קצידה סי׳ מזמור לדוד קים הנושא: מתוך הפרשיות ״ויחי־שמות״-מתוך אעירה שחר לרבי חיים רפאל שושנה זצוק"ל-קצידה מס 336 כרך ב'

(336) — קצידה סי׳ מזמור לדוד קים

הנושא: מתוך הפרשיות ״ויחי־שמות״.

— בפזמון בשקל ״יא סעדאת סעדי ב-אייאם למסעודה״

 

מַתַּן שְׁכֶם הִשִּׂיאוּ עַל אַחִים

קָרָא בָּנָיו לְהַגִּיד דָּבָר —

שֶׁיִּקְרָא לְעַם נָבָר

כִּי רוּחַ עָלָיו עָבַר

וְהָבָר / בְּמִלִּים חִבַּר

עַל כֶּלֶם נִבָּא / אַךְ נִשְׂגָּבָה / קֵץ מֹעֲדָה

קֵץ פִּדְיוֹם הָעָם הַמִּתְנוֹדָד / מִצַּעֲדִי / מִצְעָדַי —

אֵ-ל הֶעְלִימוּ מֵהַגִּיד / קוֹרוֹת עֲשִׂירִיָּה:

 

יָ-הּ, סְעָדֵנִי בְּחַסְדְּךָ סְעָדָה / סַעַד מִמָּךְ אֶשְׁאֲלָה, תִּסְעַד —

מִסְעָדִי / מִסְעָדִי / בִּימִינְךָ תִּהְיֶה סוֹעֵד / אֶצְעֲדֵי צְבִיָּה:

 

זָקֵן צִוָּה וַיִּשְׁכַּב מִבְטַחִים

נְשָׂאוּהוּ בָּנָיו מִמִּצְרָיְמָה

עַל פִּי פַּרְעֹה הִיא שׂוּמָה

שָׁבוּ עָטוּ בִּכְלִמָּה

בִּמְזִמָּה / פֶּן בְּמַשְׂטֵמָה —

יִנְטֹר הָאֵיבָה / מְלֵא־טוֹבָה / וּבַאְגֻדָּה —

נָפְלוּ, וְקָמוּ בְּהִתְעוֹדֵד / בְּשָׂהֲדֵי / בְּשָׂהֲדֵי

אָבִיךָ לָנוּ פִּקֵּד / שָׂא נָא לְעַבְדֵי יׇ־הּ:

 

יָ-הּ, סְעָדֵנִי בְּחַסְדְּךָ סְעָדָה / סַעַד מִמָּךְ אֶשְׁאֲלָה, תִּסְעַד —

מִסְעָדִי / מִסְעָדִי / בִּימִינְךָ תִּהְיֶה סוֹעֵד / אֶצְעֲדֵי צְבִיָּה:

 

כנפי שחר

336     — הנושא: מתוך הפרשיות ״ויחי־שמות״.

מתן שכם… — יעקב אע״ה השיאו ליוסף וכיבד אותו יתר על האחים בנתינת חלק נוסף, אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (בראי מה, ה). שיקרא — באל״ף כמו בה״א, אשר יארע. נבר — טהור ונקי. רוח — נבואה. והבר… — חיבר הברות למלים והגיד לכל אחד עתידו. אך נשגבה… — אבל קץ אחרית הימים, שרצה להגיד, נבצר ונעלם ממנו. מצעדי — משעני ותומכי, כנוי להי. ויתכן שהוא רבק למעלה, עם המתנודד בגלות צעד כאן וצעד שם. קורות עשיריה — מאורעות אותה עשירית שתשאר מעם ישראל בעת ביאת המשיח. סעדני — סמוך אותי, חזקני. מסעדי — כנוי לה' אצעדי צביה — הליכתה של כ״י מבטחים — במנוחה. ממצרימה — כצ״ל. עטו בבלימה — כצ״ל, לבשו בושת, התביישו. במזימה — בגלל הרעה שעשו. פן במשטמה… — חששו שמא בשנאתו אותם ישמור להם עברתו ויתנקם מהם. מלא- טובה — כנוי ליוסף, שהוא מלא כל טוב וביכלתו להרע להם. ובאגודה… — כולם יחד נפלו לפניו. וקמו בהתעודד — כאשר דיבר על לבם קמו מעודדים ומחוזקים. בשהדי… בפני עדים אביך צוה לסלוח לנו.

 

מִהַר דִּבֵּר עַל לִבָּם וַיְנַחֵם —

אוֹתָם, עָלַי כָּל־מַשְׂאֲכֶם

אֲנָכִי אֲכַלְכֶּלְכֶם

וּלְבֵיתְכֶם וּלְטַפְּכֶם

וְאִתְּכֶם / אַגְּדִיל פְּאֵרְכֶם

אֲבָל קִצָּם בָּא / כִּי נֶעֶזְבָה / כָּל־כְּבֻדָּה

כָּל־חֹפֶשׁ וּדְרוֹר מֵהֶם שֻׂדַּד / מַחְמַדִּי / מַחְמַדִּי

מֵת יוֹסֵף וּבָא הַכִּיד / פָּקוּ פְּלִילִיָּה:

 

יָ-הּ, סְעָדֵנִי בְּחַסְדְּךָ סְעָדָה / סַעַד מִמָּךְ אֶשְׁאֲלָה, תִּסְעַד —

מִסְעָדִי / מִסְעָדִי / בִּימִינְךָ תִּהְיֶה סוֹעֵד / אֶצְעֲדֵי צְבִיָּה:

 

וַיָקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ לֹא רִחֵם

אָמַר אֶל עַמּוֹ הֵן עַם גָּדְלוּ

פָּן יַרְבֶּה וְרַב חֵילוֹ

הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ

נִכְּלוּ / עָלָיו הֵטִילוּ

עֲבוֹדָה רַבָּה / וְנִתְעָבָה / מִתְנוֹדְדָה

בְּחֵמָר וָטִיט דַּרְכּוֹ הֵידָד / זֶה רוֹדֶה / וּמְרַדֶּה

 שָׂמוּ כֹּל־שַׂר וְנָגִיד / בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה:

 

יָ-הּ, סְעָדֵנִי בְּחַסְדְּךָ סְעָדָה / סַעַד מִמָּךְ אֶשְׁאֲלָה, תִּסְעַד —

מִסְעָדִי / מִסְעָדִי / בִּימִינְךָ תִּהְיֶה סוֹעֵד / אֶצְעֲדֵי צְבִיָּה:

 

רָם וְנִשָּׂיא, רָאָה עַם נִדָּחִים

שָׁמַע זַעֲקָתָם כִּי רָבְתָה

נֶאֶנְחוּ מִשַּׁוְעָתָה

פַּרְעֹה גָּזַר גִּזְרָתָה

נִגְלְתָה / בָּהּ יְשׁוּעָתָה

 

כנפי שחר

מהם שודד — ניטל מהם. מחמדי מחמדי — קריאת צער על מות יוסף. ובא הכיד — האיד והמפלה. פקו פליליה — המצרים עיוותו הדין. חילו — כוחו. ניכלו… — חשבו להרע להם ושמו עליהם עבודה קשה. ונתעבה, מתנודדה — בזויה ולא במקומה (ראה מעשה חרש). בחומר וטיט דרכו הידד — במקום דריכת ענבים בגת וקריאת השמחה והזירוז ״הידד! הידד!״ דרכו עתה בטיט. זה רודה

ל׳ שליטה ושעבוד. שמו… בזרוע נטויה — כל שר ונגיד עשו תפקידם בעריצות; ונגיד, כאן: שליט ונוגש. נידחים — גולים ונרדפים. גזר… — ״כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו״ גזירה שהישועה טמונה בה. היתה נסיבה… — הקב״ה סיבב לבת פרעה לרחוץ ביאור בגלל התיבה שבה משה שלא ישטפוה המים

 

הָיְתָה נְסִבָּה / עֲבוּר תֵּבָה / בִּתּוֹ יָרְדָה —

לִרְחֹץ בַּיְּאוֹר, וְאֵ־ל לוֹ מַדָּד / יְלִידִי / יְלִידִי

בְּתוֹךְ הַנָּהָר יַשְׁמִיד / מִשָּׁם  גּוֹאֵל נִהְיָה

 

יָ-הּ, סְעָדֵנִי בְּחַסְדְּךָ סְעָדָה / סַעַד מִמָּךְ אֶשְׁאֲלָה, תִּסְעַד —

מִסְעָדִי / מִסְעָדִי / בִּימִינְךָ תִּהְיֶה סוֹעֵד / אֶצְעֲדֵי צְבִיָּה:

 

לִבָּהּ וּבְשָׂרָהּ הַמו הִלָּחֵם

תֵּבָה לָקְחָה מִמַּיִם גָּאוּ

וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ

יֶלֶד מָה טוֹב מַרְאֵהוּ

עָלֵיהוּ / וּלְמַעֲנֵהוּ

 יַלְדָּה נִצָּבָה / כִּי תָּאֲבָה / וְחָמְדָה

לַהֲנִיקוֹ מִפִּטְמַת הַדָּד/ פַּקְּדִי /פַּקְּדִי'

אָמְרָה, הַאֵלֵךְ אוֹעִיד / מֵינֶקֶת עִבְרִיָּה ?

 

דָּהַר בְּגָדְלוֹ וַיְּיִף כִּפְרָחִים

מָה־טוֹב כִּי אִמּוֹ הֱנִיקַתְהוּ

בַּת פַּרְעֹה קְרָאתָהוּ

מִמַּיִם מְשִׁיתִיהוּ

מֹשֶׁה הוּא / אַךְ אֲכָלַתְהוּ

תּוֹךְ לִבּוֹ חָצְבָה / קִנְאָה אַרְבֶּה / וְעֻתְּדָה

 רָאָה בְּסִבְלוֹת עִם לְבָדָד/ הַלוּדִי / לִיהוּדִי —

מַכֶּה אוֹתוֹ,וְיוֹם אֵיד / לְצַלְעוֹ בִּרְמִיָּה

 

וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה ובְמַדֻּוּחִים

פִּתְאוֹם חֲמָתוֹ בָּעֲרָה בּוֹ

וְאֵשׁ תּוּקַד בְּקִרְבּוֹ

נָקָם צָמַח בְּלִבּוֹ

וּבְאוֹיְבוֹ / הֵבִיא צוּר חַרְבּוֹ

כנפי שחר

וא-ל לו מדד — ענש אותו באותה מדה, הוא טיבע ילדי ישראל במים אף הקב״ה טיבעו עם עמו בים. ילידי… — דברי ה׳: בתוך אותו הנהר שבו השמיד פרעה את ילידי, בני בכורי, משם יהיה הגואל. לבה ובשרה… — רגשותיה ורחמגותה התעוררו להילחם נגד גזירת אביה. ילדה — מרים. מפטמת הדד — מראש השד. פקדי — צוי. אועיד — אזמין, אקרא. דהר… — גדל מהר והיה יפה כמו פרח. קראתהו — קראה לו שם. ממים משיתיהו, משה הוא — היות ומשיתי, הוצאתי, אותו מן המים לכן ייקרא ״משה״. אך אכלתהו… — שיעורו: אך אכלתהו קנאה חצבה תוך לבו, אך, למרות שהיה בבל טוב בבית המלבות, קנאת עמו הסובל אכלתהו וחפרה תוך לבו. ארבה ועותדה — קנאה אשר היתה טמונה תוך לבו ומעותדת להתקומם, להנקם.

 

מָחָר בָּרְחָבָה / גַּם בִּמְרִיבָה / יָדוֹ הָדָה

וַיּוֹכַח לָרָשָׁע וַיָּעַד. / שׁוֹדְדִי / שׁוֹדְדִי, —

אָמַר, מִי שָׁמְךָ פָּקִיד / הַלְהָרְגֵנִי בִּצְדִיָּה?

 

יָ-הּ, סְעָדֵנִי בְּחַסְדְּךָ סְעָדָה / סַעַד מִמָּךְ אֶשְׁאֲלָה, תִּסְעַד —

מִסְעָדִי / מִסְעָדִי / בִּימִינְךָ תִּהְיֶה סוֹעֵד / אֶצְעֲדֵי צְבִיָּה:

 

דִּבְרֵי נִרְגָּן זֶה יָרְדוּ כְּחוֹחִים —

תּוֹךְ לֵב מֹשֶׁה. נָם בְּלֵב נִשְׁבָּר —

אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר

וְיִבְרַח אֶל הַמִּדְבָּר

 וְגָבַר/ בְּמִדְיָן עָבַר

בֵּית רְעוּאֵל בָּא / כְּאִישׁ צָבָא / עַל נוֹעָדָה

בַּת חֵיקוֹ, צִפּוֹרָה, כִּי בָּא גָּד / מְדַדֶּה / מְדַדֶּה —

מוֹשִׁיעַ־עַם וְנָגִיד / מִמָאֲּפֵלְיָה:

 

קַיָּם נִגְלָה בַּסְּנֶה תּוֹךְ שִׂיחִים

סְנֶה בּוֹעֵר,  אֻכָּל אֵינֶנּוּ

 מַדּוּעַ ל־א תֹּאכְלֶנּוּ

תָּמַהּ עַל אֵשׁ, מָה מֶנּוּ?

עִנְיָנוֹ? / וַיַּטֶּה אָזְּנוֹ

עַל הַר חוֹרֵבָה / תּוֹךְ לֶהָבָה / בַּחֲרָדָה

 שָׁמַע קוֹל הָאֵ-ל, וְלוֹ הֻגַּד: / מַסָּדִי / מַסָּדִי,

רָאִיתִי צָרַת יָדִיד / מֵעַם זְעוּמֵי יָ-הּ":

 

הלודי… — ראה המצרי מכה יהודי בנוסף שאותו יום המיט אסון על אשתו, שטימא אותה במרמה. ויפן כה וכה ובמדוחים — הסתכל לצדדים שאין מי שרואה, והסתכל במדוחים, כאן: הניאוף והמכות; מדוחים, נטיה מדרך הישר. נקם צמח — התעורר. צור חרבו — חרבו החדה. מחר… — וגם למחרת ברחוב התערב בקטטה והוכיח בדברים לרשע והתרה בו. שודדי… — איש חמס ושוד, אמר ה״רשע״. פקיד — שר ושופט. בעריה — בכוונה, בזדון. נרגן — רכיל, מלשין. בחוחים — כמו קוצים. נם — נאם, אמר. וגבר… — במדין אשר שם הלך, גם שם גבר על הרועים שגירשו בנות יתרו מלהשקות צאן אביהן. מכל הנ״ל רואים אנו את משה נלחם תמיד נגד העוול ואי-הצדק. נועדה — מיועדת ומזומנת להיות אשתו. גד — מזל טוב כנוי לבעל ביחס לאשתו. מדדה — כאן: רועה, שמתנהל לאטו עם הצאן. מושיע… — שיעורו: נגיד ומושיע עם; נגיד, כאן: קצין וראש. ממאפליה — מחשכת השעבוד הכבדה. בסנה — שיח קוצני. אכל איננו — איננו נשרף. תמה — התפלא. מה מנו? ענינו? — במה הוא נבדל משאר אילנות? ולו הוגד: ״מסדי… — שמע קול האומר: ״משה, משה, ראיתי צרת ידיד״. ראה מעשה חרש. ״מעם זעומי י־ה״ — הסובל מעם אשר זעם ה׳.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 162 מנויים נוספים

ינואר 2020
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  
רשימת הנושאים באתר