יהדות המגרב-רפאל בן שמחון-מסורות ומנהגים במחזור השנה

ברכת הלבנה

כל המברך על החודש בזמנו,

כאילו מקבל פני שכינה (סנה׳ מב, ע״א).

לראש החודש מתווסף טכס ״ברכת הלבנה״. במרוקו נהגו לקדש את החודש ולברך את ״ברכת הלבנה״ רק במוצאי־שבת ורק לעתים רחוקות ברכו באמצע השבוע בימות החול, מפני שעדיין שורה על האדם הנשמה היתרה אחר יום המנוחה, כאשר כל אחד עוד לבוש בבגדי שבת, ודומה לאדם היוצא לקראת המלך.

אין מקדשין הלבנה לא בשבת ולא ביום טוב, לא קודם ט׳ באב ולא קודם יום הכיפורים, אפילו אם ראש החודש חל ביום רביעי, טכס ברכת הלבנה התקיים במוצאי־שבת ולא חיכו כל־כך עד יום ט׳ לחודש כמו שאנו עושים פה בארץ. בכל בית־כנסת היה תמיד נר שעווה ארוך שנשאר מיום הכיפורים והשתמשו בו בכל ליל מוצאי־שבת להבדלה ולקידוש הלבנה, למשך כל השנה. ההורים נהגו לתת לכל אחד מהילדים, נר אחד קטן, ואלה החזיקו אותו ביד בעת ברכת הלבנה.

רושמי רשומות מצאו רמז בתורה, כאשר האדם לובש בגדים נאים בשעת ברכת הלבנה: ״חמש חליפות שמלות״ (בראשית, מה, כ״ב). המלה הראשונה חמש בראשי תיבות היא-חודש, מועד, שבת (חליפות שמלות תחליף את בגדיך בשלושת המאורעות).

דור מלך ישראל חי וקיים

בחידוש פני הלבנה ראה עם ישראל את חידוש פני העם שעתיד להיגאל ולשוב לארצו, ועל־כן אומרים בתוך הברכה:

"וללבנה אמר שתתחדש, עטרת תפארת לעמוסי בטן, שהם עתידים להתחדש כמותה. בעת קידוש הלבנה נהגו לקרוא בהתלהבות עצומה את הקריאה הנלהבת והמעולפת, את המלים דוד מלך ישראל חי וקיים, ג׳ פעמים והוא גימטריה של ״ראש חודש״, כן תקנו לומר ברקידה ובשמחה ג׳ פעמים.

כשם שאנחנו מרקדים כנגדך ואין אנחנו יכולים ליגע בך, כך אם ירקדו אחרים כנגדנו להזיקנו, לא יוכלו ליגע בנו, ולא ישלטו בנו ולא יעשו בנו שום רושם כלל״.

בסיום ״ברכת הלבנה״, נוהג הרב של בית הכנסת, או אדם זקן ומכובד לברך את כל הקהל שהשתתף בברכת הלבנה, כן מברך בהזדמנות זו את פזורי־ישראל בכל מקום שהם, ובסיום הברכה באפלת הלילה, לאור הירח, מברך איש את רעהו בברכת ״שלום עליכם, שלום עליבם״, וחוזרים הביתה בלב שמח ובטוב לבב נפרדים .

יהודי תוניסיה נוהגים לפני שנפרדים, מביטים המברכים בירח וקוראים שלוש פעמים ״יצחק״, שכן הירח הוא סמלו של יצחק אבינו (מנהגים עמ׳ 80)

אין לשתות מים בשעת התקופה

לפי האבודרהם יש ארבע תקופות בשנה, בהן נזהרים מלשתות מים בעיתות מסויימות של התקופה משום סכנה; שלא ינזק האדם ויתנפח, והן: תקופת ניסן, תקופת תמוז, תקופת תשרי, תקופת טבת.

יש אומרים שארבעה מלאכים ממונים על המים בארבע תקופות אלו. כל אחד ואחד בתקופתו וכאשר הם מתחלפים, כשזה יוצא וזה נכנס, עומדים המים בלי שמירה.

ח. ז. הירשברג סובר: ״כי בארבע התקופות, היינו שעת חילופי עונות השנה אסור לשתות מים. התשובות באות בשמו של רב האי ויש להניח שהופנו לצפון־אפריקה. דעה זו קשורה אולי באמונה, כי עיתות אלה מועדות להשבעות העלולות לגרום אסונות, ייתכן, שגם השאלות בעניו מנהגים בברכת האור ובקידוש באו מצפון־אפריקה״.

במרוקו נזהרו אם־כן בחודש תמוז מלשתות מים מכל כלי הבא ליד,אלא מכלי מיוחד מחרס, שהוא בעצם כד מחרס, הנקרא בערבית־ יהודית "אלקללא, או אל-ג'רראף"  . כמעט בכל משפחה יהודית במרוקו היו שני הכלים הללו בבית, ובתוכם נהגו להניח שלושה מסמרים, או סכין קטנה, שגם הידית שלה ממתכת, למים האלו הוסיפו מין עיטרן שחור הנקרא בערבית "אללאטוך". היו שחששו ונזהרו שלא לשתות בכלל באמצע הלילה, וכמובן הכל יוחס לרוחות ולשדים. ועוד מביא אבודרהם:

״וכתב החכם בן־עזרה: שאלו חכמי קירוואן לרבנו האיי: למה נהגו ישראל הדרים במערב להישמר שלא ישתו מים בשעת התקופה, והשיב כי ניחוש בעלמא הוא, בעבור שהוא תחילת השנה או תחילת רביעתה ולא ירצו לשתות מים שימצאו חינם, על־כן יאכלו בה כל מתוק להיות שנתם מתוקה, ואני אומר: מתוקה שנת העובד השם, הבוטח בו לבדו, והנה היודעים תקופת האמת לא אמרו כי תזיק לאוכל ולשותה, ודבר הניפוח־־שיחת הזקנות״.

״נוהגים העולם להניח בשעת התקופה, ברזל על כל המשקים ועל מאכלים ומשקים מבושלים או כבושים ומלוחים אין מניחים שום דבר, כי אומרים שאין לחוש במבושל וכבוש ומלוח משום תקופה״ שפתי־כהן, סימן, ק׳ו). וטעם שבארבע תקופות השנה עושים שמירה בברזל, כי ברז״ל בראשי תיבות בלהה, רחל, זלפה, לאה. (דעת משה, פר׳ בלק).

סעודת ראש חודש

חסידים ואנשי־מעשה נהגו לכבד את יום טוב של ראש חודש, במיוחד את ליל ראש החודש, באורות ובתבשיל נוסף. רוב העם, ההמונים מוסיפים עד היום וגם כאן בארץ, את המאכל העממי ה״כוסכוס״. כשחל ראש חודש בשבת, כל משפחה מכינה קערת ״כוסכוס״ לכבוד המאורע. יהודי דבדו נוהגים לשחוט תרנגול לכבוד ראש חודש ועושים אח״כ זריית־דם (הזאת דם) על־סף הבית, זאת בנוסף לתבשיל הנוסף וכן הוספת נרות בבית. באמצע הסעודה של ליל ראש חודש, כל המשפחה מרימה כוסית וביחד אומרים בצוותא ובקול רם: ״ראש חודש לברכה, לחיים טובים ולשלום״. ברכה זו חוזרת ונשנית בתפילת ערבית של ליל ראש חודש, כאשר השליח ציבור גומר את הקדיש שלפני ״העמידה״, הקהל עונה ״אמן״ ומוסיף בקול רם וביחד את הברכה, זאת מעין תזכורת לקהל המתפללים, שלא ישכחו להוסיף את ״יעלה ויבוא״ בתפילת שמונה־עשרה. כמו כן, את תפילת ערבית פותחים במזמור ״ברכי נפשי״ (תהל קד) ובתפילת שחרית קוראים את ההלל ומברכים ״לקרוא את ההלל״.

יהדות המגרב-רפאל בן שמחון-עמוד 91

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 156 מנויים נוספים

דצמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  
רשימת הנושאים באתר