שירי ויכוח והתנצחות-אֶעֱרֹךְ תְּחִנָּה -פיוט ידבר צחות על הפרעושים הנק׳[ראים] אלבק׳ וענייניהם בלילות הקיץ-מאיר נזרי

שירי ויכוח והתנצחות-269

א. אֶעֱרֹךְ תְּחִנָּה 

כתובת:         פיוט ידבר צחות על הפרעושים הנק׳[ראים] אלבק׳ וענייניהם בלילות הקיץ, והוא

מעין השיר שחיבר הראב״ע (=הרב אברהם אבן עזרא) על הזבובים הנדפס בסוף ספר חי בן מקיץ להראב״ע ז״ל. וירמוז גם כן אל אויבי ה׳ אוכלי עמי לחם ה׳ לא קראו.

סימן: אני רפאל.

לנועם: ׳שלתך בלאה יא סמאעא מאלךּ מנכּובא׳ [מקור השיר ופרטיו: ראה נזרי, קשרים אלגוריים, בתוך: יוסף טובי, מטוב יוסף, חיפה תשע״א, עמ׳ 392].

התבנית: מעין אזורית במבנה חטיבתי במתכונת הקצידה מסוג המלחון.

השיר כולל שתים עשרה מחרוזות בתבנית מעין אזורית דו ענפית המחולקות לשלוש חטיבות: א-ז; ח-ט; י-יא. המחרוזות א-ז; י-יא מאת המשורר הרמ״א, ואלו מחרוזות ח-ט מאת אבנר ישראל הצרפתי המשיב על מליצת הרמ״א. טור האזור בחטיבה א׳ מתחלף בשתי החטיבות האחרות. בכל מחרוזת – שני בתים משולשי טורים (או שני טורים ארוכים משולשי צלעות) ענף א׳; שני בתים דו טוריים (או שני טורים דו צלעיים) ענף ב׳ ובית משולש טורים (טור תלת צלעי) אזורי, ששני טוריו הראשונים נחרזים עם טורי הענף שלפניו.

החריזה: אאב.אאב.גד.גד//דדה (מחרוזת א). ווז. ווז. חט.חט//טטה (מחרוזת ב)…

המשקל: 12/6/12 בטורי הבתים המשולשים ו- 7/7/7/7 בטורי הביניים. הנוסחה כולה היא:

112/6/12 החרור / 12/6/12

תשתית: הפיוט נשען על שיר הלחן במשקלו המקורי 12-12 בתוספת הטור האמצעי(6). מקורות

כתבי-יד: כ״י בית הספרים הלאומי ירושלים 5384, דף לד ע״א; כ״י כנ״ל 5091, דף לא ע״ב; כ״י סינסיניטי 320 MIC, דף ה ע״א; כ״י בימ״ל 3182 MIC, דף צז ע״א; כ״י צפרו תרפ״ט, דף טו ע״א.

דפוסים: שיר חדש, ירושלים תרצ״ה, דף י ע״ב [נוסח היסוד]; כנ״ל, ירושלים תשמ״ו, עמ׳ יא; כנ״ל, הוצאת ר״ש בן הרוש, עמ) כו; כנ״ל, לוד תשנ״ה, עט׳ יז.

א

אֶעֱרֹךְ תְּחִנָּה לִפְנֵי מֶלֶךְ עֶלְיוֹן / נַעֲלָה דָּר חֶבְיוֹן
אַחַת שָׁאַלְתִּי הַצִּילֵנִי מְדַמִּים

                                  

אֲשֶׁר שָׁכְנוּ בְּאָהֳלֵי יֶחֱסָיוּן / מִדִּשְׁנִי יִרְוְיֻן
אוֹכְלֵי לַחְמִי מִכָּל מַחְמַדִּי טוֹעֲמִים
5- בִּי הֵנִיקוּ גּוּרֵיהֶם / בְּצֵל קֹרָתִי בָּאוּ
לִי אָסְפוּ מַחֲנֵיהֶם / יָדַי דָּמִים מָלְאוּ
טִנְּפוּ בְּגָדַי מִכְתְּמֵיהֶם נִרְאוּ / רָאוּנִי נֶחְבָּאוֹ
בְּבָתֵּי גְוַאי וְרַבִּים עָלַי קָמִים

 

נָדְדָה מִבַּת עֵינִי שֵׁנָה גַּם תְּנוּמָה / בְּשִׂיחִי אָהִימָה
10- אֶזְעַק עַד מָה מִבְּשָׂרִי לֹא תִּשְׂבָּעוּ
נַמְתִּי אֵשֵׁב עַל הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה / וְאֵשׁ לֹא אָשִׂימָה
אָנֹכִי קַרְתִּי וְכָל אֵיבְרֵי זָעוּ
לַאֲלָפִים וּרְבָבוֹת / הִקִּיפוּ עָלַי יַחַד

 

1-אערך תחנה: על פי תה׳ ה, ד. מלך…נעלה: הקב״ה. דר חביון: כינוי לה׳ השוכן בשמים כמו ’ושם חביון עזו׳(חב׳ ג,ד). 2. אחת שאלתי: בקשה אחת אני מבקש, על פי תה׳ כז,ד, ומהי הבקשה? הצילני מדמים: שמוצצים ממני הפשפשים, על פי תה׳ נא,טז ׳הצילני מדמים אלהים׳. כאן: ׳דמים׳ משמש גם כינוי לפשפשים על שם צבעם החום־אדום ועל שם שמוצצים דם האדם בלילות (ראה אנציקלופדיה עברית, כרך כה, ערך פשפש, עמ׳ 457).  3. שכנו באהלי: בבתים

ובחדרים. יחסיון מדשני ירויון: מסתתרים בביתי ונהנים מכל טוב ומאכל שבבית, עדה״ב תה׳ לו,ח-ט. 4. אוכלי לחמי: עדה״ב תה׳ מא,י. לחמי: כאן גם במובן בשרי ראה רלב״ג ומצודות איוב ו,ז, והשוה ראב״ע במ׳ כח,ב (בשם אהרן ממן). ומכל מחמדי טועמים: מכל מאכל ערב ונחמד. 5. בי הניקו גוריהם: מלחמי ומדמי הניקו הפשפשים גם את ילדיהם, על פי איכה ד,ג. בצל קורתי באו: לחסות ולהסתתר, על פי בר׳ יט,ח. 6. לי אספו מחניהם: באו בהמוניהם כאילו למלחמה. ידי דמים מלאו: מפצעיהם ומן הדם שמוצצים ממני בלילות, עדה״ב יש׳ א,טו ׳ידיכם דמים מלאו׳. שם: במובן רצח והרג. 7. טנפו בגדי מכתמיהם: מלכלכים את בגדיי מכתמי הדם שמוצצים. ראוני נחבאו: עדה״ב איוב כט,ח ׳ראוני נערים נחבאו׳. כאן: לא מטעמי כבוד, אלא על מנת לבוא אליי בסתר ולהזיקני. 8. בבתי גואי: בחדרים הפנימיים(בבלי קידושין לג ע״א). כאן: במקומות מסתור. רבים עלי קמים: רבים הפשפשים הקמים נגדי להזיק לי,על פי תה׳ ג,ב. 9. נדדה…תנומה: מחמת טרדת הפשפשים. בשיחי אהימה: אספר תלאותיי ואזעק, על פי תה׳ נד״ג. 10. אזעק עד מה: אצעק, עד מתי לא תשבעו מבשרי. מבשרי לא תשבעו: על פי איוב יט,כב. 11. נמתי: צורה דקדוקית על דרך הפיוט הקדום במקום נאמתי. כאן: במובן אמרתי לעצמי. והשוה ׳נמתי לבן עזאי׳(בבלי חולין ע ע״ב). אשב…נעמה: עדיף לשבת על הארץ בחשיכה, לפי שהחום והמזרון מושכים אליהם את הפשפשים. הארץ כי נעמה: על פי בר׳ מט,טז. ואש לא אשימה: עדה״ב מ״א יח,כג. כאן: לא אדליק נר ולא אש, כי החום מושך הפשפשים. 12. אנכי קרתי: על פי מ״ב יט,כד. שם משורש קור ובמובן חפרתי. כאן: משורש קרר במובן התקררתי במקום קרותי, על דרך הפיוט הקדום. וכל אברי זעו: רעדו. 13. הקיפו עלי יחד: סבבוני בהמוניהם, על פי תה׳ פח,יה.

 


בָּם זְכָרִים וּנְקֵבוֹת / עֹצֶם מִסְפָּרָם נִכְחַד
15- אַחַר מִי אֶרְדֹּף אַחֲרֵי פַּרְעֹשׁ אֶחָד / קְרָאַנִי פַּחַד
בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם רַעְיוֹנִי הוֹמִים

יוֹדְעֵי סְגֻלָּה לְכוּ חָזוּ מִפְעֲלוֹת / בְּשֵׁמוֹת וּפְעֻלּוֹת
הֵן תֵּהְוֵי אַרְכָא לַמַּחֲלָה הַקָּשָׁה
נִלְאֵיתִי נְשֹׂא עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת / וְלִמְלֹל מְלִילוֹת
20- לֹא יָכֹלְתִּי אֵימָא מִשּׁוּם דִּמְאִיסָא
כָּרִים רָבַדְתִּי עַרְשִׂי / לָקְחוּ לָהֶם לְמָנָה
אָמַרְתִּי אֵצֵא חָפְשִׁי / הֵן עַרְשָׂם רַעֲנָנָה

 

  1. 14. זכרים ונקבות: צירוף זה מצוי בהקשר אחר (בבלי זבחים קג ע״א). כאן: הפשפשים נוהרים בהמוניהם משני המינים, ראה על כך גם באנציקלופדיה עברית שם, עמ׳ 458. עצם מספרם נכחד: עדה״ב תה׳ קלט,טו. כאן: מספרם עצום, עד שקשה להעריכו. 15. אחד..אחד: לא אוכל אף לרדוף אחריהם מחמת ריבויים, ואם ארדוף אחרי פרעוש אחד, מה זה יועיל? זהו שיבוץ אמנותי על פי ש״א כד,טו ׳אחרי מי יצא מלך ישראל אחרי מי אתה רודף אחרי כלב מת אחרי פרעש אחד. כאן: פרעוש – כפשוטו: פשפש. קראני פחד: אחזני פחד על פי איוב היד. 16. בנשף…הומים: כבר משעות הערב מחשבותיי מפני הפשפשים גוברות ומטרידות אותי. בנשף בערב יום: על פי משלי ז,ט. 17. יודעי סגֻלה: פנייה, אתם המבינים בסגולות נגד המזיקים. לכו…ופעֻלות: על פי תה׳ מו,ט ׳לכו חזו מפעלות ה׳ אשר שם שטות בארץ׳ ועל דרך בבלי ברכות ז ע״ב ׳אל תקרי שמות (מלשון שממה) אלא שמות׳(ריבוי של שם1. כאן: לכו ועיינו בפעולות, לעשות איזו סגולה ופעולה נגד מכת הפשפשים על ידי שימוש בשמות וקמיעות וכיו״ב. 18. הן תהוי ארכא: הנה אם תעשו איזו סגולה תהיה תרופה למכה הקשה של הפשפשים. הביטוי על פי דג׳ ד,כד ׳הן תהוה ארכה לשלותך׳. תהוי: ביוד סופית, צורה דקדוקית על פי הארמית הבתר מקראית, והשווה בבלי סוטה כא ע״א. 19. נלאיתי נשא: עייפתי מלשאת את עול הפשפשים, על פי יש׳ א,יד. על משכבי בלילות: בזמן שינה, על פי שה״ש ג,א. ולמליל מלילות: לשפשפן כדי להתיש כוחן. השווה שו״ע או״ח הלכות שבת, סימן שטז, סעיף ט, הגה שם: ׳פרעוש – לא ימללנו בידו שמא יהרגנו׳. 20. לא יכלתי: לשפשפן. אימא משום דמאיסא: אמור, משום שמאוס הדבר עליי. ראה שו״ע שם סעיף יא ׳שרי משום מאיסותא׳. והשווה בבלי שבת כט ע״ב ׳אבל חרם דמאיסא אימא׳. אימא משום: נוסח תלמודי נפוץ כמו ׳אימא משום ביעתותא׳(בבלי פסחים ג ע״ב). 21. כרים…למנה: הכרים, שבהם אני מרפד את מטתי,לקחו לעצמם, על פי משלי ז,טז מרבדים רבדתי ערשי׳. 22. אמרתי אצא חפשי: חשבתי להשתחרר מהם בגלל טרדתם, עדה״כ שט׳ כא,ה. ערשם רעננה: על פי שה״ש א,טז. כאן: מיטתם מלאה ולחה בדם.

 

פָּשַׁטְתִּי כֻּתָּנְתִּי אֵיכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה / מַתָּנָה נְתוּנָה
לָהֶם אוּלַי יָשׁוּבוּ מִבֹּוא בְּדָמִים

25- רֵיחָם עָלָה בְאַפִּי הָיָה לְזָרָה / יָשִׂימוּ קְטוֹרָה
רֵיחַ עַז וְקָשֶׁה מַבְהִיל הֲרַעֲיוֹנִים
מֵאֲכֹל לַחְמִי מָאַסְתִּי עֵת אֶזְכְּרָה / אַחֲרִיתוֹ מָרָה
סָחִי וּמָאֹם וְכֻלּוֹ קִמְּשׁוֹנִים
חָזְקוּ עָלַי בִּגְאוֹנָם / כִּנְטִיעִים מְגֻדָּלִים
30- עָלָה בָּאְשָׁם וּשְׁאוֹנָם / בְּגַנִּים וּמִגְדָּלִים
כַּמָּה רַבּוּ הַנּוֹטְפִים עַל הַזּוֹחֲלִים / בָּם יוֹרְדִים וְעוֹלִים
בָּעֶרֶב יוֹצְאִים וּבַבֹּקֶר נֶעְלָמִים

 

  1. 23. פשטתי…אלבשנה: על פי שה״ש ה,ג. קשה לי ללבוש את הבגדים שפשטתי לפני שינה, משום שמלאים כתמי דם. מתנה נתונה: בגדיי כאילו נתונים להם במתנה, לאחר שאני פושטם מעליי ומניחם על ידי, עדה״כ במ׳ יח,ו ׳מתנה נתונים׳. 24. אולי…בדמים: אולי ישובו מדרכם הרעה ויימנעו מלמצוץ דמי. מבוא בדמים: על פי ש״א כה,כו. 25. ריחם עלה באפי: נאלצתי גם להריח את ריחם הרע. באפי היה לזרה: היה לי לריח זר ומאום, עדה״כ במ׳ יא, כ. ישימו קטורה: כאלו מקטירים הם קטורת, על פי דב׳ לג,י. 26. מבהיל הרעיונים: ריח המבהיל ומטריף את המחשבות כמו ת׳ ז,כח ׳רעיוני יבהלנני׳. 27. מאכל…קמשונים: לא יכולתי לאכול את לחמי מחמת מיאוס, מאחר שעברו עליו הפשפשטים וטינפוהו. מאכֹל לחמי: על פי תה׳ קב,ה. עת אזכרה: בזמן שאני זוכר. אחריתו מרה: סופו מר, עדה״כ משלי ה,ד. 28. מחי ומאום: טינוף ולכלוך, על פי איכה ג,מה. וכולו קמשונים: כולו קוצים על דרך ההפלגה, אולי משאריות החרקים המתים על פי משלי כה, לא. 29. חזקו עלי: גברו עליי, על פי מלא׳ ג,יג. בגאונם: בגודלם ובגאוותם. כנטיעים מגֻדלים: כנטיעי אילנות גדולים, על פי תה׳ קמד,יב. 30. עלה באשם: סרחונם וריחם הרע, על פי יש׳ לד,ג ׳וחלליהם ישלכו ופגריהם יעלה באשם ונמסו הרים מדמם׳. ושאונם: ורעשם. 31. רבו…הזוחלים: התיאור כאן הוא על פי מקואות ה,ה וטור ושו״ע יו״ד סימן ר״א. הנוטפים כינוי למי גשמים והזוחלים – למי נהר ומעיין. כאן: זוחלין־פשפשים הזוחלין על הארץ, ונוטפים־כינוי לפשפשים הקופצים ועפים ואלו מרובים על הזוחלין והמהומה רבה, והמשורר חש עצמו כאלו טובל בתוכם ומוקף בהם כמו במי מקווה. בם: בגנים ובמגדלים. בם יורדים ועולים: היינו נוטפים וזוחלים, עדה״כ בר׳ כח,יב. 32. בערב…נעלמים: כי עיקר פעילותם בלילה בחשיכה.

 

פִּיהֶם פָּתְחוּ עָלַי לִבְלֹעַ דָּם נָקִי / וְעַד בִּלְעִי רֻקִּי
אֵין בִּי כֹּחַ נְשִׁיכָתָם נֶעֱתָרָה
35- גַּם סְבָבוּנִי הַנְּהוּ בּוּקֵי סְרִיקִי / לְכַלּוֹת אֶת עוֹרְקִי
הִדְרִיכוּנִי כִתְּרוּנִי כַּעֲטָרָה
וְאַף כִּי אֲשַׁוֵּעַ / נֶגְדָּם סוּרוּ מִמֶּנִּי
הָיִיתִי כִּמְתַעְתֵּעַ / קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה
יָדַעְתִּי כִּי שִׂנְאַת חִנָם שְׂנֵאוּנִי / כַּצִּפּוֹר צָדוּנִי
40- שָׁאֲפוּ צוֹרְרַי כִּי רַבִּים לִי לוֹחֲמִים

אִם אָמַרְתִּי אוֹדִיעַ בִּכְתָב וְחִידָה / בְּקָהָל וְעֵדָה
חֶטְאָם וּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי
כָּל שׁוֹמֵעַ עִנְיְנֵיהֶם כִּי אֲגִידָה / יֶחְרַד חֲרָדָה
יַסְתִּיר פָּנָיו מֵהֶם / יִבְרַח בְּהֵחָבֵא

 

  1. 33. פיהם פתחו עלי: כמו ׳פצו עלי פיהם׳(תה׳ כד, יד). לבלע דם נקי: למצוץ דם מבשרי כדרכם. על פי יש׳ נט,ז. ועד בִלעי רֻקי: אינם מרפים ממני אפילו למשך זמן מועט של בליעת רוק, על פי איוב ז,יט. 34. אין בי כח: על פי יש׳ נ,ב. נשיכתם נעתרה: שנואה עלי וזהו חידוד לשוני: נשיכתם במקום נשיקתם, עדה״ב משלי כז,ו ׳נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא׳. 35. גם סבבוני: על פי תה׳ קיח,יא. בוקי סריקי: מקור הביטוי בבלי חולין נ ע״ב ופירש רש״י שם ׳כדים ריקים כלומר דברים שאינם׳. והשווה יב״ע שו׳ ט,ד שתרגם ׳ריקים: סריקין׳. כאן: זהו ביטוי אמנותי וחידוד לשוני: ׳בוקי׳ רמז לשמם הערבי של הפשפשים ׳בק׳, ראה כתובת לשיר. סריקי: אדומים מלשון ׳לא כחל ולא שרק׳(כתובות יז ע״א). רש״י שם: ׳שרק – צבע המאדים את הפנים׳. (בשם רבי שלמה בוחבוט) על פי כל האמור, הצירוף ׳בוקי מריקי׳ הוא דו משמעי: א) יצורים פחותים. ב) פשפשים אדומים. לכלות את עורקי: לכלות את הדם הזורם בעורקי. 36. הדריכוני כתרוני: השיגוני, הטרידוני והקיפוני ככתר עדה״כ שו׳ כ, מג. 37. אף כי אשוע: עדה״כ איכה ג,ח. סורו ממני: הסתלקו מעליי, על פי תה׳ ו,י. 38. הייתי כמתעתע: כמרמה את עצמי ביודעי את חוסר התועלת שבזעקה, על פי בר׳ כז,יב. קראתי ואין ענה: על פי יש׳ נ, ב. 39. שנאת חנם שנאוני: על לא עוול בכפי, עדה״כ תה׳ כה,יט. חנם…צדוני: על פי איכה ג,נב. 40. שאפו…לוחמים: לעגו עליי אויביי, עדה״כ תה׳ נו,ג. 41. אם אמרתי אודיע: כמו ׳אם אמרתי

אספרה׳(תה׳ עג,טו). בכתב וחידה: במפורש או בדרך משל ומליצה. בקהל ועדה: בפומבי עדה״כ משלי ה,יד. 42. חטאם…בי: העוול אשר עשו לי, עדה״כ ויק׳ כו,מ. 43. כל שומע עניניהם: כל מי שישמע תלאותיהם ונזקיהם שגרמו לי. כי אגידה: עת אספר ואתאר. יחרד חרדה: ירעד וייבהל עדה״כ בר׳ כז,לג. 44. יסתיר פניו מהם: עדה״כ דב׳ לב,כ. יברח בהחבא: עדה״כ דנ י,ז׳

 

45- בְּתוֹךְ סִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ / עָשׂוּ לָהֶם חֲדָרִים
כָּל יוֹם חֵילָם יִתְחַדֵּשׁ / חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים
אֹזֶן חֲכָמִים אִוּוּ בֵּית הַסְּתָרִים / לִסְתֹּם הָאֲוִירִים
וּבְחַדְרֵי הַשֵּׁמַע כַּכְּפִיר נוֹהֲמִים

לְאֵל נִשָּׂא נַפְשִׁי אֶשָּׂא בִּתְפִלָּתִי / בַּלַּיְלָה צָעַקְתִּי
50- נָא כַלֵּה בְחֵמָה כַלֵּה וְאֵינֵמוֹ
בְּחַסְדְּךָ הַט אָזְנְךָ אֶל רִנָּתִי / לָתֵת שְׁאֵלָתִי
מְחֵה זִכְרָם מֵאֶרֶץ אַבֵּד פִּרְיָמוֹ
כִּי רְשָׁעִים יֹאבְדוּ / וּתְהִי זֹאת נֶחָמָתִי
מִגֶּשֶׁת לִי יִפְחֲדוּ / יִבְרְחוּ מִנְּוָתִי
55- אֲזַי אֶשְׁקֹט אָנוּחַ וְאִם שָׁכַבְתִּי / וְעָרְבָה שְׁנָתִי
אָקוּם לְהוֹדוֹת לִפְנֵי חַי הָעוֹלָמִים

 

  1. 45. עשו להם חדרים: מקומות מחבוא ומסתור. 46. חילם: כוחם וגדודיהם. חדשים לבקרים: כאן: מחדשים פעילותם כל לילה, על פי איכה ג,כג. 47. אזן חכמים אוו: חשקו להיכנס גם לתוך אוזני חכמים. אִוו בית הסתרים: בדרך כלל זהו כינוי למקום הערווה בגוף (בבלי נדה מב ע״ב), אבל כאן במובן כל מקומות מסתור שבגוף כמו אוזן, אף, פה ובית השחי. לסתם האוירים: לסתום חללי האוויר. 48. ובחדרי השמע: בתוך האוזניים. ככפיר נוהמים: משמיעים קול כקול האריה, עדה״כ משלי כ,ב. 49. לאל נשא: לאל רם. נפשי אשא: על פי תה׳ פ,ד. בתפלתי: על

פי יב״ע שם: נפשי אשא -׳נפשי אזקוף בצלו׳. בלילה צעקתי: כי פעילות הפשפשים היא בלילה, על פי תה׳ פח, ב. 50. כלה…ואינמו: השמידם בחמתך, על פי תה׳ נט, יד. 51. הט אזנך: לשמוע תפילתי, על פי תה׳ יז,ו. אל רנתי: אל תפילתי על פי תה׳ קמב,ז ׳הקשיבה אל רנתי כי דלותי מאד הצילני מרידפי כי אמצו ממני׳. לתת שאלתי: למלא את בקשתי, על פי אם׳ ה, ח. 52. מחה זכרם מארץ: כמו ׳תמחה את זכר׳(דב׳ כה,יט). מארץ אבד פריָמו: אבד זרעם מן הארץ, על פי תה׳ כא,יא. 53. כי רשעים יאבדו: על פי תה׳ לז,כ. זאת נחמתי: בכך אתנחם, על פי תה׳ קיט,ב. ותהי נחמתי: על פי איוב ו, י. 54. מגשת לי יפחדו: יפחדו מלגשת אליי, עדה״ב שמ׳ לד, ל. מנותי: מביתי. 55. אזי אשקט אנוח: עדה״בכ איוב ג,יג ׳כי עתה שכבתי ואשקט ישנתי או ינוח לי׳. ואם…שנתי: עדה״כ משלי ג,כד ׳אם תשכב לא תפחד ושכבת וערבה שנתך׳. 56. אקום להודות: על פי תה׳ קיט, סב.

שירי ויכוח והתנצחות-אֶעֱרֹךְ תְּחִנָּה -פיוט ידבר צחות על הפרעושים הנק׳[ראים] אלבק׳ וענייניהם בלילות הקיץ-מאיר נזרי-עמ' 269

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 136 מנויים נוספים

נובמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
« אוק   דצמ »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
רשימת הנושאים באתר