סיום הפרק האישה האידיאלית והציפיות ממנה כפי שהן באות לידי ביטוי בשירה ובספרות אליעזר בשן.

האשה בקינות.

שירי הקינה לנשים מבוססים על "אשת חיל" או על פסוקי המקרא, המזכירים נשים חסודות. המספידים נהגו להזכיר את  התכונות הטובות של הנפטרת, התואמות את ציפיות החברה מהאשה, שוהוזכרו בשירי החתונה. הספדים על נשות חיל וצדיקות חיברו רבי דוד בן אהרן חסין באחד מהם נאמר :

אֻומְלָלָה רֻוטְּשָׁה / הָאֵם מֵעַל בָּנִים

אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא / וְרָחוֹק מִפְּנִינִים

נָשִׂים שַׁאֲנַנּוֹת / שְׂאוּ קִינָה בַּמָּרָה

בּוֹטְחוֹת וַעֲדִינוּת / לִסְפּוֹד לִבְכּוֹת לְצָרָה

קָדְשׁוֹ עֲצָרָה / בְּמִסְפֵּד מַר כְּתַנִּים

עַל אִשָּׁה כְּשֵׁרָה / עָזְבוּ שִׁירִים וּרְנָנִים

יִרְאַת הָאֵל שָׁמְרָה / כַּדָּת וְכַתְּעוּדָה

גַּם הָיְיתָה זְהִירָה / תָּמִיד בִּתְלָת כַּחֲדָא

חָלָה נֵר וְנִדָּה / הִיא סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים

גַּם בְּטֻומְאַת לֵדָה / לַבָּנוֹת וְלַבָּנִים

דָּת יְהוּדִית חָשְׁקָה / בְּאַהֲבָה וְחִיבָּה

וּבַמִּצְוֹת הַצְּדָקָה / הֲנָיָתָהּ מְקָרְבָא

מַתָּנָה מְרֻבָּה / לְדַלִּים וְאֶבְיוֹנִים

בְּנַחַת וְשׁוּבָה / בְּחֵן וְתַחֲנוּנִים

וְתוֹרַת חֶסֶד עַל / לְשׁוֹנָהּ כָּל יָמֶיהָ

בְּדַרְכֵי שׁוֹכֵן עַל / הַדְּרִיכָה אֶת בָּנֶיהָ

קָמוּ וְיַאַשְׁרוּהָ / יוֹדְעֶיהָ מִלְּפָנִים

בָּנוֹת וִיהַלְּלוּהָ / מַלְכוּת וּנְשֵׁי רוֹזְנִים

דוֹדִי, נֵרָה תָּהֵל / תַּשְׁפִּיעַ לָהּ טוֹבָתָךְ

מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל / תְּבוֹרַךְ לְמַעֲנָךְ

בָּעֳנִי אֲמָתָךְ / תִּרְאֶה שׁוֹכֵן מְעוֹנִים

וּמְחֵה בְּחַסְדָּךְ / דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים

המשורר ציין, שהאישה הייתה יראת ה' – עובדה שבאה לידי ביטוי בקיום שלוש המצוות החשובות, החלות על האישה : חלה, נר ונידה – וכן קיימה את הדינים שאחרי לידה, נהגה על פי כללי הדת היהודית, נתנה צדקה, עשתה מעשי חסד והדריכה את בניה לתורה.

בקינה על אשת רבי שלמה טולידאנו נאמר :

סִפְדוּ קְהַל וְעֵדָה / לְחִסְרוֹן יוֹנָה תַּמָּה

אֵשֶׁת חַיִל כְּבֻדָּה / בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה

אָבְלָה נָבְלָה אֻמְלָלָה / בְּכָל מִכָּל כָּל כְּלוּלָה

עָלֶיהָ מֵעַי אוֹחִילָהּ / אָרִיד בְּשִׂיחִי אָהִימָה

נָשִׁים יְקָרוֹת סִפְדוּהָ / דִּרְשׁוּ, הַנִּמְצֵאת כָּמוֹהָ

עִם בַּעַל נְעוּרֶיהָ / קָשְׁרָה קֶשֶׁר עשֵׁל קְיָמָא

יִרְאַת ה' הִיא טְהוֹרָה / בְּלִבָּהּ הָיְיתָה שְׁמוּרָה

בְּדַעַת זָכָה וּבָרָה / קוֹרִין לָהּ חֲכָמָה

דּוֹמָה לְתָמָר הָיְתָה / גֻלְתָה הֹעֲלָתָה

שָׁבְתָה סַבְתָּא מִבֵּיתָא / הָיִיתָ מַאֲכָל לְרִימָּה

וּמַסְוֶה הַבּוּשָׁה / פָּנֶיהָ תָּמִיד כִּסָּה

לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה / כְּנִדְגָּלוֹת אֲיֻומָּה

דָּת אֱלוֹהִים חַי צַיְתָנִית / רַחְמָנִית וּבַיְשָׁנִית

שַׁתְקָנִית וְלֹא דַּבְּרָנִית / בְּמַעֲשֶׂיהָ תְּמִימָה

בַּת חֲכָמִים חֲרָשִׁים / מִגֶּזַע תַּרְשִׁישִׁים

יִרְאֵי ה' לִקְדוֹשִׁים / אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה

נוֹדַע בַּעֲלָהּ בַּשְּׁעָרִים / גַּם בֶּן וְאַח לָהּ מַכְתִּירִים

הֵמָּה הַגִּיבּוֹרִים / מְשִׁיבֵי הַשְׁעָרָה מִלְחָמָה

חָסִין קָדוֹשׁ יָשִׂים חֶבְלָהּ / בַּנְּעִימִים וְגוֹרָלָהּ

יְשַׁלֵּם אֶת פָּעֲלָה / וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתָּהּ שְׁלֵמָה.

כלומר, האישה הצטיינה בחכמה, הייתה יושבת בית, נאמנה לבעלה, ביישנית צייתנית ורחמנית.

רבי שלמה אביטבול מצפרו חיבר קינות, שהודפסו בסוף ספרו, לדוגמה :

אֲעוֹרֵר נְהִי וְנִהְיָה, קִינִים וְקִינוֹת אַחְבִּירָה, עַל אֵשֶׁת חַיִל נְקִיָּה, יִרְאַת ה' טְהוֹרָה. עוֹז הֲדַר לָבְשָׁה בִּמְלָאַכְתָּהּ, מָתְנֶיהָ חָגְרָה בַּת יָכִיל, צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ, וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל, בַּעֲלַת דָּת וְשֶׁכָּל דַּעַת נְקִיָּה וּבָרָה.

המשפט האחרון מיוחד בציינו שהאישה הייתה בעלת שכל ודעת, והמשורר ראה לנכון לציין בתוך שבעת הקינה.

בקינה בת שמונה בתים, שפורסמה בספרו של רבי יהושע מאמאן מצפרו על אשת חיל נאמר בין השאר :

נְטִיעָה הוֹגֶנֶת, בַּת שְׂרָפִים עוֹמְדִים, בַּיְישָׁנִית וְרַחֲמָנִית, גּוֹמֶלֶת חֲסָדִים, לַעֲנִיִּים מְרוּדִים, יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת, בִּדְבָרִים נֶחְמָדִים, וּמִשְׁלוֹח מָנוֹת

יָמִים וְגַם לֵילוֹת, בַּת מֶלֶךְ כְּבֻודָּה, מִצְוַות אֵין בְּטֵלוֹת, תּוֹרָה וַעֲבוֹדָה, נֵר חָלָה וְנִדָּה, וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת, יָאָה וַחֲסוּדָה, עָלְתָה עַל כָּל הַבָּנוֹת.(מאמאן תשנ"א, 45)

התכונות שהנפטרת הצטיינה בהן, היו בין השאר ביישנות, רחמנות גמילות חסדים וקיום המצוות המוטלות על נשים, וכן הייתה אישה נבונה.

דרושים על נשות חיל.

האישה צריכה להיות כפופה לבעלה.

בספר דרושים שחיבר רבי יעקב בן שבת בשם רוח יעקב, מוגדרת האישה האידאלית כך :

אשת חיל מי ימצא לזאת יקרא אשה וקורין לה אישה חכמה..ופילכא, מכבדת את ביתה כבוד והדר תעטרהו ששון ושמחה ימצא בה כי שם צוה ה' את הברכה, חכמות נשים בנתה ביתה….על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא זו אשה להיות לו לעזרה עזר כנגדו בנות ישראל סומכות…כפיה פרשה לעני והנייתה קרובה ומצויה היא בביתה…וסימן יפה באשה הוא אם תהיה כפופה וכבושה הא ודאי אשה כשרה ובעלת שכל…אם היא כפופה לפניך עד גדר שאתה נראה לפניה בעל קומה והיא קצרת קומה וכיוון שכל הא ודאי אשה משכלת היא יורדת לעומקן של גברים וראויה היה לימלך עמה על כל דבר ודבר.

החידוש שבדבריו הינו, שעל האישה להיות כפופה לבעלה. בכך נבחנת חכמתה ואז מן הראוי שבעלה יתייעץ עמה.

אישה שאינה מתאווה למותרות.

בספר דרושיו בעברית  (עם תרגום לערבית יהודית באותיות עבריות, טור מול טור ) כתב רבי דוד דאנינו ל "אשת חיל" כי :

האישה השלמה והכשירה רבת המעלות הגם שהיא אשת חיל שהוא העשיר בעל הממון שיכול להשלים חפצה ולמלא כל רצונה היא אינה נותנת עיניה בממון בעלה ואינה מתאווה למותרות…לכן בטח בה לב בעלה ומוסר כל ממונו בידה.(דאנינו, תש"ז, דפים יג-כג ע"ב)

בכתב יד שכתב רבי חיים טולידאנו, על זקנתו נאמר : נפרה לבית עולמה האשה יראת ה' הצנועה במעשיה.

הרב אליהו הצרפתי, אב בית־דין בפאס, בספרו קול אליהו(תשנ״ז) כתב: ״דרוש למעלת נשים כשרות על נות ביתי מרים״; ודרוש ב לנשים כשרות לפרשת חיי שרה (דפים סא-פר). בחיבור ״נער בוכה״(תש״ס) כתב דרוש ד ״למעלת נשים כשרות [הספד] על חמותי״(עמי כה-לה) וכן ״עוד למעלת נשים כשרות״(שם, לו-מא:, המבוססים בעיקר על ״אשת חיל״. הרב יהודה בן מויאל ממוגדור פתח בדרוש לאשת חיל במילים: ״איזו היא אשה כשרה כל שעושה רצון בעלה״. בהמשך מנה תכונות נוספות, הנדרשות מאישה. על פי פסוקי אשת חיל (בן מויאל, תשנ״ד, מאמר לד, דפים רו-רט). ב״דרוש למעלת נשים צדקניות^,׳ מנה הרב מרדכי קורקוס ממראכש בין התכונות הנדרשות מאישה טובה לעוד־ את בעלה ובניה ללמוד תורה: ״הנשים הצדקניות הן גורמות לבעליהן ולבניהם שיתעסקו בתורה־ ובהמשך: ׳׳מי שיש לו בן צדיק יש לו שתי שמחות שמחה אחת בבנו שהוא צדיק ואי־ת באשתו שהיא צדקת והדריכה בניה לתורה״ (קורקוס, תשל״ח, דרושים, עמי רכז-רלא). בין הדרישות הנוספות מהאישה: עליה לקבל את מרות בעלה (שטרית, תשס״א. 40 . הרב אברהם טולידאיו. נכדו של הרב משה ויזגאן, כתב בדרשה על אשת חיל, בהתייחסו למילים ותשחק ליום האחרון״: ״מהי אשת חיל האמיתית שאינה מתפחדת מיום המיתה״ ויזגאן. תשנ ־. 163 . בקינה לאמו, שנפטרה בשנת תרי״ז, מנה רפאל מאמאן את תכונותיה ואת מעשיה: ביישנית. גומלת חסדים, לעניים מרודים, יתומים ואלמנות, בדברים נחמדים, ומשלוח מנות… ידיה היו עמילות…״(תשייט, 46-45; ראובן בן דוד ציין בשם בן סירא כי ״אשה יפה אשרי בעלה מספר ימיו כפלים״(בן דוד, תשל״ו, דף צו).

האישה האידאלית עוסקת כל חייה במלאכה.

רבי יוסף הרוש כתב דרושים והספדים לגברים ולנשים. בספרו "גביע יוסף" דרוש ח' לנשים הנפטרים, ציטט אמרות חז"ל, העוסקות בעבירות, שבגללן מתות נשים בעת לידה, והסביר כל אחת מהן, בהמך דרש על כל מלה מתוך " אשת חיל ", על דרשה צמר ופשתים , אמר :

רז"ל אמרו שהייתה לאה תמיד עוסקת בצמר לפי שהבטלה מביאה לידי זימה, ולכן צריכים הנשים לעסוק במלאכה, וזהו דרשה מצר ופשתים ותעש בחפץ כפיה וסמוך ליה כל ימי חייה.

אישה גומלת חסד

בספר דרשותיו כתב רבי יוסף משאש על אשת חיל :

ועל זה המשיל אשת חיל לאניות רבות של סוחר…שעוזרים זה את זה, כך אשת חיל תמיד עוזרת חברותיה בכל דבר ודבר….כמו מסופר על עשיר אחד שהיה קמצן גדול ולו אשת חיל גמורה שהייתה גומלת חסד בגופה עם כל אדם…אין לה ממון, בעלה לא היה נותן לה מאומה, ולגנוב לו, לא הייתה יכולה, הן מצדה שהייתה צדקת ונאמנת מאד…בכן עשתה חסד בגופה, לבקר חולים ולנחם אבלים ולשמח חתנים ולתפור בגדי עניים וכלות עניות בחנם.

אישה ביישנית, שתקנית ורחמנית.

במצבות שעל קברי נשים בער דבדו חרותים בין השאר הדברים הבאים :

על מצבה של אישה, שנפטרה ב-ו' בסיון ת"ש כתוב " אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה זאת מצבת קבורה האשה הכבודה והצנועה תמימה וישרה זקנה וכשרה "

על מצבה של אישה, שנפטרה בגיל 75 חרות : מפורסמת במעשיה הטובים וחשובים בישראל, שתקנית, רחמנית גומלת חסדים טובים.

על מצבה של אישה, שנפטרה ב-י"ט באדר תש"ג, חרות : הצנועה מפורסמת במעשיה הטובים ביישנית שתקנית ורחמנית, גומלת חסדים טובים כפה פרשה לעני וידה שלחה לאביון.

אישה חכמה.

רבי יעקב בן מלכא, בן המאה ה-18, כתב בספרו, תחת הכותרת "דרוש לאשת חיל", על נשים חכמות וטובות, הנכרות במקרא. בין השאר : צא ולמד מן הצרפתית שעם היות שלא היה לה אלא מלא כף קמח בכד ולא מידי עם כל זה נתנה והסכימה דעתה לחלקו עם אליהו עם היות זמן רעב ובצורת. ותקרא אישה חכמה מן העיר ויקרב אליה ותאמר האשה האתה יואב אמרה שמך יואב שאתה אב לישראל ואין אתה אלא קוצר…ומפרש הכא דאשה חכמה זו הייתה סרח בת אשר ולכן אמרה אנוכי.

בתלמוד מסופר, שאלה אישה חכמה את רבי אליעזר מאחר שמעשה העגל שוין, מפני מה אין מיתתן שוה ? אמר לה, אין חכמה לאישה אלא בפלך. האישה מכונה על ידי עורך הגמרא "חכמה" ואמנם, שאלתה הגיונית וראויה לתשומת לב. אלא שרבי אליעזר לא ראה בעין יפה אישה העוסקת בתורה ולכן ענה, שחכמתה באה לידי ביטוי במלאכה ולא בלימוד תורה – תחום בלעדי לגברים. חכמה היה כינוי למיילדת כמובא להלן, וההנחה הייתה שחכמת האישה באה לידי ביטוי במלאכה זו.

בפתגמים שהיו נפוצים במרוקו, באה לידי ביטוי ההנחה – בעקבות המסורת התלמודית – שאין חכמה לנשים, למשל : "חכמת הנשים יופיין ויופי הגבר – חכמתו" או, "עצת האישה תפוס, התיעץ אתה אבל אל תשמע לה". פתגמים אלו ביטאו את התפישה הגברית הגורסת, שרק הם חכמים. הגברים לא רצו שהאישה תהיה חכמה, שכן אז תשלוט במשפחה.

בתעודה ללא תאריך, שפרסם הרב דוד עובדיה, נאמר בהקשר לנערה המומלצת להינשא " היא יפה וטובה שאינה ערמומית…הגם שהיא עניה מזלה מאת ה'. (עובדיה, תשל"ה-תשמ"ה, מס' 401 )

בין החוקרים מקובלת ההנחה, שבמרוקו היו תפקידי הבעל והאישה מוגדרים וקבועים. הגברים היו המפרנסים, שעבדו בבית או בשוק ושלטו בתקציב המשפחתי, והנשים היו כפופות לרצון בעליהן. הן תפקדו בתוך הבית בלבד ונמנעו מחריגה ממסגרת המסורתית ומאי הסכמה עם דעות הבעל ועם החלטותיו.

באשר ליהודים שחיו בהרי האטלס – למרות שנוסף על עבודתה במשק הבית נהגה האישה לעזור בפרנסת המשפחה באמצעות סיוע לבעל המלאכות כגון חייטות וסנדלרות כמו גם בשדה ובמרעה, חובה הייתה עליה לציית לבעלה ולא לערער על החלטותיו, שכן על פיו יישק דבר. האישה לא נהגה לגלות עצמאות ויזמה. כללים אלו חלו על רוב הנשים, אף היו נשים שהצטיינו ביזמה ובפעילות כלכלית, חינוכית וציבורית. היו ביניהן למדניות, צדיקות ומקדשות את ה'.

סוף הפרק האישה האידיאלית והציפיות ממנה כפי שהן באות לידי ביטוי בשירה ובספרות

אליעזר בשן