אשרי האיש-תולדות הרבנים והאישים לשושלת מויאל והעיר בז'ו-יצחק מויאל

 

פה תועלת יש בנתינת פרוטה לצדקה

אומר רבא האי מילתא אשתעי לי עולה משמיה דר׳ אלעזר, מאי דכתיב ״וילבש צדקה כשריון׳׳, לומר לך מה שכיון זה שכל קליפה וקליפה מצטרפת לשריון גדול, אף צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול.

מה יעשה אדם שאין לו מעות. ורוצה לזכות במצוות צדקה:

אסר רבי יצחק מאי דכתיב ׳׳רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד׳. משום דרודף צדקה ימצא צדקה. אלא לומר לך, כל הרודף אחר צדקה הקב״ה ממציא לו מעות ועושה בהן צדקה.

מפני מה העושה צדקה בסתר גדול ממשה רבינו.

אמר רבי אלעזר, גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה דאילו במשה רבינו כתיב ׳׳כי יגורתי מפני האף והחמה׳׳. ואילו בעושה צדקה כתיב ׳׳מתן בסתר יכפה אף ושחד בחיק חמה עזה׳׳.

לפי מה משתלמת הצדקה:

אמר רבי אלעזר אין הצדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה שנאמר זרעו לכם צדקה וקצרו לפי חסד שבה. וברש״י אלא פי גמילות חסדים שבה ־ הנתינה היא צדקה והטורח הוא החסד כגון מוליכה לביתו או טורח שתעלה לו להרבה. כגון נותן לו פת אפויה או בגד ללבוש, או מעות בעת שהתבואה מצויה שלא יוציא מעותיו לאיבוד. שנותן לבו ודעתו לטובתו של עני.

האם כל אחד יכול לזכות לתת צדקה לעניים מהוגנים:

ואמר רבי אלעזר, כל העושה צדקה ומשפט כאלו מילא כל העולם כולו חסד, שנאמר ״אוהב צדקה ומשפט חסד ה׳ מלאה הארץ׳׳. שמא תאמר כל הבא לקטוף קוטף, תלמדו לומר ״מה יקר חסדך אלקים וגו׳״ יכול אף ירא שמים כן, תלמוד לומר ״וחסד ה׳ מעולם ועד עולם על יראי!״ שמא כל הבא לקפוף, ולעשות צדקה וחסד, קופף ומספיקין וממציאין לו אנשים מהוגנים לכך, תלמוד מה יקר, צריך לתת לב ולטרוח ולרדוף אחריה לסי שאינה מצויה תמיד לזכות בה למהוגנים.

אבא ברוב חוכמתו ופירוש הזוהר הקדוש שבו קרא רוב ימיו, אמר, הנותן צדקה לעניים וחילק את ממונו עם עני ואביון, אין מצווה גדולה מזו. בכל הסיפורים שלו שסיפר נתן לנו את הידע בקבלת המצוות שאדם צריך לעשות ולקיים מדי יום. תמיד דאג לקיים את מצוות הצדקה ודגל בה תמיד כל אדם הדופק על דלתו לא יוצא ריקם.

אמא האישה הצדיקה ושומרת המצוות היתה גם היא שותפה למצווה גדולה מעין זו, ותמיד כשהלכה לעבודה שלה ובהיותה בריאה וראייתה טובה נתנה גם היא צדקה לעניים וגם חילקה מזון לעניים שהכירה ושלא הכירה, ותמיד עודדה את אבא בכל מהלכיו מאז ומתמיד. כשאבא היה יושב מסביב לשולחן תמיד נתן לנו כמה דרשות בנושא הצדקה שצריך אדם לתת ולהשתתף במצווה זו כסי שאבא הקריא לנו כמה פסוקים אלו:

האם גם כשמתבייש העני, מקבל שכר על כך:

״כי את כל מעשה האלוקים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע״ מאי אם טוב אם רע אמרי דבי ר׳ ינאי זה הנותן צדקה לעני בפרהסיא, כי הא דרבי ינאי שראה לאותו איש שנתן זוז לעני בפרהסיא אמר לו, מוטב שלא נתת לו, מעכשיו שנתת לו וביישתו.

האם רשאים למנוע רגלי עניים בטענת ״עניי עירך קודמיך

וחדשים מקרוב באו. שמונעין רגלי עניים הלכו אל פתחי בעלי בתים, ואין דואג עליהם לחיותם ברעב, ותירוצים לפניהם, שכוונתם לטובה. כי ע׳׳י שמתרבים העניים יש היזק לאביוני העיר ענייך ועניי עיר אחרת קודמין, דזה שייך ביחיד שרוצה לתן צדקה, ויודע בנפשו שאין בכוחו לתן רק לאחד, על זה אמרו: ענייך קודמין, אבל לתת פלס ומאזני משפט על כל העיר ולומר שאין בכוחם לתן רק לעניי עירם, ולסגור בשביל זה הדלת על כל עניי עולם, זה לא נמצינו.

האם הכוונה שלאחר זמן יתמלא חסרונו, או שבשעת נתינת הצדקה לא נחסר כלום:

פעמים שאדם מחשב בלבו לעשות צדקה, אך יצר הרע שבתוכו אומר: מה לך לעשות מצוה ומחסר את נכסיך – עד שאתה נותן לאחרים, תן לבנך, ויצר הטוב אומר תן מצוה ראה מה כתיב כי נר מצוה, מה הנר הזה כשהוא דולק אפילו אלף אלפים קרוינין (נרות שעווה) וסבקין (נרות חלב) מדליקין הימנו אור במקומו. כך כל מי שיתן למצוה אינו מחסר את נכסיו, לכן נאמר כי נר מצוה ותורה אור.

מה גדול ממה, צדקה או קרבנות:

אמר רבי אלעזר גדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות שנאמר ׳׳עושה צדקה ומשפט נבחר לה׳ מזבח׳׳.

היחסר אדם מממונו בנתינת צדקה:

לעולם אין אדם מעני מן הצדקה ולא דבר רע ולא היזק מתגלגל על ידה שנאמר ׳׳והי ה מעשה הצדקה שלום״.

איזה יום עולה על כל יפי השנה במצות צדקה:

ומה נכבד היום הזה(פורים) והוא העולה על כל שאר ימות השנה, במצות הצדקה, כי ביום הזה עושה אדם במצות הצדקה תיקונים נפלאים גדולים ונוראים במדות ובעולמות העליונים הקדושים לאין תכלית, יותר מבשאר הימים, לכן ירבה אדם בצדקה ומתנות לאביונים אף יותר מהשגת ידו, וכל הפושט יד לטול, אף שיודעין בו שאינו צריך לטול צדקה, נותנים כי במידה זו של ותרנות ביום זה עושה תיקונים גדולים בעולמות העליונים הקודשים. והמעיין בכתבי הארי ז״ל, יראה פעולות בוטחות בה׳ ועושים חסד וצדקה ביום הזה, בודאי יעורר נדבת לבו הטהור לזה.

כסה פעמים מחויב האדם להפריש צדקה:

נתון תיתן לו, אפילו מאה פעמים.

האם מותר לנסות את הקב״ה בדבר זה:

הצדקה דוחה את הגזרות הקשות וברעב תציל ממצוות כפו שאירע לצרפית: הגה והיא מעשרת ואסור לנסות הקב׳׳ה כי אם בדבר זה שנאמר ובחנוני נא בזאת וגו' וי״א דווקא בנתינת מעשר מותר לנסות הקב״ה אבל לא בשאר צדקה.

מה בין הנותן ״מעשר׳ לנותן ״חומש״:

כל השומר מעשר מובטח בכך שלא יבוא לידי היזק כלל. והשומר חומש מובטח שיתעשר. וישרש בזה מדת הביטחון והלואי כל ישראל היו שופרים מעשר היה מתקיים הפסוק: "אפס כי לא יהיה בך אביון׳.

היכן נצטווינו בתורה במצות הצדקה:

מצות עשה ליתן צדקה כפי השגת יד וכפה פעמים נצטווינו בה במצות עשה, ויש לא תעשה במעלים עיניו ממנה שנאמר "לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך" וכל המעלים עיניו ממנה נקרא בליעל וכאלו עובד אלילים ואמד יש להיזהר בה כי אפשר שיבא לידי שפיכת דמים שימות העני המבקש אם לא ייתן לו מיד, כעובדא דנחום איש גם זו.

אבא העניק לנו חינוך פעולה, הוא ואמא עשו הכל כדי שנוכל ללמוד ממנו דברים מיוחדים שכל חייו עשה למען אחרים. הוא עשה את כל הדברים מתוך ליבו ובשמחה, ונטע בנו אמונה שלמה להאמין במי שמנהל את העולם. אבא עשה מעל ומעבר ונטל הכל על כתפיו, הביא את בניו לגיל מצוות וללא עזרה של אף אחד. כשהחליט לעשות אירוע משפחתי הוא דאג לכל ולא החסיר כלום, רק הזמין את כל המשפחה שלו, אביו ואמו, ואחיו ואחיותיו, ואת כל פי שהכיר, כדי שיבואו לחגוג עימו את השמחה.

לאחר בר המצווה של אברהם בנו, התכונן לבר מצוה של בנו משה, חסך וקנה דברים כדי להרים אירוע מעין כמוהו לבנו השלישי. התכונן נפשית, הוא ואמא טרחו עבדו והשקיעו את ממונם והתכוננו לאירוע בצורה טובה, ולפני הבר מצוה לימד את משה את עול המצות ואת התורה מילה במילה, וישב אתו ימים ולילות ללמדו, כדי שיוכל לעמוד בגאוה מול כל האורחים והמשפחה ולהתפאר במעשה ידיו. אבא ואמא דאגו מראש לכל הילדים לבגדים חדשים, נעליים חדשות ולכל הדברים הנחוצים, והדבר הכי חשוב שאבא הקפיד לקנות, שתיה אם חריפה או מתוקה, ולשמור לאירועים אלו או אחרים, ומילא את המחסן בכל טוב, בסכו״ם, בצלחות ובציוד, והתכונן בצורה יסודית.

זה האבא שלנו, וממנו למדנו שהשמחה העיקרית שנטע בנו הניבה פרי, ולא נתן לנו להיות עצובים, וכך למדנו ממנו עוד כשהיה אדם בריא, שאת כל הסידורים הקניות עשה בעצמו, ולא נתן לאמא לעבוד קשה. זאת הסגולה והחוכמה שלו. עוד בהיותו צעיר ישב ללמוד בלילות, והחדיר בנו פה גדולה של התורה שה׳ נתן לנו, ונטע אותה בנשמתנו, אם בתפילות וקריאת תהילים, הנחת תפילין כל בוקר תפילת שחרית מנחה וערבית.

אשרי האיש-תולדות הרבנים והאישים לשושלת מויאל והעיר בז'ו-יצחק מויאל-עמ' 35

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 159 מנויים נוספים

ינואר 2020
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  
רשימת הנושאים באתר