דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?- עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"- רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

הפנייה לקיבוצים. ברשימת ההפניות של  'הקיבוץ המאוחד'  לא מופיעים מעפילים צפון אפריקאים. במסגרת עליית הנוער הופנו לקיבוצים, קבוצות קטנות של ילדים ובני נוער ממעפילי 'יהודה הלוי' ו'שיבת ציון'. למשל, לקיבוץ בית השיטה הופנו מקפריסין 20 בני נוער מצפון אפריקה. לפי דיווח סטטיסטי של המחלקה לעלייה קלטו הקיבוצים 190 עולים ובני משפחותיהם ובעליית הנוער נקלטו בקיבוצים 123 ילדים, במושבים ומושבות נקלטו 441 עולים ובערים נקלטו אצל קרוביהם 420 עולים. בדיווח אין התייחסות למעפילי קפריסין בלבד והוא כלל את כל העולים באותו חודש ללא התייחסות למוצא העולה. בדיווח סטטיסטי נוסף של הסוכנות היהודית מאוקטובר 1947 עד מאי 1948 נמסר שבקיבוצים נקלטו 929 בני נוער מפולין, רומניה, בולגריה והונגריה בלבד. מכאן שהייתה מגמה להפניית בני נוער לקיבוצים לפי מוצא. לכול עולה הוקצב כרטיס מזון, את ההקצאה קיבל הגוף הקולט – קיבוצים, בתי עולים ועליית הנוער. הקצאה זו הייתה גם אמצעי להגדלת מכסות המזון לקיבוצים. במקרה יוצא דופן, משפחת דה- אן עלתה מקפריסין ארצה ולאחר זמן הוריו המעפילים של רפאל דה אן – עזבו את הארץ ]דהאן, ב.ד[, הצעיר הסתתר ונשאר בארץ. המדור לטיפול בעולה הִּפנה את הצעיר לקיבוץ אפיקים, "מוסכם בינינו בהתחשב בתנאים המיוחדים שנוצרו, לקבלו במסגרת עליית –הנער".

רוב הצפון אפריקאים לא היו מאורגנים כקבוצה בחסות תנועה פוליטית מסוימת בקפריסין, וזו אולי אחת הסיבות לכך שרבים מהם לא הופנו לקיבוצים. למשל, לקיבוץ מעגן הופנו מספר מעפילים מהספינות 'לנגב', 'המעפיל האלמוני' ו'יהודה הלוי'. מתוכם אחד נשאר בקיבוץ, השני עבר לקיבוץ אחר, אחד נפל במלחמת העצמאות, והיתר עזבו לערים אחרות. לגבי מעפילי 'הפורצים', שהצליחה לפרוץ את המצור הבריטי יש מידע לגבי 22 צעירים וצעירות שהופנו לקיבוצים רמת הכובש ורגבים.

הפניות פוליטיות. ההפניות המוסדיות לבתי עולים, קיבוצים ועליית הנוער תועלו לפי צורכי התנועות פוליטיות. הנתון במאגר מראה שמדריכי התנועות הפוליטיות הצליחו להשפיע על בחירתם של 68 מעפילים בלבד מצפון אפריקה שעלו הן מחוף אלג'יר והן מנמלי אירופה להצטרף לקיבוצים. ניתן להניח, שמאחר ורובם לא עברו הכשרה חלוצית ההפניה לקיבוצים לא הייתה בראש מעייניהם ואם הם הופנו לקיבוץ הם עזבו תוך זמן קצר.

עולי צפון אפריקה מקפריסין שהופנו לקיבוצי 'הפוהמ"ז' לא עברו הכשרה ולא קיבלו חינוך חלוצי. הפיתרון שנימצא לרכז אותם בחבורות במעונות עולים ולהצמיד להם מדריך מטעם הקיבוץ לפי הצורך. פיתרון זה "יאפשר בירור ]סלקציה, ב.ד[ וליכוד ]גיבוש, ב.ד[ של החברים המתאימים ביניהם כדי לצרפם במרוצת הזמן לקבוצות נוספות".  כלומר, היו שני שלבים במיון המעפילים הצפון אפריקאים שהופנו לקיבוץ הדתי. הראשון, בקפריסין זיהוי המעפיל כחבר 'הפוהמ"ז' והשני מיון לאחר העלייה והקליטה הראשונית במסגרת בתי עולים. רק לאחר שנמצא מתאים הופנה המעפיל הצפון אפריקאי לקיבוץ דתי. ניתן לשער, שהחלטה זו התבססה על ניסיונה של 'הפוהמ"ז' בקליטת גרעין 'ביכורים' מטריפולי, שנתקל בקשיי קליטה בקיבוץ שדה אליהו והוחלט לפזרו בקיבוצי 'הפוהמ"ז' בעמק הירדן.

לסיכום, דיוקנו של המעפיל המוגרבי הצפון אפריקאי הוצג בשלושה מעגלים משיקים: במהלך ההכנות וההתארגנות במחנות המעבר בארצות המגרב; ההפלגה לפלשתינה א"י והגירוש לקפריסין – וההסתגלות לחיי המחנות והעלייה ארצה. זהו פסיפס של מעפילים. היו שהעפילו ישירות בסיוע המוסד לעלייה ב' מחופי אלג'יר והיו מעפילים צפון אפריקאים שהשתתפו ב'בריחה' שהייתה עלייה ספונטנית לנמלי אירופה בסיוע פעילים מקומיים ושליחים ארץ ישראלים. שני סוגי ההעפלה מצפון אפריקה השלימו זה את זה. המעפילים הצפון אפריקאים הגיעו מקהילה לא מוכרת לשארית הפליטה מאירופה.

 מנהגיהם שונים, שפתם מוגרבית ואורח חייהם מסורתי. ביניהם היו בודדים ובודדות בגיל גיוס שהגיעו ממרוקו, אלג'יר, תוניס ולוב. היו גם בעלי משפחות קטנות וגדולות מילד אחד עד שמונה ילדים ויותר למשפחה. בין המעפילים היו זוגות אחים ואחיות, ילדים ונערים שעלו ללא הוריהם או בני משפחה שהתנתקו במהלך העלייה לספינות. רוב המעפילים המוגרבים היו בעלי השכלה בסיסית, כפריים וחלקם עירוניים. לא כולם היו חלוצים לפי אמות מידה ציוניות וחלקם היו יהודים פשוטים שכל רצונם היה לשוב לציון. משלח ידם היה עבודת ידיים פשוטה, בנאים, חקלאים חשמלאים, מסגרים נפחים, – צורפים, רפדים, נגרים, ספרים, מכונאים, דפסים, סנדלרים וכדומה. רובם רוכזו במחנה הקיץ  55 ב'רובע הארלם'. נולדו להם בנים ובנות בקפריסין. היו שנישאו בקפריסין לנשים יוצאות אירופה. גם מעפילי צפון אפריקה היו נגועים בחיידק ההשתייכות הפוליטית כמו אחיהם משארית הפליטה, אך נטייתם הייתה להצטרף למפלגות הדתיות. רובם הופנו לבתי עולים או למחנות עולים, מיעוטם הופנה לקיבוצים ונערים ונערות הופנו למוסדות עליית הנוער.

פליטים יהודים אירופאים מצפון אפריקה בקרב מעפילים מוגרבים

המחקרים על תולדות ההעפלה מצפון אפריקה לא התייחסו לפליטים יהודים אירופאים שהעפילו מצפון אפריקה לאחר מלחמת העולם השנייה בספינות מחופי אלג'יר או מנמלי אירופה. אלפי פליטים שהו במחנות ליד טנג'ר שבצפון המגרב, בפיליפויל וקולומבשר בדרום אלג'יר. הפדרציה הציונית באלג'יר ביקשה מפלדמן ושפאניען נציגי ארגון הסיוע היהודי  – HICEM – בקזבלנקה ובליסבון לבדוק את מחנה ז'אן דארק בפיליפויל והם הגישו לה רשימה של 50 איש שדרשו לעלות לארץ. ועדי עזרה שהוקמו בידי הלן בן עטר, נציגת הג'וינט במרוקו, העניקו לפליטים סיוע בתחומי הרווחה בקזבלנקה טנג'ר, מרקש, מכנאס ופאס. ההתכתבויות בין המשרד הארץ ישראלי בתוניס למחלקת העלייה של הסוכנות היהודית בירושלים מאששים את ההנחה שפליטים יהודים מאירופה שהו במדינות המגרב והחל משנת 1936 התקבלו דרישות לקבלת רישיונות עלייה עבורם. מחלקת העלייה הקפידה להקצות לפליטים יהודים אירופאים ששהו במרוקו ובתוניס רישיונות עלייה. התקיים גם שיתוף פעולה עם ארגון עולי מרכז אירופה, שפעל להעלאת פליטים יהודים יוצאי אוסטריה וגרמניה מצפון אפריקה. גרשון אדומי דיווח לסוכנות היהודית על מעצרם במגרב, במהלך המלחמה, של נתיני ארצות האויב שהועברו למחנות ריכוז של יהודי גרמניה ואוסטריה. ניתנה להם אפשרות לעזוב את המחנות בתנאי שיצטרפו ללגיון הזרים למשך המלחמה. פליטים יהודים שהגיעו מצרפת נשלחו בשנת 1940 למחנות עבודה במדבר סהרה ל"בניית רכבת טרנס מסחרית מהים התיכון לניגריה". אדומי המליץ לשלוח שליח למרוקו, כי להערכתו ]…[ "היהודי המרוקני לפי המנטליות שלו והניסיון שרכש משלטונות שונים מהווה אלמנט בעל ערך".  הדיווח של אדומי הועבר לסוכנות על סף הגעתם של השליחים הראשונים לצפון אפריקה מטעם הסוכנות היהודית ) הוא הגיש מועמדות לקורס השליחים של 'החלוץ האחיד' ולא נענה( לא ברור אם השליחים עודכנו ותודרכו על בסיס דיווחו של אדומי. בראיון עם פליט יהודי אירופאי מצפון אפריקה, ממחנה הריכוז 'אזמור' במחוז מאזאגאן, מרוקו, סיפר שבשנת 1940 היו אתו 400 יהודים שברחו למרוקו ושהו שם 26 חודשים. הם שוחררו לאחר הכיבוש האמריקאי בינואר 1943 .

בשלהי שנת 1943 הועברה רשימה אלפביתית של 80 פליטים בעלי שמות יהודיים ללא ציון אזרחותם לסוכנות היהודית. באותה תקופה דווח לוועד הלאומי שהקשר עם קהילות צפון אפריקה רופף. אף שבאותה עת הגיעו שליחים ראשונים של הסוכנות היהודית לשם. בשנת 1945 העבירה מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית לבנימין הלר, נציגה במשרד הארץ ישראלי באלג'יר, רשימה של 15 פליטים יהודים אוסטרים, פולנים, צ'כוסלובקים, יוונים, סורים, צרפתים ומהגרים מתוניס ומאלג'יר. לגבי רשימה נוספת של 59 פליטים יהודים ממחנה פיליפוויל, באלג'יר שהגיעו משוודיה ניתנה הנחייה להעדיף נשים ולילדים שמשפחותיהם בפלשתינה א"י ורק אחריהם להעלות חלוצים ועסקנים ציוניים – ותיקים. נתונים אלה מרמזים שוב על העדפת פליטים יהודים אירופאים על פני הילידים היהודים מצפון אפריקה.

היו מקרים שהרישיונות אחרו להגיע לידי האחראים על העלייה ותוקפם פג, וכדי למנוע זאת פנה בנימין הלר וביקש לא לטפח ציפיות בקרב מועמדים לעלייה שנמסר להם שיש בידי משרדו רישיונות עבורם מבלי לשלוח במועד את הרישיונות. דיווח אחר שהיה עלול לסכן עליית פליטים אירופאים מצפון אפריקה היה פרסום ידיעה ב'פלקור' סוכנות ידיעות ושירות טלגרפי פלשתיני של הסוכנות היהודית – בלונדון, על עליית 248 מתיישבים ממרוקו ארצה. פריץ ליכטנשטיין, מנהל המשרד הארץ ישראלי בליסבון שפיקח על עליית פליטים יהודים מהמגרב, תהה על ההיגיון בפרסום ידיעה זו על הפליטים שאמנם קיבלו סיוע מהג'וינט, אך את הרישיונות העלייה קיבלו מהסוכנות היהודית. ניתן להניח שחששו נבע מכך שידיעה כזו עלולה 'לסגור' את שער היציאה מצפון אפריקה עבור פליטים יהודים אירופאים.

בדיווח של דוד שאלתיאל צוין, כי במחנה הפליטים פדאללה שהו 7,000 יהודים מארצות אירופה בעיקר מסלוניקי שלדעתו, "אין הם מתאימים לארץ ישראל, זה בנוגע לילדיהם ולנוער" 2,500 .פליטים קיבלו סרטיפיקטים מפריץ ליכטנשטיין, נציג הסוכנות היהודית בליסבון והועברו למחנה אחר בסביבת קהיר".  להערכת ז. אמנו לבנגאזי הגיעו 140 פליטים מאירופה. לאורך שנות השלושים והארבעים של המאה שעברה ניתנו רישיונות עלייה במשורה ליהודי צפון אפריקה תוך מתן עדיפות לפליטים יהודים אירופאים, אלי מויאל, פעיל ציוני ממרוקו שעלה לפלשתינה א"י בשנת – 1946 , ציין בעדותו ש"הסרטיפיקטים היו מיועדים לעקורים של המחנות ונתנו עשר למרוקו שגם ]בה, ב.ד[ היו פליטים ממזרח אירופה".

אחת ממטרות העלייה לפלשתינה א"י של התנועה הציונית הייתה להוכיח שלא רק פליטים מוכנים – לעלות לפלשתינה א"י אלא גם עלייה בבחירה חופשית מצפון אפריקה. כך הוצגה הספינה 'יהודה הלוי'. – הצהרה זו נועדה לצורך הסברתי בעולם ש"בעיית היהודים אינה רק בעיית פליטים בלבד וכי רק א"י היא הפתרון לה." עמדת ארגון הג'וינט לגבי מפעל ההעפלה מצפון אפריקה הייתה זהה לתפיסת הסוכנות היהודית ולכן הג'יונט לא הקצה משאבים להעפלת יהודי המגרב מפני שהם לא הוכרו כפליטים. הדיון עד כאן התייחס לפליטים יהודים אירופאים שקיבלו סרטיפיקטים לעלייה מהמגרב. אך היו גם פליטים יהודים שהעפילו בספינות מחוף אלג'יר ומנמלי אירופה.

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?– עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"– רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 154 מנויים נוספים

מרץ 2020
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  
רשימת הנושאים באתר