ארמונות ובוסתנים-דויד אלמוזנינו- חולת אהבה
חולח אהבה
מושיקו היה השכן של ההורים שלי. בחור תמהוני, מוגבל בתנועותיו ובדיבורו. כשנולד, לא הגיע מספיק חמצן למוחו, דבר שפגע בתפקודו התקין. מושיקו תמיד השתרך אחרי הוריו קשי היום, גורר את רגלו השמאלית שלא נשמעה לו ומביט בעיני תם על העולם. הוא אמנם כבר בן 20, אך מתנהג ומבין כבן שבע ורק בדבר אחד אין לו מגבלות, בענייני מין.
כל מי שתשאל בשכונה יידע לספר לך שלמושיקו דמיון מפותח מאוד, אך כל מחשבותיו ודמיונו סובבים סביב בנות, בחורות, נערות, עלמות, נשים ואפילו דודות זקנות. פעם ביום יוצא מושיקו לשוטט בסמטאותיה הצרות והמפותלות של העיירה, במקומות שאין בהם צפיפות אדם ורעש שעושים למושיקו ״לא נעים באוזניים״. זה הזמן שלו עם עצמו. זמן חידוד חושים. מושיקו הולך בסמטת הים, מצמצם את עיניו כדי לראות נערה הבאה מהים עם מכנסיים קצרים, החושפים רגליים ארוכות ושחומות. בימים סתמיים מצליח מושיקו לראות חצאי נשים בחלונות. בימים טובים, כשהמזל משחק לו, הוא רואה וילון סגור ומאחוריו משחק של צלליות, הוא והיא מבצעים זה בזו דברים מענגים עד כאב. לשווא תר אחר מבטן, אף אחת מהנשים שבהן מביט מושיקו לא יודעת שהוא קיים.
מושיקו הולך לאט בסמטאות, יודע שאסור לו לעמוד ולהסתכל פן ייחשב למציצן. השוטרים הסבירו לו כמה פעמים מהי מציצנות, והוא משתדל מאוד לא לפגוע בפרטיותם של האנשים. אבל אם מסתכלים מלמטה לקומה הרביעית זה בסדר, נכון? מושיקו רואה במרפסת הקומה הרביעית אישה בוגרת ובשלה באמת, עם עיניים גדולות וחכמות, בשר לבן ורענן ושדיים כבדים.
הוא רואה בדמיונו איך הכבדה מתפשטת באמבטיה ומתקלחת. מושיקו מרגיש בכל חושיו איך הוא רוצה להיות, ולו רק לרגע, הראי הדהוי על קיר המקלחת. הוא חולף, מביט לקומה הרביעית אל עבר האישה המלאה. עיניו פעורות, עורו לוהט. הוא מתקדם לאורך הסמטה ועוד רגע כמעט מועד ונופל. החושך יורד על מושיקו, בחדרי המדרגות נדלקים אורות, בבתים חותכים סלט ומטגנים ביצה. ארוחת ערב ולאחריה תענוגות הלילה.
מושיקו יודע שהוא כפות, עבד לדמיון החולני שלו. הוא מרגיש חולה. חולה אהבה. כל אהבתו עצורה, בלתי ממומשת, גופו קודח ונפשו לא באה על סיפוקה מעולם. הוא בטוח שכל זה עושה לו אולקוס. מושיקו ממשמש בבטנו, מכניס את הידיים לכיסים וממשיך ללכת. מי יודע? הוא נכסף בסתר לבו, אולי פעם יגיע היום ותיעלם האווירה השמרנית בעיירה שבה מיניות נחשבת לדבר גס ומכוער. אולי יום אחד ייעלמו כל הדברים והסיפורים המכוערים, ואפשר יהיה לומר ״שדיים״ בחופשיות ובטבעיות בכיכר השוק. אז, אומר לעצמו מושיקו, אוכל לצעוד בראש זקוף ובביטחון לאורך החוף, על החול הלבן והרך, ואנשים יאהבו אותי.
פתאום זה קרה לו. הוא הלך על החול, היא באה מולו ונדמה היה לו לרגע שהיא מחייכת אליו. הוא הסתובב לאחור לראות איזה גבר עומד מאחוריו. הרי לא ייתכן כי אישה זו חייכה אליו. אבל הוא היה שם לבדו. האישה היתה גדולה, כמו בחלומותיו, עם שדיים גדולים וכבדים. הוא התקדם עוד, לראות אותה בכל תפארתה והדרה. אישה נמוכה ועגולה, רחבה וכבדה, רכה. אישה שקשה להפיל, כזו ש… שטוב להישען עליה כשעייפים. שמלתה הפרחונית הגיעה לה עד הברכיים ומתחתיה הופיעו שוקיים שהלכו והתעבו מאוד כלפי מעלה.
״קוראים לי מושיקו״, אמר לה, מרגיש את הזיעה ניגרת במורד גבו.
״אני אנה״, היא ענתה לו, ממש ענתה לו. ״ואני גרה לא רחוק מהחוף״.
אנה חצתה זה לא מכבר את גיל 60 והיתה אישה כבדה באמת.
את כל כובד משקלה הניחה בכורסת עור אדומה ובלויה שנחה על המרפסת שאליה הביאה את מושיקו ההמום. היא ליטפה את בטנה ונראתה לרגע בודדה עד אימה וזקוקה לחיבוק. הוא טמן את ידיו עמוק בכיסים. אנה סיפרה לו שבעלה נפטר לפני שלוש שנים, ומאז לא מצאה את עצמה. הם לא נראו כזוג מהסרטים, ובכל זאת היתה זו תחילתה של ידידות נפלאה. מושיקו הגיע לביתה של אנה בקביעות. שם בבית הקטן, הנקי והמסודר, הם ישבו במרפסת ודיברו, ריכלו על המרכלים עליהם ושיחקו קלפים. זו נהנית וזה לא חסר.
אחרי שמיצו את המרפסת החלו לצאת ביחד לרחובות. מושיקו לבש את החליפות של ראובן, בעלה המנוח של אנה, שהיו גדולות עליו בשלוש מירות, וענב עניבה שאנה התאימה לגון עורו ולעיניו הבהירות. אנה התהדרה תמיד בשמלה ורודה ואוורירית, שלרעת מושיקו החמיאה לחמוקיה ולדעת מצמצמי העיניים דרך החלונות, שהביטו בהם בצאתם, דמתה יותר לאוהל. הם צעדו ברחובות, מחזיקים ידיים. הזוג המוזר ביותר שנברא. היא מתנודדת לצדדים, פעם מניחה את כל כובד משקלה על רגל ימין ופעם על שמאל, והוא גורר אחריה את רגליו. אנה ניסתה להיזכר מתי הרגישה כה קלה ומשוחררת ומושיקו נראה בטוח בעצמו, אך עדיין הרגיש שאלפי עיניים מביטות עליו מהחלונות. מדי פעם הביט לאחור ופעם איבד שיווי משקל ונפל, אך מיד קם על רגליו.
יום אחד הגיע מושיקו אל אנה ויותר לא שב לבית הוריו. ״אנחנו גרים ביחד״, אמר לכל מי ששאל, והיו רבים ששאלו שוב ושוב ושוב. ״אנה מלמדת אותי דברים חשובים״, הוא הסביר לכולם, והיא אכן הצליחה להרגיע אותו. האולקוס חדל להציק, הרגל התרככה מעט ואפילו הדיבור יצא לו מעט יותר בקלות. בעיירה את כולם עניין רק דבר אחד – האם הם מקיימים יחסי מין. בפינת המרכז המסחרי יכולת לראות התגודדויות של אנשים המנסים לנחש ולנבא: מה קורה בחדרי חדרים אצל האלמנה, האם היא ומושיקו כן או לא מקיימים יחסי מין ? ומושיקו, מניסיונו ובחושיו החדים, הרגיש שהאוויר מסביבם התמלא באדים של רכילות. הראשונות ששמע מתלחשות היו זוג זקנות ממועדון הקשישים השכונתי ״+60״, לבושות בגדי חג עם תיקים ונעליים תואמים לצבע השמלות שלהן. הן נעמדו דום כאשר מושיקו וחברתו עברו לידן, מחזיקים ידיים.
״נו, מה את אומרת עליה, תפסה בחור צעיר?״.
צעיר, צעיר אבל…."
״באמת היא אישה טובה, מגיע לה: נשית ואמהית, עקרת בית למופת ויודעת מה היא רוצה בחיים״. ״אז תגידי, חנה, הם שוכבים?״.
אנה לבשה את החלוק האדום והקרוע. שדיה הגדולים חשופים למחצה וקווי גופה נראו בבירור מבעד לחלוק הקל והשקוף. הוא הניח את ראשו על ברכי האחת שאהב, ובכה בכי מר. הוא התרגש ורעד בכל גופו. הוא בן 20, ורק עכשיו בפעם הראשונה נגע בגוף של אישה ולא רק ראה אותה או דמיין אותה. ידו ליטפה את שדה והיא חלצה את השד הענק והניחה לו לינוק ממנו שעה ארוכה. רגליה הבשרניות של אנה נפשקו והיא ניגבה ברוך את דמעותיו. בלילות החליק למיטתה החורקת, מתחיל לחמם אותה בשיטתיות, כפי שלימדה אותו. את כפות הידיים משפשף בכפות ידיו, אחר כך עובר לכפות הרגליים שלה. אנה היא שלימדה אותו מהי זקפה. הם עירומים לגמרי. הוא נצמד אליה, מחזיק אותה חזק כדי לא ליפול מהמיטה, כל תנועה קלה עלולה להעיף אותו. אנה מרגישה דחפים מיניים שכבר חשבה שמתו בה, גופה לוהט מתשוקה. היא נשכבת על גבה, בטנה הנפוחה עולה ויורדת. הוא מניח את ראשו על ערוותה ונושק אותה ברפרוף ונוגע בעדינות, בעדינות. עוד רגע קט, תם ונשלם, זו נהנית וזה לא חסר.
ארמונות ובוסתנים-דויד אלמוזנינו- חולת אהבה