שלמה אדהאן והר׳ מכלוף בן עטייא והר׳ אהרן הכהן והר׳ יצחק ג׳ייני ועפ״י התנאים הנוהגים והקצב אשר לא יפרע פרעון הגון רשאי בעל האלסי׳גה למנוע השוחטים שלא ישחטו לו עוד ושריר ובריר וקיים.
שאול ישועה ס״ט מאיד צבע סליט״א
קהלת צפרו-רבי דוד עובדיה- תעודות-כרך א'